אור ברסלב

תולדות תנאים ואמוראים· הרב אהרן הימן

ט

ח

טאבי

בב"ב מח: היה גברא אלמא ורצה לתלות את פאפי וכפאו למכור לו את שדהו ורבה בב"ח חתים אמודעה.

טבאי

יהודה בן טבאי אבות פ"א מ"ח.

טבות רישבא

תלמיד שמואל כדמצינו שבת יז: קמו: טבות (או טבי) רישבא אמר שמואל, ובתענית י. כשבעו משמואל מאימת מזכירין טו"מ א"ל מכי מעיילי ציבי לבי טבות רישבא (ופרש"י בשבת יז: פורס נשבין לצוד חיה ועוף. ובערוך ערך רישבא מביא בשם גאון שהיה ראש בית אב וזה נוטרקון ריש"בא). ובמד' שמואל פ"כה-ג מצינו טבות בשם שמואל ואולי הוא טבות רישבא.

רב טבות

בב"ב מט. אמר רב פפי אמר לי רבינא לדידי אמר לי ההוא מרבנן ורב טבות שמיה - דאי הוו יהבי לי כל חללא דעלמא לא הוי קא משני בדיבוריה, בדידי הוה עובדא בערב שבא ואתא גברא ושאל לי אם יש לי שומשמני למכור א"ל לא, אמר לי ליהוי הנך זוזי בפקדון גבך דהא חשבה לי, אמרתי לו הא ביתא קמך - ואיגנוב אתא לקמיה דרבא וכו'. ובחולין מד. מתרץ דברי רבא. וכן שם מט: קאי אדברי רבא ואמר יפה כח הבן (רב הונא בריה דר"נ) מכח האב (ר"נ).

ר' טבי

היה בבלי, ושם נקרא אך בשם טבי כתמורה לד. רמי ליה טבי לר"נ - א"ל שנית נזיר - אישתיק ר"נ - א"ל מידי שמיע לך בהא, א"ל הכי אמר רב ששת וכו'. וכן אמר בשם רב חסדא בירושלמי שבת פ"ג ה"ז, סוכה פ"ג סה"א.

ועלה אח"כ לא"י והיה תלמידו דר' יאשיה ב' כברכות טו: סג., יומא סה: טבי א"ר יאשיה, ובתמורה פ"ב ה"א-ז. ר' טבי בשם ר' יאשיה בי ר' ינאי, ושקלים רפ"א ר' טבי ר' יאשיה בשם כהנא.

ובן מצינו בירושלמי תרומות פ"ח סה"ג, סוכה רפ"ב, סוטה פ"ג סה"א שאמר בשם רב, ובשבת ספ"יט ר' טביי בשם שמואל, וביבמות פ"ח ה"א גרס ר' טבי בשם שמואל.

ונזכר מגילה ו. ר' טבי אמר טעמא דרש"בג וכו'.

האומרים בשמו מצינו ר' חזקיה תרומות פ"ח סה"ג.

ר' יוסי בשמו סוכה רפ"ג, סוטה פ"ג סה"א.

ומצינו ר' אבודמי בר ברתיה דר' טבי סנהדרין פ"ו ה"ה.

טבי בריה דמרי טבי

אמר מר עוקבא אמר שמואל ר"ה כב..

טבי עבדו דרבן גמליאל דיבנה

היה ת"ח גדול מכפורש במשנה סוכה רפ"ב אר"ש מעשה בטבי עבדו של ר"ג שהיה ישן תחת המטה (בסוכה) א"ל ר"ג לזקנים ראיתם טבי עבדי שהוא ת"ח ויודע שעבדים פטורים מן הסוכה וישן לו תחת המטה (ובעתון אוהל יצחק חוברת ששי תרסו ס"ח הקשה החכם אחד דבי אם יודע דין פשוט שעבדים פטורין מן הסוכה ת"ח יקרא? והשבתי לו בחוברת ז' שהראיה היה שהיה ת"ח יען שהיה ישן תחת המטה, ובזה הראה דין לתלמידים שהישן תחת המטה מי שנתחייב בסוכה לא יצא ידי חובתו וזה דין חדש שאינו מפורש ולמדו אך ממנו).

והיה חביב על ר"ג כ"כ עד שהניח לו לשאת תפלין כמכלתא בא פ"יז, (ומה שלא יצא לחירות ע"י שהניח תפלין יען שצריך רבו להניח לו תפלין כמפורש גיטין מ. וכן נפסק להלכה ברט"בם ה' עבדים פ"ח ה"יז. אבל כאן הרשהו ר"ג להניח תפלין ותו לא). ומה שמצינו פסחים פ"ז מ"ב א"ר צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לי את הפסח, כבר בארתי בערך רבן גמליאל שהיא ר"ג הזקן וכדאמרו בירושלמי פ"א ה"ד שבית ר"ג היו קורין לעבדיהן אבא טבי ולשפחותיהן אמא טבתא, וכדמצינו ויק"ר פ"יט-ד שהיה לר"ג גם שפחה בשם טביתא.

ור"ג הצטער תמיד שרצה לשחררו, ואידע פ"א שסימה את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה ומצא את ר' יהושע וסיפר לו המעשה אך לדאבון לבו השיב לו ר' יהושע שאינו רשאי להוציאו לחירות יען שאין לו עדים, ור"ג הוא מידה בקנס ופטור כב"ק עד:.

ונזכר ביומא פז. לשבת גדול שאמרו הרבה בנים היו לו לכנען שראוין ליסמך כטבי עבדו דר"ג. ובמדרש משלי פ"ט-כא מעשה בר"ג שהיו הזקנים מסובין אצלו והיה טבי עבדו עומד ומשמשם, אר"א בי עזריה אי לך כנען שחייבת לבינך - ברין הוא שיהא טבי מיסד ואני משמשו. ומזה נוכל להבין את גודל ערך טבי בעיני החכמים.

וכשנפטר טבי קיבל ר"ג תנחומין עליו אע"פ שאין מקבלין תנחומין על עבדים ואמר טבי עבדי כשר היה כברכות טז:.

טביומי

ר' אמי בר טביומי סוכה טו:.

רב ברדלא בר טביומי חגיגה ה..

טביומי

כן חתם א"ע מר בר רב אשי עיין ערכו.

ר' טביומי (אמורא ירושלמי)

נזכר פ"א ברכות פ"ב ה"א יב. ששאל לר' חזקיה, וא"א לומר שהיא רב טביומי תלמיד אביי ורבא שבימיו כבר נחרבו הישיבות בא"י.

רב טביומי

אמר משמיה דאביי קידושין יד:, ב"מ נד:. וכן חולק עם רב כהנא היכי אמר רבא כב"ק מא:. וכן מצינו עירובין כו:, זבחים מו: ר"ב מתני הכי ורב טביומי מתני הכי. ובסנהדרין צז. לחד לישנא הוא שאמר לרבינא דאי הוו יהבי לי כל חללא דעלמא לא הוה קא משני בדבוריה וכו', אתא לקמיה דרבא וכו'. ובקידושין נב. תני טביומי.

רב טביומי בר קיסנא

ערך רב טובי בר קיסנא.

טבלא

ר' אבא בר טבליי ב"ב ספ"ד.

ר' יצחק בר טבלא פסחים קיג:.

ר' טבלא

היה בבלי תלמידו דרב כשבת קא. שבעי מרב טבלא אמר רב ב"מ צד. ובירושלמי עירובין פ"ח ה"ו ר' אבלאי בשם רב, ובתמורה כה. אמר לר' אלעזר, בר מינה דההיא דהא אמר רב. ובשבת פ"ו ה"ד ר' יעקב בר אחא ר' טבליי חנין בר בא בשם רב.

וכפי הנראה עלה לא"י לקבל סמיכה ולכן נקרא כמעט תמיד בשם רבי טבלא, אבל לא היה שם זמן רב כי בימי רב נחמן מצינו אותו בבבל. ומקומו היה סמוך לר"נ והיה שם הדיין כב"ב קיא. רבי טבלא עבד עובדא כר' זכריה בן הקצב א"ל ר"נ מאי האי? א"ל האמר ר' חיננא בר שלמיה משמיה דרב הלכה כר"ז בן הקצב, א"ל ר"נ זיל אהדר בך ואי לא משמתינא לך. ובחולין קלב: אושפזיכנא דר' טבלא כהן היה - א"ל זיל אישתתף בהדי טבחי ישראל - חייביה ר"נ - א"ל הטבח והא ר' טבלא פטרן - אזל ר' טבלא קמיה דר"נ א"ל מ"ט עביד מר הכי וכו'. ובעירובין קב. ר' אבלא איקלע למחוזא וחזא לההוא וכו'. ובעירובין עה. אמר רב יוסף היינו דשמענא לר' טבלא דאמר עכו"ם עכ"ום תרי זימני ולא ידענא מאי אמר. ובסנהדרין כח: א"ר תנחום א"ר טבלא א"ר ברונא אמר רב. ובמנחות עה. דרש ר"נ בר רב חסדא משמיה דר' טבלא. ונזכר בירושלמי גיטין פ"ד ה"ו שזבן עבדא ומתני עם האדון (אם ירצה להחזיר לו מעותיו לזה הזמן יחזיר לו העבד).

טברי

ר' אלינו בר טברי ש"ר פ"מד-ח, ובמגילה פ"ד ה"יב בר טברי שאל לר' יצחק.

טבת

ר' דוסא בן טבת שהש"ר פ"ז-ח.

טובי

ר' אבדומי בר טובי מו"ק פ"ג ה"ה.

ר' אבימי בר טובי ב"ב פ"ב ה"ג.

ר' חלקיה בר טובי שבת צז..

ר' נתן בר טובי ברכות כה..

ר' טובי

נזכר נדה רפ"ב אמר בשם ר' אבהו.

ר' טובי בר יצחק

נזכר ב"ר פ"מא-ד פ"נ-י.

רב טובי בר רב מתנה

היה לו אח בשם רב אחדבוי, וגם אחות, כאשר יסופר ב"ב קנא. שאחותו כתבה לנכסה בצפרא לרב טובי, אתא אחיו רב אחדבוי אליה וקא בכי וא"ל השתא יאמרו שאחי צורבא מרבנן ולא אני, כתבה לנכסה לרב אחדבוי בערב, ופסק ר"נ שהאחרון קנה.

ובימי רב יוסף היה כבר גדול הדור כב"ב כג. שאמר רב יוסף לאביי הכי אמר רב טובי בר מתנה. ובב"ק לו: ההוא גברא דתקע לחבריה שלחיה רב טוביה (ובדק"ס רב טובי) בר מתנה לקמיה דרב יוסף סלע צורי תנן או סלע מדינה תנן א"ל תניתוהו - א"ל תנא כי דוכלא ליתני וליזיל? ובחולין לט: שלח רב טובי בר מתנה לקמיה דרב יוסף כה"ג מאי שלח ליה הכי אמר ר"י אמר שמואל.

ומזה משמע שהיה דיין בעירו סמוך לפומבדיתא מקום רב יוסף. וכן מוכח במו"ק טז. שההוא טבחי דאיתפקד ברב טובי בר מתנה אימנו עליה אביי ורבא ושמתוהו.

ונזכר ר"ה יט. לענין אי בטלה מגילת תענית.

ומקום קבורתו מצינו ג"כ שהיה במקום אביי בפומבדיתא, כאשר יסופר ב"ב נח. ההוא אמנושי דהוה חטיט שכבי כי מטא למערתא דרב טובי ב"מ תפשיה בדוקניה אתא אביי א"ל במטותא מינך שבקיה, לשנה אחריתא הדר תפשיה אתא אביי ובקשו ולא שבקיה עד שהוצרכו לחתוך הזקן.

רב טובי בריה דרב נחמיה

נזכר ביצה יב: שהיה לו גרבא דחרמרא דתרומה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל מהו לאמטויי לכהן האידנא וכו'. ובדק"ס גרס רב טובי בריה דרב מתנה, וזה יותר נכון כי רב טובי בריה דרב נחמיה לא נזכר במק"א.

רב טובי בר רב קטינא

נזכר נדה ו: אך במנחות אך במנחות עו. גרס ר"מ בר רב קיסנא.

רב טובי בר קיסני

היה תלמידו דשמואל כדמצינו תמיד רב טובי בר קיסני אמר שמואל כיבמות מ:, כתובות סד., נדרים יב:, ב"ב יט:, מנחות מא., ושם ע. רב טביומי בר קיסנא אמר שמואל וצ"ל רב טובי ב"ק כגרסת דק"ס. ושם עו: אמר רב טובי בר קסנא אמר שמואל וצ"ל בר קיסנא. ובעירובין קד: אמר רב טבי בר קיסנא אמר שמואל וצ"ל רב טיבי וכן הוא בתוס' סוטה כ: ד"ה לא.

רב טובי בר רב קיסנא

נזכר קידושין לט: רמי לרבא, או אפשר שצ"ל רמי לרב.

טוביה

בפסחים קיג: יסופר המעשה עליו שטוביה חטא ואתא זיגור לחודיה ואסהיד עליה קמיה דר"פ ונגדיה לזיגור, א"ל טוביא חטא וזיגוד מנגיד? א"ל אין וכו'.

טוביה

(טוביה, זכריה פ"ו-יד)

רב זוטרא בר טוביה ברכות ז..

רב חמא בר טוביה סנהדרין נב:.

רבה בר טוביה עירובין כח..

ר' טוביה

נזכר קה"ר פ"א-יג אמר בשם ר' יצחק.

טוביה בר יצחק

בעירובין כח: רבה בר טוביה בר יצחק, אך בדק"ס ליתא תיבת בר טוביה אך רבה בר יצחק.

טוביה הרופא

נזכר ר"ה פ"א מ"ז שיספר ר' יוסי מעשה בטוביה הרופא שראה את החודש בירושלים הוא ובני ועבדו המשוחרר וקיבלו הכהנים אותו - וכשבאו לב"ד קבלו אותו ואת עבדו וכו', ומשמע שהיה בזמן הבית בעוד היות ב"ד בירושלים.

טוטאי

ערך תוטאי.

טוי

היא היתה בת ר' חייא שנולדה תאומות עם אחותה פזי כיבמות סה:. וכבר בארתי בערך ר"ח שהיא היתה מאורסה לבן רבינו הקדוש ומתה קודם החופה.

טיטס

ר' חייא בר טיטס תרומות פ"ח ה"ה.

ר' יהודה בר טיטוס גיטין פ"ה ה"י.

ר' טייפי (או ר' טיופי) סמוקה

נזכר דמאי פ"ג רה"ד אמר בשם ר' אבהו, וביבות רפ"ח בעי קומי ר' ייסי.

ר' טימי

ר' יהושע בריה דר' טימי קה"ר פ"ט-ט.

טלי

בסנהדרין נב: יסופר אימרתא בת טלי בת כהן שזינתה הואי אקפה רב חמא בר טוביה חבלי זמורות ושרפה.

טרטירוי דמהלול

נזכר מע"ש פ"ה רה"ב שהוה סליק שבית לגו בי"מהק, ולא הוה בר נש קרץ לתאינייא קדמוי, ומהלול הוא מקום סמוך לירושלים כמבואר שם.

ר' טרייא

נזכר שהש"ר פ"א ספ"טו, ושם פ"ד-א א"ל לר' איבו. ובב"ר פ"לג-ו גרס רב ביבי ולא ר' טרייא. ובויק"ר פ"לא-י גרס ר' ברכיה.

ר' טרפון

ר' יודן בן טרפון שביעית פ"א ה"י.

ר' לוי בר' טרפון איכ"ר פ"א-לג.

שמעון בן טרפון שבועות מז:.

ר' טרפון (הכהן)

הגדול בענים הלזה אשר נקרא בפי דורות האחרונים בשם אביהן של כל ישראל כיומא פ"א סה"א, יבמות פ"ד סהי"ב, והיה עשיר מופלג, וארוך בדורו כנדה כד: שאמרו אבא שאול ארוך בדודו הוה ור"ט מגיע לכתפו. ר' טרפון ארוך בדורו הוה ור"מ מגיע לכתפו. האיש הפלאי הזה לא נודע לנו מי היו אבותיו, אך זאת ידוע בבירור שהיה כהן וגם אמו היתה בת כהן וראה את הבית בבנינו כמפורש קידושין עא. א"ר טרפון פ"א עליתי אחר אחי אמי לדוכן והטיתי אזני אצל כה"ג וכו'. וביומא פ"א סה"א שאמר ר"ע שאך כהנים תמימים יתקעו בחצוצרות א"ל ר' טרפון אקפח את בני אם לא ראיתי אחי אמי חיגר באחת מרגליו עומד בעזרה וחצוצרתו בידו ותוקע. א"ל ר"ע, רבי, שמא לא ראית אלא בשעת הקהל - א"ל ר"ט שהאמת כן הוא אך שכח המעשה, ובתוספתא סוטה פ"ז ה"ח איתא תחת "ביום הקהל" בו ביום והוא פי' דיום הקהל. ובספרי בהעלותך-לז שא"ל ר"ע שמא בר"ה ויו"הכ וביובל, וכבר העיר שם במאיר עין שצ"ל שמא בהקהל וביו"הכ ביובל. כי כפי מה שיש לנו בקבלה בסדר עולם רבה שנחרב הבית במוצאי שביעית א"כ היה יום הקהל שאמר ר"ט לכל הפחות ז' שנים קודם החורבן שא"א לומר שבימי המצור והמצוק היה אז יום הקהל? ור"י כשהעיד שראה בעיניו היה אז בל"ס כבן יג שנה שאין עדות לקטן. א"כ היה כבן כ' שני בחורבן הבית. ולכן קרוב מאוד לומר שהיה תלמיד רבן יוחנן בן זכאי, אף שלא חשבו בין תלמידיו באבות פ"ב מ"ח, יען ששם חושב החמשה תלמידיו היותר גדולים שהגיעו להוראה בחייו. אבל ר"ט היה באמת עול ימים כשנפטר ריב"ז. אבל מצינו בתוספתא חגיגה ספ"ג שאר"ט אקפח את בני אם אין הלכה בידי מרבן יוחנן בן זכאי.

והרמב"ם בהקדמתו לזרעים חשבו בין כת השנית שאחר החורבן יען שבימי החורבן היה עול ימים וימי פעולתו נחשבו אך בדור ר"ע וחביריו.

ר' טרפון נזכר במשנה מ"ט פעמים, ט' פעמים בסדר זרעים, ששה פעמים במודע, ט"פ בנשים, ששה פעמים בנזיקין, עשר פעמים בקדשים, ובטהרות ט"פ.

ע"פ רוב בעל מחלקותו הוא ר"ע (תלמיד חבר שלו) כתרומות פ"ט מ"ב, מעשרות פ"ג מ"ט, מע"ש פ"ב מ"ט, (ונשנית בעדיות פ"א מ"י), פסחים פ"י מ"ו, יבמות פט"ו מ"ו, מ"ז, כתובות פ"ה מ"ב, פ"ט מ"ב, מ"ג, נזיר פ"ו מ"ו, ב"מ פ"ב מ"ז, מנחות פי"ב מ"ה, בכורות פ"ב מ"ו ז. ח. ט. כריתות פ"ה מ"ב, כלים פכ"ה מ"ז, אהלות פי"ג מ"ג, פט"ז מ"א, מכשירין פ"ה מ"ד.

מחלוקת עם חכמים כלאים פ"ה מ"ח, מע"ש פ"ב מ"ד, שבת פ"ב מ"ב, ב"ק פ"ב מ"ה, זבחים פי"א מ"ז, כלים פי"א מ"ז.

מחלוקת ר"ט ור' אליעזר קידושין ספ"ג.

מחלוקת ר"א ור' יהושע ור' טרפון ור"י בן בתירה פאה פ"ג מ"ו.

מחלוקת עם ר' יהושע כלים פי"א מ"ד.

מחלוקת ר"א ר' ישמעאל, ור"ט ור"ע אומרין תרומות פ"ד מ"ה.

מחלוקת ר' ישמעאל ור"ט סוכה פ"ג מ"ד.

ור' אלעזר בן עזריה ור' יהושע קראוהו טרפון אחי ידים פ"ד מ"ג.

הלכותיו המפורסמות במשנה ברכות פ"א מ"ג אר"ט אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים (ביבמות טו. אר"ט תאבני מתי תבוא צרת הבת ידי ואשאנה, ולא מפני שהיה מתלמידי ב"ש כי אמרו בירושלמי שביעית פ"ד ה"ב שאך בשני דברים אלו נהג כב"ש).

שם פ"ו מ"ח רט"א בורא נפשות רבות.

מע"ש פ"ב מ"ד כרשיני מע"ש שנטמאו יתחלקו לעיסות (דאין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים).

שבת פ"ב מ"ב אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד.

פסחים פ"י מ"ו שצ"ל אשר גאלני וגאל את אבותינו.

יבמות פט"ו מ"ו גזל אחד מחמשה - מניח גזילה ביניהן ומסתלק.

כתובות פ"ה מ"ב הגיעו זמן ולא נישאו רט"א נותנין לה הכל תרומה.

שם פ"ז מ"ו ואלו יוצאות שלא בכתובה - רט"ט אף הקולנית.

שם פ"ט מ"ב ינתנו לכושל שבהן.

נזיר פ"ה מ"ה אין אחד מהן נזיר (שלא נתנה נזירות אלא להפלאה).

קידושין ספ"ג יכולין ממזרים ליטהר.

ב"ק פ"ב מ"v שור המזיק ברשות הניזק משלם נזק שלם. ב"מ פ"ב מ"ז שמותר להשתמש בדמי אבידה, ושם פ"ד מ"ג שהורה לתקרי לוד שההונאה הוא שליש למקח.

השם המפורסם שקורין לדקה בחודש י"ג פלגס הוא מר"ט פרה פ"א מ"ג, נגר שיש בראשו גלוסטרא - ה"ה ככל הכלםי (ומזה אמרו שבת קכד. שסובר תוך הפתח בלחוץ דמי), כלים פי"א מ"ד.

הלכותיו בברייתא, מצינו שבת קלט., פסחים קיח., ר"ה כו., סוכה לב: לד:, יבמות קכב:, גיטין פח:.

והנה אף שר' טרפון לקח חלק גדול בסנהדרי יבנה תחת נשיאות דר"ג כדמצינו פסחים כב: מעשה בר"ט שלא בא אמש לבה"מד, לשחרית מצאו ר"ג א"ל מ"מ לא באת אמש לב"המד א"ל עבודה עבדתי, א"ל וכי עבודה בזה"ז מנין? - א"ל תרומה אכלתי וכו'. וכן זבחים נז. זו שאלה נשאלה לפני חכמים בכרם ביבנה - נענה ר"ט ואמר, ובמכלתא בשלח מס' ויסע שר"ט וזקנים היו יושבין בצלו של שובך של יבנה. וכן היה ביבנה כשהורידו את ר"ג מנשיאותו ואף שלא נזכר כברכות כח. אבל נזכר ידים פ"ד מ"ג שאמרו בו ביום אמרו עמון ומואב מה הן בשביעית גזר ר"ט מעשר עני וגזר ראב"ע מע"ש, א"ל ראב"ע ישמעאל אחי אני לא שניתי - טרפון אחי שינה - א"ר יהושע הריני כמשיב על טרפון אחי. וידוע שכל שנאמר בו "בו ביום" הכונה ביום שהושיבו את ראב"ע לנשיאות, כברכות כח. ואת אשר כשנתייעצו את מי למנות תחת ר"ג לא זכרו את ר' טרפון אע"פ שגם הוא היה כהן ועשיר גדול וזקן וגדול הדור, קרוב מאוד לומר יען שמצינו שהיה קפדן ואמר תמיד אקפח את בני כאהלות פט"ז מ"א, שבת יז. (ופרש"י מצטער היה על תורה המשתכחת ומקלל א"ע) קטז., זבחים יג., ירושלמי יומא פ"א סה"א, תוספתא חגיגה ספ"ג, ספרי בהעלותך לז. ואם על חיי בניו לא חס לכן היו מתייראין להעמידו לנשיא.

ועוד אפשר כמו שאמרו בכלה רבתי שלא היה פזרן כ"כ, וזה שאמרו השבח על ראב"ע דהוא עשיר דאי אית ליה לפלוחי לבי קיסר הוא אזל ופלח.

והיה תמיד מראשי המדברים כקידושין מ: וכבר היה ר"ט והזקנים מסובין - נענה ר"ט ואמר מעשה גדול, ומו"ק כח: כשמתו בניו של ר' ישמעאל נכנסו ד' זקנים לנחמו ר"ט וריה"ג וראב"ע ור"ע, ור"ט היה ראש המדבר. וכן סנהדרין קא. כשחלה ר' אליעזר נכנסו ד' זקנים לבקרו והוא היה ראש המדבר. וכן גיטין פג. לאחר פטירתו של ר"א נענה ר"ט תחלה. וכן יומא עו. נזכר תחלה ר"ט, ור' אלעזר המודעי קראו "רבי" ור"ט קראו "מודעי". וכן בענין צרת הבת הלך עם ר' יהושע וראב"ע ור"ע לר' דוסא בן הרכניס כמפורש בירושלמי יבמות ספ"א ור"ד בן הרכניס קרא עליו כמו שקרא על ראב"ע, ואך בהגדה שמביא מעשה בר"א - בבני ברק נזכר ר"ט באחרונה.

אבל מקומו הקבוע היה בעיר לוד בדרום יהודה והוא היה שם הריש כב"מ פ"ד מ"ג הורה ר"ט בלוד. ובחגיגה יח. מעשה שמת אלכסא בלוד ובאו כל ישראל לספדו ולא הניחם ר"ט. ובקידושין מ: וכבר היה ר"ט וזקנים מסיבין בעליית בית נחזה בלוד ובמגילה כ. אר"י קטן הייתי וקראתי למעלה מר"ט וזקנים את המגילה בלוד. ובתענית פ"ג מ"ט מעשה שגזרו תענית בלוד וירדו גשמים קודם חצות א"ל ר"ט צאו ואכלו ועשו יו"ט.

ומזה ישער בדרכי המשנה צד 105 שר"ט קבע ישיבתו שם אחר פטירת ר' אליעזר אשר היה בלוד. וזה ללא אמת מעדותו של ר' יהודה כשהיה קטן קרא אז את המגילה לפני ר"ט בלוד ומזה אנו רואין שהיה שם תמיד כי ר' יהודה היה תלמידם המובהל כל ימיהם, וידוע שר"א נפטר אחרי פטירת ר"ג.

אבל ע"פ השערה נכונה שמושב ר"ט היה תמיד בלוד, ואף שישיבת ר"א היה ג"כ בלוד אבל ידוע שהחכמים עשו קשר ביניהם שלא לבא בשום שקלא וטריא עם ר"א, וגם ר"ט היה שם בל"ס, וכמו שמצינו כשבאו לבקרו היה שם ר"ט כסנהדרין קא., לכן אף שר"א קבע שמה ישיבתו אבל לא התערב בעניני העיר והיה ר"ט הריש ואך היה הולך כפעם בפעם ליבנה, וכאשר ישיבת קבע של ר"י היה בבני ברק, או דר' יהושע בפקיעין, אבל כולם היו מתקבצין ליבנה.

ור"ט דבק בתלמיד חבר שלו בר"ע, כי בכתובות פד: מסופק הגמרא אם היה ר"ט רבו או חבירו וקראו תמיד "עקיבא" כל הפורש ממך כפורש מן החיים כקידושין סו:, זבחים יג., יומא פ"א סה"א, ספרי בהעלותך-לז. ור"ע נהג בו כבוד גדול כבכורות פ"ד מ"ד מעשה בפרה שניטל האם שלה והאכילה ר"ט לכלבים, וחכמים אמרו שהיא כשירה, אר"ט הלכה חמורך טרפון, א"ל ר"ע "רבי טרפון" פטור אתה שאתה מומחה לב"ד וכו'. ובמנחות סח: יתיב ר"ט וקא קשיא ליה - אמר לפניו יהודה בן נחמיה - שתק ר"ט צהבו פניו של יהודה, א"ל ר"ע, יהודה, פניך שהשבת את זקן? תמהני אם תאריך ימים, וכן היה.

תלמידיו היו כל גדולי הדור ההוא כתוספתא ברכות פ"ד מעשה בד' זקנים שהיו יושבין בבית שער של ר' יהושע אלעזר בן מתיא, וחנינא בן חכינאי, ושמעון בן עזאי ושמעון התימניוהיו עסוקין במה ששנה להן ר' טרפון.

ר' אושעיא בנו של ר' יהודה הבושם העיד לפני ר"ע משום ר"ט כחולין נה: ובתוספתא שביעית פ"ה מ"ח גרס ר' יהודה בן ישעיה הבושם.

ר' אלעזר משםו ר"ט תוספתא פרה פ"יא.

ר' יהודה היה תלמידו המובהק גם מקטנותו כמגילה כ. שא"ר יהודה קטן הייתי וקראתי להמגילה לעילה מר"ט וביבמות קא: אר"י פ"א היינו יושבין לפני ר"ט וכו. ובנדרים מט: ר"י הוה יתיב קמיה ר"ט א"ל ר"ט היום פניך צהובין א"ל אמש יצאו עבדיך וכו'. ובשבת כט: אר"י פ"א שבתינו בעליית בית נתזה בלוד - והיה שם ר"ט וזקנים. ובכורות מה: אר"י מעשה בא"א שבא לפני ר"ט יתר בידיו וברגליו שש ושש כד א"ל כמותך ירבו בישראל.

ובסוטה פ"ב ה"ב ותוספתא נגעים פ"ח אר"י שבתי היה - אצל ר"ט א"ל בני תן לי סנדלי - ולמדתי ממנו ז' דברים. וכן יספר ר' יהודה דברים להלכה ממנו כעירובין פ"ד מ"ד אר"י מעשה היה ונכנס ר"ט בלא מתכון. ובנדרים פ"ו מ"ד אר"י מעשה ואסר ר"ט עלי. ר"י אר"ט עירובין פב., סוכה לא., נדה לו. ובתוספתא שביעית פ"ד שבת פ"ו, בכורות פ"ה יספר ר' יהודה מעשה בר' טרפון.

ר' יוסי הגלילי אף שבל"ס היה זקן כמו ר"ט כי מצינו אותו שהיה חבר דראב"ע, אבל יען שהיה בגליל, ואך אח"כ בא לפני חכמים ביבנה כמפורש זבחים נז. כשנשאלה בכרם ביבנה בכור לכמה נאכל, נענה ר"ט ואמר - היה שם תלמיד אחד שבא לב"מהד לפני חכמים תחלה ורי"הג שמו א"ל רבי? מנין לך - קבץ ר"ע ונסתלק ר"ט. ובספרי קרח-מב קראו ר"ט בני, ובספרי חקת-גג אמר ר"ט עליו ראיתי האיל מנגח זה ר"ע, והנה צפיר העזים בא מן המערב זה רי"הג.

ר' שמעון בשם ר"ט דמאי פ"ג ה"ד, תרומות פ"ז ה"א, מגילה פ"א ה"ו.

ר' שמעון שזורי אמר פ"א - ובאתי ושאלתי לר"ט מנחות לא..

וכן בני אחתיה למדו לפניו כזבחים סב:.

ובבכורות יא. מצינו ר' יהודה נשיאה הוה ליה פטר חמור שדריה לקמיה דר' טרפון, ודבר פלא הוה כי אם גם נאמר שהוא ר' יהודה הנשיא א"א לומר כן שרבי ראה את ר"ט כמפורש ב"מ פה. שרבי מצא אך את נכדו. ובספר מבוא המשנה צד 102 ישער שצ"ל ר' יהודה מוריינא דבי נשיאה וכן כונתי מדעתי, אבל גם זה ללא אמת כי ר' יהודה נתעלה להיות מוריינא דבי נשיאה אך אחרי שהוקם רשב"ג לנשיא באושא כמבואר בערכו. ולכן נראה יותר גרסת כפתור ופרח פט"ז שגורס אך "דבי נשיאה" וקאי על בית ר"ג ויען שר"ט היה כהן לכן שלחו לו, וזה אמת.

עשירתו וגודל פזרונו וחסידותו

במס' כלה רבתי פ"ב ויק"ר פל"ד-טז., יסופר שר"ט היה עשיר גדול ולא היה נותן מתנות רבות לעניים, פ"א א"ל ר"ע רצונך אקח לך עיר אחת או שתים א"ל מן. ונתן לו ר"ט ד' אלפים דינרי זהב. הלך ר"ע וחלקן לעניים. לימים מצאו ר"ט א"ל אם קנה העיירות עבורו, לקח ר"ע ספר תהלים והיה קורא עד שהגיע לפסוק פזר נתן לאביונים. וזה שאמר שבת כה: איזה עשיר כל שיש לו מאה כרמים מאה שדות ומאה עבדים.

ומני אז והלאה הכיר עוותתו, וכאשר יסופר בירושלמי יבמות פ"ד סהי"ב שבשנת רעבון הערים ר"ט וקידש שלש מאות נשים כדי להאכילן בתרומה. ובסוף אבות דר"נ מעשה בר"ט שישב ושנה לתלמידיו ועברה כלה לפניו צוה עליה והכניסה בתוך ביתןו ואמר לאמו ולאשתו רחצוה וסכוה וקשטוה עד שתלך לבית בעלה.

ובנדרים סב. יסופר עליו שפ"א אכל ר"ט מתאנים בזמן שהוכפלו המקצעות (שאז הם הפקר לכל) ובא בעל הפרדס וחשב שהוא גנב ונטלו והניחו בשק ורצה להשליכו בנהר, ויקרא ר' טרפון ואמר אוי לו לטרפון שזה הורגו, שמע ההוא גברא שבקיה וערק. ור"ט הצטער כל ימיו על שהשתמש בכתרה של תורה (ולא פייסו בדמים). ובמס' כלה פ"ב יסופר בלשון אחר מעט, שר"ט אכל קציעות מפרדס שלו והאריס לא הכירו והכהו מכה גדולה ולא אמר לו כלום כיון שראה שנפשו יוצאה אמר אוי לך לטרפון. א"ל אתה הוא ר"ט א"ל הן, עמד ותלש בשערו וצעק וכו'. וכן הוא בירושלמי שביעית פ"ד סה"ב.

האמת היתה נר לרגלו ולא בוש מלהורות על האמת כירושלמי יומא פ"א סה"א שהורה לר"ע ששכח, וביצה פ"ג מ"ה כששאלו אותו והוא לא ידע נכנס לבהמ"ד ושאל.

כיבד אם קיים גם בגופו כאשר יסופר קידושין לא: דכל אימת דהות בעיא אימיה למיסק לפוריה היה גחין וסליקא לה. וכשרצתה לירד מן המטה נחתת עליה.

זהירותו מן העריות היתה עד קצה האחרון כקידושין פא: שאמר הזהרו בי מפני כלתי, וכשלגלג עליו אותו תלמיד נכשל לבסוף עם חמותו.

דבריו היקרים באגדה מציו באבות פ"ב מ"טו שאמר היום קצר והמלאכה מרובה והפועלים עצלים והשכר הרבה ובע"ה דוחק, לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממהנ, אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה, ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע וכו'.

ובאדר"נ ספי"ב אמר לא השרה הקב"ה שכינתו על ישראל עד שעשו מלאכה, ואין אדם מת אלא מתוך בטלה. ובנדה יג: יד לאמה תקצץ, מוטב תבקע כריסו ואל ירד לבאר שחת. ושם סא. אמר האי לישנא בישא אע"ג דלקבולי לא מיבעי מיחש ליה מיבעי.

ואהבתו לישראל היה כ"כ עד שאמר מכות ספ"א אלו היה בסנהדרין (כשדנו דיני נפשות) לא נהרג אדם מעולם. ואך את המינים הידועים שנא בתכלית השנאה כשבת קטז. שאמר אקפח את בני שאם יבאו לידי שאני אשרוף אותם (ספריהם) ואת אזכרות שבהם, ואפילו אדם רודף אחריו להרגו ונחש רץ להכישו נכנס לבית עכו"ם ואינו נכנס לבתיהן של אלו שהללו מכירין וכופרין, וכמה דברים יקרים נוכל ללמוד מזה.

ולא על חנם נתכתר בתואר גל של אגוזים כגיטין סז. ואבות דר"נ פי"ח שכיון שפתח פיו התחיל להתגלגל מפיו דברי חכמות כאבנים טובות ומרגליות. וכאשר אמרו ע"ד הצחות בב"ר פצ"א-ט אבא נהוראי אומר בשעה שהיה אומר אדם דבר מתוקן לפני ר"ט היה אומר כפתור ופרח, וכשהיה אומר דבר שאינו מתוקן היה אומר לא ירד בני (הבינה שלי) עמכם.

אשתו בניו ובנותיו

בירושלמי יבמות פ"ד סהי"א יסופר שמתה אשתו ואמר לאחות אשתו בתוך האבל התכנסי ותגדלי את בני אחותך. וכן זכה להשיא את בנו כקידושין פא:. ומצינו שמעון בן טרפון שבועות מז: ואפשר שהוא בנו. וכן מצינו שהיה לו בת כב"מ פה. שרבי איקלע לאתריה דר"ט ושאל אם יש לו בן לאותו צדיק שהיה מקפח את בניו, א"ל בן אין לו בן-בת יש לו ורבי החזירו למוטב וא"ל אי הדרת בך יהיבנא לך ברתי הדר ביה, א"ד נסבה וגירשה וא"ד לא נסבה כלל.

פטירתו מצינו אך באיכ"ר פ' בלע ה' שיש שחשבו אותו בין הרוגי מלכות, ויש שחושבין תחת ר"ט את ר"א חרסנה, ומזה אנו רואין שהיה ספק להם.

תוכן העניינים

תולדות תנאים ואמוראים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה