אור ברסלב

תולדות תנאים ואמוראים· הרב אהרן הימן

ח

ז

חבו

אדא בר חבו חולין עה:.

רב יוסף בר חבו יומא פז..

חבי בר ננאי

נזכר יבמות קטו: הנהו ב' שטרי דנפקי במחוזא וכתיב בהו חבי בר ננאי וננאי בר חבי ואגבי בהו רבה בר אבוה, ובספר בית ועד לחכמים להגאון בעל מלא הרועים העתיק חבי בר ינאי מנהרדעא שלא כהוגן, ואינו נחשב בין הת"ח.

חביבא

(בני חבב חותן משה, שמות פ"ד־יא).

רב יהודה בר חביבא ברכות מא..

רב חביבא

בשבת נד:, סוכה ד. ומגילה ז. מצינו רב ור' חנינא ור' יוחנן ורב חביבא מתנו בכולי סדר מועד כל כי האי זוגא חלופי ר' יוחנן ומעייל ר' יונתן. וכתבו התוס' בשבת שם, פירוש מתנו הך שמעתא דאמר בסמוך. והשתא פסק הש"ס למילתיה וקא אמר בכולי סדר מועד כל כי האי זוגא מיחלפא ר' יוחנן ומעייל ר' יונתן, ולא קאי מתנו אחילוף, וכן פרש"י, ובאמת קשה מאוד שלא מצינו בשום מקום שרב חביבא היה בומן ר' יוחנן, ובכ"מ שמצינו שם רב חביבא הוא תמיד עם רבינא, ומצאתי בספר היקר משפחת סופרים בהקדמתו דבר אמת, וז"ל מה שאמרו "ורב חביבא" הוא מאמר מוסגר ופי' שרב חביבא מהני בבל סדר מועד דהיינו הבא בשבת, בסוכה ובמגילה כי האי זוגא רב ור' חנינא ור' יוחנן אז מתני תחת ר' יוחנן "ר' יונתן" אבל במקום דליכא כי האי זוגא רב ור' חנינא רק דאתמר רב ור' חייא ור' יוחנן כעירובין ח: אז לא מחליף את ר' יוחנן על ר' יונתן.

וכן כשמצינו בסדר אחר רב ור' חנינא ור' יוחנן כחולין קח. גם אז לא מחליף, ובאמת במגילה פ"א ה"ז איתא רב ור' חנינא ור' יונתן, ודפח"ח.

וזה רב חביבא היה מחותנו של רבינא ככתובות ח. רבינא איעסק ליה לבריה בי רב חביבא ובריך משעת אירוסין אמר קיים ליה בגוייהו דלא הדרי בהו, לא אסתייע מלתא והדרי בהו.

ובנדה סו. רבינא איעסק לבריה בי רב חביבא (כן הוא גרסת הרי"ף והרא"ש והרשב"א ובגמרא גרס בי ר' חנינא) ומשמע שם שנשאה. ובחולין נא. ההיא אימרתא דהוה בי רב חביבא דהוה שדרן כרעיה בתרייתא אמר רב יימר האי שיגרונא נקטיה מתקיף לה רבינא – אשכחוהו כרבינא.

וכן נזכר עירובין עט: אמר רבא הני תרתי מילי סבי דפומבדיתא אמרינהו – אמר רב חביבא הני נמי סבי דפומבדיתא אמרינהו.

וב"ק נה. מפרש דברי ר"ל שתרנגול טווס ופסיוני כלאים זב"ז משום דרבו בהדי הדדי, וב"מ פה: אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי וכו', וב"ב קמג: חולק עם מר בר רב אשי אי קרו אינשי לבר ברא, ברא, ובשבועות מ: רב חביבא מתני (דברי ר"ג) אסיפא, ובזבחים ג: רב חביבא רמי שינוי בעלים אתוך תוכו ומשני.

ונראה שסתם ‏רב חביבא הוא רב חביבא מסורא דפרת ששקיל וטרי תִמיד עם רבינא כמו"ק כ. רבינא איקלע לסורא דפרת א"ל רב חביבא הלכתא מאי, ושם כד: רבינא איקלע לסורא דפרת א"ל רב חביבא אמר מר וכו'. וב"מ סא: רבינא איקלע לפורא דפרת א"ל רב תנינא (וגרסת דק"ס רב חביבא) יצירת מצרים דכתיב גבי שרצים ל"ל, ושם קו: שלחה רב חביבא מסורא דפרת לקמיה דרבינא.

רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא

נזכר ב"ב קמג: אמר משמיה דרבא, והיה לו אח בשם גאני כיבמות סו:.

רב חביבא בר כהן

נזכר שקלים פ"ד ה"ג46 בנוסח הירושלמי הנדפס בש"ס, אבל בירושלמי הגרסא ר' בא בר כהן בעי קומי ר' יוסי.‏ ונראה שהיה כתוב "רבי בא" ונעשה ‏מזה "חביבא".

רב חביבא בר סורמקי

ביומא י. כי סליק רב חביבא בר סורמקי אמרה (לאתקפתא דרבה בר עולא) קמיה דההוא מרבנן א"ל מאן דלא ידע פרושי קראי מותיב וכו'. אך גרסת ע"י כי סליק ר' אבא, וב"מ פה: אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חוי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה וכו'.

ובירושלמי פאה פ"א רה"א, ר' הונא אמר למצות ער שליש – רב חביבא בשם רבנן דתמן מה שליש לדמים. ונראה שהוא רב חביבא בר סורמקי שעלה לא"י.

רב חביבא בריה דרבא

נזכר פ"א בהלכה ע"ז לד: שאמר הני פורצני דארמאי בתר י"ב ירחא שתא שרי. וגרסת דק"ס רב אחא בריה דרבא.

רב חביבא מחוזנאה

שקיל וטרי תמיד עם רב אשי כתלמיד חבר כשבת פז:, עירובין נז., ב"ק עב., ובב"ק שם כשהקשה לרב אשי א"ל רב הונא בריה דרבא וצ"ל רב אחא בריה דרבא.

רב חביבא מסורא דפרת

ערך רב חביבא.

חביבי

כן קרא רב לר' חייא דודו כמבואר בערכו, והוא לשון תרגום אונקלוס דוד אהרן מתרגם אחבוהי דאהרן ובקיצור חביב.

רב חגא (ובירושלמי) ר' חגי (או) חגיי

הוא היה בבלי תלמידו דר"ה כמפורש מו"ק כה. כשנפטר ר"ה והביאו לארונו לא"י, והסכימו להניחו אצל ר' חייא, אמרו, מאן מעייל ליה. א"ל רב חגא אנא מעיילנא ליה דאוקמיתה לתלמודאי כי הוינא בר יח' שנין ולא חזי לי קרי, ומשמע ליה קמיה (שמשתי לפני ר"ה) וידעי במעשיו – ושירד רב חגא למערתא דר"ח ראה שם עמודא דנורא איבעית זקפיה לארוניה ונפק. ובירושלמי כלאים פ"ט ה"ד וכתובות פי"ב ה"ג כשרצה ר' חגיי להביא את ארון רבו למערתא דר"ח אמרו ליה עילא את בעי יען כי אתה איש זקן (שהיה אז בן שמונים שנה) ולכן אתה רוצה ליכנס לשם שמא תמות תקבר שמה, א"ל שיקשרו חבל ברגליו שאם ימות שמה ימשכו אותו משם. ועבור זה הוכפלו שנותיו. ובשבת קנא: אר"ה ואמרי לה רב חגא (וזה יען שהיה תלמידו דר"ה), והיה כמו תלמיד חבר לר"נ כערכין ז. שאר"נ תני חגא.

וכן קיבל מעולא כגיטין כג. שאמר משמיה דעולא, וכע"ז סח. אותיבל עולא ואמר עולא חגא לא מידע ידע מאי קאמרי רבנן תיובתא קא מותיב?

וכשבא לא"י אז כבר נפטרו ר' יוחנן ור"א, וקיבל מכל גדולי תלמידי דר"י כדמצינו עירובין פ"ז ה"ה א"ר חגי כד הוינן יתבין קומי מנחם (והוא היה תלמיד דר' יוחנן כמע"ש פ"ב ה"ז).

ומר' יאשיה ב) כברכות פ"ב ה"ו א"ר חגי – שאילית לר' יאשיה.

בשם ר' יאשיה ערלה ספ"א, יומא מא:, וכן צ"ל בכריתות כח.

בשם ר' אבא בר זבדי כברכות פ"ג ה"ה, תרומות פ"ב ה"י47.

בשם ריב"ל כתובות פ"ד ה"י, ב"ב פ"ט ה"ד.

בשם ר' אבהו כיבמות פ"ח ה"ג.

בשם ר' יצחק ב"ר פ"ט־ג. פ"כ־י.

בשם ר' שמואל בר נחמני שקלים ב:, ובעירובין כב. רב חגי ואיתימא רשב"ג, ובב"ק נ. איתא רב חנא וצ"ל רב חגא.

בשם ר' פדת ירושלמי ריש תענית, ובערלה פ"ג סה"א מצינו שאמר ר' חגי כד נחתית מן אילפא (ספינה) שמעית קליה דר' יעקב בר אחא יתיב מתני, וכן שאל לר' שמואל בר יצחק ברכות פ"ב ה"ו.

והיה גדול כ"כ עד שאמרו ר"ה פ"ב ה"ה וסנהדרין פ"א ה"ב ר' חגיי פתח ור' יונה ור' יוסי חתמין. ובכתובות פ"ב ה"ד א"ל ר' יוסי והא ר' יודן סבר כוותי? א"ל על דרביה (ר' אבא) אנא פליג לכ"ש עליה, ובשבת פ"א ה"ה א"ר חגיי מפני שהן משמיעות את הקול א"ל ר' יוסי יאות רבי סבר כר"י.

וכפי הנראה היה דיין בעירו כאשר יסופר יבמות פ"ב ה"ו וב"ר פ"ז־ב שיעקב איש כפר נבוראי הורה בצור שדגים טעונין שחיטה ושמותר למול בנה של עכו"ם בשבת שמע ר' חגיי שלח ליה תא לקי –ואח"כ הורה לו וא"ל חבוט חבטך דהוא טבה בקולטא. ובשבת פי"ט ה"ה אמר בשם ר' חגי, ושם ר' יעקב איש כפר גבוריא.

ומאמריו הגיעו לישיבות בבל כתענית ח: בימי רשב"ג – אמרו במערבא משמיה דר' חגי מהכא.

מחבריו הפרטים ידענו שהאריך ימים כאשר הבאנו לעיל. ושהיה שושביניה דר' שמואל קפודקי כברכות פ"ב ה"ו.

ר' חגא (או) חגי ב)

היה בא"י תלמידו דר' זעירא א) כדמאי פ"ג ה"ב ר' חגי הוה מיסתמך לר"ז. ומע"ש פ"ב ה"ז אמר קומי ר' זעירא, ופסחים פ"ח קידושין פ"ג ה"ב אמר בשם ר"ז. ובדמאי פ"ד ה"א ר' בון בר חייא בעי קומי ר"ז – על ר' חגי וכו, ור' הילא אמר עליו חגי אינש סבורא הוא כקידושין פ"ג ה"ב.

וכן היה תלמיד מובהק לר' יוסי (חבירו דר' יונה) כב"ב יט: כה: ר' חגא משמיה דר' יוסי. ופסחים פ"ד ה"ג, קידושין פ"ג ה"ג בעי קומי ר' יוסה, וא"ל בבר קדמוך ר' אבין. ובתרומות פ"ב ה"א, סוכה פ"ה ה"ג תירגם ר' חגי קומי ר' יוסה. וברכות פ"ב רה"ו, כתובות פ"ג ה"י א"ר חגי קומי ר' יוסי, ובכתובות רפ"ד מתיב לר' יוסי, ובנזיר פ"ה ה"א־כא. קריבותיא דר' חגי – אתא עובדא קומי ר' אחא – קומי ר' יוסי – א"ר חגי "משה" יאות א"ר יוסי, וזה היה דרכו לישבע בשם "משה" כדמאי פ"ד ה"א תענית פ"ד ה"א, מגילה פ"א ה"ט סנהדרין רפ"ב, הוריות רפ"ג, נזיר פ"ה ה"א, וביומא פ"א ה"א איתא בטעות א"ר חגי משם וצ"ל משה.

ור' מנא (בנו של ר' יונה) היה חבירו כיומא פ"ו ה"ד ר' מנא סלק למבקריה לר' חגי ביוכ"פ (שהיה חולה) א"ל ר' חגי צחינא א"ל שתה והלך לו וכשבא אח"כ שאלו אם שתה א"ל משעה שהתרת לי לשתות הלך ממני הצמא.

ובתענית רפ"א א"ר מנא קומי ר' חגי.

וכפי הנראה שר' חגי ירד עם כל הנחותי לבבל בסוף ימי אביי ורבא וזה שמצינו ב"מ קי"ג: אמר רבא בר רבה מחרישא דכספא מתקיף לה רב חגא ולימא ליה לאו עלי קרמית א"ל אביי וכו', ובסנהדרין קיא: רב חגא הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא (והוא היה בימי רבא ככתובות קד.), וזה שאמרו ב"ק מב. כי אתא רב חגא (כן הוא גרסת דק"ס ושיטה מקובצת ובגמרא חגי) מדרומא אתא ואייתי מתניתא בידיה כוותיה דרב אדא בר אהבה (שבזמן אביי ורבא).

מקורותיו הפרטים מצינו שהיה לו בת כב"ב פ"י ה"ט שאמרו שם חמוה דברתיה דר' חגי הוה עקבא בפורנא דברתיה דר' חגי – אתא עובדא קומי ר' אחא – קומי ר' יוסי.

וכן היה לו בן גדול בתורה בשם ר' אלעזר שהיה תלמיד דר' מנא כשקלים פ"ז ה"ב. ומזה נראה קצת שעלה אח"כ לא"י בזמן שהיה ר' מנא הריש בציפורי ושם ישב עם ב"ב.

ר' חגא דצפורי

כן מביא בסה"ד משקלים פ"א אבל לא נמצא שם וגרסא שלנו ר"ה רבה דציפורין אמר הנהיג ר' חנינא בציפורן.

ר' חגא חתניה דרב אדא בר אהבה

כן מביא ביוחסין השלם וגרסא שלנו ביבמות קי:48 רב חנא.

ר' חגאי

נזכר זהר לך פ"ט ופנחס צח. עם ר' חייא ור' אלעזר בר' שמעון.

חגי

(חגי בן גד, בראשית פמ"ו־טז)

ר' יונתן בן חגי ב"ר פמ"ב־ז.

ר' חגי בן אלעזר

נזכר ש"ר פמ"ב־ג, ובמד' תהלים פקי"ט־ג ר' יהודה הלוי בר שלום בשמו.

חגרא אחיו דר' בא בר בינא

נזכר מגילה פ"א ה"ט־יב. שנתן ס"ת לרב חננאל (שהיה סופר) ולא מצא בה דף אחד שלם.

אבא חגרת

נזכר בד"א רבה פ"א אבא חלפי אומר משום אבא חגרת אביו אל תהי פרוץ בנדרים שלא תמעול בשבועות ואל תתאחר אצל כהן ע"ה. לא תרבה שיחה עם האשה, (ובנדרים מובא המאמר בלשון תנא) ובשבת קה: ר"ש בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא. ונראה שהוא אבא חגרת ואל"ף מתחלף בירושלמי כמו אילפא־חילפא.

ר' חדקא

תנא דברייתא המפורסם בהלכתו שבת קיז: שחייב אדם לאכול ארבע סעודות בשבת, ובירושלמי שבת פט"ז ה"ג נקרא ר' הינדקס. ונזכר גם בהלכה כסנהדרין נו: שמוסיף שבני נח נצטוו אף על הסירוס. ובאגדה נזכר תענית יא: שאמר נשמתו של אדם מעידה עליו, ובד"א זוטא פ"א אמר אהוב את שמא ושנא את הכמה בכך (פי' שלא לומר מה בכך)), ובמגילת תענית פי"ב אומר יום שבקשו אויבים להרוג חכמי ישראל עלה הים והשחתי שליש בישוב, ובילקוט שה"ש פ' לריח שמניך אומר מן הדא אתה למד שריח הצדיקים יפה וניכר אצל הרשעים.

וקרוב מאוד לומר שהיה מתלמידיו הראשונים דר"ע כב"ב קיט. ובספרי בהעלותך שאמר ר' חדקא, שמעון השקמוני היה לי חבר מתלמידי ר"ע.

חובה

(שם מקום, בראשית סי"ד־טו).

ר' שמואל בר חובה קה"ר פ"א־ז־ח.

חובה

אשת רב הונא כנזיר נז: ששאל רב אדא בר אהבה לר"ה מאן מגלח לבניך א"ל "חובה" וב"ק פ. שאלו מאן מינטר לבהמה דקה שלך א"ל "חובה", א"ל חובה תקברינהו לבנה. וכן היה שכולה שניה דר"א בר אהבה לא אקיים זרעיה לר"ה מחובה.

חוטה

שמעון בר חוטה נזכר ב"ר פכ"ו־ג.

חולפנא

בערכין כח: ר' חייא בר אמי משמיה דחולפנא, ועיין ערך אולפנא.

חומה

ביבמות סד: שהיא היתה בת איסי בריה דרב יצחק בריה דרב יהודה ונשאה רחבא דפומבדיתא ושכיב, ונשאה רב יצחק בריה דרבה בר בר חנה ושכיב, ובא רב יצחק בר יוסף וסיפר לפני אביי שר' יוחנן סובר דאך בתלתא זימני הוי חזקה ועל סמך זה הלך אביי ונשאה ושכיב גם הוא ואמר רבא ומי איכא דעביד עובדא בנפשיה כי האי? ובכתובות סה. יסופר שבאתה לפני רבא אמרה ליה פסוק לי מזונא פסק לה. פסוק לי חמרא אמר לה ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא אמרה לו חיי דמר דחוה משקה לי בשיפרזי כי האי, בהדי דקא מחויא ליה איגלי דרעא נפל נהורא בבי דינא (שהיתה יפת תואר מאוד ובשרה מבהיק) קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא (אשתו) – נפקא אבתרה מחתא לה בקולפי דשידא עד דאפקה לה מכולי מחוזא א"ל קטלת ליך ג' ואתית למיקטל אחרינא?

רב חונה בר אדא

נזכר ירושלמי שביעית פ"י סה"ג, ובדפוס ווינעצייא גרס ר' חייא בר אדא.

רב חונה

בירושלמי הוא רב הונא, ורבי חונה הוא ר' הונא.

רב חונה בר חייא

ערך ר"ה בר חייא.

ר' חונה בר חמא

נזכר שביעית פ"ב ה"ה.

ר' חונה דציפורין

ערך ר"ה.

ר' חונה ספרא דסדרא

ערך ר"ה.

חוני

יוסי בר חוני, זבחים פ"א מ"ב.

ר' יוסי בר ר' חוני נזיר כג..

חוני המעגל

ברש"י מנחות צד: ד"ה דעגיל מפרש שנקרא חוני המעגל על שם שעשה עוגה. וביוחסין מביא בשם רב צמח גאון שהיה מעיר מגלו .והיה חסיד גדול ומלומד בנסים כדמובא במגילת תענית פי"ב, בעשרים ביה (באדר) צמאו עמא למטרא ונחת להון, מפני שהיה רעבון ובצורת בא"י ג' שנים זא"ז, והתפללו ולא ירדו גשמים, וכיון שראו שיצא רוב אדר ולא ירדו גשמים הלכו אצל חוני המעגל (מכאן ואילך מובא תענית פ"ג מ"ה) להתפלל שירדו גשמים אמר להם צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימקו, התפלל ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך, התחילו גשמים מנטפין אמר, לא כך שאלתי אלא גשמי בורות שחין ומערות. התחילו לירד בזעף. אמר, לא כך שאלתי אלא גשמי רצון ברכה ונדבה, ירדו כתיקונן עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים, באו וא"ל כשם שהתפללת עליהם שירדו כך התפלל שילכו להן ,א"ל צאו ודאו אם נמחית אבן הטועין. שלח לו שמעון בן שטח אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נדוי אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך וכו'.

ובגמרא שם כג. יסופר המעשה באריכות וכמעט שהסיפור דמגילת תענית ודברייתא אחד הם ואחד נעתק מחבירו.

ור' יוחנן יספר ממנו מעשה נפלא שכל ימיו של אותו צדיק היה מצטער על מקרא זה שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא? יומא חד אזל באורחא חזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא א"ל האי עד כמה שנין טעין א"ל עד ע' שנין, א"ל פשיטא לך דחיית ע' שנין, והשיבו שהוא שותל בשביל בניו כדרך שעשו אבותיו עבורו. יתיב קא כריך דיפתא אתא ליה שינתא נים אהדרא ליה משוניתא איכסא מעינא ונים ע' שנין כי קם חזייה לההוא גברא דהוה קא מלקט מינייהו א"ל את הוא דשתלתיה? א"ל בר בריה אנא, אמר ש"מ דניימי ע' שנין, וכשבא לביתו ושאל אם בריה דחוני המעגל קיים א"ל בריה ליתא, בר בריה איתא, א"ל אנא חוני המעגל לא הימנוהו. אזל לבהמ"ד כל קושיא דהוה לרבנן הוה מפרק להו, אמר להם אנא ניהו. לא הימנוהו ולא עבדי ליה יקרא כדמבעי ליה חלש דעתיה בעי רחמיה ומית.

ובירושלמי שם פ"ג ה"ט א"ר יודן גיריא הדין חונה המעגל (שהתפלל על הגשמים) היה בר בריה דחוני המעגל שהיה סמוך לחורבן בית ראשון, והראשון ישן ע' שנין וישן כל ימי החורבן וכשהקיץ שאל מה חדשות בעולם ותמהו איך לא ידע החדשות (שנבנה בית המקדש) וכשאמר להם שהוא חוני המעגל א"ל אם חוני את הלא שמענו כשהיה נכנס למקדש היתה העזרה מאירה. אף הוא על לעזרה והאירה וקרא על גרמיה בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים.

ובקדמוניות היהודים יסופר כשצר הורקנוס על אריסטובלוס אחיו מצאוהו אנשי הורקנוס ויביאוהו אל המחנה ויחלו פניו שיקלל בשם ה' את אריסטובלוס והוא לא אבה לשמוע בקולם וכאשר כפאוהו לעשות כן ואם לא ימיתוהו התייצב בתוך כל המון ויפרוש כפיו השמימה ויאמר אהה ה' אלקי השמים והארץ - אל תשמע אם יתפללו לפניך אלה על אלה לרעה כ"א לטובה. וכשמעו דבריו ויפלו עליו רשעי העם וימיתוהו

וכל המעשיות המובאים בבבלי וירושלמי ובקדמוניות אמת הם. ולא שהירושלמי חולק על הבבלי אך ר' יודן גיריא גילה לנו האמת שמה שיסופר במשנה הוא חוני בר בריה ואין כוונתו בר בריה ממש אך כוונתו מבני בניו. וחוני הראשון היה קודם חורבן הראשון, וסיפור ר' יוחנן ור' יודן כמעט אחד הם, איך שישן ע' שנה והקיץ כשנבנה בית שני, אבל חוני השני באמת אדם גדול בזמן שמעון בן שטח כמפורש במשנה, וידוע ששמעון בן שטח נפטר בזמן שלמנצא המלכה אחותו, ובימי מלחמת האחים נהרג כאשר יסופר בקדמוניות.

והשאיר בן ובת, ובנו הוליד החסיד הגדול בשם אבא חלקיה ובתו ילדה בן בשם אבא חנן חסיד גדול כמבואר בערכם.

חוני הקטן

נזכר בתוספתא ר"ה ספ"ב שא"ל ב"ה לב"ש והלא במעמד כולכם זקני ב"ש ירד חוני הקטן ואמר וכו'.

ר' חוניא

נזכר בנדרים פ"ג ה"ב אמר בשם ר' שמואל בר נחמן. וב"ר פצח-ה ר' חוניא ור' עזריה בשם ר' יוחנן. ובשהש"ר פ"ד פ"ח-ב בשם ר' יוסטא ,ובשבת פי"ד ה"ג ר' חוניא יעקב מעפרתים בשם רבי, ומד' תהלים פ"ב-טז ר' חונייא בשם רב אידי.

ונראה כי הוא ר' הונא, כב"ר פ"א-יד ר' חונייא בשם רבי והמאמר הזה בירושלמי פאה פ"א ה"א-ב: גרס ר' חונה בשם רבי, ובתנחומא במדבר-י ר' חוניא והמאמר הזה מובא בילקוט שם בשם ר' הונא. וכן ב פיג-ב ר' חוניא - ובאסתר רבה פ"ב-יד גרס ר' הונא.

ר' חוניא בר אלעזר

נזכר בראשית רבה פמ"ב-ג.

חוניא בן יוסף בן פכסס הכהן

בספרא אמור-ט מעשה ביוסף בן פכסס שעלתה נומי על רגלו ובקש הרופא לחותכה - קרא לנחוניא בנו וא"ל עד כאן היית חייב לטפל בי מכאן ואילך צא לך שאין אדם מטמא על אבר מן החי מאביו, ומובא בירושלמי נזיר פ"ג ה"א ושם נחונייה בן יוסי.

ר' חוניא דברת חוורן

שם התנא הזה נשתנה כמה פעמים ונקרא בשם ר' חנינא דמן חוורן או דברת חוורן ולפעמים בשם סתם ר' חוניא או ר' חוניא איש בקעת בית חורתן.

רבו מצינו אך פ"א שאמר בשם ר' שמעון בן חלפתא בסוכה פ"ד ה"א ר' בא בר זבדא ר' חוניה דברת חוורין בשם ר"ש בן חלפתא. וכן צ"ל בשקלים פ"ד רה"ב.

וכל גדולי דור הראשון והשני דאמוראי א"י קבלו ממנו כנדה כה: אמר רב ביבי בר אביי א"ר יונתן מעדותו של ר' נחוניא נשנית משנה זו (שסנדל צריך צורת הפנים), ובירושלמי שם פ"ג ה"ג מובא המאמר ע"ש ר' סימון בשם ריב"ל מעדותו של ר' חונייה מברת חוורן היא.

ובסוכה מד. א"ר יוחנן משום ר' נחוניא איש בקעת בית חורתן עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלל"מ, ובירושלמי שם פ"ד ה"א מובא המאמר ע"ש ר' בא בר זבדא בשם ר' חוניא דברת חוורן.

ובשביעית פ"ו ה"א-יח. כהנייא שאלין לר' יוחנן אהן חוטא דנייא א"ל בשם ר' חוניא דברת חוורין וכו'. ובשבת פרק א' הלכה ט' ר' יוחנן בשם ר' חוניא [דברת חורין] עד כדי הילוך ד' מיל.

ובשביעית רפ"ט ר' חוניא דמן חוורין הורי לציפוריי בספחי חרדל ובביצה כר' יהודה עאל ר' יוחנן ודרש לון כרבנן אמר (כן פירשו המפרשים) מה איתיתון לי ההן סבא דאנא שרי והוא אסר ומפני שני דברים (אלו) נחת ר' יוחנן מן ציפורין לטבריא. וקשה מאד לומר שר' יוחנן יאמר כן על רבו שקיבל ממנו כמה הלכות. ובביצה פ"א ה"א מובא המאמר ושם אך ר' חנינא הורי לציפוראי וגם זה קשה שיאמר ר' יוחנן על ר' חנינא רבו כן, אבל כבר בארתי בערך ר' חנינא בר סיסי שכן צ"ל בשביעית ובביצה.

והיה גדול כ"כ בעיני חכמי הדור שלקח חלק בעיבור השנה כע"ז פ"ג ה"א אמרו כד דמך ר' חנינא דברת חוורן איתבזע ימי דטבריא. אמרין כד הוה סליק לעיבורא הוה ימא מתבזע קומי.

והיה לו בן בשם ר' עוזיאל כירושלמי מע"ש רפ"ה ושקלים פ"א ה"א ר' ברכיה ר' יעקב בר בת יעקב בשם ר' חנינא דברת חוורן. ר' יוסי אמר לה ר' יעקב בר אחא בשמו. ר' יחזקאל (ובמו"ק פ"א סה"ב וסוטה פ"ט ה"א גרס ר' חזקיה) ר' עוזיאל בריה דר' חנינא דברת חוורן וטמא טמא יקרא וכו', ובבבלי מו"ק ה. איתא אך א"ר עוזיאל בר בריה דר' עוזיאל רבה, וחסר תיבת בנו של ר' חוניא וכו'.

ובסה"ד ובמבוא המשנה חלקוהו לשנים או לשלשה ולא הרגישו כי הוא הכל תנא אחד. ובספר אהבת ציון וירושלים בשביעית 53 יתפיס את הרב בעל דוה"ר ויאמר שלחנם משיג על סדה"ר ובחנם משיגו כי בסה"ד מביאו בערך ר' חוניא דמן חוורן ובערך ר' נחוניא. וגם עשה לו ערך ד' ויאמר ר' נחוניא דבית חוורן ע"ל חוניא.

ר' חוניא חמוהי דר' אמי

נזכר ילקוט מלכים א. רמז קעט. אבל הוא ט"ס כי מקורו משהש"ר פ"א־יא ושם ר' ינאי חמוהי דר' אמי, ולכן מצינו חולין קיא. שר' אמי היה לו בן בשם ינאי.

חניו בנו השני דשמעון הצדיק

במנחות קט: יסופר ששמעון הצדיק קודם פטירתו צוה שחוניו בנו השני ישמש תחתיו ונתקנא בו שמעי אחיו שהיה גדול ממנו ב' שנים ומחצה, א"ל שמעי בא ואלמדך סדר עבודה והלבישו באונקלי וחגרו בצילצול והעמידו אצל המזבח ואמר שמעי לאחיו הכהנים ראו מה נדר זה וקיים לאהובתו - ורצו הכהנים להרגו וברח לאלכסנדריא של מצרים ובנה שם מזבח - דברי ר"מ, ור"י יספר שהמשעה היה שחוניו לא קיבל עליו ואעפ"כ נתקנא וכו'.

ובקדמוניות היהודים יסופר ששמעון הצדיק נהניח בן קטן בשם חוניו ושימש אלעזר אחיו של שמעון תחיתו. אבל המעשה מחניו שבנה מזבח במצרים הוא בנו של שמעון בן חניו בן שמעון הצדיק, ובע"כ צריכים אנו לומר שכונת הגמרא על שמעון נכד שמעון הצדיק, ושם הצדיק נשתבש מן המעשה שקודם זה.

וכבר הארכתי בערך שמעון הצדיק.

ר' חוצפית המתורגמן

הוא היה המתורגמן בסנהדרי יבנה תחת נשיאות רבן גמליאל, כאשר יסופר בבכורות לו. במעשה דר' צדוק שרננו כל העם וא"ל עמוד. וכן בברכות כז: כשהורידו את ר"ג מנשיאותו א"ל עמוד.

ובירושלמי שם פ"ד סה"א הלשון שא"ל הפטר את העם.

ונזכר במשנה שביעית פ"י מ"ו בשם סתם ר' חוצפית אומר כותבין לאדם על נכסי אשתו וכו'. ובתוספתא כלים ב"ב פ"ב שר' חוצפית ור' ישבב ור' חלפתא ור' יוחנן בן נורי ישבו חרש בציפורי אצל ראב"ע.

והיה מהרוגי מלכות כמפורש איכה רבתי פ"ב פ' בלע. ומדרש תהלים פ"ט־יג. והיה אז בן ק"ל שנה כדמובא במדרש אלה אזכרה הנדפס בבהמ"ד חדר ב'. ולא ניתן לקבורה כמפורש קידושין לט. וסוף חולין שאלישע־אחר ראה לישנא דחוצפית המתורגמן דהוה גריר ליה ד"א אמר פה שהפיק מרגליות ילחך עפר? וכן מובא בתוס' בכורות לו. שהיה מהרוגי מלכות.

ובאור זרוע ה' בכורות כתב שהיה שקול כיונתן בן עוזיאל.

חורני או חורנית

ר' יוחנן בן החורני סוכה פ"ב מ"ז, ובעירובין יג: גרס בן החורנית.

חזקיה

הוא היה בנו השני דר' חייא ואשתו יהודית כמפורש יבמות סה: שילדה לר"ח תאומים יהודה וחזקיה, ופזי וטוי אחיותיהם, אך יהודה וחזקיה לא נולדו בשעה אחת כי אם אחד נולד לתחילת ז' חדשים והשני נשתהה עד לסוף ט' חדשים, וכן הוא מפורש בנדה כז. דא"ר אבין בר רב אדא א"ר מנחם איש כפר שערים מעשה ונשתהה הולד ג' חדשים והרי הם יושבין לפנינו יהודה וחזקיה בני ר' חייא, ובלא ספק היה יהודה הבכור מדקרי להו בכל הש"ס מקודם יהודה ואח"כ חזקיה וכן מפורש מו"ק כה. שיהודה מונח אצל אביו מימין וחזקיהו משמאל.

מקום לידתו בל"ס הוא עיר כפרי בבבל מקום ר' חייא. כי כשעלו עם אביהם לא"י היו כבר גדולי הדור כעדות ר"ל בסוכה כ. דאר"ל הריני כפרת ר"ח ובניו – חזרה ונשתכחה עלו ר' חייא ובניו וייסדוה, כחולין פו. משעלו בני הגולה פסקו הזיקין והזוועות ולא החמיץ יינם ולא לקה פשתנן ונתנו חכמים עינים בר"ח ובניו. וכן הוא בירושלמי מע"ש פ"ה ה"ה.

והגאון שי"ר בספרו ערך מלין ערך אמורא צד 120יאמר שנולדו בא"י ומא"י הרחוקה מבבך מצא הסיפור (שנולד ג' חדשים אחר אחיו) קן לה. ושרי ליה מרא הלא מפורש שנולדו בבבל וכשבאו לא"י היו כבר גדולי הדור, אבל היו עוד עולי ימים, וכשבאו לפני רבי קבלם בחיבה יתירה, ור' חייא ובניו אכלו על שלחן רבי כמפורש סנהדרין לח. יהודה וחזקיה הוו יתבי בסעודתא קמיה רבי ולא אמרי ולא מידי א"ל (רבי) אגברו חמרא "אדררקי" כי היכי דלימרו מלתא, כיון דאיבסום פתחו ואמרו אין בן דוד בא עד שיכלו שתי בתי אבות מישראל ריש נלותא שכבל ונשיא שבא"י, אמר להם רבי, בני קוצים אתם מטילין לי בעיני? א"ל ר' חייא, רבי, אל ירע בעיניך – נכנס יין יצא סוד. ומזה אנו רואים אהבת רבי לר"ח ובניו.

ורבי ראה היטב את גדולתו כב"מ פה: שאליהו גילה לרבי שר"ח ובניו המה דוגמת האבות והוריד רבי לר"ח ובניו להתפלל, אך הם מאסו מלהשתמש בכתרה של תורה, וכמו אביהן ר' חייא שהיה סוחר במשי וכיתנא כן בניו היה להם שדות כדמצינו ביצה מ: בני רבי חייא נפוק לקרייתא (לכפרים לראות שדותיהן, רש"י) כי אתו א"ל אבוהן כיום בא מעשה לידכם וכו'. וכנדה כד. בני רבי חייא נפוק לקרייתא אתו לקמיה דאבוהן וכו', וכן מצינו גם לאחר פטירת אביהן כברכות יח: בני רבי חייא נפוק לקרייתא אייקר להו תלמודייהו הוה קא מצרעי לאדכורי אמר ליה חד לחבריה ידע אבון בהאי צערא וכו'. ולדעת רש"י חולין קו. ותוס' עבודה זרה לח. שחזקיה היה תנא. ואף שהיו נקראין בשם אמוראי דמערבא כבבא בתרא עה:, זה אך יען שהיו באמת בדור שאחרי התנאים, כי גם דרבי חייא אביהם ורבי חנינא וכל גדולי הדור שאחר רבי היו נקראין אמוראים, אבל היו גם תנאים יען שהמה סדרו ברייתות כדמצינו בכל מקום "תנא דבי חזקיה", כשבת כד:, כתובות לג: לה. לח., בבא קמא כו: סג:, בבא בתרא קמג:, סנהדרין לז ב, או "דבי חזקיה תנא" כקידושין לה., סנהדרין טו: סנהדרין מא. סנהדרין סט.

והוא חזקיה בנו של רבי חייא כמפורש בתוספות כתובות לה. ד"ה ומי.

וחבריו היו בר קפרא שחולק עמו סנהדרין ק..

ורבי ינאי שחולק עמו כזבחים טו. אבל רבי ינאי היה קשיש ממנו כחולין כ. שאמר רבי ינאי וקבלו הרובים את תשובתם (ופרש"י הנערים בני רבי חייא). ורב כהנא (תלמיד חבר דרב) כמנחות כג: מנחות כד. כי סליק רב כהנא אשכחיה לבני רבי חייא והוא בעי מינייהו והם בעו ממנו.

והיה קשיש מרבי יהודה נשיאה שהיתר השמן כתוספות עבודה זרה לח: ד"ה ת"ר.

ריב"ל מחלוקתם זבחים קט.

תלמידיו הגדולים היו ר' יוחנן כשבת קיב: שאמר לו ר' יוחנן "רבי" שנית לנו סנדל. וכן כתבו התוס' גיטין פד: ד"ה ר"י שכל זמן שחזקיה היה קיים לא היה ר"י ריש ישיבה.

מחלוקת חזקיה ור"י עירובין נ., חגיגה ח. ט., גיטין נג., קידושין מט., סנהדרין פו. ק., ע"ז מו. עג:, זבחים נו:, חולין קו., ומה שמצינו סנהדרין פ"ו ה"א "חזקיה שאל - שמע ר' יוחנן ואמר הא שאלתא דחמרא", פשט הפשוט שר"י לא האמין שמפי רבו יצא שאלה כזו, ולא ששמע ר"י מפיו.

ר' יוסי בר חנינא כחולין נז. אמרי במערבא משמיה דר"י בר' חנינא מדבריו של בריבי (חזקיה שהיה גדול בדורו, רש"י) ניכר שאינו בקי בתרנגולין.

ר' אסי ור' חייא בר אבא משמיה מו"ק י. יג:.

ר' אלכסא משמו כתובות פ"ה סה"א.

ר' יונה ר' חנניה (צ"ל תרוייהו) בשם חזקיה קידושין פ"א ה"ה ובבבלי כו., וכן מצינו מע"ש פ"ב ה"ג ר' יונה בשם ר' חזקיה וצריך לומר בשם חזקיה כגרסת מראה הפנים.

ר' יודן בריה דרב חמא מכפר תחומין משמיה כתובות פ"ב ה"ט.

ר' יצחק בר' אלעזר משמיה כתובות כז. קט., ע"ז מח:.

ר"ל משמיה ב"ק ט: כב:, ערלה פ"א ה"ה.

תוכן העניינים

תולדות תנאים ואמוראים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה