תולדות תנאים ואמוראים· הרב אהרן הימן
ז
זבדא או זבדי
(כרמי בן זבדי, יהושע רפ"ז)
ר' אבא בר זבדא ברכות יא. וביבמות פ"א ה"ו רבה ב"ז והוא ר"ת ר' בא, אושעיא בר זבדא תענית כו:, ר' ביזנא בר זבדא ברכות נה:, ר' יהודה בר זבדא (או זבידא) ברכות יב:, ר' יעקב בר זבדי קידושין לג:, רב נחמן בר זבדא שבת כה:.
רב זבדי
אמר רב הונא ערכין יג:.
ר' זבדי בריה דר' יעקב בר זבדי
נזכר ברכות פ"ג ה"ה אמר בשם ר' יונה, ושם פ"א ה"ב-ז: גרס בריה דר"י בר זבדיה.
זבדא בן לוי (או זבדיי בן ליואי)
קרוב מאוד לומר שהיה בנו של לוי בר סיסי כי היה בדור הראשון לאמוראי דא"י, ור' הושעיא (רבה) שלחו לתקן מע"ש שלו כירושלמי דמאי רפ"ז. והיה חבר לרי"בל ודברו וע"ז כב"ר פ"עד-יא שאמר כ"מ שנאמר לולי בא בזכות אבות א"ל רי"בל והא כתיב וכו', ובמדרש תהלים ס"צד-ח גרס להיפוך שרי"בל אמר זאת וזבדי בן לוי הקשה לו.
בהלכה נזכר אך פ"א בזבחים כח: א"ר יוחנן תני זבדי (ובכריתות ה. איתא זבדא) בן לוי, אבל באגדה נזכר הרבה פעמים כתנחומא וירא-לו שדרש על הפסוק כעת חיה שרט לה הקב"ה שריטה על הכותל, וכן שם וארא-כ פסוק כעת מחר, שרט לו משה שריטה על הכותל, ובמ' תהלים פ"ע ח"ג אמר שני אלפים שנה היה יורד המן לישראל בכל יום, ובתנחומא בשלח-כא גרס שני אלפים אמה, ובפתיחתא דאיכה כט, ל, פתח זבדי בן לוי, ובירושלמי ע"ז פ"ג ה"א זבדיי בר ליואי (ובב"ר פ"סב ותנחומא פקודי-ו ופס' רבתי פ' ותשלם גרס זבדי בן לוי) ור' יוסי בר פיטרס וריב"ל אמרין ג' פסוקין כשנפטרו חד מנהון אמר על זאת יתפלל כל חסיד וכו', אך רי"בל נפטר קודם כקה"ר פ"ט-י שזבדי בן לוי רצה לראותו בחלום ונראה אליו.
ומצינו שהיה לו אח בשם שלמון ככלאים פ"א ה"ד.
ר' זבדי חתניה דר' לוי
נזכר כלאים פ"א ה"ח, בעי בלא כך אינו אסור? א"ר יוסי תפתר וכו', וברו"ר פ"ב-י ר' חוניא ור' יהושע בר' אבין ור' זבדא חתניה דר' לוי לעולם אין בעל הרחמים פורע מן הנפשות תחלה, ובויק"ר פ"יז-ד גרס המאמר ר"ה בשם ר' יהושע בר אבין ור' זבדיה חתניה דר' לוי בשם ר' לוי, ובמד' שמואל פ"ב-ג ר' זבדיה חתניה דר' לוי בשם ר' לוי כאינש דצווח לסמיא דסגי נהוריה, והמקור הוא בירושלמי כתובות פ"א סה"א ושם ר' זכריה חתניה דר' לוי, ועיין ערך ר' זכריה.
זבולון בן דן
נזכר קידושין ל. אר"י אמר שמואל כזבולון בן דן שלימדו אבי אביו מקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות ופירש"י תלמיד שהיה בימיהם.
רב זביד א)
היה תלמידו דרב נחמן כב"מ יז. שחולק עם רב יוסף בר מניומי איך אמר רב נחמן.
וב"ב כג. הקשה אביי לרב יוסף ולאו איתמר עלה רב מרי אמר בקוטרא ורב זביד אמר בבה"כ, וע"ז יד. א"ר יונה א"ר זירא אמר רב זביד, ונזכר בירושלמי שבת פ"א ה"ג ר' יוסי בר' בון בשם רב זביד אחת לשבע שנים הקב"ה מחליף את עולמו, וקרוב מאוד לומר שעלה לא"י ושם נקרא ר' זבידא עיין ערכו ודלא כמבוא הירושלמי.
רב זביד ב)
היה תלמידו דרבא שאמר תמיד משמיה כשבת צג., ר"ה ו., סוכה מד., ב"ק ה. כא: כז: כח. לג. סה., ב"מ כג., ב"ב צט:, הוריות יא., ובברכות כה: רב זביד מתני הכי אביי אמר אסור ורבא אמר מותר, וברכות נח. אמר רבא ואיתימא רב זביד.
וכן היה תלמידו דאביי כסוטה לב: שהקשה לאביי, ובע"ז לח: אמר רב זביד הכי אמר אביי, וברכות מו: אמר משמיה דאביי, ובשבת קנד. רב זביד מתני הכי אמר רמי בר חמא וכו'.
וכל גדולי תלמידי דאביי ורבא היו חבריו, ר"פ כגיטין פט: שאותיב ליה ר"פ, ובזבחים כ: הקשה רב זביד לר"פ, וברכות מה: נזכרו ביחד.
רב מרי ב) היה חבירו כחולין קיז. שהקשה לרב זביד – א"ל עליך אמר קרא וכו', ודבריהם קאי לפרש דברי אביי.
אמימר היה כמו תלמיד חבר לו כביצה כב. שא"ל אמימר לרב אשי איכא רב זביד דקאי כוותך (שהיה מקשה לי כמותך, רש"י) ושניי ליה (ופרקתי ליה, רש"י) ובחולין עו: אמר אמימר משמיה.
וזה רב זביד תני ברייתות דר' אושעיא כב"ב צה., ע"ז נה. תני רב זביד בדבי ר' אושעיא ופרש"י במתניתא דבי ר' אושעיא, וכן מצינו הלשון ב"מ צב., ע"ז ו:, וביבמות צו. תנא רב זביד בר' אושעיא צ"ל ברבי ר' אושעיא, ובשבועות מז. וע"ז לג: תני רב זביד בר אושעיא וצ"ל בדבי ר' אושעיא וכן הוא בדק"ס כשבועות שם וכן הוא דעת רבינו בעסה"ד.
מתלמידיו מצינו רב כהנא (חבירו דרב אשי) שהקשה לרב זביד כב"מ קא., סוטה מה., מעילה יט..
וע"פ עדות רש"ג באגרתו ח"ג ספ"ג מלך רב זביד בפומבדיתא משנת תרפח עד שנת תרצו, כי אחרי פטירת רבא נתחלקו הישיבות, ר"פ מלך בנרש עד תרפב ור"נ בר יצחק מפומבדיתא ואחריו רב זביד ועל אותו הזמן נאמר קידושין עב: שא"ל רב אשי לאמימר מאי דעתך – והא בי ר"כ לא מתני הכי וכי ר"פ לא מתני הכי ובי רב זביד לא מתני הכי.
מחייו הפרטים מצינו ב"ב קנא. שנשא את אם רב זוטרא בר טוביא וגרשה. וסיבת מיתתו יסופר ע"ז לח: שר' חייא פרוואה איקלע לבי ריש גלותא ופסק כחזקיה ובר קפרא דשרי א"ל רב זביד לא תציתו ליה הכי אמר אביו – אשקוהו נגוטא דחלא ונח נפשיה.
רב זביד בר אושעיא
ערך רב זביד ב).
רב זביד אבוה דר' שמעון בר זביד
בברכות לח. משתבחין ליה רבנן לר' זירא את בר רב זביד אחוה דר' שמעון בר זביד, ובדק"ס מובא גרסת ישרה ואמיתה שצ"ל את רב זביד אבוה דר"ש בר זביד, דאדם גדול הוא ובקי כברכות, א"ל לכשיבא לידכם הביאוהו לידי, זמנא חדא אקלע לגביה – אמר, זה שאומרים עליו דאדם גדול הוא? וכו'.
רב זביד מנהרדעא
הוא אינו סתם רב זביד כמפורש קידושין עב: שא"ל רב אשי לאמימר והא בי רב זביד לא מתני הכי, אפ"ה לא קיבלה מיניה משום דשמיע ליה מרב זביד מנהרדעא, וכן פרש"י שם, ואמימר קיבל ממנו וכן מצינו ב"מ עג: אמר אמימר אמריתא לשמעתא קמיה דרב זביד מנהרדעא.
ורב כהנא (חבירו דרב אשי) אמר תמיד לשמעתיה קמיה כיבמות יח: מח:, כתובות מ., ב"ק טז. עא:, ב"מ סט., סנהדרין סט:, ע"ז סג:, ערכין ו., ובכתובות סג: יסופר שכלתיה דרב זביד אימרדה ותפסה חד שיראי יתיב אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו – א"ל משום דרב זביד גברא רבה הוא מחנפיתו ליה? ולפי דעת הרב בעל דורות הראשונים ח"ג צד לו. שהוא רב זביד מנהרדעא.
ורב כהנא (רביה דרב אשי) ספדיה בפום נהרא (שלא בפניו) כמו"ק כז:, ונראה שנהרדעא ופום נהרא המה ערים קרובות זו לזו כי בכל ערוך מלים מביא שהעיר דרוקרת קרובה לנהרדעא. ובני פום נהרא מצינו ששאלו לר"נ בר רב חסדא כב"ב לו:, ור"נ בר"ח היה בדרוקרת בתענית כא:.
זבידא
(זבידה בת פדיה, מלכים ב' פ"כג-לג).
ר' יהודה בר זבידא ברכות סג:. ר' יוסי בר זבידא ברכות יג..
ר' זבידא
בירושלמי מע"ש ספ"א ר' זבידא הוה יתיב ומתני לבריה - עבר ר' קרוספא א"ל לא תתניה הכי וכו', ובסוטה פ"ז ה"ד א"ר יוחנן - א"ר זבידא ויאות, ובערלה פ"א ה"ה הורי ר' זבידא באילין פגין תמרה שיקברו, ר' יונה בעי עבד ופדיו שמא אינו פדוי? ותימר טעון קבורה, משמע מזה שהיה גדול מר' יונה וביומא פ"ח ה"ז ר' זבידא אמר ר' יסא מקשי, וב"ק פ"ט ה"ז אמר בשם ר' אבא בר ממל, ובש"ר פ"מד-ט א"ר זבידא ארי"בל, וכן נזכר יבמות פ"י ה"ד שאמר מתניתא מסייע לר' יוחנן. מדרשותיו היקרות נשארו לנו במד' משלי פ"יא-כ שאמר כל מי שהוא הולך בתמימות לפני כאלו עשה רצוני, ושם פ"כב-טו אמר המליצה היקרה "לחכימא ברמיזא לשטיא ברוכמיזא".
זבידא
בע"ז טז. אמר רב אשי אמר לי זבידא (פטם היה), בר תורא משהינן ליה ועביד על חד תרין, ואינו נחשב בין ת"ח.
זבינא
(זבינא, עזרא פ"י-מג).
רב יהודה בר זבינא סוטה יב..
זוגא
בירושלמי נדה פ"ג ה"ב א"ר ירמיה נפק זוגא לבר שאלין ליה ר' חמא אבוי דר' הושעיה ובר קפרא – אתא ושאל לרבי, ובאמת צ"ל זונא כמע"ש רפ"ה זונא שאל לרבי וכן מצינו ב"ב קסד: א"ל זונין לרבי.
זוגא דמן חדייב
נדה כא: ופרש"י שני ת"ח מאותו מקום, ובתוס' פי' מערוך זוזא שם חכם, ובדמאי פ"ב ה"א א"ר מנא אזלת לקיסרין - שאלית לר' יצחק בר אלעזר וא"ל כך נהג זוגא - ר' יצחק בן אלעזר בשם זוגא דקיסרין.
זוגא קריביה דר' בא בר זבדי
נזכר ירושלמי סוף מעשרות אמר בשם ר' אבהו.
ר' זוהמאי (תנא דברייתא)
נזכר אך פ"א ברכות נג: ת"ר שמן מעכב את הברכה דברי ר' זילאי – ר' זוהמאי אומר כשם שמזוהם פסול לעבודה כך ידים מזוהמות פסולות לברכה, ודעת הגאון רצ"ה חיות שלכן נקרא ר' זוהמאי ע"ש ההלכה שאמר.
רב זוטי דבי רב פפי
נזכר בשם זה שבת קנז. ונדרים עז. דתני רב זוטי דבי ר"פ ומשמע שם שהיה בזמן רב אשי שאמר שבת שם רב אשי והאנן תנן וכו', וכן יבמות כה: תני לה ר"ז דבי רב פפי וקאי על דברי ר"כ ורב אשי.
ונראה שהוא היה התנא השונה בישיבת רב פפי.
זוטרא
ר' אבא בר זוטרא גיטין לח., רבה בר זוטרא ע"ז כח: רב שמואל בר זוטרא שבת כג..
רבי זוטרא (תנא דברייתא)
נזכר ברכות יג: מחלוקת עם ר' יאשיה בענין ק"ש, והגאון שי"ר בכרם חמד ש"ן צד 262 ירצה לומר שאין זה שם עצם פרטי אך הכונה על ר' יהודה נשיאה שהיה זוטר נגד ר' יהודה הנשיא זקנו, ושגגה היא כי זה ר' זוטרא ור' יאשיה המה שניהם בבלים מהתנאים שהיו בזמן רבי ולכן נזכרו בברייתא.
רב זוטרא
בשם ר' שמעון בן יוחאי ברכות מג. שאמר נוח לו לאדם שיפיל עצמו לתוך כבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים, כן מובא בסה"ד, והרב משכיל לאיתן הרעיש עליו העולם שלא נמצא שם ופלפל שם עלי חנם, כי כן הוא גרסת העין יעקב שם, וקרוב מאוד לומר שהוא ר' זוטרא התנא הבבלי.
מר זוטרא (חבר רב אשי)
היה תלמידו דרב פפא שאמר תמיד משמו כיבמות עה:, כתובות צא., קידושין ז., ב"מ סז:, חולין סג. קיב., וכן קיבל מרב פפי כסוכה מו: שאמר מר זוטרא חזינא לרב פפי דכל אימת דמנח תפלין מברך, וכן מצינו שבת נ. שדרש משמיה דמר זוטרא רבה.
וכן היו בידו קבלות משמיה דרב הונא כעירובין מא:, משמיה דרב חסדא כחולין מד:, משמיה דרב ששת כבכורות כז:, מתקיף לרב משרשיה סנהדרין קו:. ורב זוטרא ורב אשי ישבו לפני אמימר כתלמידים חברים כשבועות ל: שרב יימר הוה ליה סהדותא למר זוטרא אתא לקמיה דאמימר אותבינהו לכולהו א"ל רב אשי והאמר עולא וכו', מזה אנו רואים שאמימר היה הריש וכולם אע"פ שהיו גדולי הדור אז ישבו לפניו, כי אמימר היה אז הריש בנהרדעא, וכן מצינו תמיד שלשתן אמימר ומ"ז ורב אשי ביחד כברכות מד: שהוו יתבי אייתו קמייהו ירק חי – אמימר ורב אשי אכול ומר זוטרא אל אכל, ושם נ: כרכו ריפתא בהדי הדדי – שקל מר זוטרא פתק לקמיה דרב אשי דסתנא א"ל לא סבר לה מר וכו', ובשבת נ: הוו יתבי אייתו לקמייהו ברדא אמימר ורב אשי משו ומר זוטרא לא משא א"ל לא סבר לה מר וכו', א"ל רב מרדכי בר מיניה דמר (זוטרא) דאפילו בחול נמי לא ס"ל וכו', ופסחים קג: הוו יתבי בסעודה וקאי עלייהו רב אחא בריה דרבא וכו', ובכתובות סג: כלתיה דרב זביד אימרדה – יתיב אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו וכו', וכן שם סא. הוו יתבי אפתחא דבי אזגור מלכא חליף ואזיל אטורנגא דמלכא חזיה רב אשי למר זוטרא דחוור אפיה וכו', וב"מ כב. שאיקלעו לבוסתני דמרי בר איסק אייתי אריסיה תמרי ורימוני ושרי קמייהו אמימר ורב אשי אכלי ומר זוטרא לא אכיל – א"ל למר זוטרא השתא אמאי לא אכיל מר וכו'. ובנדה כ. הוו יתבי קמיה אומנא שקלי ליה קרנא קמייתא לאמימר חזייה אמר להו אדום דתנן כי האי, שקלי ליה אחריתי אמר להו אישתני וכו', וקראו זל"ז חברי כברכות נה: שהוו יתבי בהדי הדיי אמרי כל חד וחד מינן לימא מלתא דלא שמיע ליה לחבריה.
ומכל אלו המקומות ראינו שאמימר היה הריש.
וכן מצינו מר זוטרא איקלע לבי רב אשי כברכות כו. מו:, תמורה ה:, ורב אשי קראו מר, וכן שניהם איקלעו לרבא בר חיננא – א"ל מר זוטרא לרב אשי ולא ליחוש מר לסבא? כחולין יח., ובקידושין ז. א"ל רב אשי למ"ז.
וכן רבינא היה חבירו כב"ב סא: שא"ל רבינא לדידך וכו'.
וכן רב יימר בר שלמיא כברכות נג:, וכן מרימר (שהיה ריש בסורא אחר רב אשי) היה חבירו כברכות ל. מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא ומצלי, ובסנהדרין מב. מרימר ומר זוטרא מכתפי ומברכי (ברכת הלבנה), ופסחים ק. א"ל מרימר ואיתימא רב יימר למר זוטרא, ומה שמצינו סוכה מה. מרימר משמיה דמר זוטרא יען שמר זוטרא היה קשיש הרבה ממנו ונפטר זמן רב קודם, וביבמות עה: א"ל רבינא (האחרון) למרימר הכי אמר מר זוטרא משמיה דר"פ.
האומרים בשמו מצינו אך רב אחא בריה דרב יוסף אמר לרב אשי הכי אמירנן משמיה דמר זוטרא חולין מג., ורב אחא בר ייבא אמר משמיה כנדה סא:.
הלכותיו ומאמריו מפוזרין ע"פ כל הש"ס, ממדותיו היקרות מצינו מגילה כח. כי הוה סליק לפורייה אמר שרי ליה לכל מאן דצערן, וברכות ו: אמר אגרא דתעניתא צדקתא, ובכתובות סג: אמו דר' חנינא מסורא מרדה על בעלה, ובפאה מר זוטרא ונפיק ר' חנינא, ובקידושין כב: ר' יהודה הנדואה גר שאין לו יורשין הוה חלש על מר זוטרא לשיולי ביה.
ומצינו שהיה לו שני בנים הונא כב"ב פו. ונתן כסנהדרין כט. וזכה להשיא את בנו כב"ב קמד..
ולעת זקנותו זכה לישב על כסא הריש מתיבתא בפומבדיתא אחר רב כהנא משנת תשכה (או תשכב) עד שנת תשכז וביום שנפטר היתה זועה גדולה בעלם ונזדזעה הארץ, כדמובא באגרת דרש"ג ח"ג ספ"ג.
מר זוטרא בר אבדימי
אמר לרבינא, כן מובא ביוחסין וסה"ד, ולא נמצא בשום מקום.
מר זוטרא בריה דרב הונא בריה דרב פפי
אמר לרבינא חולין מח..
רב זוטרא בריה דרב זירא
נזכר שבת קנז. שאיזדקיקו ליה רבנן לבריה דרב זוטרא בריה דרב זירא ושרו ליה נדריה וכו', ובנדרים עז. גרס בריה דרב זעירא.
מר זוטרא בריה דרב טבי
אמר לרבינא זבחים מח:.
רב זוטרא בר טוביא
בב"ב קנא. יסופר שאימיה כתבינהו לנכסה לברה – דבעיא להנשא לרב זביד אנסבה וגרשה אתיא לקמיה דרב ביבי בר אביי, אמר, משום אנסובי והא אינסיבא, א"ל ר"ה בריה דרב יהושע משום דאתיתו ממולאי וכו', וזה ר"ז בר טוביא א"א להיות תלמידו דרב.
רב זוטרא בר טוביה
היה תלמיד רב כדמצינו אר"ז בר טוביה אמר רב ברכות ז. מג:, שבת עה., פסחים פז., יומא לט:, תענית טז:, חגיגה יב. יג:, נדרים מא:, ב"מ נט., ב"ב צז., סנהדרין קו., ע"ז כד:, מכות ו: יב., זבחים סד:, מנחות יא., ואח"כ ישב לפני רב יהודה כמו"ק טז: שקפסיק סידרא קמיה דרב יהודה, ושאלו ולא השיבו ושאלו פעם שנית א"ל רב יהודה אטו דלא ידע פירושא דהאי קרא לאו גברא רבה הוא? ידע דנקט מילתא בדעתיה (שרב יהודה כעס עליו) ונהג רב זוטרא ב"ט נזיפותיה יום אחד, וכן מצינו ר"ז בר טוביה אר"נ כיומא פו:.
הלכותיו מצינו יבמות מד. שאמר שאינו חולץ לתרוייהו דאמר קרא בית חלוץ הנעל, ובגיטין פו: מתיב על דברי רב, ובמנחות יא. מתקיף על דברי ר' אלעזר, וע"פ רוב תמצא שכתוב ר"ז בר טוביה בה"א וזה כדי להבדילו מן ר"ז בר טוביא האחרון שהוא באל"ף.
מר זוטרא בריה דרב מרי (בר איסור)
בקידושין סה: יסופר שמר זוטרא ורב אדא (או אחא) סבא בני דרב מרי בר איסור פלוג נכסייהו אתו לקמיה דרב אשי וכו'.
וזה מר זוטרא היה חבר לרבינא ושקיל וטרי עמו אע"פ שהיה צעיר לימים ממנו כפסחים סב. א"ל מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא קתני (רב חסדא) הואיל, ובקידושין ז. א"ל מי לא תניא, ושם כא. א"ל איכא למיפרך, וב"ק כט: א"ל מי דמי – הא לא דמי אלא להא, וב"מ נה. א"ל רב (וצ"ל מר) זוטרא מאי חזית וכו', ושם קו. א"ל אלא מעתה, ובזבחים כב. א"ל מה לבנו – אלא ממנו למעוט, ושם מח: א"ל ולא והרי מעשר, ושם נ. א"ל מעשר דנן חולין בעלמא הוא, ובמנחות נו. א"ל, לר"י נמי מאי דאיתרבי וכו', ובחולין קח. א"ל מכדי רב כמאן אמר – לימא פליגא אדרבא, ובתמורה יט. א"ל ה"נ מסתברא, מחלקותם מצינו ב"מ סז:, ב"ב ז:, ובסה"ד כתב שזה רבינא הוא הקדמון, ושגגה היא כי באמת היה בזמן רב אשי ורבינא וגם היה צעיר ממנו וראיה מפורשת מחולין קח. שאמר לרבינא – לימא פליגא אדרבא, ורבינא הקדמון שאמרו היה בימי רב יוסף.
ובחולין מט. רב אחא בר נתן (וגרסת דק"ס רב אחא בר רב) אמר תלינן, מר זוטרא בריה דרב מרי אמר לא תלינן, אמר רב שמואל בריה דר' אבהו אבא מרישי בלי דרפרם הוה ואמר תלינן אמרוה להא קמיה דמר זוטרא בריה דר"מ ולא קבלה וגם מזה אנו רואין שהיה בזמן רב אשי ורבינא, כי רב שמואל היה בזמן רבנן סבוראי, ונזכר נזיר כב: שאמר היינו דרמי בר חמא.
ובנדרים ד. חולק עם רב אחא בריה דרב איקא.
מר זוטרא בריה דרב נחמן (בר יעקב)
היה גדול הדור בזמן רבא ושניהם קבלו מרב נחמן כביצה לד: שבעי רבא מר"נ ומר זוטרא אמר ע"ז אף אנן נמי תנינא.
וסוטה י. שאל מר"נ היכי דמי פדגרא ובגיטין נ. אמר משמיה דר"ג ואביי אמר תדע, וב"ב קנא: אמרוהו רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דר"נ דאמר משמיה דר"נ, וכן הוא ע"ז לז:, ובב"ב ז. איתא בטעות קמיה דרבה וצ"ל דרבא.
ובחולין צד: שהוה קא אזיל מסיכרא לבי מחוזא ורבא ורב ספרא הוו קאתו לסיכרא פגעו אהדדי, הוא (מר זוטרא) סבר לאפיה קאתו אמר להו למה להו לרבנן לטרוח כולי האי? א"ל רב ספרא אנן לא הוה ידעינן דקאתי מר, אי הוה ידעינן טפי הוה טרחינן.
הלכותיו מצינו ברכות מג:, שבת פח: צו., ב"מ ד: פח:, ודינו הנודע בגיטין מט: שסובר שכתובת אשה בבינונית, וע"ז אמרו אביי ורבא ת"ש, ובהוריות יג. אמר ת"ש על בעית רמי בר חמא ואיכא דאמרי שהוא בעצמו פשיט ואמר ולאו מי אתמר עלה אמר רבא אר"נ (ע"ש ברש"י) וברכות נד: אמר לר"ה (הון) בריה דר"נ ומתרץ דברי רבא, ובסנהדרין ה. יסופר שדן דינא וטעה אתא לקמיה דרב יוסף א"ל אם קיבלוך עלייהו לא תשלם – ש"מ כי לא נקיט רשותא דיניה דינא.
ממעשיו הפרטים מצינו שהיה עשיר ומדקדק במעשיו כמו"ק יב. שבנו לו אפדנא מקבלי קיבולת חוץ לתחום (בשבת) איקלע רב ספרא ור"ה בר חיננא ולא עלו לגביה, איכא דאמרי הוא נמי לא על בגוויה.
מר זוטרא זוטא
כן מובא ביוחסין דרש מר זוטרא זוטא משמיה דמר זוטרא רבה ואמרוה רבנן קמיה דר"פ וכתב בסה"ד לא מצאתי, ובאמת מביא הסה"ד בעצמו בשורה הקודמת בערך מר זוטרא רבה בשבת נ. וביצה ח. והיה לו להיוחסין הגרסא כן או שקראו זוטא יען שדרש משמיה דמ"ז רבה, ולכן אינו מביא היוחסין מר זוטרא רבה לערך בפ"ע, ובסה"ד חלקן לשנים עלי חנם.
מר זוטרא חסידא
לא נמצאו ממנו הלכות אך מעשיו הגדולים כמו"ק יז: ונדרים ז: כי מחייב צורבא מרבנן שמתא, כרישא משמת נפשיה והדר משמת לדידיה, כי הוה עייל באושפיזיה שדי ליה לנפשיה והדר שרי ליה לדידיה, ובירושלמי מע"ש פ"ה ה"ה אמרו כגון מר זוטרא דמצלי על חורנין ומתעני ועל נפשיה לא מתעני, ונראה שהוא מר זוטרא חסידא, וב"ק פא: שהיה שקיל (צרור מגדר אחרים) וא"ל לשמעיה זיל שירקיה.
ובב"מ כד. יסופר שפ"א אגניב ליה כסא דכספא חזא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר, האי הוא דגנב כפתיה ואודי.
ונראה שהיה ריש גלותא כדמצינו סנהדרין ז: מר זוטרא חסידא כי הוו מכתפי ליה בשבתא דריגלא אמר הכי כי לא לעולם חוסן וביומא פז. גרס רב זוטרא אך בע"י שם גרס מר זוטרא חסידא, ואולי הוא מר זוטרא הנזכר בסדר עולם זוטא ושכיב מר זוטרא ועמד אחריו כהנא בנו, אך יען שס"ע זוטע משובש הרבה לכן א"א לידע אל נכון באיזה דור היה, ובספר פירושים והארות צד 58 ירצה לומר שהוא מר זוטרא רבה ויפלפל הרבה והעלה חרס בידו.
מר זוטרא מדרישבא
בב"ב קכו: יסופר שהיה בכור ופלג עם רחיו בצנא דפלפלא בשוה, אתא לקמיה דרב אשי א"ל הואיל ויתרתה במקצת ויתרתה בכל הנכסים, ור"נ פירש שם שהוא שם מקום, ודק"ס גורס מ"ז רושבא.
מר זוטרא רבה
נזכר שבת נ. וביצה ח. דרש מר זוטרא משמיה דמר זוטרא רבה, וקרוב מאוד לומר מה שמצינו מנחות לה: רב אשי הוה יתיב קמיה דמר זוטרא איתהפכא ליה רצועה דתפילין א"ל (רב אשי) לא סבר לה מר ונוייהן לב א"ל לאו אדעתאי, הוא מר זוטרא רבה, ואפשר שזה מר זוטרא הוא שאמר משמיה דר"ה בעירובין מא:.
רב זוטראי
נזכר שבת קכד: מותיב על דברי רב יהודה אמר שמואל, אך בדק"ס גרס מר זוטרא, ובכל הדפוסים הישנים רב זוטרא ונשתבש בדפוס פפד"מ.
זוטרתי
ר' אבהו בן זוטרתי ברכות יב: ובדק"ס הגרסא ר' אבין בר זוטרתי.
זומא
ר' שמעון בן זומא עיין ערכו.
זונין
זונין. ערך בייתוס בן זונין.
זונין
בע"ז נה. א"ל זונין לר"ע לבי ולבך ידע דעכ"ום לית בה מששא והא קא חזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי, ופרש"י ישראל היה, ולפי הלשון משמע שהיה מאו"הע וכן הוא בחדושי אגדות.
זזא
ערך בן זזא.
זיגוד
עליו נאמר המשל הנודע טוביא חטא וזיגוד מנגיד כפסחים קיג: ומכות יא. כי בא לפני ר"פ ואסהיד לחודיה על טוביא שחטא ואנגיד לזיגוד.
זידל
ר' יהושע בר זידל תרומות פ"ח ה"ה.
זיואי
(תנא).
בברכות נג: ת"ר שמן מעבב את הברכה דברי ר' זילאי, ר' זיואי אומר אינו מעכב, ר' אחא אומר שמן טוב מעכב, ור' אחא היה בזמן רבי כמבואר בערכו.
זיותאי
היה חתנו דר' מאיר כן מובא ביוחסין, ובסה"ד כתב לא מצאתי, והצדק עם היוחסין כי בקה"ר פ"ט–ח זיותאי אומר משום ר' מאיר אלו מסובין ואוכלין ושותין ואלו מסובין ולא אוכלין, והמאמר הזה מובא שבת קנג. ע"ש חתנו של ר"מ משום ר"מ, ובליקוט קהלת שם מובא בפירוש זיותאי חתנו של ר"מ.
זילאי
ערך זיואי.
ר' זינון החזן
נזכר בירושלמי ברכות פ"ד סה"א ותענית פ"ד סה"א כשהעבירו את ר"ג מנשיאותו ואמרו לר' חוצפית המתורגמן הפטר את העם אמרו לר' זינון החזן אמור, התחיל ואמר – על מי לא עכרה דעתך תמיד, וכפי הנראה היה שמש הקהל בסנהדרי יבנה.
זירא
רב שמעון בר זירא קידושין עו:.
ר' זירא
אהבה בריה דר' זירא עירובין צו: ובירושלמי נקרא אחוה או אחא או אחייא, רב זוטרא בריה דר' זירא שבת קנז..
ר' זירא, ובירושלמי ר' זעירא (הכהן)
דבר זה מוסכם שרב זירא ור' זירא אמורא אחד הוא אך כשהיה בבבל היה נקרא רב זירא, ובא"י כשנסמך קראוהו רבי זירא כדעת רש"י בכתובות מג: ומו"ק כה: ד"ה ר"ז ובמנחות מ: מצינו מחלוקת רב זירא ור' זירא ומזה הוציאו שם התוס' שלא כדעת רש"י, אבל בחלופי גרסאות במו"ק שם תרצו דברי התוס' נגד רש"י והפשט שקודם שבא לא"י אמר טעם אחר ואח"כ אמר טעם אחר, ומה גם לגרסת רש"י במנחות שם אין שום מחלוקת.
וכן דבר זה מוסכם שר' זירא בבבלי ור' זעירא בירושלמי אחד הוא ומצינו גם בבבלי שקראוהו ר' זעירא כברכות יד. א"ר יונה א"ר זירא כל הלן שבעת ימים בלא חלום וכו', והמאמר מובא שם נה: ע"ש ר' זעירא, וכן ברכות כט: א"ר זירא מאי קרא ייראוך עם שמש, והמאמר בירושלמי שם פ"ג ה"ה ע"ש ר' זעירא, ובחולין קז: כי סליק ר' זירא אשכחינהו לר' אמי ור' אסי דקאכלי בבלאי חמתות, והמאמר הזה בירושלמי ברכות פ"ח ה"ב ע"ש ר' זעירא כד סליק להכא וכו', ובכתובות יז: א"ר זירא על רב שמואל בר יצחק קא מכסיף לן סבא, ובפאה פ"א ה"א-ג: ר' זעירא.
אבי ר' זירא אע"פ שהיה גבאי המלך אבל היה איש צדיק תמים, ופרסנתו אע"פ שהיתה בזויה בעיני החכמים אבל הוא היה אחד מאלף ובכח ולאל שבידו השתדל תמיד להקל את עול המס מעל ת"ח כסנהדרין כה:, ולפי חד לישנא במו"ק כ. היה שמו איסי, והיה ת"ח כתענית כו: שמתקיף על דברי רי"בל, והנה יען שמצינו מגילה כח. שר' זירא האריך ימים לכן לא רחוק הדבר לומר שזכה עוד לראות את רב ושמואל ולכן מצינו במקומות הרבה אר"ז אמר רב כשבת כא: קכה. קל:, עירובין צא:, יומא נד., ביצה ז:, סוטה יח., ב"מ כג:, ב"ב קמה: קמז:, סנהדרין ל: ק:, חולין קז: קט:, (ובבכורות לט: וזבחים כה: גרס ר"ז אמר רבי וצ"ל אמר רב), ברכות ספ"ג, מעשרות פ"ד ה"א, ערלה פ"א ה"ז, יבמות ספ"ט, גיטין פ"ט סה"ח.
וכן מצינו ר"ז אמר שמואל כעירובין כט: פא., כתובות צו., גיטין לה., חולין ח., ובשבת נג. אמר לר' בנימין בר יפת יישר וכן תרגמא אריוך בבבל ומנו שמואל, ובחולין עו: אמר כן לר' ירמיה [בר אבא].
אך רביותיו המובהקים היו ר"ה ורב יהודה כברכות לט. אר"ז כי הוינן בי ר"ה וכו', ובמנחות כט. אמר לדידי מפרשה לי מיניה דר"ה, וברכות מט. יתיב ר"ז אחורי דרב גידל ויתיב ר"ג קמיה דר"ה, וכן ר"ז אר"ה כב"ק ט., חולין נז:, ובתענית יא: ר' זעירא אמר רב הונא, וכן ברכות פ"ד ה"ב, שבת פ"ז ה"ב-כח ר' זעירא בשם ר"ה כמה הלכות, ומה שמצינו ברכות לא. רב הונא אמר ר' זעירא צ"ל אמר זעירא כגרסת דק"ס וכן הוא ברי"ף.
וכן קיבל הרבה מרב יהודה כיבמות עח: שאמר לדידי מפרשא לי מיניה דרב יהודה, וברכות לט. אמר כי אתאן לבי רב יהודה, ובע"ז טז: אמר כי הוינן בי רב יהודה, ובע"ז טז: אמר כי הוינן בי רב יהודה, וברכות מח., נדה יב. בעי מרב יהודה, ובשבת עז: מצאו ר"ז לרב יהודה דקאי אפתחא דבי חמוה וחזייה דהוה בדיחא דעתיה ושאלו כמה דברים בחכמת הטבע ורב יהודה השיב לו, ר"ז אמר רב יהודה שבת ז., שבת רפ"ב, תענית פ"ג ה"י, כתובות פ"ט ה"א ועוד בכמה מקומות בירושלמי.
וכן קיבל הרבה מרב חסדא כביצה לג:, כתובות צה., סוטה לט. לט: מג:, זבחים קט:, ובברכות מט. בקשו ר"ז ניתי מר ונתני, ובירושלמי שביעית פ"י ה"ב, שבת פ"ז ה"א, עירובין פ"א ה"א פ"ה ה"ז, ר"ה פ"ב ה"א, מגילה פ"א ה"ט-יא., נדרים פ"ו ה"ח ר"ז בשם רב חסדא, וכן צ"ל בברכות פ"ט ה"ב (ושם ר' חסדאי), ומה שמצינו בהוריות ו. רב חסדא אר"ז א"ר ירמיה, באמת בדק"ס ליתא תיבת רב חסדא.
וכן קיבל הלכות רב ושמואל מכל גדולי תלמידיהם, כדמצינו אר"ז א"ר אבא בר ירמיה נדה יא:, ברכות פ"א ה"א-ו., פ"ב ה"ג פ"ז ה"א, מגילה ספ"ג, תענית פ"א ה"ו, כתובות פ"יג ה"א, ב"ב פ"ט ה"א, מד' תהלים פ"ד-ט.
ובבבלי נקרא רבה או רבה בר ירמיה, ור"ז אמר הלכות משמו כברכות מג., פסחים לו., מו"ק ד., כתובות קט., גיטין עד., וכן צ"ל בב"מ יב:.
ובע"ז טז: אר"ז כי אתאי לסורא אשכחתיה לרבה בר ירמיה דקאמר משמיה דרב.
וכן ר"ז א"ר חייא בר אשי כשבת קמה., נדה מב., ברכות פ"ה ה"ב, שבת פ"טו ה"ג, רב זעירי אמר רב חננאל אמר רב מנחות לא: ר"ז בשם רב המנונא מעשרות פ"ד ה"ג, כלאים פ"ד ה"ד, כתובות פ"ד ה"ה, וברכות כד: אר"ז הא מלתא איבעי לי בי רב המנונא ותקילי עלי כי כולי תלמודאי, ובזבחים קה: א"ל רב המנונא לא תיתוב אכרעך עד דאמרת לי הא מלתא וכו'.
ר"ז בשם ר' חייא בר יוסף מגילה פ"א ה"ט, וכן שאל לר' יאשיה שבת רפ"יח, שקלים פ"ג רה"ב.
ר"ז א"ר ירמיה בר אבא ככתובות קיב:, גיטין לה., ב"ב מז:.
ואמר לדידי מיפרשא לי מיניה דר"י בר אבא כתענית יב:.
ולר' יצחק בר שמואל בר מרתא אמר למדתנו רבינו כחולין ל:.
ובע"ז פ"ב רה"ט ר"ז כהנא בר תחליפא חנן בר בא בשם רב.
ר"ז אמר רב מתנה ברכות לו., שבת כא: קח:, מגילה לב., כתובות מג:, מנחות לג. מ:, ובשבת קח: אר"ז זימנין א"ל משמיה דרב מתנה וזימנין א"ל משמיה דמר עוקבא (ופרש"י שקיבל משניהם).
ר"ז אמר רב נחמן ר"ה כ: (בענין חשבון המולדות), כתובות צח., גיטין לט: מג:, ב"ב יא., חולין יח:, ובירושלמי עירובין פ"ז ה"ה, ר' יעקב בר אחא ור"ז תריהון חד בשם מר עוקבן וחד בשם רב נחמן בר יהודה [ונראה שצ"ל ר"נ בר יעקב].
וכן היה לו דיבורא עם עולא (שהיה בימי ר"ה ורב יהודה מן הנחותי) כפסחים לז: שיתיב קמיה ורבה ורב יוסף בקשוהו שישאלו, ובע"ז מ. רמי ליה עולא לר' דוסתאי דמן בידי - א"ל ר"ז לא תיסמי וכו', ובירושלמי מע"ש פ"ב ה"ג שאל ר' זעירא לעולא בר ישמעאל (הוא סתם עולא) ובחגיגה פ"א ה"ד אר"ז עד דאנא תמן (בבבל) שמעי תנא עולא בר ישמעאל. וכן מצינו שבעי ר"ז מרב ששת כסנהדרין לג:, הוריות יא., חולין קכא., יבמות פ"ב ה"ב, ובעירובין סו. אמר רב ששת גברא רבה כר"ז לא ידע מאי תהי בה ר"א, וזה יען שכולם ישבו לפני ר"ה ורב יהודה.
וכל גדולי תלמידי דר"ה ורב יהודה היו חבריו כמו רבה ורב יוסף כדמצינו רבה ור' זירא דאמרי תרוייהו שבת עד: עה:, מחלקותם שבת קלח., עירובין כה. פח:, ובמגילה ז: יסופר שרבה ור"ז עבדו סעודת פורים ביחד וקם רבה ושחטיה לר"ז למחר בעי רחמי ואחייה, לשנה האחרת בקשו רבה שיעשו הסעודה ביחד והשיב לו לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, ובברכות מב., שבת מח. איקלעו שניהם לבי ריש גלותא וקרא לרבה מר, ובפסחים לז: יתיב רבה ורב יוסף אחודי דר"ז ויתיב ר"ז קמיה דעולא, ובגיטין עא. אמר לרב יוסף אלם קאמרת? ובעירובין קב. אמר רב יוסף מאי תיבעי לר"ז, ובחולין יח: קראו יוסף בר חייא.
ובחולין מו. יסופר שפ"א באו פולמוסא (חיל השלטון) לפומבדיתא וערקו רבה ורב יוסף פגע בהו ר"ז א"ל ערוקאי כזית שאמרו במקום מרה, והיטב דברו התוס' שם שר"ז לא ברח יען שאביו היה גבאי המלך, ובלי שום ספק שזה היה כשישבו כולם ביחד לפני רב יהודה ואך יען שחיל המלך באו התייראו רבה ורב יוסף פן יבוזו אותם לכן ברחו.