אור ברסלב

תולדות תנאים ואמוראים· הרב אהרן הימן

ד

ג

דגלאי

ערך דלגאי.

דואג בן יוסף

((דואג האדומי, תהלים פ"נב-ב).)

ביומא לח: ומובא בת"כ בחוקותי ואיכ"ר פ"א-נא מעשה בדואג בן יוסף שהניחו אביו בן קטן לאמו ובכל יום ויום היתה אמו מודדתו בטפחים ונותנת משקלו זהב לב"המק, וכשגבר אויב טבחתו ואכלתו אמו.

דהבאי

ר' יוחנן בן דהבאי חגיגה ב..

דוד בר נהילאי מנהרדעא

((בזמן אבוה דשמואל).)

נזכר ביבמות קטו: לגרסת הרא"ש לענין ששלח גט לאשתו אבל אין ידוע אם היה צורבא מרבנן.

דולעאי

אבא אלעזר בן דולעאי מקואות פ"ה מ"ו.

דוסא

ר' חנינא בן דוסא ברכות פ"ה מ"ה, ר' עקיבא בן דוסא כן מובא באגרת דרב שרירא גאון ח"א פ"ב.

ר' דוסא ((סתם, הוא ר' דוסא) בן) הורכניס, (ובירושלמי בן) ארכניס

הרמב"ם בהקדמתו לזרעים פ"ד יאמר שמעון הצדיק ור' דוסא בן הרכינס היו בדור אחד, ור' דוסא האריך ימים עד שהשיג לדור ר' עקיבא, ובהקדמתו ליד החזקה יאמר ששמעון הצדיק היה בכלל הק"כ אנשי כנ"הג הוא היה כה"ג אחר עזרא. ונראה שיצא לו כ"ז מירושלמי יבמות ספ"א כשבאו חכמי ישראל לר' דוסא בן הרכינס וראה את ר"א בן עזריה אמר עליו מכיר אני שהוא דור עשירי לעזרא ועינוי דמיין לדידיה, ומזה הוציא רבינו שני דברים:

א)שמעון הצדיק כה"ג אחר עזרא.

ב)שר' דוסא ב"ה היה בזמן שמעון הצדיק.

וביוחסין ערך ר' דוסא מביא שהרמב"ם הוציא זה ממה שאמרו יבמות טז. שהעיד ר' דוסא בן הרכניס שעל מדוכה זו ישב חגי זכריה ומלאכי.

ואם קבלה הוא נתקבל ואם לדין יש תשובה, שאפשר שהיה לו קבלה מרבותיו שעל מדוכה זו ישב חגי, וכן מובא הלשון הזה גם על ר' צדוק בתוספתא דכלים ב"ב פ"ב שאמר, ע"ז ישב חגי הנביא, וקרוב מאוד לומר יען שר' דוסא שהיה עשיר מופלג וכאשר נביא לקמן, לכן הרכיש לו דברים עתיקים היותר יקרים והראה להם המדוכה אשר ישבו עליהם הנביאים ואפשר גם שהיה לו צורת עזרא משוח בששר ולכן אמר לרא"בע שעיניו דומות לעיני עזרא (ועיין ערוך ערך בדולקי).

ודבר פלאי בדורות שלאחר החורבן שיחיה אחד קרוב לארבע מאות שנה, ויותר פלא שיהיה לו אח קטן בשם יונתן ומשמע שם שהיה רך בשנים מתלמידי ב"ש, א"כ צריכין אנו לומר שגם אביו האריך ימים רבים ונשא אשה לזקנותו. מפלאי פלאים כאלו לא החרישו חכמי התלמוד לספר ממפלאות תמים דעים, וכאשר אמרו בספרי ברכה ששלשה חיו ק"ך שנה.

אבל הקרוב אל האמת שר' דוסא היה חבירו דרבן יוחנן בן זכאי וכמפורש בירושלמי יבמות ספ"א שאמר לר' יהושע זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בד"ת, א"כ היה באמת נחשב לדור ריב"ז. וכן מצינו בכתובות פ"יג מ"א שחולק עם רי"בז שהוא אמר כדברי בני כה"ג ורי"בז אמר כדברי חנן, ובנגעים פ"א מ"ד מצינו מחלוקת ר' דוסא בן הרכניס עם עקביא בן מהללאל ור' חנינא סגן הכהנים בענין כמה מראות נגעים.

ואחר העיון נראה ברור שסתם ר' דוסא הוא בן הורכניס כי בעדיות רפ"ג אמר ר' מאיר אף בזו ר' דוסא מטהר, ובאהלות רפ"ג מובא הדין בשם ר' דוסא בן הורכניס, ושם פ"ג מ"ב אוכל פרוד אינו מצטרף דברי ר"ד בן הרכניס, ובטהרות פ"ח מ"ח מובא בשם סתם ר' דוסא, ובעדיות פ"ג מ"ג חמש דחילות - דברי ר' דוסא, מובא חולין פ"יא מ"ב ר"ד בן הרכניס, וכן פח: ר' דוסא משום ר' יהודה (הוא ט"ס ובדק"ס ליתא תיבת ר' יהודה או יותר נראה שצ"ל להיפוך) שלשים וששה היו, וע"ז אמר ר' ענני בר ששון כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגעים דתנן ר' דוסא בן הרכניס אומר ל"ו, ומזה אנו רואין בבירור שהיו להם בקבלה נאמנה שסתם ר' דוסא הוא בן הרכניס.

ויען שהאריך ימים וכמו שאמרנו שהיה כחבר לרי"בז והוא חי שנים הרבה אחריו לכן מצינו אותו ששקיל וטרי עם כל חכמי הדור שהיו אחר רי"בז, ור' יהודה בר אילעאי חשבו באמת לגבי ב"ש דורות האחרונים כגיטין פא..

וזה שמצינו סנהדרין צט. שחולק עם ר' אליעזר בענין כמה ימות המשיח, ובכורות פ"ז מ"ב חולק עם ר' חנינא בן אנטיגנוס, וביצה ט: חולק עם ב"ש וב"ה, ובר"ה פ"ב מ"ח חולק על ר"ג ואמר עדי שקר הן היאך מעידין על האשה שילדה ולמחר כריסה בן שיניה.

ולכן אע"פ שמחכמי דור רי"בז לא מצינו הרבה הלכות שיזכר שמם עליהם יען שנכללו על שם ב"ש וב"ה אבל ר' דוסא שהאריך ימים והגיע לדור חכמי יבנה לכן נשארה לנו ממנו הרבה הלכות בשמו בשם סתם ר' דוסא הוא ר"ד בן הרכניס, והלכותיו מצינו שבת פ"כ מ"ד גורפין מלפני הפטם (בשם סתם ר"ד), עירובין ספ"ג העובר לפני התיבה ביו"ט וכו' (בשם ר"ד בן הרכניס), ר"ה פ"ב מ"ח (בשם רד"בה), כתובות פ"יג מ"א (בשם דר"בה), ובעדיות פ"ג מ"א, ב, ג, ד, ה, ו, ובכולן חולק עם חכמים, חולין פ"יא מ"ב, נגעים פ"א מ"ד (בשם ר' דוסא בן הרכניס), ובאבות פ"ג מ"י מאמרו היקר שאמר שינה של שחרית ויין של צהרים ושיחת הילדים וישיבת בתי כנסיות של ע"ה מוציאין את האדם מן העולם.

ובברייתות מצינו יומא יב: מחלוקת ר' דוסא ור' יהודה אך הוא ט"ס וכדמובא המאמר בספרא צו פ"ז בדפוס וויניצאה ושם ר' יוסי תחת ר' דוסא, ומה שמצינו ב"ק סט. ר' יהודה אומר שחרית בע"הב עומד ואומר כל שילקטו - ר' דוסא אומר לעיתותי ערב אומר וכו', לא שר"י חולק עמו אך מסדרי הברייתות סידרו דעת ר"י שאמר שצריך בע"הב לומר בשחרית, ודברי ר' דוסא שצ"ל בערבית, ובעירובין פ"ג תניא ר' נתן ור' דוסא אמרו, באמת גרסת דק"ס ר' נתן אומר ר' דוסא אומר, פי' שר"נ אמר בשם ר' דוסא.

וכן נזכר סוכה נב: חולק עם רבנן, וביצה לז: דתניא ר' דוסא אומר ואמרי לה אבא שאול אומר הלוקח בהמה מחבירו מע"יוט וכו', וב"מ עו: רד"א שמין להן וכו', שקסבר יד פועל על התחתונה, ובסנהדרין סג. אמר מנין שאין מברין על הרוגי ב"ד, ובחולין נט: רד"א כל שיש לו קרנים אין אתה צריך לחזור על טלפים.

והנה אף שהיה בזמן נשיאת ר"ג כבר זקן גדול מצינו ר"ה פ"ב מ"ח שאף שלא ישר בעיניו מה שקיבל ר"ג את העדים ור' דוסא אמר שעידי שקר הן, אעפ"כ כשבא אליו ר' יהושע לשאול את עצתו השיבו אם באין אנו לדון אחר ב"ד אל ר"ג, צריכין אנו לדון אחר כל ב"ד וב"ד שעמד מימות משה ועד עכשיו, ובדבריו היקרים השקיט את רוח ר' יהושע ונכנע תחת ר"ג.

וביבמות טז. יסופר מרוב עשרו וזקנותו הגדולה, שבימי ר' דוסא בן הרכניס התירו צרת הבת לאחין (וחכמי הדור סברו שנעשה זה מפיו) והיה הדבר קשה לחכמים מפני שחכם גדול היה ועיניו קמו (עמדו מלראות) מלבא לב"המד, ונתייעצו שר' יהושע ורא"בע ור"ע ילכו אליו, וכשבאו לביתו ושפחתו א"ל שחכמי ישראל בביתו, את ר' יהושע שידע מכבר תפסו והושיבהו על מטה של זהב, א"ל ר' יהושע רבי, אמור לתלמידך - ר"א בן עזריה לישב, (אך אותו לא הכיר כידוע שהיה עול ימים כשנתמנה לנשיא) אמר ויש לו בן לעזריה חבירנו? תפסו והושיבו על מטה של זהב, א"ל רבי, אמור לתלמידך אחר וישב הוא עקיבה בן יוסף, א"ל אתה הוא עקיבה ב"י ששמך הולך מסוף העולם ועד סופו שב בני שב כמותך ירבו בישראל, ובירושלמי שם פ"א ה"ו שקרא על ר' יהושע את מי יורה דעה זכור אני שהיתה אמו מולכת עריסתו לב"הכנס בשביל שיתדבקו אזניו בד"ת, ואל ר"ע קרא כפירים רשו ורעבו, מכיר אני שאדם גבור בתורה הוא, ועל רא"בע קרא נער הייתי וכו' מכירו אני שהוא דור עשירי לעזרא ועיניו דמיין לדידיה, וגם ר' טרפון היה עמהן, והתחילו מסבבין אותו בהלכות עד שהגיעו לצרת הבת ואז הראה להן שלא הוא התיר צרת הבת אך אחיו הקטן יונתן, שהוא תלמיד שמאי, אבל הוא העיד ונשבע בשמים ובארץ שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר שצרת הבת אסורה, שהלכה כבית הלל, ויש שרוצים לומר שר' חנינא בן דוסא הוא בנו, אבל רחוק הדבר לומר כן יען שרח"בד היה עני כל ימיו, ועוד שגם רח"בד היה קודם החורבן, וגם תמיד מזכירו בשם ר"ח בן דוסא ולא בשם "בר' דוסא".

ר' דוסא (אמורא ירושלמי בדור השלישי והרביעי)

נזכר ירושלמי ע"ז סס"ב תני עולא שכפא קומי ר' דוסא - א"ל חזור בך - א"ל ר' זעירא לא תחזור בך.

וכן נזכר כתובות פי"ב ה"ג שאמר מה שצוה רבי אלמנותי לא תזוז מביתי דלע יימרון לה ביתא דנשוותא הוא משתעבד לנשוותא. וב"מ פ"ט ה"י בענין מתי עובר משום ביומו תתן שכרו.

וברו"ר פ"א-ד ר' הונא בשמו, וב"ר פרק ט"ז א"ר יוסי בר' דוסא כנען הוא אליעזר, ונראה שצ"ל ר' יוסי בשם ר' דוסא.

וב"ר פ"יב-ו ר' ברכיה בשם ר' דוסא אמר טעמא דר' אבהו, ובירושלמי סוף מו"ק שנפטר בר"ח ניסן, ועיין ערך ר' דרוסא.

ר' דוסא בר' חנינא

נזכר פדר"כ קלג, אבל צ"ל ר' יוסי בר"ח.

ר' דוסא בן טבת

נשאר לנו ממנו אגדה יקרה בשהש"ר פ"ז-ח ר' חנינא אמר בשמו שני יצרים ברא הק"בה, יצר ע"ז ויצר זנות, יצר ע"ז כבר נעקר, ויצר זנות הוא קיים, אמר הק"בה כל מי שהוא יכול לעמוד בזנות מעלה אני עליו כאלו עומד בשתיהן.

ר' דוסא ממלחיא

נזכר סוטה פ"ג סה"ז אמר בשם ר' אחא בש"ר לעזר שכהנות מותרות לצאת לחו"ל.

ר' דוסי סבא

בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח ר' חזקיה ר' דוסתי ר' אבא בר זמינא ומטו בה משמיה דר' דוסי סבא (ובנדרים ספ"י גרס ר' דוסתי סבא) הכין כתב (ר"י נשיאה על ר' חייא בר אבא) הרי שלחנו לבם אדם גדול וכו'.

דוסתאי

אבא יוסף בן דוסתאי (תנא) ברכות כח..

ר' יעקב בן דוסתאי כתובות קיא:.

ר' יהודה בן דוסתאי מכות ז:.

ר' דוסתאי

בפרקי דר"א ספ"לח יסופר שמלך בבל (סנחרב) שלח לר' דוסתאי ור' זכריה ללמוד עם הכותים והשמרונים תורת משה, ובל"ס כן היה לר"זל הקבלה שמה שכתוב במלכים ב. יז, ויבא אחד מהכהנים - ויהי מורה אותם, היה שמו דוסתאי או זכריה, ואחד מן המעתיקים כתב השני שמות הללו, ובא מעתיק אחר והוסיף תואר "רבי".

ר' דוסתאי

נזכר ב"ר פ"יא-ח מחלוקת ר' ברכיה ר' דוסתאי ור"ש בר נחמני.

דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי

בחולין סד: תני דוסתאי אבוה דר' אפטוריקי לא שנו אלא שנמצא על חלבון וכו', ובב"מ ה. נזכר אך בלשון תני אבוה דר' אפטוריקי, ומזה אנו רואין שהיה מהתנאים שוני ברייתות ולא נסמך, ובנו היה ידוע יותר ולכן נקרא ע"ש בנו.

דוסתאי איש כפר יתמה

נזכר במשנה ערלה פ"ב מ"ה אמר שמעתי משמאי הזקן. ובספר כפתור ופרח פ"יא גרס איש כפר דמן דמא, ובסה"ד גרס איש כפר דמאי.

ר' דוסתאי בר' יהודה

(תנא דברייתא בדור רבי).

נזכר תמיד בשם זה, אך בב"ק פג: בשם בן יהודה.

הוא היה תלמיד ר' שמעון כחולין קכג. שאמר משמו, ובערכין ל. חולק עם רבי, ובתוספתא שביעית פ"ב ה,יד מחלוקת עם ר' יוסי בן כיפר.

הלכותיו מצינו קידושין סד. שאמר בנות ישראל מקוה טהרה לחללין, וב"ק פג" עין תחת עין ממון, ובתוספתא מכות פ"א ה"ו עדים זוממין שבאו אחרים והזימים זוממיהן פטורין, ובתוספתא סנהדרין ספ"ג ר' דוסתאי בר' יהודה אומר ברח מארץ לחו"ל אין סותרין את דינו ומובא המאמר ברכות ז: ושם ר' יהודה בן דוסתאי משום ר' שמעון בן שטו, אבל בקד"ס הגרסא הישרה ר' דוסתאי בר' יהודה משום ר' שמעון, ובד"אד פ"ב נשאר מאמר אגדי ממנו שאמר לעולם היה מתגרה ברשעים וכו', וקרוב לומר שהיה בנו של ר' יהודה לפי סדר הזמנים.

ר' דוסתאי בר' ינאי

הוא היה תלמידו דר"מ וזכה להזכר במשנה כעירובין פ"ה מ"ד ר' דוסתאי בר' ינאי אומר משום ר' מאיר שמעתי משקדרין בהרים, ובאבות פ"ג מ"ח אומר משום ר"מ כל השוכח ד"א ממשנתו מעה"כ כאלו מתחייב בנפשו, וכן בויק"ר רפ"יז אומר משום ר"מ, וכן מצינו בתוספתא שבת ספ"טו שאומר משום ר' אליעזר.

והיה חבירו דרבי בירושלמי דמאי פ"ז סה"ז א"ר אבהו איתפלגון רבי ור' דוסתי בי ר' ינאי, וכן היה לו חבר ר' יוסי בן כיפר ושניהם ירדו מא"י לבבל כגיטין יד: ר' אחי בר' יאשיה (שהיה ריש בהוצל בזמן רבי) הוה ליה איספק דכספא בנהרדע א"ל לר' דוסתאי בר"י ולר' יוסי בר כיפר בהדי דאתיתו אתיוה ניהלי, אזול יהביה ניהליה אמרי להו נקני מינייכו (אונסא דאורחא) א"ל לא, א"ל אהדריה ניהלן, ר' דוסתאי ב"ר ינאי א"ל אין, ר"י בן כיפר א"ל לא, הוו קא מצערי ליה, אמרו לו (לר' דוסתאי בר"י) חזי מר היכי קא עביד א"ל טב רמו ליה (הרבה הכהו) כי אתו לגביה (לר' אחי בר"י) קיבל ר' יסוי בן כיפר על ר' דוסתאי ב"ר ינאי על שלא די שלא סייעו אך גם עשה להיפוך, ויען ר' דיסתאי ב"ר ינאי ראיתי שהאנשים הללו גבורים ולאמים ומתיירא אני מהן, ואמר אלו הרגו את דוסתאי מי נתן לינאי אבא בר כוותי? ובירושלמי גיטין ספ"א וקידושין פ"ג ה"ד יסופר המעשה בע"א מעט שירדו לבבל לגבות חוב לחברון, ואח"כ בא ר' יוסי בן כיפר לפני ר' ינאי אבי ר' דוסתאי וקיבל עליו לפני אביו מה שעשה לו.

הלכותיו לא נשארו לנו, אבל מאמריו המחוכמים באגדה מצינו.

וגם תלמידים היו לו כנדה לא: שאלו תלמידיו את ר' דוסתאי ב"ר ינאי מפני מה איש מחזר על אשה - והשיב להם מי מחזר על מי, בעל אבידה מחזיר על אבידתו, ומפני מה איש פניו למטה ואשה פניה למעלה, זה ממקום שנברא וזה ממקום שנבראת, ומפני מה האיש מקבל פיוס ולא אשה, זה ממקום שנקרא וזו ממקום שנבראת, מפני מה אשה קולה ערב וכו', ובפסחים ח: אמר מפני מה אין חמי טבריא בירושלים כדי שלא יהו עולי רגלים אומרים אלמלא עלינו אלא לרחוץ בחמי טבריא דיינו. (ובספרי בהעלותך ספ"פט איתא בטעות ר' דוסתאי ב"ר יוסי וצ"ל ב"ר ינאי), וב"ב י. דרש בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"וד - אדם מביא דורון גדול ספר מקבלין ממנו והק"בה אינו כן אדם נותן פרוטה לעני זוכה ומקבל פני שכינה, ובאבות דר"נ פ"ג-ה אומר אם בררת וזרעת ברביעה ראשונה שוב לך וזרע ברביעה שניה וכו'.

ובקידושין יב. כי אתא רבין אמר, ר' דוסתאי ור' ינאי ור' אושעיא שיערו כמה היא פרוטה, גרסת היוחסין ר' דוסתאי ב"ר ינאי.

ונראה ברור שאביו ר' ינאי הוא הנזכר אבות פ"ד מ"טו.

ר' דוסתאי בר' מתון

(תנא דברייתא).

נזכר ברכות ז: תניא נמי הכי ר' דוסתאי ב"ר מתון אומר מותר להתגרות ברשעים בע"הז, אך בדא"ר פ"ב מובא המאמר ע"ש ר' דוסתאי ב"ר יהודה.

ומה שמצינו יומא ל: ר' דוסתאי בר מתון א"ר יוחנן הוא ט"ס וצ"ל ר' יוסטאי בר מתון כזבחים צט, וכן מובא הגרסא בדק"ס ברכות ז:.

ר' דוסתאי דמן בירי

(בירי עיר בבבל כעירובין נו.).

לענין הלכה נזכר אך ע"ז מ. שרבי-ליה עולא לר' דוסתאי דמן בירי מדקאמר רב קירבי דגים ועוברן - והשיב לו סמי מכאן עוברן א"ל ר' זירא לא תיסמי.

ובאגדה מצינו עירובין מה. שדרש מאי דכתיב ויגידו לדור, וב"ק פג. דרש הפסוק ובנחה יאמר שאין השכינה שורה על ישראל פחות משני אלפים ושני רבבות וכו', ובסנהדרין קז. דרש למה דוד דומה לסוחר - שלא יכתב סורחני א"ל ומה יו"ד שנטלתי משרי עומד וצווח כמה שנים עד שבא יהושע והוספתי לו וכו'.

ר' דוסתאי מבי ישבב

נזכר מדרש משלי ספ"יג ששאל לר' מאי מהו ובטן רשעים תחסר, ובפד"כ נט: גרס ר' דוסתאי מן כוכבה ובהערה שם שצ"ל מן כוכבא.

דוסתאי סבא

נזכר זהר תזריע עו. אמר בשם ר' ייסא סבא.

דוסתי סבא

ערך ר' דוסי סבא.

דורדאי

אלעזר בן דורדאי ע"ז יז..

דורמסקית

ר' יוסי בנו תנא דברייתא מגילה ז..

דורשי חמורות

נזכרו ברכות כד. דרשו הפסוק והיו חייך תלואים לך מנגד זה התולה תפיליו, ופסחים נד. דרשו ענה פסל היה, וחולין קלד: הזרוע כנגד היד, ומזה מה שמצינו קידושין כב: רי"בז היה דורש המקרא הזה כמין החומר, וכן סוטה טו: גבי ר"ג. ומצינו דורשי רשומות מכלתא בשלח מס' ויסע פ"א דורשי רשומות אמו לא מצאו ד"ת שנמשלו למים, ושם, הראהו ד"ת שנמשלו לעץ. ושם פ"ד פ' וילקטו שהיה המן בזעת אפך, ושם פ"ה פ' ויקרא בית ישראל קראו את שמו מן, ובספרי מסעי פ' והוא לא אויב לו דורשי רשומות אמרו ג' עדיות הכתובים בפרשה ללמדך שדיני נפשות בשלשים.

דורתאי

בפסחים ע: יהודה בן דורתאי, ויהודה היה לו ג"כ בן בשם דורתאי והיו בימי הלל, והלך עם אביו וישב לו בדרום.

דושו אחוי דדודו

נזכר בירושלמי גיטין פ"ד בה"ב שנתן גן לאשתו ואמרו חכמים שהיא תתן זכר הסופר.

רב דימי

בשם זה נזכר בכל הש"ס בבלי, וזה אות שהיה בבלי וכן כתב רבינו שרירא גאון באגרתו ח"ב פ"ג שרבין ורב דמי היו בבלים, ובירושלמי נזכר תמיד בשם רב אבדומה נחותא כשבת פ"ח ה"א, עירובין פ"א סה"ו, שקלים פ"ג ה"ב, פ"ח ה"א, סוכה פ"ד ה"ה, ר"ה פ"א ה"א, חגיגה פ"א ה"ד, קידושין פ"א ה"ה, ב"ב פ"ג ה"א.

ימי נעוריו ואבותיו מכוסין בערפל ולא נזכרו בשום מקום. וקרוב מאוד לומר שעלה לא"י בימי נעוריו עוד בחיי ר' יוחנן ור"ל ור' אלעזר, ואף שלא מצינו בשום מקום שידבר עמהם פא"פ אבל מהלכותיו הרבות שאמר בשמם נראה בבירור שזכה לראותם.

ובימי רב נחמן ורבה ורב יוסף זכה להמנות מחכמי ישיבות א"י ובבבל להיות מהנחותי, היינו להביא תורת א"י לבבל ותורת בבל לא"י ביחד עם חבירו הגדול רבין, ושאר חביריו ר' יצחק בר יוסף ורב שמואל בר יהודה, ולכן נקרא בא" רב אבדומה נחותא, ובבבל תמיד בשם כי סליק רב דימי.

ומשרה גדולה כזאת אשר שמו על שכם עול ימים אשר לא קנה לו עוד תורת הנסיון היה קשה עליו מאוד, ולכן טעה לפעמים בשמועתו וזה שמצינו זבחים עד: א"ר אלעזר חבית של תרומה - פותח אחת מכן וכו', יתיב רב דימי וקאמר להא שמעתא (דר"א) א"ל רב נחמן גמע ושתי קא חזינא הכא, אלא אימא נפתחה אחת מהן וכו', ומזה אנו רואין שגם בימי ר"נ כבר בא לבבל ועמו תורת ר' אלעזר ויען שהיה אז עול ימים לכן מצינו חולין יב. קיב. בער רב דימי מרב נחמן, ובשבת סג: כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מנין לאריג - כי סליק רב דימי לנהרדעא (והלשון שאמרו כי סליק לנהרדעא מצינו ג"כ ע"ז ע: ההוא פולמוסא דסליק לנהרדעא, ובחולין נו. כי סליק זעירי לנרדעא, יען כי עיר נהרדעא היתה גבוה מסורא כתענית י. שאמרו רב אמר - ושמואל אמר - ארגב"י וסימנך עילאי בעו טיא, תתאי לא בעו מיא ופי' רבינו חננאל שנהרדעא אתריה דשמואל והיא גבוה, וסורא אתריה דרב והיא לגבי נהרדעא תתא) שלח להו דברים שאמרתי לכם טעות הוא בידי ברם כך אמרו משום ר"י וכו'.

והתרגל בעבודתו הקדושה הזאת עד שבימי רב יוסף היה כבר גדול הדור ודבריו והלכותיו שהביא מא"י נתקבלו בחיבה יתירה כשבת סג. ששאלו רב יוסף מ"ט דר"א, ושם עו. כי אתא ר"ד אמר המוציא תבן - באורתא אר"י הכי, לצפרא הדר ביה, אמר רב יוסף שפיר עבד דהדר ביה וכו', ושם קח: כי אתא ר"ד אמר מעולם לא טבע גברא בימא דסדום אמר רב יוסף הפוכה סדום והפוכה מילה, ובגיטין לב: אמר רב יוסף ניחזי אנן דכי אתא רב דימי אמר וכו', ובקידושין יב: סבר רב יוסף למימר פרוטה כל דהו - א"ל אביי - הא כי אתא רב דימי - א"ל רב יוסף אי הכי וכו'. ובתמורה יד. כי סליק ר"ד אשכחיה לר' ירמיה (ורב דימי מסר לו דברי רב יוסף) א"ל ר' ירמיה אי אשכחיה דכתיב איגרתא שלחי לר"י.

והיה מדקדק כ"כ בשמועותיו ותקיף בדעתו עד שאמרו יבמות נה: כי אתא ר"ד אר"י - אמר לו והא רבב"ח לא אמר הכי? א"ל או איהו שקראי או אנא שקרי.

והנה בכל הלכותיו המרובין שהביא ושאמר בשם אחרים לא מצינו שום אחד מהן שיאמר עליו כי רב דימי קיבל ממנו, זול ר' ירמיה כיומה סג., פסחים ס: אמר רב דימי אמריתא לשמעתא קמיה דר' ירמיה, ובשבת קמה. אמר רב דימי האלהים מפומיה דר' ירמיה שמיע לי, ובזבחים י. אמר מתיב ר' ירמיה, ומזה נוכל להבין שאף שאפשר שזכה עוד לראות את ר' יוחנן וכל גדולי הדור ההוא אבל היה אז עול ימים מאוד, ור' ירמיה שבא לא"י עוד בחיי ר' יוחנן כמבואר בערכו ואוירא דא"י החכימו ונעשה גדול הדור עד שבימי רב יוסף כהא היה שמו נודע לתהלה, ורב דימי קיבל ממנו, אבל כל ההלכות שאמר רב דימי בשם כל חכמי הדור שלפניו המה אך שמועות ששמע בשם ולא ששמע מפיהם.

והלכות רב דימי המה מה שהביא כמה מעשיות ודימים מדורות הקדמונים, כברכות מד. כי אתא ר"ד אמר עיר אחת היתה לו לינאי המלך וכו', עירובין פג. שיגר בוניוס לרבי, כתובות צו. מעשה בכלתו של ר' שבתי, שם קז. מעשה בא לפני רבי בבית שערים - לפני ר' יוסי בציפורי, קידושין יב: שיער ר' סימאי בדורו, ע"ז לה: פ"א יצא רבי לשדה וכו'.

וכן הביא מאמרים רבים בלי שם האומר ואך אמרו כי אתא רב דימי אמר "אמרי במערבא" כעירובין ג., סוכה י., תענית י., יומא נה:, חגיגה טו:, כתובות יז., סנהדרין סט. ע. ק:, זבחים קה..

וכן סתם כי אתא רב דימי אמר, ברכות כא: לא. מד., שבת יג: עד. קח:, עירובין נד: סא. פג. פו:, פסחים ס:, ר"ה כג., יומא עב: פח., מגילה יח., מו"ק ג. יג:, יבמות נט:, כתובות כז: לד: צו. קד: קה: קיא:, נדרים מ., גיטין לג:, קידושין לא., ב"מ עה:, ב"ב עג: קלה: קסט:, סנהדרין לט: סח: ק., ע"ז ח. יא: יב: יד: כז. לב. לה. לה: מז., שבועות כ:, זבחים ל. קטו. קיח:, מנחות כו., חולין נג. קלז:, ערכין טז., נדה כה..

וכן מה שאמר בשם אומרו, כמו כי אתא רב דימי אמר ר' אלעזר בסנהדרין נז., מנחות נה., עובדא הוה קמיה דר' אלעזר ע"ז ע:.

כי אתא ר"ד אמר שבתא דרב ביבי הואי ואיקלעו ר' אמי ור' אסי שבת עד..

כי אתא ר"ד אמר זעירי שבת ג., כתובות טו..

כי אתא ר"ד אמר רב חמא בר יוסף ע"ז יד:.

כי אתא ר"ד אמר, רב חנן קרטיגנאה משתעי כתובות כז:.

כי אתא ר"ד א"ר חנינא שבת קכה:.

כי אתא ר"ד א"ר יוחנן שבת ז. ח: סג:, גיטין נט., סוטה מג:, ב"ב עד:, סנהדרין לא:, חולין עו:.

כי אתא ר"ד א"ר ינאי מנחות כו:.

כי אתא ר"ד א"ר יונתן ב"ב עד: עט:.

כי אתא ר"ד אמר, רב חתים בר"ח ברכות מד..

כי אתא ר"ד אמר רבי זבחים קיח:.

כי אתא ר"ד אמר תני דבי בר ליואי זבחים קטו..

כי אתא ר"ד אמא ר"ל תמורה יב:.

כי אתא ר"ד א"ר שמעון בן פזי ארי"בל כתובות קד:.

והנה מלבד אלו ההלכות מצינו בכל הש"ס דבר נפלא שכמעט תמיד אמרו כי אתא רב דימי אמר, ואח"כ כי אתא רבין אמר, או כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר, או כי אתא רב שמואל בר יהודה אמר, ומזה אנו רואין את התנהגותם הנפלאה בישיבות בבל שהתמנו אלו גדולי חכמי הדור מישיבות בבל וא"י להביא תורת הישיבות מזו לזו והסכימו שמקודם יעלה רב דימי לא"י, וישב שם וקיבל הלכות א"י וחזר לבבל, ועל מקומו בא רבין או אחד משאר חבריו ושהה שם זמן מה עד שחזר רב דימי ואז הלך לבבל רבין וחבריו, ומסר בישיבות בבל כל מה שנתחדש שם מן הזמן שיצא רב דימי וכן היה חוזר חלילה, ואך בשני מקומות מצינו מקודם כי אתא רבין ואח"כ כי אתא רב דימי.

ונביא כל המקומות שנמצא כי אתא ר"ד ואח"כ כי אתא רבין וחבריהם.

כי אתא רב דימי אמר וכו'. כי אתא רבין אמר וכו' ברכות כב., שבת עב. קמז., עירובין י:, סוכה לב:, יומא יב:, מו"ק י., יבמות מה., כתובות לד: נז., קידושין יב., סנהדרין פב., זבחים לא., חולין פה: קו., קלה., בכורות כב..

כי אתא רב דימי א"ר אלעזר וכו', כי אתא רבין א"ר אלעזר וכו' שבת קלד:, קידושין עה., ב"מ קה:, סנהדרין סג., סוכה כא..

כי אתא רב דימי אמר תני בר קפרא וכו', כי אתא רבין אמר תני בר קפרא וכו' זבחים לא..

כי אתא רב דימי א"ר אמי א"ר חנינא וכו', כי אתא רבין א"ר אסי אר"ל וכו' כריתות כה:.

כי אתא רב דימי א"ר יוחנן וכו', כי אתא רבין א"ר יוחנן וכו' שבת עו. קלד. קמז., עירובין י:, סוכה יא:, יומא ג:, יבמות עח: (ושם איתא בטעות כי אתא רבינא וצ"ל רבין), כתובות לא: פב., ב"ק מג: עו., ב"ב כז: קכט., שבועות כ:, סנהדרין כג: עד., זבחים כ., מנחות עא: צה., חולין קד: קי. קלד., אמר מחלוקת ר"י ור"ל שבת עו., רמי ליה ר"ל לר' יוחנן מעילה כא:.

כי אתא רב דימי א"ר יונתן וכו', כי אתה רבין פירשה משמיה דר' יונתן וכו' יומא מא:.

כי אתא רב דימי א"ר ינאי וכו', כי אתא רבין א"ר ינאי וכו' עירובין עה..

כי אתא רב דימי א"ר יצחק בר אבדימי וכו', כי אתא רבין אר"י בר אבדימי וכו' יבמות מה..

כי אתא רב דימי א"ר ירמיה וכו', כי אתא רבין א"ר ירמיה וכו' יומא סג..

כי אתא רב דימי א"ר שמעון בן פזי ארי"בל וכו', כי אתא רבין אר"ש בן פזי כתובות נז..

כי אתא רב דימי א"ר יוחנן וכו', כי אתא רבי שמואל בר יהודה אר"י וכו' גיטין מ., סנהדרין לא:, ע"ז נד:.

כי אתא רב דימי א"ר חנינא וכו', כי אתא רב שמואל בר יהודה א"ר חנינא וכו' שבת נב..

כי אתא רבין אמר וכו', כי אתא רב דימי אמר וכו' ברכות מד:.

כי אתא רבין אמר רבב"ח אר"י וכו', כי אתא רב דימי וכו' ע"ז פז..

כי אתא רב דימי וכו', כי אתא רבין וכו' כי אתא ר' יצחק (ובל"ס צ"ל רב יצחק בר יוסף) וכו' ברכות מד..

כי אתא רב דימי וכו', כי אתא רבין וכו', כי אתא רב שמואל בר יהודה וכו' שבת קמז..

כי אתא רב דימי א"ר יוחנן וכו', כי אתא רב יצחק בר יוסף אר"י וכו', כי אתא רבין א"ר יוחנן וכו', כי אתא רב שמואל בר יהודה אר"י וכו' ע"ז עג..

כי אתא רבב"ח א"ר יוחנן וכו', כי אתא רב דימי אר"י וכו', כי אתא רבין אר"י וכו', כי אתא רב שמואל בר יהודה אר"י וכו' יבמות נה:.

והנה ידוע שאחרי פטירת רב חסדא שמלך בסורא לא הוקם עוד ריש מתיבתא שמה, ומתיבתא הגדולה היתה בפומבדיתא שמלכו שם רבה ורב יוסף ואח"כ אביי, ואף שר"נ היה היש בנהרדעא אבל לא היה ריש מתיבתא, ולכן מצינו את רב דימי כשהיה הולך לבבל שקיל וטרי עם רב יוסף ואביי שהיו בפומבדיתא, ואך ע"פ מקרה הלך לנהרדעא, וזה שאמרו שבת סג: כי אתא רב דימי אר"י מנין לאריג - א"ל אביי וציץ אריג הוא - כי סליק רב דימי לנהרדעא שלח וכו'.

אבל עם רב יוסף הבאנו כבר לעיל שהביא אליו הלכות א"י ויקח בידו הלכות רב יוסף לא"י, ועם אביי היה כרב וחבר כנזיר לו. יתיב ר"ד וקאמר להא שמעתא איתיביה אביי כמה פעמים בסוגיות חמורות כתלמיד חבר, וכן שבת קמה., פסחים לד: מד., זבחים ע: יתיב ר"ד וקאמר להא שמעתא א"ל אביי. וברכות נ. שאלו אביי ברכה אחת מעין שלוש מאי ניהו ור"ד למדו כל נוסח הברכה, ושם הקשה לו אביי והכתיב ומברכתך יברך - א"ל בשאלה שאני, ובשבת סג. שאלו אביי מ"ט דר"א, ובשבת עב. הקשה לו הרי חטאת, ובעירובין כב. א"ל אביי מ"ט וכו', ושם י: א"ל אביי מי פלגיתו את ורבין א"ל לא.

ובקידושין יב. א"ל אביי נימא את ורבין בפלוגתא דהני תנאי קמיפלגיתו, וב"מ נח. שאלו במערבא כמאי זהירי, וב"ב קע. א"ל אביי א"כ פלוגתא לדמר (מדבריך תקשה לרבה) א"ל ותפלוג (שאינו חושש), ובסנהדרין ק. א"ל אביי וכי אפשר לומר כן - א"ל רבי דימי מ"ט לא שכיחת באגדתא דאמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי וכו', ובע"ז יד: א"ל אביי תנן נקלב ולא ידעינן מהו ואת אמרת קורייטו ולא ידעינן א"ל דכי אזלת התם וכו', ובזבחים ל: א"ל אביי והא רבב"ח לא אמר הכי א"ל הוא אמר לא פליגי ואנא אמינא פליגי, ובעירובין כב:, ויבמות עח. א"ל אביי - א"ל רב דימי קרקפנא חזיתיה לרישך בי עמודי (ופי' התוס' שרבה שהיה תלמידו דר' יוחנן ושמע זאת אביי מרבה).

מכל זאת אנו רואין את גודל רב דימי בעיני חכמי בבל.

דבריו במשל מצינו סנהדרין סח: שאמר ירך מתוכה מסרחת, ובכתובות יז. שאמרי במערבא לא כחל ולא שרק ולא פירכוס ויעלת חן. וב"מ נח: במערבא זהירי בחורי אפי, וברכות ו. עוף אחד יש בכרכי הים וכרום שמו.

הלכותיו המובאין בירושלמי מצינו שבת פ"ח סה"א אמר רב יוסף - א"ל רב אבדומה נחותא ויאות ר' יהודה מוריינא דנשיא הוה, ובאמת צ"ל אמר ר' יוסי (שהוא חבירו דר' יונה) כדמובא בשקלים פ"ג סה"ב ושם פ"ח ה"א, ובעירובין פ"א סה"ו אמר רב אבדימי נחותא ובלבד שלא תהא וכו', ובסוכה פ"ד ה"ה ור"ה פ"א ה"א-ד:, וחגיגה פ"א ה"ד א"ר יוסי קיימה רב אבודמי נחותה בכהנים ובשעיר (ובבבלי פסחים עא. תירץ זאת ר"ה בריה דרב יהודה ורב דימי הביא זאת לא"י אבל רבא דחה התירוץ שם ורב דימי לא שמע זאת מרבא).

ובקידושין פ"א ה"ה וב"ב פ"ג ה"א א"ר יוסי קיימה ר' אבודמא נחותא מורה שמואל בנכסי הגר, ובב"ב פ"ג ה"א נשתבש המאמר.

ומזה אנו רואין שאז היה הריש ר' יוסי והוא קיבל מרב דימי הלכות ישיבות בבל, אבל אח"כ כשהתגברו הגזירות בא"י בסוף ימי אביי ורבא אז באו כל הנחותי לבבל ולא עלו עוד, וזה שמצינו חולין קכד., נדה י: לט: כי אתא רבין וכל נחותי אמרי וכו', וכן מפורש באגרת דרש"ג ח"ב פ"ג וז"ל ואחרי הדרות האלו היו ר"נ וכו' וחכמים אחרים שהיו באין ושבים כמו ר' אבא - ואח"כ אביי ורבא ותרב הגזירה בא"י ונתמעטה שם ההוראה מאור ושבו אלה שהיו שם מן הבבלים כמו רבין ורב דימי וכולם ירדו הנה וכו'.

האומרים בשמו מצינו אך גיטין יט: מרי מר משמיה דרב דימי אך שם הוא רב דימי מנהרדעא.

ומצינו רב משרשיא בר רב דימי גיטין עח. אך שם נראה שצ"ל בריה דר' אמי כב"ב כה:.

רב דימי אחוה דרב ספרא

נזכר נדרים עז: תני ר"ד אחוה דרב ספרא כל הנודר אע"פ שהוא מקיים נקרא חוטא, ובערכין טז. כשחלש על רב ספרא אחיו לשיילי ביה א"ל תיתי לי דקיימי כל דאמור רבנן א"ל הא מי קיימת לעולם אל יספר אדם בטובת של חבירו שמתוך טובתו בא לידי גנותוו א"ל לא שמיע לי ואי הוה שמיע לי קיימתה, ובכתובות פה: נזכר פטירתו שאמרו שם ההוא דאפקיד מטכסא (לבוש משי) בי ר"ד אחוה דרב ספרא שכיב ולא פקיד אתא לקמיה דר' אבא א"ל ידענא ביה ברב דימי דלא אמיד.

רב דימי בר אבא

נזכר ברכות נג: אמר רב זביד ואיתימא רב דימי בר אבא מחלוקת בשכח במזיד ד"ה יחזור למקומו ויברך, ובע"ז טו: אמר כדרך שאסור למכור לעכ"ום כך אוסר למכור לישראל החשוד למכור לעכ"ום.

רב דימי בן אבין

ערך ר' אבדימי בר אבין.

רב דימי בריה דרב הונא מדמהריא

נזכר סנהדרין כט:, מנחות פא. ששאל מרבינא.

רב דימי בר חיננא א)

היה חבר לרב חסדא כזבחים לו: שאמר רב חסדא מרגלא בפומיה דרב דימי בר חיננא בשר פסח שלא הוצלה - חייבין עליהן משום טומאה, ובר"ה לד: אזל ר' חייא בריה דרבה בר נחמני (שהיה תלמיד רב חסדא) אמרה לשמעתיה קמיה דרב דימי בר חיננא. ויש31

רב דימי בר חיננא ב)

שהיה קטן מרבא, והיה לו אח בשם רבין כב"ב יג: רבין בר חיננא ור"ד בר חיננא שבק להו אבוה ב' אמהתא - אתו לקמיה דרבא.

וזה רב דימי נזכר עירובין סא. שחולק עם רב ספרא, וב"ק צח: אמר הא דרבה מחלוקת ר"ש וכו', ור"ה בריה דרב יהושע פריך עליו, ובסנהדרין פד: חולק עם רב מתנה ואמר מה מכה בהמה לרפואה פטור אף מכה אדם לרפואה פטור, ואחיו רבין חי גם בזמן רב אשי כפסחים קט:.

תוכן העניינים

תולדות תנאים ואמוראים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה