אור ברסלב

תולדות תנאים ואמוראים· הרב אהרן הימן

ג

ב

גביהא בן פסיסא

במגילת תענית פ"ג יסופר שבימי אלכסנדר מקדון באו בני ישמעאל אליו לעורר על בני ישראל על הבכורה, ובני כנען את אשר נטלו ישראל את ארצם מהן, ובני מצרים תבעו את ישראל שישיבו ביזת מצרים, וחכם אחד מן הכהנים שהיה שוער הבית בשם גביהא בן פסיסא אמר לחכמים שיתנו לו רשות והוא ילך וידון עמהם, ואם אנצח יאמרו תורתו של ישראל נצחתנו, ואם ינצחוני תאמרו להם הדיוט שבנו נצחתם. וכן היה ההלך ונצח את כולם. ואלכסנדר מקדון ביקש לעלות לירושלים, שמע שא"ל הכותים להמלך הזהר שאין מניחין אותך להכנס לבית ק"הק שלהם מפני שאתה ערל, מיד הלך גביהא בן פסיסא ועשה שתי אנפילאות זהב וקבע בהם אבנים טובות שזה רבוא כסף וכיון שהגיע להר הבית א"ל אדוני המלך שלוף נעליך ונעול שני אנפליאות הללו מפני שהרצפה חלקה שלא תחלק רגלך. (ובב"ר ספס"א בהגאות רד"ל מקשה על זה הלא איסור נעילת סגדל בהר הבית אך משםו מורא מקדש אבל עכ"ום אינן מצוין ע"ז וא"כ למה מגעו? אך אין שום קושיא, כי גביהא רצה אך ליתן לו מתנה יקרה וכדי שלא יהיה בעיניו כשוחד לכן עשה בחכמתו שמפני הסכנה שלא ימעד רגלו צריך לנעול האנפילאות). וכיון שהגיע לבית ק"הק א"ל אדוני המלך עד כאן יש לנו רשות להכנס מכאן ואילך אין לנו רשות לכנס, א"ל הרי אני נכנס וכשאצא אשוה לך גביהתך, א"ל אם אתה עושה כן רופא אמן תקרא ושבר הרבה תטול, אמרו לא זזו משם עד שהכישו נחש (ולא אמרו שמת שבאמת חי אח"כ כמה שנים ומת בהודו כמבואר ביוסיפון). אמרו חכמים לגביהא בן פסיסא עליך הכתוב אומר ישמח אביך וכו'.

ובל"ס שמגילת תענית הוא המקור הראשון אשר היה כתוב ומונח מיום שאירע המעשה, ומזה אנו יודעין שהיה כהן יען שהלך עם המלך עד קה"ק. וגם היה כהן הדיוט כמו שאמר לחכמים, וגם היה לו עקמומיות בגבו, ובסנהדרין צא. נעתק ממגילת תענית כל המאמר ושם נקרא ג"כ גביהא בן פסיסא אך חסר שם שהיה שוער הבית.

ובב"ר ספס"א נעתק כל המעשה ושם נשתנה שמו וקראוהו גביעה בן קוסם, ובערוך ערך גביע העתיק המאמר בקצרה מסנהדרין צא. וז"ל גביעא בן פסיסא, פי' חכם היה והיה גבן, וב"ר פס"א, גביעא בן קיסם הולך ודן עמהם.

וביוחסין השלם העתיק מערוך וקראו גביע בן קוסם וגביע בן פסיסא, ונראה בבירור שהוא שם של איש אחד אך נשתנה במבטא הארמית, אבל אין זה שייך למה שמובא בתוספתא כלים פ"א באחד שהיה ממונה במקדש שלא ישנו הכהנים ונקרא "בעל הפול" יען ששם מוכח שהיה בזמן ר"א קודם החורבן והר"ש בפי' לכלים שם שלשון פול הוא כמו אין פולין שבת יא. ובסה"ד מביא וי"א רביהה ארוך וזקוף, ובתרגום ירושלמי ויקרא כא על תיבת או גבן מתרגם גביח ופי' המפרש גביח פי' כמו כיפה שהוא ארוך וגחון.

ובסנהדרין שם ששאלו מין מנין לתחה"מ והשיבו דלא הוו חיי, דהוו חיי לא ב"ש.

רב גביהא מארגיזא

בגיטין ז. א"ל ר"ה בר נתן לרב אשי מאי דכתיב - אמר לו, רב גביהא מארגיזא אמר בהא טעמא כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עשה לו דין א"ל רב אשי אלא מעתה צקלג - א"ל אי הוה רב גביהא מבי ארגיזא הכא הוה אמר בה טעמא, ומזה אנו רואין שהיה בזמן רב אשי דרשן מפואר.

רב גביהא מבי כתיל

כפי הנראה היה תלמידו דרבא, כע"ז כב. שיספר מעשה שהיה לפני רבא כעד ראיה, ובזמן אמימר היה כבר גדול הדור כביצה כג. שדרש אפתחא דריש גלותא ואמימר ורב אשי שקלו וטרו בהוראתו.

וכשיסד רב אשי ישיבתו הגדולה במתא מחסיא לקח חלק גדול בסידור הש"ס כדמצינו ביבמות ס., חולין כו: אזל רב גביהא מב"כ אמר לשמעתיה קמיה דרב אשי. וכן הקשה תמיד לרב אשי כחבר עם חבר כב"ב פג., מנחות ח., חולין סד:, מעילה י..

וכן נזכר ב"ק פב..

ולפי דעת רש"ג באגרתו ח"ג פ"ג מלך בפומבדיתא מן שנת תשל אחרי פטירת רב אחא בריה דרבא, עד שנת תשמד, ואחריו מלך רפרם.

גבילה

ערך מגבילה.

גביני

בשקלים רפ"ה שהיה ממונה בב"המק להכריז ולומר עמדו כהנים לעבודה, לויים לדוכנן וישראל למעמדם. אגריפוס המלך שמע קולו ברחוק שמונה פרסאות, ובתמיד פ"ג מ"מ מיריחו לירושלים עשר פרסאות והיו שומעין קולו של גביני כרוז ביריחו, וביומא כ: שאגריפוס שמע קולו מרחוק ג' פרסאות (ע"ש בתוס' ישנים) ונתן לו מתנות הרבה.

גביני בן חרסון

בקה"ר פ"ד-ח שהיה יחיד לאמו וסומא באחת מעיניו ואביו הניח לו עושר רב, וע"פ עדות רשב"ל שכיום שמת גביני ב"ח נולד בלשאצר (והוא לקח את כל עשרו, מתנות כהונה).

גביע בן קוסם

ערך גביהא בן פסיסא.

גדא

רב מנשיא בר גדא סוכה יג:, בזמן רב הונא.

רב גדא

היה שמעיה דרב ששת כעירובין יא: ויסופר שם שפ"א חבשוהו עבדי דריש גלותא, ורב ששת (שהיה סגי נהור) קם אבבא וקרא גדא פוק, ושבקוהו ונפיק, ובשבת קמה: אמר רב יוסף - ועוד אמר רב גדא (כן הוא גרסת דק"ס ובגמרא רב גזא) זימנא חדא איקלעית להתם ועבדית כותח דבבלאי שאילו מיניה כל בריחי מערבא.

ר' גדולה

בירושלמי יבמות פ"ה הי"א ר' זעירה בשמו, אך בל"ס צ"ל ר' גידול כגירסת קרבן העדה.

גדיא

(גדי בו סוסי, במדבר פי"ג-יא).

ר' יודן בן גדיא פסדר"כ כה:.

גדידיה

יהודה בן גדידיה (בזמן ינאי המלך) בקידושין סו. הוא אמר לינאי המלך רב לך כתר מלכות.

גדיש

ר' יהודה בן גדיש (בזמן ר' אליעזר) עירובין כז..

גדליה

(גדליה בן אחיקם, ירמיה פ"מ-ח).

ר' שמואל בן גדליה (וי"ג בר גוריא) תנחומא בהר-ב.

גוברין

ערך בית גוברין.

גובתא דאריח

בספרי בלק פכ"ה-ג מעשה בפנחס בן גובתא דאריח, ובירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב גרס מעשה במנחם איש גופתא אריה.

גודא או גודע

ערך שמעון בן גודא.

גודגדא

ר' יוחנן בן גודגדה (תנא) חגיגה ג..

גוזלן (או גולא)

ביבי בר גוזלן ב"מ פ"ב ה"ה.

גופתא

ר' יצחק בר גופתא מעשרות פ"א סה"ד, ונראה שהוא שם עיר וכדמצינו סנהדרין פ"י ה"ב מנחם איש גופתא, ובמגילה פ"ג ה"ז ר' יונתן ספרא דגופתא.

גור אריה

איסי בן גור אריה ערך ר' אסי א).

גוריא

ר' חייא בר גוריא נדה נה:.

רב חמא בר גוריא שבת ט..

יהודה בן גוריא (תנא) עירובין סג..

רב נחמן בר גוריא שבת צה..

ר' שמואל בר גוריא תנחומא הישן בהר, ובתנחומא בובער גרס רב שמואל בר גדליה.

אבא גוריא

נזכר במשנה קידושין פ"ד מי"ד אבא גוריין איש ציידין אומר משום אבא גוריא לא ילמד אדם את בנו חמר, קדר, ספן, רועה, וחנוני שאומנתן אומנות לסטים, ר' יהודה אומר משמו (של אבא גוריא, רש"י) התמרין רובן רשעים וכו', ובירושלמי שם הגרסא אבא גוריין איש ציידין אומר משום אבא שאול.

גוריא בר חמא

בברכות נג: רבא מברך (במוצ"ש) אדבי גוריא חמא ואפשר שהוא בר רב חמא בר גוריא.

גוריון

נקדימון בן גוריון תענית יט:.

שמעון בן גוריון יבמות ספ"ו.

ר' גוריון

בשבת לג: א"ר גוריון ואיתימא רב יוסף בר שמעיה בזמן שהצדיקים בדור הצדיקים נתפסים על הדור.

ובירושלמי מו"ק פ"ג ה"ה-יג: ר' יונה סלק לגבי ר' גוריין נפק לגביה לביש סנדלא (והיה אבל ושבת היה) א"ל ר' יונה מה את סביר דילפינן עובדא מינך? לא ילפינן עובדא מן בר נש זעיר, ובמע"ש פ"ב ה"ב ונזיר רפ"ח, ר' גוריין בשם ר' יוסי בר חנינא, ובגיטין פ"ה ה"V אמר בשם רשב"ל ובמגילה פ"ג ה"א ר' גוריון אמר, מונדלאי שאלין לרשב"ל.

ובפאה פ"ג ה"ט אחתיה דר' גוריין כתבה נכסה לאחוה ואזיל אחיה רבה פייסה - אתאי עובדא קומי דר' אימי, ואולי אחיו הוא ר' מנחם שנזכר ב"מ פ"ט ה"ח

אבא גוריון איש ציידין

מלבד מה שנזכר שבמשנה קידושין פ"ד מי"ד שאמר בשם אבא גוריא נראה שהוא הוא הנזכר בפתיחתא דאס"ר-ט בשם אבא אוריין איש צידן שאמר בשם רבן גמליאל חמשה דברים, מן דסגו דייני שקרא סגון סהדי שקרא וכו', ובספר רב פעלים יד: ישער שהוא אבא הדורש.

גוריון בן אסטיון

נזכר ב"מ פו: אמר משמיה דרב.

גוריון מאספורק

נזכר ב"ק סה: אמר רב יוסף תני גוריון מאספורק.

גורסק בר דרי

בעירובין כט. אמר משמיה דרב מנשיא בר שגובלי משמיה דרב.

רב גזא

ביבמות מה: אמר רבינא אמר לי רב גסא איקלע ר' יוסי בר אבין לאתרין והוה עובדא בפנויה ואכשר וכו', אמר רב ששת (ובל"ס הוא רב ששת מקטרייזא שהיה בזמן רב אשי או שצריך לומר רב אשי) לדידי אמר רב גזא לא ר"י בר אבין הוה אלא ר' יוסי בר זבידא הוה, ובשבת קמה: אמר רב יוסף - ועוד אמר רב גזא זימנא חדא איקלעית להתם (לא"י) ועבדית כותח הבבלי וכו', ובאמת גרסת דק"ס נבונה מאוד שגורס רב גדא והוא היה שמעיה דרב ששת.

גידל

רב ביבי בר גידל ב"ק קיג:.

ר' בנימין בר גידל חולין קכה..

רב גידל

(בני גדל, עזרא פ"כ-יז).

היה תלמידו דרב ואף שלא מצינו שדיבר אתו פא"פ אבל מעירובין יז. משמע שהיה בישיבתו שאמרו שם אמר רב גידל אמר רב - אמרו לו אמר רב הכי? אמר להו אורייתא נביאי ומתובי דאמר רב הכי, והלשון משמע ששמע מפיו ולא מפי אחר.

וכן מצינו רב גידל אמר רב ברכות כא: מג: מט., שבת כד. ל:, עירובין יז. כט: עב. צד., פסחים עח:, סוכה יג., מו"ק יז. יח:, יומא יח:, חגיגה ו., יבמות כ. לה. ס. צז. קי., קידושין מב., כתובות קו., נדרים ח. טז:, סוטה כט., ב"ב טו. קע., סנהדרין יד: צח:, שבועות מט., זבחים נט., מנחות ל., חולין קכז., ערכין יח: כ., נדה י. מח: סז..

וכן קיבל תורת רב ע"י רב חייא בר יוסף כשבת ז. ל., עירובין צ:, פסחים ז., יבמות צב: צד: צז. קי., כתובות קו., נדרים ח. טז:, קידושין מב., ע"ז נ., מכות יח:, מנחות מב. מז:, חולין קב..

וכן קיבל משמואל כנדרים טז:, נדה יא:, וקראו "גידל" ככתובות פ"ה ה"א.

וכן מצינו רב גידל אמר זעירי מנחות כא.. אח"כ שמלך רב הונא וכל תלמידי דר"וש ישבו לפניו, מצינו גם את רב גידל שם כברכות מט. יתיב ר' זירא אחורי דרב גידל ויתיב רב גידל קמיה דר"ה, וביבמות סד: שר' אבא בר זבדא ורב גידל ור' חלבו ורב ששת איעקור מפרקיה דרב הונא.

וכן קיבל מר' ירמיה בר אבא כבכורות לו: א"ר ירמיה ב"א מנא ליה ליהודה (רב יהודה) הא? אנא אמרי לגידול וגידול ליהודה. ובע"ז יא: מצינו רב יהודה שרא לרב גידול לזבוני חטים בחגתא.

וכפי הנראה הלך לו רב גידל לא"י וקיבל תורה מר' יוחנן ולכן מצינו נדה כד. רב גידל אר"י ב"פ, וכן משמע קידושין נט. שאמרו שם רב גידל הוה מהפיך בההיא ארעא אזל ר' אכא זבנה אזל רב גידל קבליה לר' זירא ור' זירא קבליה לר' יצחק נפחא, א"ל המתן עד שיעלה אצלנו לרגל כי סליק ר' אבא וכו', ומשמע שכל המעשה היה בא"י. וכן מצינו יומא סט: שאמרו במערבא מתני הכי אמר רב גידל שגדלו בשם המפורש ורב מתנא אמר וכו'. וכן הוא במגילה ספ"ג.

מהלכותיו נשאר לנו אך ביצה פ"א ה"א ר' זעירא בשם גידול. וזולת זה מצינו אך מה שקבלו ממנו תורת רב כמנחות ל., ב"ב טו., רב כהנא אר"נ אמר רב נדה י., רבא בר"ה אר"ג אמר רב קידושין מב. ב"פ.

ממעשיו הגדולים מצינו ברכות כ. שהיה רגיל דהוה קא אזיל ויתיב אשערי דמטילה ואמר להו הכי טבילו, וכאשר שאלוהו לא מסתפי מר מיצ"הר? השיבן דמיין באפאי כי קאקי היורי.

רב גידל בר בנימין

(ובירושלמי בר) מיניימין.

הוא היה תלמיד רב כפסחים פ"ח ה"ח רב חייא בר יוסף גידל בר בנימין בשם רב, ובסוטה פ"ו ה"ד גרס בר מיניימין. וקרוב מאוד לומר שהוא הנקרא בבבלי גידל בר מניומי כב"ב לט: גידל בר מניומי הוה ליה מחאה למחוי אשכח לר"ה ולחייא בר רב ולרב חלקיה בר טובי ומחה קמייהו. ובירושלמי שם פ"ג ה"ג איתא המאמר בשם גידל בר מניימין, אבל א"א לומר שרב גידל בר בנימין הוא רב גידל סתמא יען שמצינו פסחים כח: אמר רב גידל אמר רב אם זרק הורצה והמאמר הזה מובא בירושלמי שם פ"ח ה"ח בשם גידל בר בנימין בשם רב, יען כי ע"פ עדות ר"ג בר יצחק בפסחים קז. אמר אנא תנינא לה לא גידול בר מנשיא ולא גידול בר מניומא אלא גידול סתמא למאי נפ"מ למירמא דידיה אדידיה, ובזה אנו רואים בבירור שסתם רב גידל אינו גידל בר מניומי.

אבל גם זה ברור שכולם היו בזמן אחד והיו תלמידי דרב, ומצינו שקלים פ"ד ה"ג גידל בר בנימין בשם אסי. ובברכות מט. גידל בר מניומי הוה קאי קמיה דר"נ, טעה ר"נ (ולא הזכיר של ר"ח) והדר לרישא א"ל רב גידל ב"מ מ"ט עביד מר הכי? והאמר ר"ה אמר רב וכו'.

גידל בר מניומי

ערך גידל בר בנימין.

רב גידל בר מנשיא

מצינו מו"ק כד. ר"ג בר מנשיא אמר שמואל, ושם כד: ר"ג בר מנשיא אמר רב, וב"ב קנה: שלח ליה גידל בר מנשיא לרב (וכן הוא גרסת הרשב"ם) ילמדנו רבינו, אבל גרסת הרי"ף והרא"ש וכן הוא גרסת הגמרא ששלח לרבא, ובע"כ צריכין אנו לומר ששנים היו, רב גידל בר מנשיא היה תלמידו דר"וש וכן מוכח מפסחים קז. שהיה בדור סתם רב גידל, אבל גידל בר מנשיא היה תלמידו דרבא, ובדק"ס מביא גרסת גדול בר מנשי או בר מנשה, וכן היה לפני היוחסין הגרסא בר מנשי, וקרוב מאוד לומר שהוא רב גידל בר מנשה מבירי דנרש, הנזכר יומא פא: שדרש אין הלכה כרבי נפקו כו"ע מזנו ושתו חלא שמע ואיקפד.

רב גידל דמן נרש

נזכר פסחים קז. אמר ר"ה אמר רב וכן תני רב גידל דמן נרש, ומשמע שם שהיה בזמן סתם רב גידל, וביוחסין העתיק הגמרא שלא כראוי וז"ל אמר ר"ה תני גידל דמן נרש, וזה כונת מה"ר שכתב לא מצאתי.

גידל בר רעולאי

בגיטין לד. ששלח גט לאשתו והיה בזמן אביי ורבא, ושם נח: שקיבל ארעא בטסקא מבני באגא - אתא לקמיה דר"פ, ואין ידוע אם היה צורבא מרבנן.

גיורי

ר' יעקב בר גיורי עירובין סב. וביוחסין העתיק ר' יעקב בריה דרב גיורי ממו"ק יח. אבל גרסא שלנו בר גיורי.

גיזא

רב תחליפא בר גיזא ע"ז סט..

גיזורה

ר' יושיע בר גיזורה ירושלמי שבת רפ"ג.

גימל

ערך גמלא.

גלילאי

דריש ההוא גלילאי עליה דרב חסדא שבת לא: פח., ב"ק נב., סנהדרין קיג., מכות כג., דרש עובר גלילאי סנהדרין ע., חולין כז:.

גמדא

ר' יהודה בן גמדא (תנא) סוטה מג:.

ר' חייא בר גמדא שבת נ..

רב גמדא

מצינו תמיד שאמר משמיה דרבא בגיטין יט:, ב"ק עב., וביצה ז. איתא בטעת שאמר משמיה דרב וצ"ל משמיה דרבא, ובזמן רב אשי היה כבר גדול הדור ככתובות סג: יתיב אמימר ומר זוטרא ורב אשי ויתיב רב גמדא גבייהו א"ל רב גמדא משום דרב זביד גברא רבה הוא מחנפיתו ליה? והאמר רב כהנא, וב"ק קו. אזל רב גמדא אמרה לשמעתיה שרבא לרב אשי.

מקורותיו הפרטים מצינו נדרים נ. שרב גמדא יהיב זוזי לספונאי לקנות דבר מה, וקנו עבורו קוף וברח מהם ונכנס לחיר ורדפו אחריו ומצאו שם מטמון גדול והביאו הכול לרב גמדא.

גמלא

(עמיאל בן גמלי, במדבר פי"ג-יב).

אבא אלעזר בן גמלא (תנא) גיטין ל:, ובביצה יג: גרס בן גימל.

ר' חנינא בן גמלא סנהדרין קיא. (ושם צ"ל בן גמליאל).

גמליאל

איסי בן גמליאל פסחים קיג:.

הלל בן גמליאל עיין ערכו.

ר' חנינא בן גמליאל, קידושין פ"ג מ"ד.

יהודה בן גמליאל הוא ר' יהודה נשיאה ושלשה היו כאשר מבואר בערכם.

ר' שמעון בן גמליאל שנים היו עיין ערכם.

ר' גמליאל בר אבינא

נזכר בירושלמי כתובות פ"ג ה"י בעי קומי ר' מנא, ובשבועות ספ"ה גרס ר' גמליאל בי' ר' אילעאי.

ר' גמליאל בר אינינוא (או) אניא

נזכר אך בירושלמי והיה חבירו דר' אבא בר כהנא כפאה רפ"א ר"ג בר אינינוא ור"א בר כהנא חד אמר - וחרגא אמר וכו'. והיה תלמידו דר' מנא א) כפאה רפ"א שבעי קומי ר' מנא. ובכתובות פ"ד ה"ח גרס בר אניא, וכן יומא פ"א סה"א ר"נ ב ראינאני בעי קומי ר' מנא, ובפסחים פ"א רה"א תני רבן (צ"ל רבי) גמליאל ברבי איניונא קומי ר' מנא, ובנדה ספ"ג דבי (צ"ל רבי) גמליאל בי רבי ליאני בעי קומי ר' מנא וצ"ל ברבי אינינא.

ר' גמליאל ברבי חנינא

נזכר קה"ר פ"ה-יב בעי קומי ר' מונא, ונראה שצ"ל ר"ג בר' אינינא.

גמליאל דקונתיה

(שם מקום).

נזכר נדרים ספ"י שר' מנא סלק מישרי גדרא גמליאל דקונתיה ואח"כ התיר לגמליאל בר בריה, ובסה"ד העתיק בטעות ר"ג בר בריה דר' מנא.

ובמו"ק פ"ג ה"ה יב: יסופר כשנפטר גמליאל דקונתיה קברוהו כורסאי (אנשי כורסאי) גבון, לבתר ג' יומין אימלכון מחזרא יתיה (לקברו במקומו) אתון ושאלון לר' סימון, ומזה מוכח שהיה בדור השני והשלישי.

גמליאל זוגא

נזכר אך בירושלמי והיה בדור ג-ד.

וזכה עוד לראות את ר' יוחנן כחלה פ"ד ה"ג ששאל מר' יוחנן, ובערלה רפ"ב שר' יוחנן שאלו אם הם נותנין לחה מן הדמאי וא"ל לא. (ועיין ערך ר' ברכיה).

וכן קיבל מרשב"ל כע"ז פ"ג הי"א שפ"א הלך אם רשב"ל מטו לע"ז ושאלו אם מותר לעבור קומוי, ובסוכה פ"ג ה"א שעבד סוכה ברשה"ר עבר רשב"ל אמר מאן שרא לך.

וכן שאל לר' מנא ר' כירושלמי סוף ביצה, מו"ק פ"ג ה"ה-יב:. וכן שאל לר' יסא ירושלמי סוף תרומות (והוא ר' אסי כשבת רפ"ב) וכן שאל לר' בא בר כהנא כדמאי ספ"ב, וכן צריך לומר בנדרים פ"ח ה"ד. ובברכות פ"ו ה"ד גמליאל זוגא סלק גבי אילין דבי ר' ינאי (שישיבתם היה בעיר עכברא) ובפאה פ"ח ה"ג אילין דבית אמי בשלו ירק ושכחו לתקנו סלק גמליאל זוגא ותקניה. וכן מצינו ששאל לר' יוסי בר רבי בון איזהו המחוור שבכולם א"ל והייתם נקיים וכו' שקלים פ"ג סה"ב.

ומצינו שהיה לו אח בשם הלל כמו"ק פ"ג ה"ה-יב: שמתה אחותו סלק הלל אחיו עימיה, והה"ח ר"ז יעבץ בח"ז צד 187 יאמר שהוא ר' גמליאל החמישי בנו של ר' יהודה נשיאה השני ויאמר שם ששאל מאביו כלאים ספ"ב ובמחילה מכבודו כי כל דבריו טעות הם, ושם איתא שר' הלל בריה דר' וולס שאל מאביו, ומעולם לא היה נשיא.

רבן גמליאל הזקן

בן שמעון בן הלל הבבלי.

אבי אביו הלל היה נשיא ארבעים שנה כספרי ברכה, ונשיאותו התחילה ק' שנה בפני הבית כשבת טו. א"כ נפטר ששים שנה לפני החורבן, ובנו שמעון לא נזכר בשום מקום זולת בשבת טו. שאמרו הלל ושמעון גמליאל ושמעון נהגו נשיאותם בפני הבית מאה שנה, ומזה אנו רואין שלא היה נשיא שנים הרבה ולכן לא מצינו ממנו שום תקנה, ולא שמת בקיצור ימים אך יען שאביו הלל האריך ימים, ולכן נוכל לחשוב כמעט כל הששי םשנה שאחרי פטירת הלל לרבן גמליאל נכדו ורבן שמעון הנהרג זולת שנים אחדות לשמעון בן הלל.

הוא היה הראשון להקרא בשם רבן וע"פ השערה נראה שלכן נקרא "רבן" יען כמו שאמרו גדול מרבן שמו, ולפי שנתמעטו חכמת הדורות לכן לא נקרא עוד בשמו. וקרוב מאוד לומר יען שבימי נשיאותו לא הוקם אב"ד, והוא היה היחיד בריש הסנהדרין ואע"פ שבית שמאי היו עוד בימיו, אבל כולם היו כפופים תחתיו לא מצינו שהוקם ראש לבהמ"ד דשמאי אחרי פטירתו, ואף שתלמידי בית שמאי היו עד החורבן וגם אחר החורבן כדמצינו יבמות טז. כשבאו ר' יהושע ור"ע וראב"ע אצל ר"ד בן הרכניס ואחיו הקטן יונתן היה מתלמידי ב"ש, וכן ר"א, אבל כבר נסמכה ביבנה שמשנת ב"ש ליתא לגבי ב"ה.

ונקרא ר"ג הזקן כדי להבדילו מנכדו רבן גמליאל, אבל מצינו בכמה מקומות סתם רבן גמליאל והוא רבן גמליאל הזקן. (ואף שאמרו התוס' נדה ו: ד"ה בשפחתו, שאין רגילות להזכיר את ר"ג הזקן בשם סתם ר"ג), כמו פאה פ"ב מ"ו מעשה שזרע שמעון איש המצפה לפני רבן גמליאל ועלו ללשכת הגזית ושאלו, אמר נחום הלבלר מקובל אני וכו', הוא בל"ס ר"ג הזקן, וכפי שאמרנו שר"ג הזקן היה נשיא שנים אחדות אחרי הלל זקנו ואז ישבו עדיין הסנהדרין בלשכת הגזית, כי אך ארבעים שנה קודם החורבן גלו מלשכת הגזית וישבו בחנות כשבת טו..

וכן אבו פ"א מ,טז ר"ג אומר עשה לך רב וכו' ופירש"י ותוי"ט שהוא ר"ג הזקן. וכן פסחים פח: מעשה במלך ומלכה שאמרו לעבדיהם צאו ושחטו עלינו את הפסח - לכו ושאלו את ר"ג, ושם שפ"א נמצאה הלטאה בבית המטבחים (של המלך) שאלו את ר"ג, הוא בלס ר"ג הזקן, כי ר"ג דיבנה אע"פ שהיה כבר גדול קודם החורבן אבל לא הגיע להוראה ובפרט שהיו אז בחיים אביו רבן שמעון ורבן יוחב"ז.

וכן נראה מה שמצינו פסחים פ"ז מ"ב א"ר צדוק מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו את הפסח, הוא ר"ג הזקן ואף שידוע שטבי היה עבד דר"ג דיבנה כמבואר בערכו, אבל כבר אמרו בירושלמי נדה פ"א ה"ד שבית ר"ג היו קוראין לעבדיהן אבא טבי ולשפחותיהן אמה טבתה, ובפרט שמעשה הזה יספר ר' צדוק שהיה קשיש הרבה מר"ג. וכן פסחים פ"י מ"ה ר"ג היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו, הוא ר"ג הזקן. וכן נדה ו: מעשה בשפחתו של ר"ג שהיתה אופה ככרות של תרומה, פי' שם הרשב"ם שהוא ר"ג הזקן. ובסנהדרין יא: ובתוספתא שם פ"ב ובירושלמי מעשרות פ"ה ה"ד יסופר מעשה ברבן גמליאל שהיה יושב ע"ג מעלה בהר הבית והיה יוחנן סופר הלז עומד לפניו וג' איגרות חתוכות מונחות לפניו - וטול איגרתא חדא וכתוב - מהודעין אנחנא לכון דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין - ושופרא מילתא באנפאי ובאנפי חביריי ואוסיפית (בתוספתא הגרסא יותר נכונה ושם ואוסיפנא, ובדק"ס שהיה כתוב ואוסופנ' והוא ואוספינן לשון רבים) על שתא דא תלתין יומין.

והנה גאון בעל דורות הראשונים בח"א לא. כותב שקאי על רבן גמליאל הזקן, וכן הביא הרב החכם ר"ז יעבץ בספרו תולדות ישראל שקאי על ר"ג הזקן, ויאמר עם הספר שא"א בשום אופן לומר כדעת רש"י שקאי על ר"ג דיבנה יען שבימיו שהיה כבר אחר החורבן לא היה צריך לומר באגרתו בעניינים השייכים לזמן המקדש כמו לומר דגוזלייא רכיכין ואימריא ערקין, אבל מלשון הגמרא שאמרו תא חזי מאי איכא בין תקיפאי קדמאי לענוותני בתראי, משמע אך כפי' רש"י שקאי על ר"ג דיבנה שהיה תקיף כמבואר ברכות כז:, ר"ה כה. ובכורות לו., אבל על ר"ג הזקן לא מצינו שום דבר שיקרא ע"ז בשם "תקיף", וכן הלשון מה שמתרץ הגמרא דלמא בתר דעברוהו משמע כפירש רש"י שמפרש שאחר שהעבירו את ר"ג מנשיאותו כברכות כח. אז נעשה עניו, ואז התחיל לכתוב באנפי חבראי, ובדק"ס סנהדרין יא. מביא הגרסא בתר "דעברוה" ופי' רבינו פרץ שעברו השנה שלא היה הנשיא עמם ועברו ע"מ שירצה הנשיא ולכן כתב באנפי חבראי, והרה"ח ר"ז יעבץ הלך בפי' למרחוק.

והאמת יורה דרכו שהצדק עם רבינו רש"י, ומה שהקשה מה שייכות ר"ג למעלה הר הבית, לק"מ כי כן מצינו בברכות פ"ט ה"ב וע"ז פ"א ה"ט מעשה בר"ג שהיה עומד ע"ג מעלה הר הבית וראה נכרית וכו', וגם אם נאמר כגרסא שלנו ע"ז כ. רבן שמעון בן גמליאל והוא רשב"ג הנהרג. אבל מצינו בבן זומא ברכות נח. שראה אוכלסא על גבי מעלה הר הבית, ומזה אנו רואין שאע"פ שנחרב הבית, אבל אח"כ כשנתישבו ביבנה וחזרו השנים כתיקונם הלכו אל מקום המקדש, וכדמצינו בסוף מכות שעבר ר"ג ור"ע אצל בית קה"ק. וכן קרוב מאוד לומר שאם היו יכולין לילך לירושלים, לעבר שם שנים היו עושין כן, עד זמן טורנוספורוס הרשע שחרש מקום המקדש וזה היה זמן רב אח"כ.

ומה שכתב ר"ג הנוסח דגוזליא רכיכין ואימריא ערקין זה יען שקוו לימים טובים מאלה שיבנה המקדש ולכן לא רצו לשנות מהנוסח שכתבו מקדמת דנא.

ונחזור לעיינו. כמו שאמרו שכמה פעמים שנזכר ר"ג סתם והוא ר"ג הזקן, כן מצינו שכתוב ר"ג הזקן ע"פ טעות והוא ר"ג סתם, כע"ז יא. אמרו כשמת ר"ג הזקן שרף עליו אונקלוס הגר שבעים מנה צורי, הוא בל"ס ט"ס וצ"ל סתם ר"ג יען שאונקלוס היה תלמידו דר"א ור"י כמגילה י., וכן ליתא תיבת הזקן ברי"ף והרא"ש. וכן מו"ק כז. כשמת ר"ג הזקן א"ל ר"א כפו מטותכם הוא ט"ס כי בימי ר"ג הזקן לא היה עדיין ר"א הגיע להוראה, ובאמת בירושלמי ברכות פ"ג ה"א איתא סתם רבן גמליאל.

הלכותיו במשנה ובברייתא, ותקנותיו הגדולים

בערלה פ"ב מי"ב יועזר איש הבירה מתלמידי שמאי שאל לר"ג הזקן עומד בשער המזרח ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי להחמיץ. וביבמות פט"ז מ"ז נחמיה איש בית דלי אומר מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין את האשה ע"פ עד אחד, וז"ל המשנה שם אר"ע כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאתי נחמיה אב"ד אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בא"י ע"פ עד אחד אלא ר"י בן בבא - אמור להם בשמי כך מקובלני מר"ג הזקן שמשיאין את האשה ע"פ עד אחד וכשבאתי והרצאתי הדברים לפני ר"ג (דיבנה) שמח לדברי ואמר מצאנו חבר לריב"ב, מתוך הדבר נזכר ר"ג שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא אבן גמליאל [הזקן כן איתא במשנה ובמתניתא דבני מערבא] את נשותיהן ע"פ עד אחד, והפי' שר"ג נזכר המעשה מה שאירע בימי עלומיו אצל ר"ג זקינו שכן הורה זקינו הלכה למעשה. זה הפשט האמיתי ודלא כדרבי המשנה צד 57 ההערה 8 שמוחק תיבת "הזקן" וחשב שקאי על ר"ג דיבנה שהוא התירן.

תוכן העניינים

תולדות תנאים ואמוראים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה