ראדזימין - כמרכז חסידי לקרובים ולרחוקים
ראדזימין הפכה לאחד ממרכזי החסידות בפולין. מאות ואלפים נוהרים אליו ומפצירים להתפלל בעדם בעת צרתם, להתברך מברכות פיו. אם לרפואת הגוף בשעת מחלה, כשהם זקוקים לישועה ממרום, ואם לרפואת הנפש להתעלות בדרכי התורה והעבודה. הרבי מרדזימין הצטיין במאמציו למצוא מסילות ללבותיהם של אלה שסטו מן הדרך על מנת להחזירם למקורם. המונים נהרו להתברך מברכות פיו והוא ניצל את ההזדמנות להדריך אותם בדרכי החסידות.
בהערכה מיוחדת התייחס להמוני העם שימינו של הקב"ה פשוטה לקראתם, ואם כי לא זכו לאורה של תורה, נפשם חפצה להתדבק עם קונם, ובהתלכדותם המשותפת על שולחן רבם, יחד עם חסידים ואנשי מעשה, מתעלים אף הם ובאים על תיקונם.
יש שנתן בעצמו לחולים רפואות יעילות או סגולות על פי קבלה, ויש שהיה נותן קמיעות, והרבה קמיעות שנשארו ממנו פעלו ישועות ונפלאות גם בדורות הבאים.
ל"קויטלאך" נוספו פדיונות והכספים שהגיעו לידו הסתכמו בסכומים גדולים, אולם הוא עצמו לא היה יודע צורת מטבע, והיה מפזר לצדקה מעל לכל חשבון.
סיפורים רבים מסופרים ממקורות מהימנים, מפי חסידים שנוכחו בעצמם בשעת מעשה, ורק חלק מועט מהם, מקצת מן המקצת, הועלה על הכתב, שכן מאמצים גדולים השקיע הרבי מראדזימין, שלא יתבלט כוחו הגדול, ובכך הייתה טמונה מדת ענוותנותו. לפני כל תפילה, שהיה מתפלל לישועתו של מאן דהוא, היה מקדים תפילה שלא ייוודע לעולם באמצעותו של מי באה הישועה.
מדור לדור יסופרו נפלאותיו של הרבי מראדזימין שהראה את כוחו בשמים ובארץ, אולם כדרך ממשיכי דרך פשיסחא, לא הטילו שום הדגשה על כך. "אותות ומופתים באדמת בני חם" היו אומרים החסידים הזקנים. במידה שהוכיחו את יכולתם לפעול ישועות, לא בא הדבר אלא לגלות לרבים כוחו וגבורתו של הקדוש ברוך הוא, ולקרב את פשוטי העם לדרך האמונה התמימה.
הרבי מרדזימין, שהיה מרבה בתפלה על כל דבר גדול וקטן, היה מפליג בשבח תפילתו של אדם, והיא שעמדה לו שתפילותיו נתקבלו ע"י יושב מרומים וכל היוצא מפיו נעשה, בבחינת "צדיק גוזר והקב"ה מקיים", ולא זו בלבד, אלא שהיו מגלים לו מן השמים גם את העתיד בבחינת "כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גילה סודו אל עבדיו הנביאים", והקב"ה מגלה לעבדיו הצדיקים את העומד להתרחש בעולם.
באחד מחידושי תורתו מסביר הרבי מרדזימין את הפסוק "הנה עין ה' אל יראיו למייחלים לחסדו", אם החולה מבקש רחמים מהשי"ת ותולה יתדותיו במידת החסד, "ישלח דברו וירפאנו".
כאמור, עשה רבים לצדקה, אך ממחוסרי אמצעים לא נטל מאומה. אף כיבד אותם במתנת ידו, והוסיף הסבר בפסוק "והסיר ה' ממך כל חולי", שכן התורה בכתיבתה בספר אינה מנוקדת, וניתן לקרות "ממך" מ"ם ראשונה חרו"קה ומ"ם שניה קמו"צה פירוש מעני שאין לו מעות לשלם לרופאים, הקב"ה מסיר ממנו החולי ללא כל טיפול רפואי.
את הפסוק "לך אמר לבי, בקשו פני, את פניך ה' אבקש", היה מפרש "לפניך הנני מספר כי עמך ישראל מבקשים הימני "בקשו פני" להתפלל לפניך, והנני ממלא את רצונם ומחלה "את פניך ה' אבקש", ואתה מן השמים תיענה להם לספק את כל צורכיהם, בגשמיות וברוחניות.
מדת נכונותו לסכן את עצמו על מנת להחיש ישועה לנזקקים, משתקפת מתוך הסיפור על סוד אחד שהופקד בידו ובשעת פיקוח נפש הורה היתר לעצמו להשתמש בו, ובפעולתו זו סיכן את חייו. באחרית ימיו כהו עיניו של הרבי ר' בונם, ותלמידו הנאמן ר' יעקלי היה לומד זוהר באזני רבו. כשהגיע לרמזי הסוד של תחיית המתים, ביקש מרבו לגלות לו את ה"שם" שניתן בו להחיות מתים. בתחילה סירב הרבי ר' בונם להיענות לו, באמרו "אין מגלין אלא לצנועים", אולם לאחר שר' יעקלי הפציר בו מאד נענה לו רבו וגילה לו את הסוד, בתנאי שלא ישתמש בו לעולם.
שנים רבות שמר ר' יעקלי על הסוד שהופקד בידו, עד שהוטלה עליו הנהגת העדה, ואחד מאנשי שלומו נכנס אליו ושיטח לפניו את בקשתו להתפלל על חולה מטופל במשפחה שמצבו אנוש ורגעיו בעולם הזה ספורים.
הדבר נגע אל לבו של ר' יעקלי. "פיקוח נפש הוא" - הגיע למסקנה, ועל כן התיר לעצמו לסכן את עצמו לטובת אחרים ולהשתמש באותו סוד, שגילה לו רבו, על מנת להציל את החולה מרדת שחת.
בעוד שהחולה החלים, חלה ר' יעקלי עצמו, הרבי מראדזימין, במחלה אנושה, ללא הכרה והגיע עד לשערי מוות. כשהוטב לו סיפר כי הועמד לפני בית דין של מעלה, והועלתה הביעה לדון אותו לחובה, על כי השתמש בשם של תחיית המתים בניגוד להבטחתו, אך הסניגור שהופיע להגנתו הצדיק אותו בהטילו את האחריות על הרבי ר' בונם, שגילה לו את הסוד הכמוס.
משהביאו את רבו הרבי ר' בונם לפני בית הדין טען להגנתו שלא מסר לתלמידו זה את הסוד, אלא לאחר שהבטיח לו שלא לגלותו, ועד כמה שהכיר אותו כשומר אמונים היו לו כל השיקולים להתייחס באימון להבטחתו. לאחר בירור יצא הפסק מבית הדין של מעלה, שיחפשו בפנקס מעשיו של הרבי מראדזימין, והיה אם יתברר כי מעולם לא יצא שקר מפיו - יכופר לו, ואמנם חיפשו ומצאו שמעולם לא שיקר ונסלח לו.
נפלאות יסופר על עיניו שהרחיקו ראות ורבי ברוך מסטוצין, שנמנה על מקורביו, היה מספר כי באחד הימים כאשר שהה בראדזימין נעצב מאד והתחיל לדאוג לשלום אנשי ביתו ובייחוד דאג לשלום אשתו, שכן בצאתו מביתו לא הייתה בקו הבריאות, ומשנטפל לו רגש הפחד גברה דאגתו שלא דבר ריק הוא. משהעיקו עליו חששות אלה, עד שלא היה יכול להתרכז במחשבותיו לתפילה, נכנס לרבו להשיח לפניו את דאגתו. הרבי, ששמע את דבריו של רבי ברוך, הסב פניו אל הקיר, והבטיח לו נאמנה שהוא רואה מכאן את ביתו במרחקים, והכל שפיר ואין כל מקום לדאגה. בשובו הביתה נוכח לדעת עד כמה הרחיקו לראות עיניו של הרבי.
בדרך מופלאה נהג הרבי מרדזימין, שלא סבל את ההכנעה המזויפת. בשעה שישב על כיסאו, ואחד החסידים, גבה קומה, התכופף אליו כדי ללחוש על אזנו, קרא אליו ר' יעקלי "אל תשתחווה לבני אדם".
יש שר' יעקלי היה מדבר קשות עם הבאים אליו "מה ראו לבוא אליו, וכי חסרים "רביים" אחרים?", ולעתים אף השתמש במקטרת העישון "לולקע ציבוך" שהייתה בידו, כדי לדחות את המתקרבים אליו, אך כל אלה כבר ידעו כי כוונותיו של הרבי במעשיו ובדבריו נעלים מהבנת האדם הפשוט.
לעיר אחת אליה הגיע הרבי מראדזימין נהרו המון עם רב לקבל את פניו. משהבחין באיש אחד שדחק עצמו ביותר אליו פנה "גייא צי אללע רוחות". הלה התחלחל ופרץ בבכי, אך הרבי הרגיע אותו: "שוטה", והרי זו היא ברכת ה' ליעקב "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".
לעומת האלפים שנהרו לרדזימין, ליהנות ממאור פניו ולהתברך מברכות פיו, נמצאו כאלה שקינאו בו, ואחד מבאי ביתו שנתפס בקלקלתו וסולק מתפקידו, חישב מחשבות כיצד להתנקם ברבו. אשתו הייתה עוסקת במעשי אופה, ועל כן עלתה בלבו מחשבת זדון לשגר עוגת דורון לבית הרבי ולהכניס בתוכה רעל, כדי להרעיל את הרבי ח"ו.
הוא שידל את אשתו לדבר עבירה וזו נענתה לו. הרבי, שטעם מעוגה זו, הרגיש ברע והגיע עד שערי מוות, והיה הכרח להבהיל רופאים ולהשקותו סמי מרפא, כדי שיקיא את כל הנכנס למעיו ולטהרם מן הרעל. תוך כדי כך נודע הדבר לשלטונות, והאישה שניסתה לשלוח יד באיש אלוקים, נאסרה והובלה לבית העצורים בווארשא.
לאחר חקירה נמרצת ע"י השלטונות נתקבל בבית הרבי מראדזימין כתב הזמנה ודרישה להופיע לפני בית המשפט הנכרי ולהעיד במשפטה של אותה אישה העומדת לדין באשמת ניסיון לרצח. ר' יעקלי נתמלא צער ולא ידע לשית עצות בנפשו, שכן לא רצה להפליל בת ישראל, ומאידך לא יכול היה להוציא דבר שקר מפיו או להכחיש את האמת. בצר לו פנה לידידו הרי"ם מגור, ועם בקשתו, להשתדל למענה אצל השלטונות בווארשא, שאל את חוות דעתו אם להעיד כנגדה. בתשובתו שנשתמרה בידינו מביע הרי"מ דעתו שאין לרחם על אכזרית כגון זו, ועל אחת כמה וכמה שאסור לו לשקר, כדי להקל על עונשה. כל פושע חייב לשאת את עונשו - הדגיש, אם כי הבטיח להשתדל במידת יכולתו כדי להקל עליה.
נוסף על המוני העם הנזקקים לישועה ופרנסה שהיו נוהרים אליו, ביקרו בהיכלו גם חבריו מאז ומקדם כגון רבי אברהם מסוכטשוב בעל "אבני נזר", רבי יחיאל מאיר מגאסטינין, רבי ברוך מטשיזבא ועוד רבים מתלמידיהם של "היהודי הקדוש", הרבי ר' בונם מפשיסחא והרבי הזקן מקוצק.
בעשרות השנים האחרונים לחייו הוכר הרבי מרדזימין כאחד מזקני האדמורי"ם, משרידי תלמידי המגיד מקוזניץ, ה"חוזה" מלובלין, "היהודי הקדוש" והרבי ר' בונם מפשיסחא והוא שנטל חלק פעיל בעיצוב בתי החסידות בפולין.
ידידות גדולה היה בינו ובין בעל "חידושי הרי"ם". פעמים רבות נועדו יחדיו והמתיקו סוד במשך שעות רצופות. הרי"ם מגור שהיה מכבד את הרבי מראדזימין היה מספר עליו גדולות באזני מקורביו, ולעתים היה משגר אליו מרי נפש שהיו זקוקים לישועה, ואף הוא עצמו היה משגר אליו בכל ערב ראש השנה "קויטל" ומצרף אליו פדיון.
לשאלה על מעלתו של הרבי מרדזימין שהארץ מלאה מכבודו ונפלאותיו היו ידועים ברבים, סיפר בעל "חידושי הרי"ם" כי בשנות נעוריו נזהר אותו צדיק מכל פגם, וכמעט שלא נכשל, והיא שעמדה לו לעלות במעלות התורה והחסידות.
ממלא מקומו של בעל "חידושי הרי"ם" הרבי ר' העניך מאלכסנדר, נמנה אף הוא בין מעריצי ר' יעקלי, ולפי מסורת אחת נועדו דבריו האחרונים שכתב הרבי ר' העניך לר' יעקלי, ובהם דברי פיוס על חילופי דברים בימי הסתופפותם במחיצת הרבי ר' בונם. באחד ממכתביו להרבי מרדזימין מכתיר אותו הרבי ר' העניך "מזקני ישישי שיורי כנסת הגדולה, אשרי ילדותו שלא ביישה את זקנותו, מופת הדור".
בוא וראה עד כמה אין העולם יודע ומכיר במעלתו של הרבי מרדזימין - טען הרבי מגאסטינין באזני רבי ברוך מטשיזיבא - שכן אילו היו יודעים את כחו הייתה הדרך במרחק של שלש פרסאות, לפני רדזימין, גדושה אנשים המצפים לישועה ונושאים עיניהם לברכתו.
בין באי היכלו החשובים יש להזכיר את רבי יעקב יצחק מביאלע, רבי ישראל יצחק מאלכסנדר, וכן את רבי מעשיל מביאלסטוק, שנמנה בשעתו על האריות שבחבורת קוצק, לאחר פטירת רבי מנדלי היה נוסע לראדזימין. בשעת פרידתו על מנת לעלות לארץ הקדש הורה לו רבי יעקלי להגביר את תפילתו לישועת ישראל, והרבי ר' מעשיל מביאליסטוק מספר בספרו:
"וטוב להזכיר שם צדיק כי טוב, בשנת תרכ"ט, כשנטלתי רשות ממורי איש האלוקים הגאון קודש הקדשים אדמו"ר רבי יעקב ארי זצ"ל, הרבי מעיר ראדזימין, לנסוע לפה אמר לי תיסע לירושלים ולא תשקוט מהתפלל שם שיבוא משיח".