אור ברסלב
תולדות החסידות בדרכי חסידות

תולדות החסידות

בדרכי חסידות

כך דרכה של תורה

לאחר פטירת הרבי ר' בונם, בי"ב אלול תקפ"ז, נתפרדה החבילה ונפרדו דרכי התלמידים, אם לבנו, ר' אברהם משה, לא היו תכונות ההנהגה כאביו, נמצאו בין תלמידיו כאלה שהיו ראויים להנהיג עדות בישראל, כגון רבי מנדיל מטומשוב קוצק , ר' יצחק מזוריק ווארק , ורבי יצחק מאיר מווארשא גור הוא בעל "חידושי הרי"ם" ועוד.

אמנם בתנועת החסידות נודעת משמעות מיוחדת להמשך השושלת "תחת אבותיך יהיו בניך", ובמידה שהבן היה ראוי לכך הוטלה על שכמו עטרת ההנהגה, מתוך הכרה בזכות אבותיו, המסייעת בידו ללכד סביבו את בני החבורה ולהמשיך בדרך אבות, אולם היה זה בין חידושיה של חסידות פשיסחא לא להטיל את הדגש על ייחוס אבות. כאן לא הייתה ההנהגה מובטחת לבנו של הרבי, והחלו אפוא החיפושים אחר המועמד, הראוי לעטרת הנהגת החבורה שנתייתמה.

החריפים שבין החסידים נתנו עיניהם ברבי מנדל מטומשוב, שעוד בחיי רבו הוציא מוניטין לדרך פשיסחא וחריפי המוח נמשכו אחריו, ודווקא דרכו זו יצרה חששות בלבם של זקני החסידים, ששאפו למתינות, להתקרב אל הרבים ולהביא את דרך החסידות של פשיסחא אל המוני הלומדים והחסידים. הם הסבירו כי רבם ר' בונם, שנאלץ לעמוד בפני הרדיפות, יכול היה לנהל ספינה במים עזים, ואילו הצבתו של ר' מנדלי בראש חסידי פשיסחא עשויה ללבות מחדש את האש ולהרחיב את הפרץ.

ההנהגה הוצעה אפוא לרבי יצחק מאיר מווארשא גור , אף הוא מתלמידיו הותיקים של הרבי ר' בונם, גדול בתורה ועם זאת גם עסקן. אמנם בעל מדרגות אך מיושב בדעתו, ודווקא הוא נוטה לקבל את מרותו של רבי מנדלי מטומשוב.

אחד מזקני האדמורי"ם ומתלמידי ה"חוזה", רבי שלמה ליב מלענטשנא, תובע מנאמני החוזה, שהמשיכו לשאוב מים מבאר המים החיים בחצרו של הרבי ר' בונם, להטיל את כתר ההנהגה על ראשו של ר' אברהם משה, בנו של הרבי, אולם לא כולם נענים לקריאתו, ורובם הגדול מקבלים עליהם את מרותו של רבי מנדלי מטומשוב, שהתיישב לאחר מכן בקוצק. זקני החסידים פונים לר' אברהם משה, בנו של הרבי ר' בונם, ותובעים הימנו בתוקף לעמוד בראש, מתוך רצון שהחבורה תישאר מלוכדת סביביו, כמו שהייתה בימי אביו, אך רבי אברהם משה עצמו מסרב לקבל את ההנהגה "איני רואה סימן לאריכות ימים" - הוא טוען באוזניהם. המאמצים למנוע פילוג בין בני החבורה, שהיו מלוכדים סביב רבם בפשיסחא, נמשכים. ר' יעקלי נמנה אף הוא בין התלמידים שחתמו בשולי פנייתו של רבי אברהם משה לרבי מנדלי, להוועד יחד כדי לאחות את הקרע, אולם נתפרדה החבילה והדרכים נתפצלו.

באותה שעה נתפלגו תלמידי וחסידי הרבי ר' בונם. הרי"ם מגור שהכריע לטובת רבי מנדלי, הצליח לשדל את רוב חבריו לקבל את מרותו של חברם הגדול, אולם מיעוטם ובלטו ביניהם רבי יצחק מז'וריק, רבי יעקלי מריטשעואל, רבי שלמה מרדומסק, רבי משה מרוזבדוב הוסיפו לנסוע לפשיסחא, וכופפו את עצמם לפני ר' אברהם משה.

לא ארכו ימי כהונתו. שנתיים לאחר פטירת אביו נתבקש ר' אברהם משה לבית עולמו, והנהגת הנאמנים לבית פשיסחא עברה לגדול התלמידים רבי יצחק מזוריק, שקבע את מושבו בווארקי הסמוכה לווארשה.

מאז היו במרכזה של חסידות פולין שתי דרכים עיקריות. כל אחת מוגדרת על פי תכונותיה, חסידות קוצק וחסידות וורקי, ואם כי שורשיהן של שניהן מוצאן מדרך פשיסחא, ניכר היה כי חסידות ווארקי יונקת משיטת חסידות לובלין יותר מאשר מדרך פשיסחא.

קרוב לשמונה עשרה שנה שימש רבי יצחק מזוריק, אבי השושלת לבית ווארקי, כמנהיג החבורה. כאשר נפטר באחרון של פסח תר"ח לא נתפרדה החבורה, וגדולי החסידים קיבלו עליהם אחד מבני החבורה את ר' פייבל מגריצא לרבם. גם כאשר הלה נפטר, לאחר תקופת כהונה קצרה, עבר חלק ניכר מן החסידים לראדזימין וקיבלו עליהם את מרותו של ר' יעקלי.

עוד בחיי רבו הרבי ר' בונם נתבקש ר' יעקלי להנהיג עדה, ואף נתן לו לקרוא פתקאות במעמד התלמידים, אולם שנים רבות עמד בסירובו עד שנאלץ להיכנע לרצון הרבים. חסידיו ומעריציו שעודדוהו לכך הסתמכו על ברכתו-הבטחתו של הרבי ר' בונם, שלושים שנה לפני כן, כי יתעלה למנהיג בישראל. כאמור, עמד שנים רבות בסירובו, ורק לאחר שנוכח בכוחו להנהיג עדה, קיבל על עצמו את ההנהגה.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה