אור ברסלב
תולדות החסידות כך דרכה של תורה

תולדות החסידות

כך דרכה של תורה

באוהלי פשיסחא

שנים קשות עברו עליו לאחר שהקים את ביתו בריטשעוואל. חותנו הוריש לו את כיסאו כרב בעיירה זו, אך שכר הרבנות היה מצער ולא היה בו לכלכלת הבית. ר' יעקלי עצמו שהתעלה לחלוטין מעסקי העולם הזה, הפך לאחד ה"יושבים" בפשיסחא, ואילו רעייתו הצנועה, שהייתה צריכה לכלכל את ילדיה, לחם לפי הטף, עמלה קשות בכל עבודה ובכללן עבודות חקלאיות בשדה, איסוף תפוחי אדמה וכדומה. אף החזיקה פרה בביתה והתפרנסה מחלוקת חלב לבתי השכנים, ובלבד שבעלה יעסוק בתורה ובעבודה, כדרכו וכרצונו, באין מפריע.

באחד הימים, ושמחת תורה היה, הבית ריקן ואין כל. כדי שלא לפגוע בשמחת החג של ילדיה הקטנים שיגרה אותם הרבנית לבתי השכנים, כדי שירגישו טעמו של חג, שם ניתנו להם תופינים "לעקיך" ותפוחים לכבוד החג, וכל זאת כדי להסתיר מעיני הבריות ומעיני ר' יעקלי עצמו את מצבה הקשה.

משנזדמן הרבי ר' בונם לסביבת רוטשעוואל ומביע רצונו לכבד את תלמידו הנאמן ר' יעקלי בביקור בית, הוא מופתע לראות את תנאי מגוריו הקשים, שכן דירתו לא הייתה אלא חדר אחד חצוי לשנים, במחציתו משתרעת פרה על חבילת קש, ובמחציתו השניה מצטופפים רעייתו של ר' יעקלי עם ילדיה. תלמידיו מוסיפים לספר לו להרבי ר' בונם על סבלה הרב, ועל מאמציה לפרנס את ילדיה בעבודה חקלאית קשה בשדה אם כי לא הסכינה לכך. "מה טובו אהליך יעקב" - הפטיר הרבי ר' בונם - "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר", והוסיף את ברכתו באזני הרבנית שלא יארכו הימים, ומצבה יוטב, עד שבעלה ובני ביתה יירגמו במטילי כסף וזהב.

לאחר שהרבי ר' בונם נפרד הימנו לשלום קבע ר' יעקלי את מקום תפילתו הקבוע בחדר זה, באמרו שהאוויר שבחדר נתעלה ונזדכך, ומעתה יש לו קדושת בית הכנסת.

בימים הקרובים נתפנתה משרת הרבנות בקהילה החשובה, ראדזימין ופרנסי הקהילה נתנו עיניהם בר' יעקלי להתעטר בו כאלוף לראשם. משלחת מיוחדת מגיעה לריטשעוואל ומציעה לפניו את כסא הרבנות. ר' יעקלי שומע דבר ההצעה ובצדה הבטחת משכרת של 5 רובל לשבוע, סכום נכבד שהיה עשוי לקסום לו, אך הוא אינו ממהר להיענות לה. חושש הוא כי טרדותיה של קהילה גדולה יפריעו לו בעבודת ה' ויבטלוהו מלימודו.

ברמז לדחקות הנוראה השוררת בביתו, הם מסבירים כי בדמי הרבנות שיקבל בראדזימין תוכל הרבנית לפרנס את בני ביתה בדרך כבוד.

"יפה דיברתם - הפטיר לעומתם - הרבנית ראויה אמנם לרבנות נכבדה ולמעלה מזו, אולם אני אינני ראוי לכך".

אנשי המשלחת מרדזימין מוסרים לרבנית על סירובו התקיף להצעתם, וזו פורצת לחדר בעלה בבכי מר: "ראה נא את סבלי ואת עניי. אם אין אני ראויה להיענות, ראה נא את סבלם של הילדים הקטנים המשמעים ללחם - ואין".

תוך דבריה הזכירה לו את ברכתו-הבטחתו של הרבי ר' בונם בעת ביקורו בביתם שמצבם ישופר. "כנראה שהרבי התכוון להצעה זו ואסור לך לדחות אותה כלאחר ידי" - טענה באוזניו בתביעתה שייענה להזמנת קהילת ראדזימין.

תקיף בדעתו היה ר' יעקלי, והוא עמד בסירובו, עד אותו ערב, כאשר הבחין בילדו הקטן שפרץ בבכי מתוך שנתו. הוא קרב למיטתו של הילד ששכב לישון כשהוא רעב, ועתה הוא מתחנן לפרוסה כל שהיא. אין בידו לספק את משאלת הילד המוסיף לבכות עד שנרדם. תוך כך מבחין ר' יעקלי שרעייתו אינה בבית. עובדה זו תמוהה בעיניו אך הוא חוזר ללימודו, ורק בעלות השחר נשמעים צעדיה הקלים של רעייתו החוזרת הביתה, תוך מאמץ שלא ירגישו בה. משניגש אליה לשאול היכן שהתה בשעות הערב, הוא מבחין בלבושה המוזר ביותר, אדרת שער גסה, מסוג ששומרי לילה מתעטפים בהן. בגודל הפתעתו הוא נסוג במקצת וחוזר ללימודו.

לאחר שהסיקה את התנור והתחממה במקצת היא פורצת בבכי. ר' יעקלי מתקרב אליה ושואל לשלומה, תוך רמז שהוא סקרני היכן שהתה עד כה, אך שאלתו אינה זוכה לתשובה. מהססת היא לספר לו כדי שלא לצערו, ורק לאחר הפצרות מרובות היא משיחה את מרי לבה ומשטחת לפניו את סבלה. צערם של הילדים הרעבים נגע אל לבה, ועל כן נאלצה להשכיר עצמה כשומר לילה, לשמור על חבילות העצים הסדורות על גדות הנהר. את תפקידה מילאה באמונה, וכל שעות הלילה הייתה עומדת על משמרתה, והתקופה, תקופת החורף הקשה ביותר, כפור עז וקור, החודרים עד העצמות.

"נתמלאה סאת הסבל של רעיתי הנאמנה" - הפטיר רבי יעקלי, ולמרות מאווייו האישיים שלא לקבל עליו עול קהילה גדולה, הוא נענה להזמנת קהילת ראדזימין. משעבר לראדזימין החל מצבו הכלכלי להשתפר, ובייחוד לאחר שנטל לידו גם את הנהגת עדת החסידים,- שנהרו להיכלו ליהנות מאור פניו ולהתברך בברכותיו."

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה