ר' נתן תלמידו
כשנתיישב ר' נחמן בברסלב והרחיב את פעולתו, נתקרב אליו ונקשר בו תלמידו ר' נתן, שהיה
לו לא רק תלמיד מקשיב, אלא גם מזכיר נאמן באותה המדרגה, שאי אפשר לחשוב על ר' נחמן
ופעולתו בלי ר' נתן שטירנהארץ, או, כמו שהיה קורא לעצמו, ר' נתן מברסלב.
ר' נתן נולד בנמירוב בשנת תק"מ. אביו היה עשיר ובן תורה. בשנת תקנ"ג השיאוהו אישה את
בתו של ר' דוד צבי, שהיה גדול בתורה והיה יושב בכבוד גדול על כסא הרבנות בכמה קהילות
כמו בשארגרוד, מוהילוב וקרימיניץ. על שולחן חותנו היה ר' נתן סמוך שתי שנים. אחר כך, בשנת
תקנ"ו, יצא משארגרוד לנמירוב להיות סמוך על שולחן אביו. גם אביו גם חותנו היו מתנגדים
גדולים שהיו חולקים תדיר על החסידים במעמד בני ביתם, ולפיכך הכתה ההתנגדות שורש עמוק
גם בלבו של ר' נתן. אבל כשחזר לנמירוב נדבק בר' נפתלי חברו, שהיה מגודל מילדותו בין
החסידים והיה אצל כמה צדיקים. ר' נפתלי היה מדבר הרבה על לבו מעלת הצדיקים והחסידים,
שהם יראי שמים ועובדים להשי"ת באמת. גם שאר חבריו היו מן החסידים. סביבה זו השפיעה
הרבה על ר' נתן, ולבסוף נעשה גם הוא נוטה לחסידות. אז התחילה אצלו בקשת דרכים וחיפוש
רבי. לתכלית זו היה אצל כמה מצדיקי הדור. אבל לא מצא לו את שרצתה נפשו, עד נתקרב אל
ר' נחמן. הרבה מניעות ועיכובים היו לו מצד בית אביו ובית חותנו, אבל הוא התגבר על כל
המכשולים ונתדבק ברבו בדביקות, שכמעט אין למצוא דוגמתה בין שאר החסידים. כל ישותו, בלי
חשבון והרהור קל, היתה מסורה לרבו. כל למדנותו הרחבה, כל כשרונו הגדול לתפוס דברי תורה
הנאמרים בעל פה בעברי=טייטש ולנסחם נוסח יפה בעברית ולהסבירם - הכל היה מוקדש לרבו.
ר' נחמן ידע להוקיר את חשיבותו ואת כשרונותיו של ר' נתן וקרבנו בשתי ידיו, באופן שאחר כך
נשתלבו יחד חייהם הרוחניים והספרותיים ונעשו משותפים: התלמיד היה חושב במחשבות רבו,
היה הוגה תדיר בתורותיו ובפתגמיו ונעשה מזכיר נאמן, שאינו מסיח דעת אפילו לרגע קטן
מחובתו והיה רושם ובלתי מאבד אפילו הגה קל שיצא מפי רבו, אפילו תנועה קטנה שנעשית
בהעברת יד בעלמא.
לאחר פטירתו של ר' נחמן המשיך ר' נתן את מפעלו במידה היותר גדולה: הוא הקדיש את כל חייו
להפצת דעות הרב בעולם בכל האמצעים שהיו בידו, ובפרט על ידי הדפוס. לתכלית זו הקים סוף
סוף טיפוגרפיה בביתו והיה מדפיס לחיבוריו של הרב ולחיבוריו של עצמו, שכל עיקרם לא היו אלא
מעין פועל יוצא משיטתו ודבריו של ר' נחמן. אפילו בנסיעתו לארץ ישראל היה שמח בלי מצרים,
כשעלה בידו להפיץ ספרים אחדים מספרי הרב בין הספרדים שבארצות המזרח, או אפילו רק
להסביר פתגם אחד של הרב.