מחלת השחפת
אחר חמש שנים להתיישבותו בברסלב חלה ר' נחמן במחלת השחפת. הרדיפות והמחלוקות
שנפלו בחלקו קפחו את בריאותו. המלחמה הגיעה לידי כך, שלא היו מתחתנים בחסידי ברסלב
ולא היו אוכלים משחיטתם. לפנים לא היה ר' נחמן מחזיר כלל על החרפות והזלזולים. יותר מדי
היה אצלי רוח זה גבוה מבעלי המחלוקת. "איך אפשר שלא יחלוקו עלי" - כך היה אומר - "ואני
הולך בדרך חדשה, שעדיין לא הלך בה אדם מעולם." פעם אמר לחסידיו: "אנחנו דומים כמו מי
שמנגן והעולם מרקדין, ומי שאינו מבין ושומע את הניגון היא פליאה בעיניו: מה הם רצין אחריו
ומה הם מרקדין? כך היא פליאה אצל העולם: על מה אתם רצים אחרי?" אבל בפנימיות לבו
היתה המחלוקת ודאי מכאיבה אותו ומכלה את בריאותו. המוות היה מרחף לנגד עיניו. הרבה
היה מהרהר ותוהה על הפרוגרמה שלו שלא הספיק לגשמה בחיים. על מי יעזוב את מקורביו?
לבסוף מצא עצה. "אני רוצה לישאר ביניכם ואתם תבואו על קברי" - כך היה אומר.
בשנת תק"ע היתה שרפה בברסלב, נשרף גם ביתו של ר' נחמן. העתיק את מושבו לעיר אומן.
חלונו היה פונה כאן אל בית החיים. היה עומד לעיתים קרובות על יד החלון ומהרהר על חייו
לאחר פטירתו. גם אז לא יהיה אלא חי חיים משותפים עם חסידיו ותלמידיו. "מה חילוק אצלו
בין חיים למיתה? רק מקודם היה דר בכאן ועכשיו קבע דירתו שם, בקבר, והוא חי שם", והרי
הוא "כמו שיוצא מחדר לחדר אחר, ובודאי ישמע אם יקראוהו".
ר' נחמן נפטר ד' סוכות תקע"א.