נבוך בפינת האולם
- "אמרו נא צדיקים, קדושי עליון הנוכחים כאן - קרא בניגון הבדחנות כשאצבעו מראה
בכל הזמן על רבי ישכר בער - היש יהודי שעמל ויגע יגיעות קשות בעבודת השם יתברך,
מזמן מרן הבעל שם טוב ועד ליום. כיששכר בער מראדושיץ? אמרו נא את האמת!".
פה אחד נשמעה התשובה: "אין".
רנ"צ מוחה זיעה ממצחו וממשיך מבלי להפסיק לרגע:
- "אמרו נא צדיקים, קדושי עליון הנמצאים כאן, - הפעם הפנה מבטו במיוחד לעברו של
רבי ליפא מחמלניק - הישנו יהודי שסיגף ועינה את עצמו בתעניות ובסיגופים וכיתת
רגלים להכיר את צדיקי הדור, כבערל מראדושיץ?"
גם הפעם ניתנה התשובה - "אין",
שוב המשיך: "הנכון הדבר שבערל הראדושיצי, ירא שמים אמיתי הוא?"
- שוב כשמעה תשובה אחידה "הן. אמת ונכון".
כאן הפסיק את בדחנותו וקרא לרבי ישכר בער: בערל הראדושיצי, התחלת לומר בדחנות -
סיימנה. לך נאה לומר בדחנות בשמחתו של מורנו ה"חוזה" מלובלין, כי בך העידו עשרות
צדיקים וקדושים, שיגעת בתורה, שנסעת אל צדיקי הדור, שירא שמים אתה. אשריך ואשרי
חלקך. אל תפחד עוד משום נברא.
שעה שהשמיע רנ"צ את דבריו, חש רבי ישכר בער כי כוחותיו חוזרים אליו, כי הוא מקבל שוב
את "מדרגותיו" והשראת הקודש. ביתר שאת התחיל רבי ישכר בער לאמור דברי בדחנות, מעל
השולחן שהותקן במיוחד לשם כך, ליד שולחן הצדיקים. בראשית דבריו אמר: אמנם ראוי
אדם שישברו את לבו, כדי שלא יבוא לידי גאוה. אולם "כתית למאור" כתוב, שישברו ויכתתו
לבו של אדם במידה כזו שלא יבוא לידי גאוה, - ששברון הרוח יביא לידי מאור. אולם לא
ציותה תורה חלילה "כתית למנחות" . שישברו לבו של אדם ויביאוהו לידי עצבות הגרועה
מכל. רבי ליפא שהבין את הרמז נעלב ויצא מן האולם. רבי ישכר בער לא נתפעל והמשיך
בבדחנותו, לשמח את הנוכחים.
באכסניה שח רבי ישכר בער לר' נפתלי צבי: דע לך כי ממש החייתני. מאז הוולדי ועד היום,
חרף כל הייסורים והמצוקות שתקפוני לא הרגשתי עצמי כל כך רע, אובד וחסר אונים
כבחתונה זו.
מאז שמר רבי ישכר בער אהבה מרובה לבית רופשיץ. כשנתארסה נכדתו, בת בנו רבי ישראל
יצחק, עם רבי טוביה ליפשיץ מבריגל, נינו של הרופשיצי, שמח ה"סבא קדישא" שמחה
מרובה. "מי פילל - אמר - שתזכה להיות מחותנו של הרופשיצי...".