קשריו עם ה'סבא קדישא'
בין ידידיו המקורבים היה "הסבא הקדוש" רבי ישכר דובער מראדושיץ. רנ"צ ביקר בביתו של
ה"סבא הקדוש" בראדושיץ. וזאת לדעת: הדרך מראפשיץ לראדושיץ, היתה רחוקה. מלבד
זאת היא הצריכה מעבר ממדינה למדינה. מגאליציה שתחת שלטון אוסטריה לפולין הרוסית.
רנ"צ ביקר אצל ה"סבא הקדוש" בראשית הנהגתו של ה"סבא הקדוש" בשנים תקפ"ה -
תקפ"ו בערך. היתה זו פעולה חשובה מצדו לעידוד אדמו"רותו של ה"סבא הקדוש", שכן רנ"צ
כבר היה אז אדמו"ר לאלפי חסידים ונודע בכל קצווי ארץ בגדולתו, בחכמתי וקדושתו, בבקור
זה נלוה לרנ"צ, בנו רבי אליעזר, אדמו"ר בדז'יקוב לעתיד. רנ"צ, בפקחותו הבין, כי התנהגותו
של ה"סבא הקדוש" לא תתקבל על דעת בנו, מאחר שה"סבא הקדוש" היה רגיל להרבות
בתנועות ידים וגוף, והוא רבי אליעזר, עלול לצחוק באמצע ה"שולחן". על כן הוא דאג להוציא
ממנו הבטחה שיתנהג כראוי.
רנ"צ נתקבל בראדושיץ בכבוד מלכים. אצל ה"סבא הקדוש" היה זה ממש יום חג. מאליו מובן
כי בתפלה וב"שולחן" הוקצו לרנ"צ ולבנו רבי אליעזר מקום בראש.
ידידות זו שבין הרבי מרופשיץ וה"סבא הקדוש" משכבר הימים היתה. מימי הסתופפותם יחד
בצלו של רבם ה"חוזה" הקדוש מלובלין. אז הצליח רנ"צ בפקחותו הרבה, להציל את ה"סבא
הקדוש" מירידה תהומית, כי היה חשש חמור שה"סבא הקדוש" יפסיד את כל "מדרגותיו"
שהשיג בעמל כה רב ומפרך. מעשה שהיה כך היה:
בימי מגוריו של ה"סבא הקדוש" בחמלניק, השתדל לשמש את רבי אליעזר ליפא בנו של
רבי אלימלך מליז'נסק ומחבר "אורח לחיים" שהתגורר בעיר זו. רבי ליפא היה קפדן גדול
וכשה"סבא הקדוש", אז "ברל בטלן", לא מילא את רצונו כראוי ובשלמות, הקפיד עליו קשות
ושילחו מביתו, אף טרוניה נשארה בלבו של רבי ליפא על ה"סבא הקדוש".
לימים נזדמנו שוב שניהם - רבי ליפא וה"סבא הקדוש" - למקום אחד. היה זה בחתונת בנו של
ה"חוזה" מלובלין. מאליו מובן, כי המונים השתתפו בחתונה זו - שמחה בפלטרין של מלך,
מאן מלכי רבנן ! ובתוכם גדולי הצדיקים וחסידים. הרב מרופשיץ ורבי ישכר בער מראדושיץ,
שניהם תלמידי ה"חוזה" נתכבדו באמירת הבדחנות ובחריזת חרוזים מעניני היום "גראמן" .
ראשון לבדחנים היה רבי ישכר בער. הוא עלה על השולחן כשעל לבו - מימין, נייר "שמות"
קרוע מתפלת "והוא רחום" שבתחנון ועל צידו השמאלי הדביק ירך בשר. פניו היו מכוסים
במסוה ואיש לא הכירו. ה"חוזה" ממש התענג מדברי הבדחנות, מחריפותם ומהחן שבו הם
נאמרו. באמצע הפסיקו ה"חוזה" וקרא לו בשמו: - "בערל בוא אלי". כשהתקרב אליו רבי
ישכר בער, שאלו ה"חוזה": "מה הלבשת על עצמך?" השיבו רבי ישכר בער בשאלה: "על איזה
צד שואל הרבי?" אמר ה"חוזה" בחיוך: על צד עם ה"שמות". השיב רבי ישכר בער באנחה
עמוקה: זהו "והוא רחום" הארוך שבתחנון, הבוכה על אשר חסידים מזלזלים בו, והוא
שואל: מדוע נגרע חלקי מתפלות אחרות ונגזר עלי שאהיה כ"שמות", הנגזרים ונזרקים?
הוטבה התשובה בעיני ה"חוזה" והוא ביקש מרבי ישכר בער להמשיך באמירת ה"בדחנות".
המשיך רבי ישכר בער באמירת ה"בדחנות", אלא שכאן התערב, לפתע, רבי ליפא מחמלניק.
הוא לא יכל לשאת את הכבוד שחולקים לרבי ישכר בער ורצה להשפילו. שתיקתו עד כה באה,
מתוך שלא ידע מי הוא הבדחן, קריאתו של ה"חוזה" לבדחן בשמו - גילתה לו את הסוד. "מי
הוא המפטם פטומי מילי, ללא טעם וללא הרף? ירד מהבמה!" - קרא רבי ליפא בקול.
אך יצאו הדברים מפיו ודממה חמורה השתלטה בצבור הגדול. רבי ישכר בער עצמו החוויר
כסיד, "אזל סומקא ואתא חוורא". הוא הרגיש כי ניטל כחו, כי הוא יורד מ"מדרגותיו"
שאותם רכש בשנים רבות של מאמץ רוחני עליון. בבושת פנים ירד מעל השולחן ופסק
מאמירת "בדחנות". הצדיקים לא התערבו משום כבודו של רבי ליפא, בנו של רבי אלימלך
מליז'נסק, אבי החסידות בגליציה ובפולין. משנתאושש קצת ניסה שוב רבי ישכר בער את כחו
אלא שקריאתו המעליבה של רבי ליפא חזרה ונשנתה. הפעם חש רבי ישכר בער שהוא כאדם
פשוט לכל דבריו. ניטלו ממנו ה"מדרגות" ונלקחה ממנו השראתו ורוח קודשו, נבוך ומבויש
שוטט רבי ישכר בער בין אלפי המוזמנים. אל רבו המובהק ה"חוזה" מלובלין, אי אפשר היה
לגשת בשל הדוחק הרב שהיה מסביבו. גם אם אפשר היה לגשת, לא היה מעיז להטרידו
בשמחתו, בבעיות אישיות. פתע נזכר רבי ישכר בער באמרת רבו אליו:
"אצל ידיד אוהב ונאמן, אפשר להוושע כמו אצל רבי". הוא יצא אל מחוץ לאולם, שמא ימצא
"ידיד אוהב ונאמן", שיוכל להשיח את לבו לפניו ויחד למצוא עצה.
מיד בצאתו פגש בחברו הטוב, רבי נפתלי צבי מרופשיץ. קרא רבי ישכר בער לרעו הטוב ושח לו
את כל המתרחש.
"אתה ידעת . סיכם רבי ישכר בער את דבריו: כי כל ימי שאפתי אך לעלות בתורה
ויראה והרבה-הרבה כוחות ועמל השקעתי בכך. עתה - חש אני שהכל נגוז וחלף,
שנשארתי כקנקן ריק. האם נגזר עלי להתחיל את הכל מחדש, חלילה? לרדת מאיגרא
רמא לבירא עמיקתא?"
אך סיים רבי ישכר בער את דבריו, טפח לו רנ"צ טפיחה חברית על גבו ואמר: מצאתי עצה,
סמוך עלי כי הכל יבוא בשלום. עתה - בוא והכנס עמדי, עלה רנ"צ על השולחן, כשגם על פניו
מסווה והחל לומר בדחנות. הוא החל בשבח הצדיקים שהיו נוכחים באולם ועבר על כלם, אחד
לאחד. פתאום הפסיק בתיאור הצדיקים-האורחים והצביע בידו על רבי ישכר בער שישב עדיין