יב. פטירתו של הבעש''ט
שמעתי מהרב דקהילתנו .
בהיות הבעש"ט חולה קודם פטירתו לא שכב, רק שנעשה כחוש וקולו נלקה, והיה יושב בבית
התבודדות. לא היה בו כוח לקרוא למשרת שלו כשהיה צריך לו. תלה פעמון בבית הגדול וחוט
נמשך אליו לבית קטן שלו, והיה הבעש"ט מושך בחוט ונשמע קול הפעמון ובא אליו המשרת.
פעם אחת נכנס אליו רבי דוד פורקיס ז"ל, מגיד מישרים דק' מזיבוז, ושאל אותו איזה דבר. מאיש
אחד מק"ק באר שמעתי, שהשאלה הייתה איך להתפלל בעד החולה על ידי סיפורי מעשיות.
התחיל לומר לו, ובאמרו נתלהב מאוד ופניו היו בוערים כלפידים. נפל פחד על ר' דוד ורצה לברוח,
רק מחמת שהבעש"ט דבר עמו פנים אל פנים לא יכול לצאת. בתוך כך באה בתו מרת אדל תחיה,
ואמרה לאביה: "עת לאכול, כי פנה היום." מיד אזל סומקא ואתא חוורא.
שכב על מיטתו לנוח. אמר לה: "בתי, בתי! מה עשית לי?"
אמר ר' דוד: "הדין עמה, כי עת היא לאכול."
אמר הבעש"ט: "לא ידעת מי היה כאן. מצד אחד עמד אליהו ז"ל ומד השני עמד רבי אחיה
השילוני , והם אמרו לי ואני אמרתי לך וכשבאה ובלבלה אותי הלכו."
קצת מפטירתו.
הסתלקותו הייתה ביום א' דשבועות.
בפסח שקודם זה היה הרב ר' פנחס מקוריץ אצל הבעש"ט, ונחלש מעט, ומפני זה בערב יום טוב
האחרון של פסח היה שקלא וטריא אצלו אם לילך למקווה או לא, והסכימה דעתו שלא לילך. וביום
ז' של פסח בתפילה ראה איך שנגזר על הבעש"ט שיסתלק בקרוב, מפני התעצמותו מאוד נגד כת
ש"ץ - כמבואר לעיל במעשה יום הכיפורים - שרצו לשרוף הש"ס. התחיל הרב ר' פנחס להתעצם
בתפילה, ולא הועיל. נתעצב מאוד על שלא הלך למקווה, כי אילו ראה דבר זה במקווה לדעתו היה
מועיל לזה. אחר התפילה שאל הבעש"ט אותו אם הלך אתמול למקווה, ואמר: - לא. - אמר
הבעש"ט: - כבר נעשה מעשה, ואין אחר מעשה כלום. -
אחר הפסח היה לבעש"ט חולי השלשול, ועם כל זה היה מתחזק מעט להתפלל לפני התיבה.
ואותן התלמידים שהיו מוחזקים שיתעצמו בתפילה לא הודיעם כלום, ושלח אותם למקומות
אחרים. והרב ר' פנחס לא נסע לביתו.
בליל שבועות נאספו אנשי סגולתו להיות ערים כל הלילה לתיקון האר"י ז"ל, ואמר לפניהם דברי
תורה על עניין הסדר ועניין מתן תורה. בבוקר שלח לקרוא לאנשי סגולתו שיתאספו כולם. וצווה
לר' ליב קיסלר ועוד אחד, שכחתי שמו, שיתעסקו בקבורתו. למד אותם על גופו: על כל אבר
הראה להם סימנים איך נפשו נשאלת ונפטרת מאבר זה, אחר כך מאבר אחר, כדי שיבינו על
החולים, כי הם היו מאנשי חברה קדישא. אחר כך צווה שיכניסו מנין להתפלל עמו. צווה שיתנו לו
הסידור, ואמר: - אשתעי עוד מעט עם השם יתברך. - לאחר התפילה הלך ר' נחמן מהורודינקה
לבית המדרש להתפלל עבורו. אמר הבעש"ט: - לחינם הוא מרעיש. אם היה יכול ליכנס בפתח זה
שהייתי רגיל ליכנס היה פועל בתפילתו. -
באותה שעה נכנסה אצלו נשמת מת אחד לתקן אותו. גער בו ואמר: - שמונים שנה אתה נע ונד,
ולא שמעת עד היום שאני בעולם! צא, רשע! - ותכף אמר למשרת: - רוץ מהר בצווחה גדולה
שיפנו מן העיר, כי הרגזתי אותו, שמא יזיק לאיזה אדם. -
וכך הווה, שהזיק בתולה אחת, בתו של השמש.
חזר המשרת ושמע שהבעש"ט אומר: "אני מוחל לך אותן שתי שעות, ולא תענה אותי."
אמר לו המשרת: "עם מי רום מעלתו מדבר?"
אמר: "אין אתה רואה את מלאך המוות, שהיה תמיד בורח ממני, כמו שאומרים הבריות: מגרשו
למקום שגדלין פלפלין שחורים, ועכשיו כיון שנתנו לו רשות עלי נתרחבו כתפיו ושמחה גדולה
עליו."
אחר כך באו כל אנשי העיר לקבל פניו ביום טוב, ואמר לפניהם דברי תורה.
אחר זה, בעת הסעודה, צווה למשרת שיתן דבש בצלוחית גדולה, ונתן בקטנה. אמר: "אין שלטון
ביום המוות! אפילו הגבאי אינו ציית לי."
אחר כך אמר: "עד כאן גמלתי עמכם חסד, עכשיו תגמלו עמי חסד."
אחר כך הלך לבית הכבוד, ורצה המשרת לילך אחריו. שאל אותו: "מה יום מיומיים, שאתה רוצה
לילך אחרי? מה ראית בי?" ולא הלך אחריו.
גם אמר להם הסימן, שכאשר יפטר מן העולם יעמדו שני מורי השעות.
בבואו רחץ ידיו, ומורה השעות הגדול עמד בהליכתו. סבבו אנשיו עליו, שלא יראה עמידת מורה
השעות. אמר להם: - ידעתי שעמד מורה השעות. אין אני דואג על עצמי, כי יודע אני בבירור
שאצא מפתח זה ותכף אכנס בפתח אחר. - ישב על מיטתו, וצווה שיעמדו סביב מיטתו. אמר
להם דברי תורה על עמוד מעלין מגן עדן תחתון לגן עדן עליון, וכן בכל עולם ועולם האיך הוא
בעש"ן עולם, שנה, נפש בביאור על סדר עבודה. וצווה להם לאמר "ויהי נועם". שכב וישב כמה
פעמים. כוון בכוונות, עד שלא שמעו חיתוך אותיות. צווה לכסות אותו בסדין. התחיל להזדעזע
ולחרוד כמו בשמונה עשרה. אחר כך נח מעט.
ראו שעמד מורה השעות הקטן. המתינו עד בוש, והניחו נוצה על חוטמו. ראו שנפטר.
וכל זה שמעתי מר' יעקב מק"ק מזיבוז, שנפטר בארץ הקדושה. והרב אמר שר' ליב קיסלר ראה
יציאת נשמתו כמו שלהבת מראה תכלת .
שמעתי, שאמר הבעש"ט באיזה יום יפטר לעולמו. ואותו היום היה בנו ר' צבי ישן. אמרו לבעש"ט,
למה אינו מצווה לבנו. אמר: "מה אעשה, שהוא ישן." וזה שישן היה מפני שלא האמין שימות
אביו.
עוררו אותו ואמרו לו: "אביך אמר שבוודאי ימות היום." בא אל אביו והתחיל לבכות.
אמר לו אביו: "ידעתי שנתתי לך נשמה קדושה. וכשהייתי רוצה היה בכוחי להביא נשמת אדם
הראשון בסוד העיבור, והיית יודע כל מה שצריכין לידע. אבל יש לך נשמה קדושה ואינך צריך לכל
זה."
ביקש ר' צבי ממנו: "אף על פי כן אמור לי איזה דבר."
התחיל לומר לו.
אמר: "איני מבין מה שאתה אומר."
אמר: "תקיף לי עלמא ואיני יכול לדבר עמך."
למד עמו שם אחד, ואמר: "תכוון שם זה ותראה אותי ואלמוד עמך."
אמר לו: "שמא אשכח את השם הנזכר?" אמר לו סגולה שיזכור.