אור ברסלב
תולדות החסידות 2. מפזר ממונו לצדקה

תולדות החסידות

2. מפזר ממונו לצדקה

יא. לאופיו של הבעש''ט

פעם הלך הבעש"ט עם בנו ר' צבי, שהיה עדיין נער, להקביל פני הרב דמתא, והביט וראה שם

הרבה כלי כסף. בחזירתו אמר לבנו:

- אתה בוודאי מקנא, למה אין לאביך כלי כסף?

- אמר לו: - כן! -

אמר לו: - אלו היה לאביך מעות לקנות כלי כסף, טוב היה לפרנס עניים, והמותר ליתן לצדקה. -

3. מעות יש להן ריח

שמעתי מהרב, שהיו מוצאים בספר תורה אחד תמיד טעויות, והיו מתקנים אותו כמה פעמים, ואף

על פי כן היו מוצאים בו טעויות. הראו הספר תורה להבעש"ט, ואמר כי ניתן לכתוב ממעות שקורין

שאלדיר גילט כלו' מעות של שכירות , היינו שמשחקין בקארטין ונותנים לבעל הבית שכר דירה

מכל פעם מטבע אחת, ואסף בעל הבית אלו המטבעות וכתב באלו המעות ספר תורה הלז.

וכך הווה.

ואמר הבעש"ט שאין לספר זה תקנה ולעולם יהיה פסול, אף אם יתקנו אותו כמה וכמה פעמים.

4. מזכרונותיו של ר' מאיר מרגליות

שמעתי מר' זליג דק"ק ליטיטשוב, שהלך בדרך ובא לק"ק שפולה, ועדין היה כשר, והוא התאכסן

אצל השוחט. ושמעו שבא הרב ר' מאיר, הרב דגליל, והלכו להקביל פניו. ובקש הרב מר' זליג

שישב שם כמה פעמים עד שיתאספו כל בני הכפרים למשפט ויהי לו לצוותא. והיה יושב אצל

הרב, וסיפר לפניו .

פעם אחת נסע הבעש"ט לק"ק ברודי, ונסע דרך הורודינקה, ועמד לפני ביתי, ושלח אחרי שאצא.

ואני לא הייתי עדיין אב בית דין. אמר: "מאיר, שב עמי בעגלה ותסע עמי לק"ק ברודי." לקחתי

השק של טלית ותפילין שלי וטוזליק בגד משי ארוך עד כפות הרגלים ורחב מאוד ובעל שרוולים

ארוכים ונסעתי. כשבאנו לק"ק ברודי עמד באכסניא, כדרך הסוחרים. ולא בא אליו שום אדם, רק

שני אנשים, אחד מן נגידים והשני לא היה נגיד. והיו אנשים חשובים. נתנו לו שלום. ובכל פעם היו

באים אליו. ואני ראיתי שתם הכסף ביד הבעש"ט ואין לו אפילו פרוטה אחת, והייתי מצטער: למה

לא לקחתי מעות שלי מביתי? ושמעתי שהוא אומר לבעל העגלה: "הכין עצמך לדרך." הלכתי

והודעתי לאותן שני האנשים, שהבעש"ט נוסע לדרכו. באו. כשראו ששיהה נסיעתו, אמרו: "אנחנו

נלך לבית המדרש. וכשיהיה מוכן לנסוע יתן לנו ר' מאיר ידיעה ונבוא."

וכן היה: הודעתי להם ובאו. נתן הנגיד להבעש"ט בפעם ראשונה אדום זהב אחד. וכשבאו פעם

שנית, לקח הבעש"ט אותו אדום זהב ונתן להנגיד הנ"ל, ואמר: - י"ב זהובים תתנו לאנשי הקלוז -

הם היו חשובים בעיני הבעש"ט, שאמר שראה השכינה שורה על הקלוז - והמותר י"ב זהובים

תחלקו לעניים. - ונסעו מן העיר. כשראיתי שבזבז האדום זהב נמס לבי בקרבי, כי ידעתי שאין לו

אפילו פרוטה אחת להוצאות? - השיב לי בלשון צחות: "תדע נאמנה, כל זמן שהשם יתברך חי

אין לנו מה לדאוג."

וכן היה. כשבאנו לק"ק ראדוויל התחילו לילך אצלו בני העיר ליטול רפואות, וכן בכל מקום, עד

שהביא ממון לביתו.

5. האיך היה הבעש''ט בורח מן הכבוד

שמעתי מר' אהרן דק"ק מזיבוז, שסיפר לפני הרב דקהילתנו .

פעם אחת נסע הבעש"ט לק"ק ברודי ולן במקום אחד סמוך לברודי. בלילה חרד הבעש"ט

וארכובותיו דא לדא נקשן, עד שהעיר לר' צבי סופר משנתו בקול קשה.

אמר לו הסופר: מה זה החרדה?

סיפר לו: בא אלי רבי אחיה השילוני

ושאל אותי: מי יותר טוב, אתה או אברהם אבינו, עליו השלום?

שאלתי אותו: מה זה מהות השאלה?

אמר לי: אתה תבוא לק"ק ברודי ויעשו לך כבוד גדול. אם ח"ו לא תתחזק, תאבד כל מה שהיה

לך עד הנה.

נתחרדתי עד מאוד.

כשבא לק' ברודי באו אליו הנגידים לקבל פניו במלבושי כבוד, והוא התחיל לשחק עם הסוסים

ולהחליק אותם ולהכות אותם בידיו, כדרך המשחקים עם הסוסים.

6. הבעש''ט ומידת 'גם זו לטובה'

ר' נחמן מהורודינקה היה לו מידה שהיה אומר על כל מה שראה או שאירע לו: - טוב ולטובה! -

והייתה אמונתו חזקה כעמוד של ברזל.

פעם אחת העמידו אנשי חיל בק"ק מזיבוז אצל היהודים. אמר לו הבעש"ט: - התפלל שלא יעמידו

אנשי חיל אצל היהודים.

- אמר לו שזה לטובה.

אמר לו הבעש"ט: - כמה יפה שלא היית בדורו של המן, שהיית אומר על הגזרה שגזר - זה טוב,

ואין לך מעלה אלא מה שתלו את המן, שהוא גם כן טוב. -

7. ר' יצחק מדרוהוביטש וקמיעות של הבעש''ט

ר' יצחק מדרוהוביטש שמע על גודל פעולת הקמיעות של הבעש"ט, ועלה במחשבתו שבודאי הוא

פועל זה על ידי השפעות בשמות הקדושים, לכן גזר אומר בזה הלשון: - ודאשתמש בתגא חלף, -

ר"ל צריך שיחלוף ויעבור כח הפעולה של הקמיעות. וכד הוה: ניטל כח פעולתן של קמיעות

הבעש"ט ולא היו מועילות כלל וכלל.

כך נמשך הדבר י"ב חודש.

כשנודע הדבר להבעש"ט, שאין שום תרופה עולה מהקמיעות שלו, חקר ודרש על זה ונתגלה לו

הדבר, שהוא בסיבת דיבורו של הצדיק ר' יצחק מדרוהוביטש.

עשה הבעש"ט דבר גדול על פי צירוף מיוחד של "אנא בכח". ר' יצחק היה בדרך ובכוח הצירוף

טעה בחשבון של ימות השבוע: ביום השני אמר יום ראשון בשבת, וכן עד יום חמישי, שמנה אותו

ליום רביעי, ולמחרת ביום החמישי לשבוע לחשבונו בא לעיר מזיבוז, ובאמת היה יום השישי. היה

בדעתו לנסוע לשבת קודש לעיר אחרת הסמוכה, ומפני שהיה בדעתו שהוא יום החמישי, לא היה

בהול לצאת לדרכו, בחשבו שעדיין יש לו שהות שני ימים לנסיעה. עמד באכסניה שלו במנוחה:

התפלל, אכל, ושכב לישון מטורח הדרך. היה מהרהר: עדיין יש לי יום שלם לנסיעת דרכי המועט.

כאשר קם משנתו ראה והנה בבית האכסניה המפה פרוסה על השולחן, ועליה לחם הפנים של

שבת קודש, ומנורה וקופה עם נרות להדלקה לכבוד שבת. נשאר עומד משתומם ותוהה על הדבר

הזה. ענה ואמר לאשר על הבית: -

מדוע הכינו הכל כמו בערב שבת קודש? הלא היום יום חמישי בשבת!

- אמרו לו האנשים: - הרי היום ערב שבת קודש אחר הצהרים! - פג לבו ולא האמין להם. יצא

החוצה והנה כמה בני אדם הולכים כותונותיהם תחת אצילי ידיהם והם רצין והולכין לבית

הטבילה, וכמה בני אדם חוזרים מהטבילה. אז הבין כי נאמנו דברי האנשים, ונכנס הביתה והכין

עצמו לקבלת שבת.

בתוך כך בא אליו הבעש"ט להזמינו לביתו לסעודת שבת, ופצר בו מאוד. ור' יצחק היה מסרב

ואמר: "הנה בעל הבית הכין בשבילי כל מיני עונג ושמחה, ואיך אעשה כדבר הזה להפסידו כל

הכנתו?"

ענהו הבעש"ט: "כבר בקשתי מבעל הבית ומחל לי על כבודו והפסדו."

דחה אותו ר' יצחק בתירוצים אחרים. לבסוף אמר לו: "עיקר הדבר הוא שאני אוכל הרבה כדי

שביעה, ולא תספיק לי הזמנת מעלתו כל די סיפוקי."

החזיר הבעש"ט: "כבר הכינותי סעודה מספקת למעלתו." פצר בו מאוד עד שנתרצה לו והלך

לבית הבעש"ט לשבת.

ישבו לאכול סעודת שבת. ור' יצחק היה דרכו שהיה מתענה הרבה, מערב שבת לערב שבת,

אבל בשבת היה לו טס של כסף שהיה חקוק עליו שם הויה, ברוך הוא, והיה נותן עליו אכילה

הרבה, והמאכל היה נשרף ממש. תכף אחרי הקידוש הציע ר' יצחק את הטס של כסף, היינו

שהניחו על אגודלו, כדרכו, והיה מביט אל מראהו בכל עת הסעודה. כשהתחיל לאכול הניחו

לפניו כל המאכלים שהכינו, והוא אכל הכל. אחר גמר הסעודה אמר להבעש"ט: "הלא הבטיח

לי מעלתו שיתן לי צרכי עד די סיפוקי, ועתה עוד אני רעב ואין לי מה לאכול."

אמר הבעש"ט: "אגיד למעלתו האמת: למלאכים צפיתי, לשריפים לא צפיתי!"

נטל ר' יצחק הטס ופינהו מלפניו ולא היה יכול לאכול עוד שום דבר.

במוצאי שבת קודש, בשעת סעודת מלווה מלכה, שאלו הבעש"ט: "מפני מה מנע מעלתו ממני כוח

הפעולה בקמיעות שנותן אני לעזרת בני אדם?"

החזיר ר' יצחק: "אסור להשתמש בשמות הקדושים."

אמר לו הבעש"ט: "בקמיעות שלי לא נכתב שום שם ושום השבעה, רק שמי לבד - "ישראל בן

שרה בעש"ט"."

לא רצה ר' יצחק להאמינו בזה, ואמר לו: "איך אפשר להיות שרק שמו לבד יעשה פעולות נוראות

כאלה?"

הביאו לפני ר' יצחק כמה קמיעות. פתח אותן וראה כי צדקו דברי הבעש"ט. פתח ר' יצחק פיו

ואמר בזה הלשון: "ריבונו של עולם, כשיש לאדם פרנסה משמו של עצמו, מה איכפת לך? תחזיר

לו כוח הפעולות בקמיעות שכתוב שמו בהן."

וכך הווה: מאז ואילך חזר הבעש"ט לפעול פעולות גדולות ונוראות בקמיעות שלו.

תמהו כל האנשים שעמדו שם, שנמצא כוח באדם זה להפוך רצונו של הבעש"ט.

אמר הבעש"ט: - מה אוכל לעשות? הרב ר' יצחק הוא עכשיו צדיק הדור וכל העולמות מתנהגים

על פיו. יש כמה דברים מהתנהגותו שלא הוטבו בעיני, אלא שמוכרח אני לשתוק. וכשהוא אומר

פירוש ב"פרי עץ חיים", אף שאני יודע פירוש אחר אמיתי מזה, מכל מקום מוכרח אני לשתוק.

8. האיך היה כותב קמיעות

הרב דק"ק פולנאה היה לו קמיע מהרב רבי נפתלי. הראה אותה הקמיע לבעש"ט, והכיר בה

הבעש"ט שנכתבה בעודו במקווה ובתענית, ואמר: - אני אכתוב קמיע כזו לאחר אכילה בשעה

שאני יושב על המיטה. -

9. היאך היה נוהג עם השוחטים

א מעשה שבא ר' דוד פורקיס עם הבעש"ט לק"ק קאסניטין וצווה הבעש"ט שיבוא השוחט

להראות לו הסכין, ולא בא תכף. עמד הבעש"ט להתפלל. בא השוחט ולא רצה להמתין וגער

באשת בעל הבית שתתן לו לשחוט. נתנה לו העופות. שחט והלך לו.

אחר התפילה שאל הבעש"ט: - עדיין לא בא השוחט?

- השיבו לו: - כבר בא ושחט העופות. - והעופות היו מונחים עדיין במליחה. הביט בהם הבעש"ט

ואמר שיאכל. ור' דוד לא רצה לאכול. אבל הבעש"ט לא הקפיד על זה.

ב פעם אחת נסע הבעש"ט לקאמינקה, וסמוך לעיר שמע כרוז להעביר השוחט דק"ק הנ"ל,

ואמר: אעבירנו ואעמיד לו איזו פרנסה, - כי היה זהיר מאוד לקפח פרנסת כל אדם. וכשבא לבית

ר' ברוך הכין ר' ברוך את עצמו ושחט כמה בהמות, ובהמה אחת נטרפה ותלה אותה בפרוזדור.

והבעש"ט עישן לולקי בפרוזדור, ונכנס ר' ברוך לפרוזדור. אמר לו הבעש"ט לחתוך חתיכת בשר

מבהמה זו ולצלות בשבילו.

היה סבור ר' ברוך שאמר כך בדרך שחוק, ואמר: "רום מעלתו לא יאכל מבהמה זו."

אמר הבעש"ט: "אני בודאי אוכל ממנה."

כשראה ר' ברוך שאמר באמת, אמר: "זו הבהמה טריפה."

אמר לו הבעש"ט: "אבל הבהמה הזאת מבקשת ממני שאוכל הימנה. אמור נא לי, מפני מה

נטרפה?"

שלח אחר השוחט ושאל אותו: "מפני מה נטרפה בהמה זו?"

אמר לו השוחט: "יש דעות בפוסקים. יש מכשירין ויש מטריפין." צווה הבעש"ט שיחתכו חתיכת

בשר ויעשו ממנה צלי. ראה שהדבר קשה בעיני אנשיו. אמר ישלחו לק"ק פולנאה אל ר' שמואל

מ"ץ ויביאו ממנו אגרת קודם שיעשה הצלי. שלחו תכף ציר רוכב על סוס טוב, ובא ואגרת בידו מן

המ"ץ שהיא כשרה.

העביר את השוחט, ולא רצה להעמיד לו פרנסה.

ג שמעתי מהרב דקהילתנו, ששלח הבעש"ט אל הרב דק' בוטשאטש שהשוחט שלו הוא מן כת

שבתי צבי ימ"ש, והוא מאכילו טריפות, כי לאחר שמראה לו הסכין הוא מכה בסכין על קורנס כדי

לפוגמו. בדק אחריו הרב. וכך הווה.

01. הבעש''ט מלמד זכות על כל אחד מישראל

שמעתי מהרב דקהלתנו, ששמע מהחסיד ר' זאב דק' אליק .

פעם אחת שבת הבעש"ט בק"ק אליק אצל בעל הבית, ובעל הבית היה פרנס חדש. בשבת בשעת

מנחה הלך בעל הבית לבית הכנסת לשמוע הדרשה של דרשן אחד אורח. המתין לו הבעש"ט

בסעודה השלישית שיבוא מבית הכנסת. בתוך כך שמע שהדרשן מלשין על ישראל. רגז הבעש"ט

ואמר לגבאי שילך ויקרא לבעל הבית. גילה הגבאי לכמה אנשים שרגז הבעש"ט על הדרשן. ראה

הדרשן שהעולם נשמטים אחד אחד, ופסק מלדרוש. ביום מחר בא הדרשן אל הבעש"ט ונתן לו

שלום. שאל אותו הבעש"ט מי הוא, אמר: - אני הדרשן. מפני מה רגז רום מעלתו עלי? -

קפץ הבעש"ט ממקומו ונתזו דמעות מעיניו, ואמר: - אתה תדבר רע על בר ישראל! תדע שבר

ישראל הולך כל היום ביום השוק, ולעת ערב שנוגה לו הוא מתחרד ואומר: אוי לי, שאעבור זמן

המנחה! והולך לו לבית אחד ומתפלל מנחה, ואינו יודע מה שמדבר, ואף על פי כן מזדעזעים

שרפים ואופנים מזה. -

11. האיך היה הבעש''ט נהנה משמחתן של ישראל

שמעתי בביאת הרב דק' נמירוב .

פעם אחת בשמחת תורה היו אנשי סגולה של הבעש"ט שמחים ומרקדים ושותים יין מן המרתף

של הבעש"ט הרבה. אמרה אשתו הצדקנית בלבה: לא ישאירו יין לקידוש ולהבדלה! - נכנסה אל

הבעש"ט ואמרה לו: - אמור שיפסקו לשתות ולרקד, כי לא יישאר לך יין לקידוש ולהבדלה. -

אמר לה הבעש"ט בצחוק: - טוב אמרת. לכי אמרי להם שיפסיקו וילכו לבתיהם. -

כשפתחה הדלת והם רקדו בעיגול, וראתה שליהטה אש סביבותיהם כמו חופה, לקחה הכלים

והלכה בעצמה למרתף והביאה להם יין כפי רצונם. אחר כך שאל אותה הבעש"ט: - אמרת להם

שילכו? - אמרה לו: - היה לך לאמר בעצמך. -

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה