י. הנכרים ועלילותיהם · 4. מעשה בעלילת דם בעיר זאסלב
הבעש"ט שהה בק"ק זאסלב ושבת שם כמה שבתות. בתוך כך מצאו נכרי מת על השדה.
הביאוהו לעיר ורצו לעשות עלילה על היהודים. הלכו אל הדוכסה ואמרו לה שהיהודים הרגו
לאותו נכרי. והדוכסה יראה לנפשה, כי בעלה הדוכס מת מיתה מנוולת על אם הדרך על אשר
הרג הקדושים בעלילות שקר. על כן אמרה: - אי אפשי לדון דיני נפשות, אם לא שיחקרו הדבר
ברור שהיהודים הרגוהו.
כשנודע לבני ישראל אנשי העיר אחזתם רעדה, ושלחו את ר' אייזיק אל הבעש"ט לאכסניה שלו
להודיע לו. והבעש"ט היה עומד באותה שעה, רגל אחת על הספסל ורגל אחת על הארץ, ור' צבי
סופר אומר זוהר שלפניו, והבעש"ט עונה אחריו, ונתלהב בהתלהבות גדולה ופניו בוערים. כשבא
ר' אייזיק על מפתן הבית רמז עליו בידו שילך לו, והלך. והפחד היה הולך וגדול. שלחו אותו פעם
שנית. רמז הבעש"ט עוד הפעם שילך לו. הפצירו בהרב ר' דוד שילך בעצמו אל הבעש"ט, ואותו
בודאי לא ידחה בלך ושוב, כי הוא זקן ונשוא פנים. הלך ר' דוד אל הבעש"ט. אמר לו הבעש"ט:
"אין אני שומע כלל שמדברים מזה בחצר".
פעם אחת, אחר שבת, באמצע היום, אחר אכילה, שכב הבעש"ט על תיבה אחת, נשען על ידו,
ואנשים עומדים לפניו, והרכין את אוזנו כמו שרוצה לשמוע, ואמר כי מדברים בחצר מזו העלילה.
אמר: "יחממו לי המקווה במהרה".
הלך למקווה, ובא ואמר: "אל תפחדו, כי אין חשש כלל".
שלחו הקהל את השתדלן לחצר, ושמע שהנכרים קבלו לפני הדוכסה אודות הנכרי ההרוג, וצוותה
על הדוקטור שלה לראות את ההרוג ולידע אם הוא מת מיתת עצמו או לאו.
והקהל יראו לסמוך על הבעש"ט ונתנו להדוקטור שלושים אדומים, ותהילה לאל שלא היה מזה
עלילה כלל וכלל.