אור ברסלב
תולדות החסידות י. הנכרים ועלילותיהם

תולדות החסידות

י. הנכרים ועלילותיהם

ט. תנועת שבתי צבי והפראנקיים

1. הבעש''ט מתכוון לסתום פי המקטרג על ישראל שהם מטעים בחשבון את הגויים

פעם אחת התפלל הבעש"ט לפני התיבה, ובאמצע התפילה הפסיק תפילתו והלך לרחוב שלפני

בית הכנסת, וראה גוי אחד מוכר עצים. קנה ממנו עגלת עצים, והוליך הגוי את העצים אחריו לבית

המדרש. צווה הבעש"ט לשלם בעד העצים, ובעד מה שהוליך את העצים לבית המדרש צווה ליתן

לו יין שרוף. אמר הגוי: - בריך אלהיהון דיהודאי, אשר לו עם קדוש כזה, שאם היה קונה ערל אחד

אצלי בוודאי לא היה נותן לי כלום עבור זה.

שאלו התלמידים את הבעש"ט על מה שהפסיק באמצע תפילתו לקנות העצים. השיב, שבעת

תפילתו ראה קטרוג למעלה על עמנו בני ישראל הדרים בכפרים, על מה שהם מטעים בחשבון

את הגויים, והוצרך לסתום פי המקטרג בזה, שהערל שיבח מאוד את היהודים, ובזה נסתתמו

טענותיו של המקטרג.

2. הבעש''ט מפייס לכמרים כדי למנוע אותם מעלילת דם

פעם אחת באו תלמידי הבעש"ט לביתו בערב פסח אחר חצות לאפות מצת מצווה, כמנהגם

לאפות בכנופיא ובאמירת "הלל". והנה הבעש"ט מהלך בחצר בית הכנסת אנה ואנה וטרוד מאוד

בעמקות המחשבה. התלמידים המתינו כמה שעות ונצטערו מאוד מזה. בין כך ראו שהבעש"ט

ראה מרחוק את הכומר ולווה אותו. אחר כך אמר: "כעת במהרה, במהרה נתחיל לאפות המצות,

כי כבר פנה היום להעריב."

שאלו ממנו התלמידים: "מה זה היה לו לדבר עם הכומר הרבה מאוד?" אמר, שהכומר היה

במחשבתו להשליך ממזר נדקר ברחוב בית הכנסת בליל פסח, והיה מטיל האשמה על כל בני

העיר. ובזה שדבר עמו הרבה וכבד אותו, נעקר מלב הכומר לעשות זאת.

3. הבעש''ט היה זהיר מפני כומר רשע

שמעתי, שהיה כומר אחד בק"ק מזיבוז אצל הקומיסר, ועשה צרות גדולות לישראל מאותה העיר,

ובני העיר היו מציקים לבעש"ט שיתפלל לגרש אותו מן העיר, ואמר: - איני רוצה להתגרות עמו,

כי הוא מכשף גדול, וכשאתחיל עמו ירגיש תכף. - ולא עסק בזה כלום. פעם אחת לחץ הכומר את

בני העיר מאוד, ובאו אל הבעש"ט בצעקה ובקובלנא רבה. ענה להם: - מה אעשה עמכם? אני

אתחיל לעסוק עמו, אבל בלט ובמתון, בכדי שלא ירגיש. - התחיל בתפילות, ותכף הרגיש הכומר.

פעם אחת נסע הבעש"ט על הר אחד ופגע בו שהוא יורד מן ההר, ואמר שיהיה לו מפלה. ואילו

היה ח"ו להפך לא היה טוב לו.

וכך הווה, כי באו מן שר העיר ונטלו ממנו רכושו וממונו והורידו אותו ממקומו, והוכרח לשלם לכל

היהודים שבעיר, לכל אחד ואחד תביעתו, עד שנעשה עני ונסע מן העיר בסוס אחד בעגלה בזויה.

4. מעשה בעלילת דם בעיר זאסלב

הבעש"ט שהה בק"ק זאסלב ושבת שם כמה שבתות. בתוך כך מצאו נכרי מת על השדה.

הביאוהו לעיר ורצו לעשות עלילה על היהודים. הלכו אל הדוכסה ואמרו לה שהיהודים הרגו

לאותו נכרי. והדוכסה יראה לנפשה, כי בעלה הדוכס מת מיתה מנוולת על אם הדרך על אשר

הרג הקדושים בעלילות שקר. על כן אמרה: - אי אפשי לדון דיני נפשות, אם לא שיחקרו הדבר

ברור שהיהודים הרגוהו.

כשנודע לבני ישראל אנשי העיר אחזתם רעדה, ושלחו את ר' אייזיק אל הבעש"ט לאכסניה שלו

להודיע לו. והבעש"ט היה עומד באותה שעה, רגל אחת על הספסל ורגל אחת על הארץ, ור' צבי

סופר אומר זוהר שלפניו, והבעש"ט עונה אחריו, ונתלהב בהתלהבות גדולה ופניו בוערים. כשבא

ר' אייזיק על מפתן הבית רמז עליו בידו שילך לו, והלך. והפחד היה הולך וגדול. שלחו אותו פעם

שנית. רמז הבעש"ט עוד הפעם שילך לו. הפצירו בהרב ר' דוד שילך בעצמו אל הבעש"ט, ואותו

בודאי לא ידחה בלך ושוב, כי הוא זקן ונשוא פנים. הלך ר' דוד אל הבעש"ט. אמר לו הבעש"ט:

"אין אני שומע כלל שמדברים מזה בחצר".

פעם אחת, אחר שבת, באמצע היום, אחר אכילה, שכב הבעש"ט על תיבה אחת, נשען על ידו,

ואנשים עומדים לפניו, והרכין את אוזנו כמו שרוצה לשמוע, ואמר כי מדברים בחצר מזו העלילה.

אמר: "יחממו לי המקווה במהרה".

הלך למקווה, ובא ואמר: "אל תפחדו, כי אין חשש כלל".

שלחו הקהל את השתדלן לחצר, ושמע שהנכרים קבלו לפני הדוכסה אודות הנכרי ההרוג, וצוותה

על הדוקטור שלה לראות את ההרוג ולידע אם הוא מת מיתת עצמו או לאו.

והקהל יראו לסמוך על הבעש"ט ונתנו להדוקטור שלושים אדומים, ותהילה לאל שלא היה מזה

עלילה כלל וכלל.

5. האיך שנשמותיהם של קדושים באו וספרו להבעש''ט מגודל היסורין שסבלו

על קידוש שמו יתברך.

מעשה שהייתה עלילה בק"ק פאוולוטש וברח הרב דק"ק קורוסטישוב, ר' דוד, ורצה לברוח עד

מדינת וולאחיא, כי כל האנשים החשובים שבסביבתם היו מתפחדים שלא יעלילו גם עליהם.

וכשבא ר' דוד לק"ק מזיבוז עיכבהו הבעש"ט, וכמה פעמים אמר הבעש"ט שינצלו. אחר כך,

כשנהרגו, באה איגרת לר' דוד, איך שעשו להם עינויים קשים ומרים לכל אחד ואחד. בא עם

האיגרת אל הבעש"ט, ונתעצב הבעש"ט מאוד. ואותו יום היה ערב שבת קודש, והלך למקווה

ובכה מאוד והתפלל תפילת מנחה במרירות גדולה, עד שאנשי סגולתו לא יכלו להרים ראש.

אמרו: - אפשר כשיתחיל לקבל שבת יקבל מתוך שמחה. - והוא התפלל קבלת שבת וערבית

גם כן במרירות לב, וקידש על היין בבכי, ונטל ידיו וישב אל השולחן, והלך אל החדר לישון שם

והשתטח על הקרקע ושכב עד בוש. ובני ביתו והאורחים היו ממתינים עד שהתחילו הנרות

לכבות. הלכה אשתו ואמרה לו: - הנרות יכבו מהרה, והאורחים ממתינים. - אמר לה: יאכלו

ויברכו ברכת המזון וילכו. - הלכה אשתו גם כן לחדר שהיה הבעש"ט שם ושכבה במיטתה.

והבעש"ט היה שוכב כל הזמן על הקרקע בפישוט ידים ורגלים. עמד ר' דוד אצל הפתח לראות

מה יהיה הסוף. נתייגע לעמוד ולקח ספסל וישב אצל הפתח.

כמו בחצי הלילה שמע שאמר לאשתו: "תכסי פניך". וכרגע היה אור בחדר והיה מאיר דרך

סדקים.

ואמר: "ברוך הבא, ר' עקיבא!" וגם לשאר קדושים, שאינו יודע שמם, אמר "ברוך הבא!"

ור' דוד הכיר את ר' עקיבא בקולו.

אמר הבעש"ט לקדושים: "אני גוזר עליכם שתלכו להתנקם מן הצורר המקטרג, שקורין

שטריגאטר."

ענו הקדושים ואמרו: "אל יצא דבר זה מפיו עוד, ומה שדבר יבוטל, כי אינו יודע רום מעלתו מכוחו,

כי כאשר רום מעלתו בלבל שבת נעשה רעש גדול בגן עדן, והיו בורחים מכל היכלות מפני חרב.

וכשבאנו אל היכל עליון מזה ברחו גם שם, ולא ידעו מפני מה. עד שבאנו למקום גבוה, שהם

יודעים, וצעקו עלינו: "מהרי ולכו להשקיט דמעות הבעש"ט".

ונספר לרום מעלתו, שכן הייסורין שיש לאדם בחיים הם כקליפות השום נגד הייסורין שסבלנו על

קידוש שמו יתברך ויתרומם. והיצר הרע עושה את שלו, ובלבל את מחשבתנו כחוט השערה, ואף

על פי שדחינו אותו בשתי ידים, מכל מקום הוכרחנו לסבול חצי שעה גיהינום. ואחר כך נכנסנו לגן

עדן. והתחלנו לטעון שרוצים אנחנו לנקום משונאנו, והשיבו לנו: "עדיין שעתו קיימת. ואם תרצו

לנקום, צריכין אתם לקבל על עצמכם גלגול". ואמרנו: "תהילה לאל שמסרנו עצמנו על קידוש השם

והוצרכנו לסבול צער גיהינום, שכל הייסורין הם כקליפות השום נגד אותו חצי שעה גיהינום. ומה

יהיה אם נתגלגל שוב בזה העולם? ושמא נקלקל ח"ו ולא יהיה לנו תקנה? על כן טוב לנו שלא

לעשות נקמה ולא להתגלגל"... על כן בקשנו מרוב מעלתו שיבטל הדבר שאמר."

שאל הבעש"ט אותם: "מפני מה הטעו אותי מן השמים, ולא גילו לי שמוכרחים אתם להיות

קדושים?"

השיבו לו: "אם היה רום מעלתו יודע מזה אזי היה מרבה בתפילות ומבטל הגזירה, והיה ח"ו צרה

גדולה מזה. על כן לא הודיעו לרום מעלתו."

6. יש שבאה עלילה על יהודי מפני שהוא דר בדירה אחת עם נכרים

שמעתי מהרב דקהילתנו .

פעם אחת נהרג על קידוש השם בחור אחד בק"ק פולנאה שעוללו עליו עלילת שקר וקידש השם

מאוד. פעם אחת בא הבעש"ט לק"ק פולנאה ועמד אצל בית אמו ושלח לקרוא לה ויצאה, וניחם

אותה ואמר לה: "תדעי שבשעת הריגתו פתחו כל העולמות שפתחו ליצחק בשעת עקידתו."

ולבית היה ירא ליכנס, שהבית היה דירת נכרים, ואמר שעל ידי אותו הבית נהרג הבחור הנ"ל.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה