ט. תנועת שבתי צבי והפראנקיים
1. הבעש''ט על שבתי צבי
שמעתי מר' יואל מגיד מישרים דק"ק נמירוב, ותמיד היה אצל הרב דק"ק פולנאה בק' ראשקוב
ובק' שאריגראד ובק' נמירוב .
פעם אחת בא שבתי צבי אל הבעש"ט לבקש ממנו תקנה. ואמר ר' יואל בזה הלשון: - שהתיקון
הוא להתקשר נפש בנפש, רוח ברוח, נשמה בנשמה. - התחיל הבעש"ט להתקשר עמו במתון,
כי היה ירא, מחמת שהיה רשע גדול.
פעם אחת ישן הבעש"ט, ובא שבתי צבי, ימח שמו, ופיתה אותו, ח"ו, והשליך אותו בהשלכה
גדולה עד שנפל לשאול תחתיות. הציץ הבעש"ט מקום חניתו וראה שהוא עם ישו על לוח אחד,
שקורין טאביל.
וסיפר הבעש"ט שהיה בו, בשבתי צבי, ניצוץ קדוש, ותפסו הס"מ במצודתו, רחמנא ליצלן. ושמע
מהבעש"ט המעשה איך הייתה הנפילה שלו על ידי גדולת וכעס.
ואני מתרשל לכתוב. ואפשר שאכתוב לידע איך עמוקה הגאווה .
2. הבעש''ט על הספר חמדת ימים
סיפר לי ר' יואל הנזכר .
פעם אחת שבת הבעש"ט בשאריגראד. במוצאי שבת אחר הבדלה היה דרכו לספר מה שראה
בשבת. - אמר, כי ראה שידפיסו באותה השנה ספר חדש, ואינו יודע שם אותו הספר, כי עדיין לא
קראו לו שם. וזה הספר חיבר אחד מכת שבתי צבי, ימח שמו. הלשון הוא יפה ויחשקו העם אותו
ויטמא ח"ו את העולם בעוונותינו הרבים.
אחר כך, כשיצא לאוויר העולם, קנה הרב מפולנאה את הספר הלז, כי לא ידע מקודם מה שמו.
כשבא הבעש"ט אליו וראה שהספר הנזכר מונח על השולחן וכשפתח אותו אמר: - ספר פסול
מונח על שולחנך. - שאל הרב: - איזה הוא? - הראה עליו באצבע וזה היה ספר חמדת ימים.
לקחו סמרטוט בזוית וכרכו אותו ונתנו אותו תחת השולחן.
ועוד סיפר לי ר' יואל הנ"ל
פעם אחת ראה הרב בחלום שאחד מהמניין שלו נשתמד, ואחזתו רעדה ונחפז ושלח לעורר כל
המניין, וראה שכולם, תהילה לאל, שלימים.
שאל אותם: - שמא אחד מכם עבר עבירה בסתר, ח"ו? - וסיפר להם החלום.
ענה צדיק אחד, ר' אליעזר מטומאשפולי: - לא ידעתי מאומה, כי אם אותו הלילה לפני השינה
עיינתי בספר חמדת ימים.
3. הבעש''ט תחת רושם הויכוחים עם הפראנקיים והגזרה על שריפת התלמוד
שמעתי מפי החסיד ר' גדליה ז"ל .
פעם אחת, בערב יום הכיפורים ראה הבעש"ט קטרוג גדול על ישראל, שתסתלק מהם תורה
שבעל פה, והיה מתעצב מאוד כל יום ערב יום הכיפורים. לעת ערב, כשבאו כל העיר לברכה,
ברך אחד או שנים, ואמר: - לא אוכל מחמת צער. - ולא ברך אותם.
הלך לבית הכנסת ואמר דברי כבושים, ונפל לארון הקודש וצעק ואמר: - ווי! רוצים ליקח התורה
מידינו! איך נוכל להתקיים בין האומות אפילו חצי יום! - ורגז מאוד על הרבנים ואמר כי בשבילם
הוא, שהם בודים מלבם הקדמות שקרים. ואמר, כי עמדו למשפט כל התנאים והאמוראים. אחר
כך הלך לבית המדרש ואמר עוד דברי כבושים, והתפללו "כל נדרי". אחר "כל נדרי" אמר, כי
הקטרוג הולך ומתחזק. והיה מזרז כל בעלי התפילות, כדי שיעמוד לתפילת נעילה בעוד היום
גדול, כי הוא בעצמו היה מתפלל תמיד תפילת נעילה. קודם נעילה התחיל לומר דברי כיבושין,
ובכה, והיה מניח ראשו לאחוריו על התיבה, וגנח וצעק. אחר כך התחיל להתפלל שמונה עשרה
בחשאי, ואחר כך התחיל השמונה עשרה בקול רם. ומנהגו היה תמיד, שבימים נוראים לא היה
משגיח במחזור, אלא הרב ר' יעקל ממזיבוז היה אומר במחזור הפיוט לפניו והוא עונה אחריו.
כשהגיע לתיבות "פתח לנו שער", או לתיבות "שערי שמים פתח", וכשדבר ר' יעקל פעם ושתים
ושמע שאינו עונה אחריו - נשתתק. התחיל לעשות תנועות נוראות, ששחה לאחוריו עד שבא
ראשו סמוך לברכיו. חששו כל העולם שלא יפול לארץ, והיו רוצים לאחוז ולסעוד אותו, אלא שהיו
יראים. הודיעו לר' זאב קוציס, ובא להביט בפניו ורמז שלא יגעו בו. היו עיניו בולטות, ובקולו היה
עושה תנועות כשור שחוט. והיה כן לערך שתי שעות. פתאום נתעורר ונתיישר על עמדו, והתפלל
במהירות גדולה וגמר התפילה.
במוצאי יום הכיפורים באו כולם להקביל פניו, כי כן היה המנהג תמיד. שאלו אותו על הקטרוג מה
עלתה.
ספר להם: - בעמדי בתפילת נעילה יכולתי להתפלל, והלכתי מעולם לעולם בלי שום עיכוב כל
שמונה עשרה של חשאי. ובשמונה עשרה של קול רם הלכתי גם כן, עד שבאתי אל היכל אחד,
והיה לי עוד שער אחד ליכנס שאבוא לפני השם יתברך. ובאותו היכל מצאתי תפילות של חמישים
שנה, שלא הייתה להן עליה, ועכשיו, מפני שהתפללנו ביום כיפורים זה בכוונה, עלו כל התפילות.
הייתה כל תפילה מאירה כשחר נכון.
אמרתי לאותן התפילות: "למה לא עליתן קודם?"
אמרו: "כי כן נצטווינו להמתין לרום מעלתך שתוליך אותנו."
אמרתי להן: "בואו עמי!"
והשער היה פתוח. כאשר התחלנו לילך עם התפילות בא מלאך אחד וסגר הדלת, ותלה מסגר
אחד על השער. התחלתי לסבב המסגר לפתוח אותו, ולא יכלתי.
רצתי אל רבי אחיה השילוני ובקשתי ממנו ואמרתי: "ישראל נתונים בצרה גדולה כזו, ועכשיו אין
מניחין אותי ליכנס. בעת אחרת לא הייתי דוחק את עצמי ליכנס."
אמר הרב שלי: "אני אלך עמך, ואם יהיה אפשר לפתוח לך - אפתח."
כשבא וסיבב את המסגר ולא יכול גם כן לפתוח, אמר אלי: "מה אוכל לעשות לך?"
התחלתי להתמרמר לפני רבי: "איך עזבתני בעת צרה כזו?"
השיב: "איני יודע מה לעשות לך. אבל אני ואתה נלך להיכלא דמשיחא, אולי תהיה ישועה
משם".
הלכתי ברעש גדול להיכלא דמשיחא. כשראה אותי משיח צדקנו מרחוק, אמר לי: "אל תצעק!"
ונתן לי שתי אותיות, ובאתי אל השער, ותהילה לאל, שפתחתי המסגר ופתחתי השער, והולכתי
כל התפילות.
ומחמת אותה שמחה גדולה, שנתעלו כל התפילות, נשתתק פי הקטיגור, ולא הוצרכתי לטעון,
ובטלה הגזירה, ולא נשאר כי אם הרשימה מהגזירה.
ומאותה הרשימה אני זוכר שהיה רעש גדול בעולם, כי כמה אנשים שלחו ספריהם למדינת
וולאחיא.
זה הקטרוג היה מן הכת של שבתי צבי, ימח שמם. ושרף בישוף אחד של עיר קאמיניץ שתי
גמרות מש"ס. והרב דקהילתנו אמר כי לקח ]הבישוף[ מהמוכסן דכפר שלו ש"ס בחוזקה, ושילם
לו עבור הש"ס, והניחו על האש, ובעוונותינו הרבים נשרף כולו. ותהילה לאל, כשעמד הבישוף
לפני האש ניזק, והוליכו אותו לעיר קאמיניץ ולא הביאו אותו בחיים, כי מת בדרך. ואחר כך היה
ויכוח לפני הבישוף של עיר לבוב, אבל נפל פחד התורה עליו ולא הרשיע. והכת הרשעה הנזכרת
כולם השתמדו, כי עשה להם חרפה ובזיון גדול, שגילח להם פאה וחצי זקן, כדי שיהא ניכר שהם
לא יהודים ולא נכרים, ומחמת בושה השתמדו.
ומכוח אותן שנשתמדו שמעתי מהרב דקהילתנו, שאמר הבעש"ט, שהשכינה מיללת ואומרת: כל
זמן שהאבר מחובר יש תקווה שתהא לו איזו רפואה, וכשחותכין האבר אין לו תקנה עולמית.
וכל אחד מישראל הוא אבר מהשכינה .