התנועה יוצאת למרחב
אחת התופעות המופלאות שנלוו לעלייתה של תנועת החסידות, היא מדת התפשטותה. תקופה
קצרה לאחר התגלותו של הבעש"ט הצליחה לרכז סביבה תושבי חבלים שלמים ברוסיה
ופולין, שהצטרפו בכל לבם ובכל נפשם לדרך החסידות. הבעש"ט שהתגורר בפודוליה היה
מסובב בערים ובעיירות בתפוצות ישראל באירופה המזרחית, כדי להפיץ את תורתו, ואימרה
חסידית אומר כי "כל מקום שהבעש"ט הגיע, שם הוא גבול ארץ החסידות".
עם ההתפשטות האדירה לא היה יכול הבעש"ט לבדו לשאת על שכמו את מלוא הנטל של
הנהגת התנועה, ומאת ה' היתה זאת שחבר תלמידים מובחרים, אנשי מעשה ובני עליה, נמשכו
אל האור הגנוז שנתגלה לרבים, ובכל המקומות שהבעש"ט השריש שם את זרע החסידות,
המשיכו תלמידיו אחריו להפיץ את תורת רבם, להדריך את ההמונים ולקרב אותם לאביהם
שבשמים.
לעומת ההתנגדות לתורת הבעש"ט, שנראתה כבר פה ושם, הבליטו המקורבים אליו את
הצטרפותם אל דגלה של תנועת החסידות, ובכל מקום ששם נמצאו עשרה נאמנים יסדו מנין
משלהם, וכך נוסדו ה"מנינים" הרבים בכל קהילות ישראל, אשר שמע החסידות הגיע לשם,
ובהם נהגו לפי דרך החסידות והתפללו בנוסח האר"י. במקומות שבהם הגיעו החסידים
ל"רוב" אף שינו את הנוסח בבתי הכנסת הקיימים, ודבר זה היה אף הוא בין הגורמים
להתפרצות ההתנגדות לתנועת החסידות.
הבעש"ט היה
"אומר שאמנם מדת הצנע לכת היא מעלה עליונה, והאדם צריך לעשות מעשיו בהסתר,
שלבני אדם יהיה נראה שהוא אינו מתנהג בחסידות. אולם קודם שיבוא אל המדרגה
העליונה, צריך לעשות מעשיו בגלוי, שאם לא יעשה בגלוי רק שירצה בפנימיות להיות
חסיד, אפשר שיהיה נמשך אחר העולם, ורק לאחר שהאדם יהיה מושרש בחסידות,
יוכל לחזור למידת הצנע לכת ולהסתיר את מעשיו הטובים מבני אדם".
ובארגון המנינים המיוחדים הפגינו את הצטרפותם לתנועת החסידות.
מתוך סיפור אחד על רבי נחמן מקוסוב, חברו ובן גילו של הבעש"ט, שנמנה על בני החבורה
הראשונים שנתקרבו לחסידות, אנו למדים על תופעות ראשונות של התנגדות לשינוי הנוסח
כפי שהונהג ע"י הבעש"ט:
"כשהתפלל בביהמ"ד בק"ק זאלראווע וירע להם איך העיז האיש האורח לעבור לפני
התיבה בלי רשות, אולם כששמעו הדיבורים היוצאים מפיו, היו מתוקים מדבש ונופת
צופים, היו נהנים ושותקים, ואף על פי כן חרה להם, וכאשר לאחר קדיש דרבנן, התחיל
הודו קודם ברוך שאמר, נתמלאו כולם כעס וחימה, היה בדעתם למושכו מן התבה, אך
מחמת שהיו מתאוים מאד לשמוע דבוריו ותפילותיו, לא יכלו לעשות שום דבר".
לאחר שגמר תפילתו התפרצה ההתנגדות. "פצו עליו כל אנשי ביהמ"ד, ואמרו אליו איך מלאו
לבו לעמוד לפני התיבה בלי רשות, ולשנות הנוסחה אשר לא התפללו אבותינו ואבות אבותינו
אשר היו גדולי הדור". רבי נחמן לא התרגש והשיב להם בניחותא - - - וכמובן ש"הם התמלאו
יותר חמה עליו", וההתנגדות הושתקה רק כאשר הזקן אחר ששימש שם כנראה ברבנות, אמר
להם "הניחו את האיש שהוא תמיד עם השם".
והביסוס להחלטתם של הבעש"ט ותלמידיו בשעתם לשנות את הנוסח, ניתן בתשובתו של רבי
חיים מצאנז בעל "דברי חיים", בה הוא דוחה מבחינה הלכותית את טענות המערערים,
ומצדיק את החלטתם לשנות את הנוסח. רבי חיים מטעים את גדלו של הבעש"ט.
"עיר וקדיש מן שמיא נחית - - - שמן השמים נישלח לתקן דורו והבין ששרש נשמתו
אינו מנוסח אשכנז, ולכן אחז בנוסח האר"י ז"ל, ולכן תיקן שיתפללו הנוהים אחריו - -
- וכן הנהיגו אחריו ראשי הדורות הקדושים, תלמידיו ותלמידי תלמידיו, גאונים גדולי
בנגלה ובנסתר, ולכן כל המאמין בבעש"ט ובתלמידיו ראוי לאחוז בנוסח האר"י ז"ל
ומניה לא יזיע" והוא חותם על תשובתו זו, "דברי שפל המצב נכנע לתלמידי הבעש"ט
להבין דבריהם הקדושים".