הרב בעל ה'תניא'
דמות הפלאים של מרן הרב בעל ה"תניא", אדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מלאדי, דמות
פלאים זו שהתהלכה עלי אדמות ששים ושמונה שנה תק"ה-תקע"ג , היא אחת הדמויות
המעטות, שבהופעתן הן יוצרות תקופה ומחוללות מהפכות. מהפכה בהשקפת עולם, בדרכי
החיים, בהכרה והרגשה, בהרגלים ומנהגים.
היה מי שאמר: הגר"א מוילנה השאיר אחריו ספרים, והבעש"ט השאיר אחריו אנשים. נכונה
היא הערה זו או לאו, אבל בנוגע להרב הדבר ברור: הוא השאיר אחריו גם ספרים וגם אנשים.
ספרים - לא בלבד ספריו הקלאסיים, ה"תניא" והשו"ע, שהוא בעצמו חיברם, ולא בלבד
הספרים שנכתבו מפיו על ידי אחרים, כמו "הלקוטי תורה", "תורה אור", "באורי הזוהר"
ועוד, אלא אף כל אותה הספרות החבד"ית הרחבה, כל אותה השיטה העיונית - הלימודית
במחקר רזי עולם ותעלומות סתרים של האלוקות, הבריאה, ההוויה והאדם, כל אלו הן נחלת
נכסי הרוח העשירים של הרב. מנכסים אלה הן מתפרנסות וניזונות, מהם יתד ומהם פינה.
ואנשים - הלא המה רבבות אלפי ישראל, חסידי חב"ד בכל ארצות פזוריהם למקומותיהם
ומושבותיהם, הרועדים לשמו ולזכרו של הרב.
נוסח מיוחד להם לאנשי חב"ד. לא רק נוסח תפילה מיוחד, אלא נוסח חיים, נוסח מחשבה,
גוון עצמי להם, טיפוס מיוחד. השפעה עצומה היתה לרב אף על חלקי היהדות שאינם נמנים
על אנשיו, בין השפעה תורנית על ידי ספריו ההלכתיים, ובין השפעה של מחשבה ואורח חיים
על ידי המגע והמשא התמידי עם אנשי חב"ד.