אור ברסלב
תולדות החסידות ה. כיצד נתגלה הבעש''ט

תולדות החסידות

ה. כיצד נתגלה הבעש''ט

ד. נשואי הבעש''ט וחייו אחר חתונתו

כאשר עברו לבעש"ט שבע שנים שישב בהתבודדות בין ההרים והגיעה העת קרוב להתגלות, נסע

עם אשתו לק"ק ברודי אל גיסו הרב מוה"ר גרשון. בבואם שאל הרב את אחותו לשלום: "והיכן

הייתם?" השיבה אמריה לו: "הולכים היינו מעיר לעיר, וצרות רבות סבבונו". נתמלא רחמים על

אחותו, הושיבם סמוך לביתו, ואת הבעש"ט לקח שיהיה משרת לפניו.

פעם אחת נסע הרב באיזו דרך ולקחהו להיות בעל העגלה. בתוך כך ישן הרב, והבעש"ט הוריד

הסוסים לאגם מים מלא רפש וטיט, עד שאי אפשר היה בשום אופן להוציא משם הסוסים, והעיר

את גיסו מוה"ר גרשון. ראה הרב כי צרתם צרה: אם ישלח אותו לכפר להביא ערלים שיוציאו

הסוסים - ילך למקום שלבו חפץ, כי לא היה מחזיק אותו לבר דעת. נמלך בדעתו שהוא בעצמו

ילך להמציא אנשים, והוכרח לירד מהעגלה לתוך הרפש והטיט, והלך לאיזה כפר, וחזר משם עם

כמה אנשים להוציא הסוסים מתוך הרפש והטיט. בהליכתו רואה ר' גרשון והנה הוא נוסע נגדו.

אמר לו: "מי הוציאך משם?" אמר הרב ר' גרשון: "אפילו שירות זו אי אפשר לקבל ממנו, כי לא

יצלח לשום מלאכה".

אחר כך שכר ר' גרשון בשבילו איזה כפר שיתפרנס שם, ושם קנה שלימות רבה, כי בנה לעצמו

בית התבודדות ביער, ושם היה מתפלל ולומד כל הימים, לרבות הלילות, כל השבוע. רק משבת

לשבת היה בא לביתו, ושם היה לו גם כן בגדי לבן לשבת, והיה לו גם כן בית מרחץ ובית טבילה.

ואשתו הייתה עסוקה בפרנסה, וה' שלח ברכה והצלחה במעשה ידיה. היו מכניסים אורחים

להאכילם ולהשקותם בכבוד גדול. וכשהיה בא איזה אורח הייתה היא שולחת אחריו והוא בא

ומשמש לפניו. ולא ידעו ממנו דבר.

והנה דרכו היה, כשבא לעיר לראש השנה היה בעיר כל החודש. פעם אחת, בחול המועד של

סוכות, ראה ר' גרשון שאינו מניח תפילין. ודרכו היה להתפלל בכותל מזרח דווקא.

שאלהו ר' גרשון: "מדוע אינך מניח תפילין היום?"

השיב: "כי ראיתי בספרי טייטש, שכל מי שמניח תפילין בחול המועד חייב מיתה".

קצף הרב מאוד על זה, שהוא מורה ובא מספרי אשכנז, ויוכל להיות מזה מי יודע מה שיהיה. הלך

עמו אל הרב של הקהילה, שיאמר לו דברי מוסר, כי היה מוחזק בעיניהם לירא שמים, אלא שאין

בור ירא חטא. והרב היה איש צדיק גדול מאוד. כשבאו לבית הרב נשק ר' גרשון את המזוזה,

והבעש"ט הניח ידו על המזוזה ולא נשקה. רגז ר' גרשון עליו גם על זה. אולם כשנכנסו לבית הרב

הסיר הבעש"ט את המסווה, וראה הרב אור גדול וקם לפניו. ואחר כך השיב המסווה על פניו וישב

לו הרב. כן עשה כמה פעמים. נתבהל הרב מאוד, כי לא ידע מה הוא, שפעמים הוא נדמה לו

כאדם קדוש ופעמים - לאדם פחות. כשקבל ר' גרשון לפניו עבור התפילין והמזוזה, לקח הרב

את הבעש"ט בסתר ואמר לו: "גוזרני עליך שתגלה לי האמת". הוכרח הבעש"ט לגלות לו, אבל

חזר וגזר על הרב שגם הוא לא יגלה מזה כלל. בבואם לחוץ אמר הרב אל ר' גרשון: "הוכחתי

אותו בתוכחת. לדעתי לא יעשה דבר חוץ לשיטה, כי הוא עושה לפי תומו". הלך הרב ובדק את

המזוזה וראו אותה שהייתה פסולה.

כשבאה העת סמוך להתגלותו נזדמן שאחד מתלמידי ר' גרשון נסע אל רבו. בדרכו היה ביום ג'

אצל הבעש"ט וקבלו אותו בכבוד גדול. אחר האכילה אמר האורח: "ישראל, תכין לי הסוסים,

שאסע מיד". עשה הבעש"ט כדבריו ואסר הסוסים בעגלה.

אחר זה אמר לאורח: "מה היה אם היה מעלתו שובת כאן?" היה לצחוק בעיניו. אבל כשנסע משם

דרך חצי פרסה נשבר אצלו אופן אחד. חזר אל הבעש"ט ונטל האופן ונסע לדרכו. והנה נשבר

אצלו אופן בפעם שנית, עד שנתעכב בזה גם יום ד' ויום ה'. גם ביום ו' נזדמנו לו סבות הרבה עד

שהוכרח לשבות שם בכפר. היה האיש מצטער מאוד על זה, כי מה יעשה כאן עם הכפרי? בתוך

כך ראה והנה אשת הבעש"ט עושה י"ב חלות.

התפלא מאוד ואמר לה: "למה לך י"ב חלות?"

השיבה לו: "אם בעלי הוא עם הארץ, מה בכך? אדם כשר הוא. וכאשר ראיתי אחי עושה קידוש

על י"ב חלות, אני עושה לבעלי גם כן".

שאל אותה אם יש אצלם מרחץ.

אמרה: "יש, וגם בית טבילה".

אמר: "למה לכם בית טבילה?"

אמרה: "בעלי הוא אדם כשר והולך בכל יום למקווה".

עם כל זה היה האורח מצטער מאוד על עיכובו שם. הגיעה העת להתפלל מנחה.

אמר: "איה בעלך?"

אמרה: "הנה הוא בשדה עם הצאן והבקר". התפלל הוא לבדו מנחה וקבלת שבת ומעריב,

ועדיין לא בא הבעש"ט, כי הוא התפלל בבית התבודדותו. כאשר בא לביתו שינה טעמו ולבושו

ודיבורו, ואמר: "שבתא טבא!" ואמר לאורח: "ראה, אני אמרתי שתשבות כאן, וכך הווה!" - עמד

הבעש"ט אל הכותל כדי להראות את עצמו כאילו הוא מתפלל. אחר זה אמר בלבו, שאם יעשה

קידוש בעצמו בדביקות נפלאה כדרכו - יראה האורח ויבין האמת. לכן כיבד את האורח שיעשה

קידוש. ישבו אל השולחן לאכול כדרך הכפריים: אשתו ישבה אצלו. אכלו סעודת הלילה בשמחה

וטוב לב. אבל האורח לא יכול להסיח צערו מלבו.

אמר אליו הבעש"ט: "רבי, אמור לנו דברי תורה!" ואז הייתה פרשת שמות. סיפר לו כל המעשה

מגלות מצרים ביד פרעה, כפשוטו. אחר הסעודה הציעו להאורח את המטה אצל השולחן. - -

בחצי הלילה הקיץ האורח, והוא ראה והנה אש גדולה בוערת על התנור. רץ אל התנור, כי היה

סבור שבערו העצים שעל התנור. רואה הוא והנה אור גדול. נדחף לאחוריו ונתעלף. העירוהו.

אמר לו הבעש"ט: "לא היה לך להסתכל במה שלא הורשית". היה לפלא בעיניו.

בבקר הלך הבעש"ט לבית התבודדותו להתפלל שם, כדרכו. בבואו לביתו - בא שמח וטוב לב

בנשיאת ראש, והלך בביתו אנה ואנה, וזמר "אזמר לסעודתא", ועשה קידושא רבא, כדרכו,

בדביקות נפלאה. בתוך הסעודה בקש את האורח שיאמר דברי תורה. לא היה יודע האורח מה

שיאמר לפניו, כי היה כמעט כמבולבל. אמר לפניו מאמר על פי פשט. השיב הבעש"ט: "אני

שמעתי פירוש אחר על זה המאמר". אחר הסעודה הלך לבית התבודדותו. ואחר המנחה בא

בהתגלות ואמר דברי תורה, רזין דאורייתא, אשר לא שמעתן אוזן מעולם. התפללו מעריב ועשה

הבדלה כדרכו.

אחרי זה גזר הבעש"ט על אורחו שיסע אל הרב ר' גרשון ולא יגלה לו זאת, כי אם שילך אל כת

החסידים הגדולים אשר היו בעיר וגם אל הרב דקהילה, ויאמר בזה הלשון:

"הנה יש אור גדול בסביבות קהילתכם. מהראוי שתלכו אחריו להביאו העירה".

כששמעו הדברים האלה, כל החסידים וגם הרב, נגמר בדעת כולם כי הבעש"ט הוא זה האיש.

נזכרו על כל הפליאות שהיה להם עליו, ועתה נתברר שהכל טוב וישר. הלכו כולם לכפר שלו

לבקש אותו שיבוא העירה. והבעש"ט ראה זאת מקודם ונסע לעיר בשעה שהם יצאו לקראתו.

כשפגשו זה בזה ירדו כולם למקום אחד, ועשו ביער כסא מענפי אילנות והושיבוהו עליו וקבלו

אותו לרב עליהם, והבעש"ט אמר לפניהם דברי תורה.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה