ד. נשואי הבעש''ט וחייו אחר חתונתו
אחר זה לקח לו הבעש"ט דרך אחרת. הלך משם לקהילה הסמוכה לק"ק ברודי, ונעשה שם מלמד
להועיל. מצא חן בעיני כולם, כי היה למדן מופלג וחכם גדול, עד שכל דברי הקהילה היו נחתכים
ונגמרים על פיו. כאשר היה ריב בין אנשים היו באים אליו והוא היה מוציא לאור משפט, ושני בעלי
הדין - הזכאי והחייב - היה לבם שלם עמו, כי ברוב חכמתו היה מדבר על לבם שייטב בעיני
כולם.
והנה הרב ר' אברהם גרשון מקוטוב היה ראש בית דין בק"ק ברודי; ואביו הרב ר' אפרים היה
לו דין ודברים עם אחד מאנשי הקהילה, שהיה הבעש"ט שם. בא הרב ר' אפרים לשם ודבר עם
בעל דינו שיסע אתו לק"ק ברודי לגמור ביניהם על פי דין תורה. אמר האיש:
"הנה יש אתנו פה מלמד אחד מופלג בתורה, והוא דיין צדק, אשר בכל פעם שיבוא
דין לפניו אז שני הצדדים לבם שלם עמו, כי הוא מסביר הפסק היטב. נבוא נא לפניו
ונסדר את טענותינו, ואם לא ייטב בעיני מעלתו אז אסע עמו לק"ק ברודי".
האיש שמע לעצתו ובאו לפני הבעש"ט. מיד כשבא הרב ר' אפרים לפניו ראה ברוח הקודש
שבתו היא בת זוגו. והנה אז היה דרך הלומדים הגדולים, כבא לפניהם אורח הגון אומר לפניו
פשט. אמר הבעש"ט לפניו על איזה רמב"ם פשט בחריפות גדולה. ועוד כמה פשטים אחרים
אמר לפניו, עד שנמשכה נפשו אחריו ונקשרה נפשו בנפשו. אחרי כן סידרו בעלי הדין טענותיהם
לפניו, והיה ביניהם טענות וסכסוכים רבים. בזמן כמו שעה הוציא לאור משפטם, משפט אמת
לאמתו. הדבר נפלא מאוד בעיני ר' אפרים ואהבהו מאוד. בין כך נודע לו שהבעש"ט הוא פנוי
וצריך לישא אישה, ולו הייתה בת גרושה. בא אל הבעש"ט בסתר ואמר לו:
"הנה שמעתי שמעלתו רוצה לישא אישה. אולי יכשר בעיני מעלתו לישא את בתי?"
השיב לו:
"טוב הדבר. אבל בהיות שבקהילה זו רבים מהנגידים חפצים בי, לכן נצטרך
להסתיר הדבר לבל יודע לאיש, כי לא אוכל להעיז פנים, אחרי שהיו מיטיבים לי
תמיד ומנשאים אותי למעלה. ואם רצון מעלתו בזה, אזי נכתוב קישורי התנאים
למזל טוב ביחידות. וגם זאת אני כופל עמו, שיעשה שידוך עמי, ולא עם תורתי
וחכמתי, כי אין רצוני בשום אופן שירבה בשבחי ורוב המעלות, אלא שיכתוב סתם
מ' ישראל במ' אליעזר".
אחר שנקשרה נפשו בנפשו הסכים לכל דבריו, וכתבו במזל טוב קישורי התנאים בסתם, ולא כתבו
שם מקום, ולא נודע הדבר לשום אדם.
אירע שבנסיעת הרב ר' אפרים לביתו חלה בדרך את חוליו אשר ימות בו, ונפטר לעולמו. הודיעו
הדבר לק"ק ברודי לבנו הרב הגדול ר' גרשון מקוטוב. בא אל אביו להספידו כדין תורה, וקבל כל
כתבים שמצא תחת ידו. בתוך כך מצא התנאים איך ששידך את בתו, שהיא אחותו של הרב
מוהר"ג עם איזה איש ששמו ישראל, והיה תמוה בעיניו, כי אביו היה איש מפורסם, והאיך יעשה
שידוך עם נחות דרגא? וגם זאת: עם פלוני אלמוני, שלא נודע מקומו ומשפחתו. ספר הדבר
לאחותו. אמרה: "אחר אשר הוכשר בעיני אבינו אין להרהר אחר זה".
והבעש"ט המתין עד שיעבור זמן המלמדות. בא אל בעלי הבתים ואמר: "אלך ואשוב אל מקומי".
דברו על לבו שירבו לו שכר ומתן שיהיה אצלם עוד. אבל הוא לא פנה אליהם, כי לא זאת כוונתו.
אחר זה התחפש ושינה את לבושו באחד הריקים באגנינה קצרה וחגורה רחבה. גם שינה את
טעמו ולשונו. הלך לק"ק ברודי לבית מוהר"ג, והנה שני בתי דינין יושבין לפניו והוא עומד עליהם
לעיין תמיד בדינין שבאים לפניהם. עמד אצל הפתח. היה סבור הרב מוהר"ג שהוא איש עני. לקח
פרוטה ורצה ליתן לו. אמר הבעש"ט: "דבר סתר לי אליך". הלך עמו לחדר אחד, הראה לו את
התנאים, ואמר לו: "הבה את אשתי". כשראה הרב את האיש וכסותו ודבוריו, נתבהל מאוד
ונשתומם על המראה: מה זאת עשה אביו ז"ל? קרא לאחותו וספר לה את כל המאורע. השיבה
אמריה לו: "אחר שאבינו עשה זאת, אין להרהר אחריו. בוודאי מה' יצא הדבר. ואולי יהיה לי זרעא
מעליא". עשו כן, והגבילו זמן החתונה. קודם החופה אמר הבעש"ט שרצונו לדבר מקודם עם
אשתו כמאמר רז"ל. דבר עם אשתו בסתר וגלה לה האמת, הכל כאשר לכל, והשביע אותה שלא
תגלה מזה כלל, אפילו אם יעברו עליה עידן ועידנין שתהיה בדחקות גדולה.
אחר החתונה רצה הרב מוהר"ג ללמוד עמו, אולי יקבל איזה דברי תורה. אבל הוא הסתיר הדבר
ועשה עצמו כאילו אינו יכול לקבל מאומה. אמר הרב לאחותו:
"הנה באמת יש לי חרפה גדולה מאישך. אם תרצי להתגרש ממנו הרי טוב, ואם לאו
- אקנה לך סוס ותסעי עמו לגור באשר תגורו, כי לא אוכל שאת עליך חרפה".
הסכימה לדבר זה והלכו באשר התהלכו. קבע לה הבעש"ט מקום לגור שם, והוא הלך להתבודד
בין הרים גדולים. וזה היה פרנסתה: ב' או ג' פעמים בשבוע הייתה באה אליו עם הסוס והעגלה,
והיה הוא חופר טיט, והיא הייתה מוליכה הטיט לעיר. והבעש"ט היה מתענה תדיר בהפסקות
גדולות. וכאשר רצה לאכול היה חופר גומה בארץ ונותן לשם קמח ומים, והיה נאפה מחום
השמש. זה היה כל מאכלו אחר תעניתו. וכל הימים היה בהתבודדות.
והנה ההרים היו הרים גדולים עד מאוד, וביניהם גיא עמוק ובלי מדרון, כי אם ארץ גזרה. פעם
אחת נכנס בעומק ההתבוננות, והיה הולך על ההרים. ומצד אחר, על ההר השני, היו עומדים
לסטים שוללים. כשראו אותו מרחוק, שהוא הולך לסוף ההר בעומק המחשבה, אמרו: בודאי יפול
לגיא ויהיה לו ריסוק איברים. אבל כשבא סמוך לגיא נתקרב ההר השני לפניו ונעשה מישור והלך
למרחוק. ואחר נחלקו שני ההרים כמקדם. ובחזירתו, כשבא סמוך לגיא, נתקרב עוד הפעם ההר
האחד לחברו ונעשה מישור. כן היה כמה פעמים בהליכתו ובחזירתו. ראו הליסטים כי הוא איש
אלוהי וה' אתו, והשלימו עמו ובאו לפניו וספרו לו כל המאורע. מאז והלאה אם היה להם איזה ריב
או טענה ביניהם היו באים לפניו, והוא היה עושה פשרה ביניהם.
פעם אחת באו שני גזלנים לדון לפניו, ולא הוטב הפסק בעיני אחד מהם. אמר בלבו: "הנה
כשהבעש"ט ער אי אפשר לעשות לו רע. אבל כשיהיה ישן אמלא את רצוני להרוג אותו". וכן עשה:
כשהיה הבעש"ט ישן בא הגזלן אליו והרים את הקרדום לחתוך את ראשו. מיד חטפו אותו, ולא
ידע מי ומי, והכוהו מכות אכזריות, חבורות ופצעים, כמעט שלא נותרה בו נשמת חיים, וגם כוח
הדבור ניטל ממנו. הקיץ הבעש"ט משנתו וראה את המוכה לפניו מלוכלך בדם, מלא חבורות
ופצעים, ושאלהו: "מי אתה? ומי עשה לך הדבר הזה?" ולא היה בו כוח להשיב לו דבר. הלך
הבעש"ט לדרכו.
למחרתו, כששב הגזלן מעט לאיתנו, ספר לבעש"ט כל המאורע.