ג. מהיכן באה לו ידיעתו בחכמת הקבלה
שמעתי מהרב ר' שמשון הרב דק"ק ראשקוב בן הרב דק"ק פולנאה
מעשה, שהיה איש אחד ונקרא שמו ר' אדם. פעם אחת בא ר' אדם למערה אחת ומצא שם
כתבים שהם רזין וסתרין דאורייתא.
פעם אחת בקש ר' אדם הנ"ל את הקיסר לסעודה. הבטיח לו הקיסר לבוא. והוא היה דר בבית
קטן מאוד. ועניין הסעודה היה, שראה ר' אדם כי מלך אחד הכין סעודה בשביל מלך אחר, והייתה
ההכנה שתי שנים בכדי שבתוך זמן זה יבנה פלטרין גדולים. ועשה המלך עליות של זכוכית טובה,
שקורין קרישטאל, טוב ומהודר, ועל העליות הולכת אמת המים, ודגים משוטטין במים לכאן ולכאן,
והכין קרידינצין תשמישי כלים של כסף וזהב, ואכילות ומשקאות ומשרתים לפי כבוד המלך,
והגבילו זמן לאיזה יום יבוא המלך לסעודה, וליום זה בקש ר' אדם את הקיסר לסעודה.
נסע הקיסר עם כל שרי המלוכה אל ר' אדם לסעודה. היה בתוך שרי המלוכה שר אחד שונא
לישראל מאוד, ורצה לפתות את הקיסר שלא ייסע לסעודה, כי יהיה לו בושה, שידע שאין לו לר'
אדם לא פלטרין ולא סעודה. והקיסר לא שמע אליו ונסע, ובדרך היה מפתה אותו גם כן שיחזרו
לחצר הקיסר, ולא שמע אליו גם כן. ואף על פי כן שלח שר אחד לראות אם הכין מה לסעודה ואם
יש מקום בביתו. בא השליח ואמר, שבית קטן יש לו כמו שהיה מקודם. אף על פי כן נסע הקיסר.
כשבא סמוך לעיר, שלח עוד שליח והשיב תשובה כבראשונה.
וכשבא הקיסר לרחוב שדר שם ר' אדם ראה פלטרין גדולים וחצר גדולה, ונכנס לחצר עם שריו
ועבדיו. מיד לקחו העבדים כל הסוסים להעמיד אותם ברפתים. ועבדו המשרתים כל אחד ואחד
על מה שנתמנה, רק שהיו כולם אילמים. אכלו ושתו כל טוב.
אמר להם ר' אדם: "אכלו ושתו כרצונכם, רק שלא ייקח אחד מכם מכאן שום כלי מהכלים". ואחר
כך אמר ר' אדם: "כל אחד ואחד מה שירצה יאמר לפני: דבר זה אני רוצה - ויניח ידו בכיס
שבבגדים שלו וימצא אותו דבר".
התחיל הקיסר ואמר דבר - ומצא בכיס בגד שלו. וכן עשו כל שרי המלוכה. וכשהגיע לאותו השר
שונא ישראל אמר גם כן איזה דבר, ואמר לו: "שים ידך בכיס הבגד שלך". וכשנתן ידו בתוך כיס
של בגד שלו טינף את ידו, והוציא את ידו מטונפת, והיה סרחון גדול. צווה הקיסר לדחות אותו
לחוץ. רחץ את ידו במים ולא הועיל. התחיל להתחנן לפני א' אדם.
אמר לו ר' אדם: "אם תקבל עליך שלא תהיה יותר שונא ישראל - מוטב, ואם לאו - יהיו ידיך
מטונפות כל ימי חייך". קבל עליו. - - והקיסר נטל שתי כוסות מקרידינץ אחד וטמן בחיקו. ואחר
שנסע הקיסר נעלמו הפלטרין, ולא נחסר בהן כי אם שתי כוסות, ומה שאכלו ושתו. וכשהגיעו
הגזיטין העיתונים בעולם ונודע החידוש שנעשה, שנעלמו הפלטרין עם כל ההכנות, וחזרו
הפלטרין למקומם הכל בשלמות, רק שנחסרו שתי כוסות ומה שאכלו ושתו, - וכשהגיעו הגזיטין
אל הקיסר, שלח אגרת אל המלך הנ"ל וכתוב בתוכה: "יש אצלי יהודי אחד שהביא לנו הפלטרין
שלך, ואנו אכלנו בסעודה שהכינות. ולסימן אני שולח לך שתי כוסות שלך".
פעם אחת אמרה לו אשתו לרבי אדם: "עד מתי נהיה מצטערין בהאי דוחקא?"
אמר לה: "מה בקשתך? איזה בגד שתרצי לכי אל הגניזה ותטלי מן המוט מלבוש כמו שאת
מבקשת". הלכה אל החדר ולקחה מן המוט המלבוש כפי רצונה, והכניסה לבית.
הפציר בה שתחזיר, ואמר: "מוטב לנו לסבול את הדוחק בהאי עלמא".
עשתה כן, והחזירה את המלבוש.
בסוף ימיו עשה ר' אדם שאלת חלום למי למסור הכתבים שלו, והשיבו לו שימסרם לר' ישראל בן
אליעזר מעיר אקופ. קודם מותו צווה לבנו יחידו: "הנה יש תחת ידי כתבים, אבל אינך ראוי להם,
כי אם תחקור אחר עיר אחת אקופ, ושם תמצא איש הנקרא ישראל בן אליעזר, והוא כבן י"ד
שנים, ותמסור לו את הכתבים, כי הם שייכים לשורש נשמתו. אם תזכה שילמוד עמך הרי טוב".
אחרי פטירת הרב ר' אדם לקח בנו יחידו, שהיה מופלג גדול בלמוד ומושלם בכל המעלות, עגלה
וסוסים ונסע מעיר לעיר, עד שהגיע לעיר אקופ.
נתאכסן אצל הפרנס-חדש. שאלוהו: "מאין אתה ולאן אתה הולך? לפי הנראה, אין כוונתך לקבץ
ממון".
השיב לו: "הנה אבי המנוח ז"ל היה צדיק מפורסם, וצווה עלי לפני הסתלקותו לישא אישה פה
ק"ק אקופ, ומוכרח אני לקיים כל דבריו".
מיד נעשית כל העיר הומיה. הציעו לפניו כמה שידוכים, ונשתדך עם נגיד אחד, כי נשא חן בעיני
כל רואיו.
אחרי החתונה התחיל לחפש אחר האיש שהוא מבקש ולא מצא כי אם את ישראל, שהוא משרת
בבית המדרש. אבל אחר שהסתכל בו בעין פקוחה נראה לו שאין תוכו כברו, ויכול להיות שזהו
האיש שהוא מבקש. אמר לחותנו:
"הנה בביתך קשה עלי הבלבול, ולא אוכל ללמוד. יעשה נא לי מעלתו מחיצה קטנה
בבית המדרש שאוכל ללמוד שם כסדר, ובמקום רינה שם תהא תפילה".
וכוונתו הייתה שיהיה מצוי תמיד עם ישראל, בכדי שיעמוד על בוריו. לא אחר חותנו לעשות הדבר,
כי יקר בעיניו מאד. וגם צווה לישראל שישרת את חתנו הרב. ובעד טרחתו ישלם לו.
פעם אחת בלילה, כשישנו כולם, עשה בן הרב עצמו כאילו הוא גם כן ישן. והבעש"ט עמד על
עמדו, כדרכו, על התורה ועל העבודה. בחן אותן בן ר' אדם פעם ושתים. בלילה השלישי עמד
הבעש"ט ולמד, ובתוך כך נרדם. עמד בן הרב ולקח קונטרס אחד מהכתבים והניח לפניו, ועשה
את עצמו כאילו הוא ישן עוד. כאשר ניעור הבעש"ט וראה את הקונטרס נזדעזע מאד. למד בו
והצניעו בתוך חיקו. בלילה האחר עשה בן הרב עוד הפעם כך, עד שראה בבירור שזהו האיש
שצווה עליו אביו למסור לו הכתבים. אז קרא לו ואמר:
"אדוני אבי ז"ל הניח לי כתבים אלו, וצווה עליו שאמסור לך. הנה כל הכתבים הם
לפניך. אך בבקשה ממך, תיקר נא נפשי בעיני אדוני, שתלמוד עמי".
השיב לו:
"טוב הדבר. אבל בתנאי, שלא ידע שום בן אדם זולתך, ולא יהיה ניכר ממך שום
תנועה, כי אם שתצווה עלי לשרת אותך כמקדם". וכן עשו.
אחר כך אמר בן הרב לחותנו: "אני רוצה כעת לחיות בפרישות יתרה. אם אפשר להשיג מחוץ
לעיר איזה בית בודד, אשב שם על התורה ועל העבודה". עשה כן. גם בקש את חותנו שישכור
את הנער ישראל שישב עמו בצוותא ושישרת אותו בכל עת שיצטרך לשלחו בשליחות. וגם זה
עשה, כי האיש נכבד מאוד. כאשר ראו אנשי הקהילה שר' ישראל לומד עם בן הרב, אמרו
שבוודאי זכות אביו גרמה לו שיבוא בן הרב לכאן ויקרבהו, כי נראה להם שעכשיו הוא הולך
בדרך טובים, ונתנו לו אישה. אבל לא ארכו הימים ומתה אשתו.
כאשר נתיישבו בבית התבודדותם למדו שם כל הצורך בגפ"ת גמרא, פוסקים, תשובות וגם כל
כתבי הקודש. והנה בכתבים של ר' אדם הייתה קבלה אלהית מעשית.
פעם אחת בקש בן הרב את הבעש"ט שיוריד את שר התורה בכדי שיבינם איזה דבר.
דחה אותו הבעש"ט ואמר: "אם נטעה ח"ו בכוונה אז תוכל להיות סכנה ח"ו".
אבל הוא פצר בו יום יום, עד שלא יכול להשיב את פניו: התענו הפסקה משבת לשבת. ועשו
טבילות כראוי, ובמוצאי שבת קודש כוונו כוונות ידועות, ומיד צעק הבעש"ט:
"וי, וי! טעינו וירד שר האש, ובוודאי ישרוף את כל העיר. לכן אתה, שהוחזקת בעיני
כולם חסיד גדול, לך במהרה אל חותנך ואל כל העיר שיצילו את נפשם, כי מהרה
תישרף העיר".
וכך הווה.
והאיש גדל מאוד בעיני כולם לאיש אלהי ולאיש מופת.
כאשר ארכו הימים פצר בן הרב שנית בהבעש"ט שיוריד את שר התורה. הבעש"ט סרב. אבל הוא
הפציר בו כמה ימים עד שהוכרח לעשות רצונו. התענו הפסקה כנ"ל. ובמוצאי שבת קודש, כאשר
כוונו כוונות הידועות, צעק הבעש"ט:
"אהה, בעבור זה נגזרה על שנינו מיתה בלילה זה. אבל זאת תקוותנו, כי נתחזק על
עמדנו לכוון כוונות כל הלילה, שלא לטעום טעם שינה. אזי בת דינא - בטל דינא! לן
הדין - בטל הדין . אבל אם נתנמנם ח"ו - הרי שינה היא מסטרא דמותא, ויהא
אחיזה לבעל-דבר לשלוט עלינו לגמרי".
עשו כן כל הלילה. אבל קודם אור הבוקר לא יכול בן הרב לעמוד על נפשו ונתנמנם מעט. כשראה
הבעש"ט, רץ במרוצה ועשה רעש גדול שנתעלף פתאום. היו מעירים אותו ולא הועיל. קברוהו
בכבוד גדול.
ואותן הכתבים סגר הבעש"ט באבן אחת בהר, כי השביע את האבן ונפתחה, והניח בתוכה
הכתבים ושוב נסגרה.
ואמר הרב דקהלתנו, ששמע מן המוכיח דק"ק פולנאה, שאמר לעת זקנתו: "יש לי כוח ליקח
הכתבים משם, כי ידעתי מקומם. אבל מפני שהבעש"ט סגר אותם, איני רוצה ליקח אותם". ואמר,
שאלו הכתבים נגלו בפעם החמישית להבעש"ט. ואמר, הכתבים ביד אברהם אבינו ע"ה וביד
יהושע בן נון .