אור ברסלב
תולדות החסידות א. לידת הבעש''ט

תולדות החסידות

א. לידת הבעש''ט

הקדמה

1. נוסח א'

הרב ר' אליעזר, אביו של הבעש"ט, היה דר במדינת וואלאחיא, סמוך לספר. היו הוא ואשתו

זקנים. פעם אחת באו שוללים לעיר ולקחו אותו בשביה, ואשתו נמלטה אל עיר אחרת, ומרוב

עניותה נעשית מילדת, ומזה הייתה פרנסתה.

הוליכוהו השבאים למדינה רחוקה, מקום שאין שם יהודים, ומכרו אותו שם. שרת את אדוניו

באמונה, ונשא חן בעיניו, והפקידהו על ביתו. בקש פני אדוניו שיתן לו רשות לשבות ולנוח ביום

שבת קודש, ומילא את שאלתו. כאשר ארכו לו הימים רצה לברוח, להציל את נפשו, ונתגלה לו

בחלום: "אל תדחוק את השעה, כי עדין צריך אתה להיות במדינה זו".

פעם אחת היה לאדונו איזה עסק ועניין עם המשנה ויועץ המלך, ונתן את הרב ר' אליעזר במתנה

לו. הפליא אותו והגדילו בעיניו, ומיד כאשר בא אל המשנה מצא חן בעיניו ונתן לו חדר מיוחד

שישב שם. ולא היה מוטל עליו שום שירות בעולם, כי אם כאשר בא המשנה מהמלך אזי יצא

לקראתו בספל מים לרחוץ את רגליו, כי כן היה מנהג השרים הגדולים. ובכל אותו משך הזמן

היה עוסק בתורה ותפילה בחדר מיוחד שלו.

פעם אחת היה למלך איזו מלחמה גדולה, ושלח אחר היועץ בכדי שיתייעצו איך שיהא טכסיסי

המלחמה, המצב והמשחית. ובהיות שהיה עניין קשה לעמוד עליו, לא יכלו לעמוד על אמתות

הדבר איך לעשות. נתמלא המלך קצף וחמה על המשנה אשר לא יוכל לעמוד בעת צרה. הלך

המשנה סר וזעף לביתו. כשבא לביתו הלך הרב ר' אליעזר לקראתו בספל מים לרחוץ רגליו,

כדרכו, ולא קיבל. ושכב על משכבו בפנים זועפים. אמר הרב אליו: "אדוני, מדוע פניך זועפים?

ספר נא לי". גער בו המשנה. אבל, בהיותו משרת נאמן לאדונו וחפץ בהצדקו, השליך נפשו

מנגד ובא אליו פעם ושתים, עד שהוכרח המשנה לספר לו כל המאורע. אמר לאדונו:

"הלא לאלוקים פתרונים, כי ה' איש מלחמה. אני אתענה הפסקה ואשאל מהשם

יתברך על רזא דנא, כי הוא גלי רזא".

ושאל על פי שאלת חלום, והשיבוהו כל אופני המלחמה, איך שיהיה, הכל כאשר לכל בביאור היטב.

למחרתו בא אל אדונו וספר לו כל עצת ה' שהורוהו מן השמים. הוטב בעיניו מאד, ומיד הלך אל

המלך בשמחה רבה. ענה ואמר: "אדוני המלך, זאת העצה היעוצה". וספר לו הכל כאשר לכל.

כאשר שמע המלך את כל דברי המשנה, אמר:

"הנה זו העצה היא מפלא יועץ, ואין זה שכל אנושי, אם לא מאיש אלוהי אשר הופיע

עליו די מדרהון עם בשרא לא איתוהי, או להפך - מרוח הטומאה. והנה אני ידעתיך

שאינך איש אלוהי בשום אופן. אין זאת כי אם מכשף אתה".

והוכרח המשנה להודות על האמת ולספר לו כל המאורע. גדלהו המלך להרב ר' אליעזר ועשהו

לשר צבא במלחמותיו, כי ראה בעין פקוחה כי ה' אתו וכל אשר הוא עושה מצליח. בכל מקום אשר

שלחו המלך ללחום מלחמתו היה מצליח מאד. והנה בתוך כך נפל לו בלבו: מה יהיה בסופו? אולי

עתה העת לברוח אל מקומו? - גילו לו מן השמים: "עדין צריך אתה להיות במדינה זו". והנה בא

היום ומת המשנה. אז שמהו המלך על מקומו להיות לו יועץ, כי מצא חן בעיניו, ונתן לו לאישה את

בת המשנה. אבל הרב לא נגע בה, בעזרת השם, וראה כל התחבולות שלא ישב בביתו. ואף אם

נזדמן לו שהיה בביתו לא נגע בה כלל. והנה במדינה הנ"ל לא היה רשאי שום יהודי לדור, וכשמצאו

איזה יהודי אחד הייתה דתו למות. והוא היה כך כמה שנים. פעם אחת אמרה לו אשתו: "אמור לי

מה מום מצאת בי, שלא נגעת בי ואין אתה נוהג עמי כדרך כל הארץ?" אמר לה: "הישבעי לי שלא

תגלי לשום אדם, ואומר לך האמת". נשבעה לו. אמר לה: "יהודי אנכי". מיד שלחה אותו לארצו

בכסף וזהב רב מאד. אבל לסטים שללו אותו בדרך ולקחו כל אשר היה אצלו. בהיותו בדרך נגלה

לו אליהו ז"ל ואמר לו: "בזכות זה יולד לך בן שיאיר עיני ישראל, ועליו יקוים - ישראל אשר בך

אתפאר". בא לביתו ומצא את אשתו שהייתה בעזרת השם בחיים, ונולד להם הבעש"ט לעת

זקנתם, כשהיו שניהם סמוך למאה שנה.

2. נוסח ב'

רבי אליעזר, אבי הבעש"ט, היה דר בכפר, והיה מכניס אורחים גדול: בקצה הכפר הושיב שומרים

וצווה להם כי מיד שיבוא איזה אורח יאמרו לו שילך אצלו ושם יהיה לו טוב, כדי שלא ידאג האורח

אנא יפנה במקום שאין לו מכירין. ואחר שבא האורח אליו נתן לו נדבה הגונה מיד, קודם שאכל,

כדי שיאכל בשמחה. פעם אחת שבחו מאוד בשמים הנהגות טובות שלו, והסכימו לנסותו באיזה

דבר. אמרו: "מי ילך לנסותו?" אמר הס"מ: "אני אלך". אמר לו אליהו הנביא ז"ל: "לא טוב שתלך

אתה. אני אלך". הלך אליהו ז"ל בשבת אחר חצות בדמות עני במקלו ותרמילו, ובא ואמר: "שבתא

טבא", כנהוג. מהראוי היה לגרשו לחוץ, כמחלל שבת. אבל ר' אליעזר היה סבלן, ולא רצה לביישו.

נתן לו מיד לאכול סעודה שלישית בכבוד, וכמו כן סעודת מלוה מלכה. ביום א' בבקר נתן לו גם כן

נדבה הגונה, ולא הזכיר לו כלל מעניין חילול שבת, שלא לביישו. כאשר ראה אליהו ז"ל את מנהגו

הטוב, התגלה אליו ואמר לו: "דע לך שאני אליהו הנביא, ובאתי לנסותך, ובשכר זה תזכה לבן

שיאיר עיני בני ישראל".

זכה לבעש"ט.

ב. גידולו של הבעש''ט

והילד גדל ונגמל. הגיעה עת אביו למות. לקחו על זרועו ואמר: "הנה אני רואה שאתה תאיר נרי,

ולא זכיתי לגדל אותך. אבל, אהובי בני, זכור תזכור כל ימיך שה' אתך, לכן לא תירא משום דבר".

כך גדל הילד אחר פטירת אביו.

והנה אנשי העיר, מפני שיקרה נפש אביו מאוד בעיניהם, גמלו חסד עמו ונתנו אותו למלמד

שילמדהו. הצליח בלימודו מאד. אבל דרכו היה ללמוד כמה ימים ואחר זה לברוח מבית הספר.

היו מחפשים אחריו ומצאוהו יושב לבדו ביער, ותלו הדבר מפני שהוא יתום ואין משגיח עליו,

לפיכך הוא נער משולח, והביאוהו עוד הפעם אל המלמד. כך היה כמה פעמים, שהיה בורח

ליער להתבודד שם, עד אשר בהמשך הזמן נתקרר הדבר ונתייאשו מליתן אותו למלמד.

גדל הילד שלא כדרך הארץ. השכיר את עצמו להיות עוזר-מלמד להוליך ולהביא תינוקות של בית

רבן לבית התלמוד ולהוליכן לבית הכנסת לומר "אמן, יהא שמיה רבא" וקדושה ו"אמן" בקול נעים.

וזאת הייתה עבודתו עבודת הקודש, עם תינוקות של בית רבן, שהוא הבל שאין בו חטא. ובכל עת

הליכת התינוקות היה מזמר עימהן בקול נעים ובחשק רב והיה נשמע למרחוק, כי עבודתו הייתה

עולה למעלה למעלה, כי היה הנחת גדול למעלה כמו מהשיר שהיו הלוויים אומרים בבית המקדש,

והייתה עת רצון גדול למעלה. ובא גם השטן בתוכם, כי הבין עד היכן הדברים מגיעים, ונתיירא

לנפשו פן תגיע העת שיתבלע מן הארץ. נתלבש השטן במכשף אחד. ובעת הליכת הבעש"ט עם

התינוקות בחשק רב וקול זמר נעים נתהפך לחיה הנקראת וולקולאק, ונפל עליהם ונסו כולם

מפחדו, ויש מהם שנפלו לחולי, רחמנא ליצלן, ונתבטל התמיד.

אחרי כן זכר הבעש"ט דברי אביו ז"ל, שלא יירא משום דבר, כי ה' אתו. ונתחזק בה' אלוקיו והלך

אל בעלי בתים, אבותיהם של התינוקות, ודבר על לבם שיתנו את הילדים על ידו, כי הוא יעמוד

עליו ויהרגהו בשם ה'. ולמה יבטלו בשביל זה תינוקות של בית רבן, שהוא עוון גדול מאד? שמעו

לדבריו. לקח בידו מקל טוב וחזק. וכאשר הלך עם הילדים בשיר בקול נעים ובגיל ורינה נפלה

עליהם החיה הידועה. רץ אליה והכה על מצחה ומתה. למחרתו נמצא שהערל המכשף מוטלת

נבלתו על הארץ.

מאז נעשה שומר בבית המדרש. וכך היה דרכו: כל זמן שהיו יושבי בית המדרש ניעורים היה הוא

ישן, וכשישנו הניעורים אזי ניעור הישן ועבד עבודתו עבודה תמה, עד שבאה העת שיתעוררו בני

אדם, אז חזר הוא לישן, וסבורים היו שהוא ישן כל הלילה מרישא לסיפא.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה