אור ברסלב

תולדות החסידות

הקדמה

תוכן המאמר

מיסד החסידות היה ר' ישראל בן אליעזר, המכונה בעש"ט =בעל שם טוב . הוא נולד לערך שנת

ת"ס בעירה זעירה אקופ.

הידיעות על חייו הראשונים מעולפות בדברי אגדה.

בראשית ילדותו נתייתם מאבותיו והיה מתגדל על חשבון הצדקה של בני העיירה. היו מספרים

עליו, שבימי ילדותו לא היה תלמיד שקדן בחדר מלמדו, והיה בורח בכל פעם ליער, ושם היה

מתבודד עם הרהורי לבו. בן י"ב שנה נעשה כבר ריש דוכנא אצל מלמד אחד: היה מוליך התינוקות

מבתיהם לחדר המלמד ומחזירם מן החדר לבתיהם, וגם היה הולך עמהם לבית הכנסת ומרגילם

להשתתף בתפילה בעניית "ברוך הוא וברוך שמו", "אמן", וכיוצא בזה. נפשו הענוגה והרגשנית

הייתה מושכת אחריו את התינוקות, שהיו אוהבים אותו מאוד.

לאחר זמן נעשה עוזר לשמש בבית המדרש. גם כאן היה מתנהג שלא כדרך שאר בני אדם: ביום

היה עושה בשעה קצרה מלאכתו המוטלת עליו, ושאר הפנאי היה מבלה בשינה, ובלילה היה ער

ויגע בתורה ובעבודת שמים. לכאורה, היה עוסק באותו פרק גם בנגלה גם בנסתר. כשרונותיו היו

יפים ועלה בידו לרכוש הרבה ידיעות.

בן י"ח נשא אישה. זמן לא רב אחר חתונתו מתה עליו אשתו.

אחר כך נעשה שוב ריש דוכנא אצל המלמדים. בפרנסה זו היה עוסק בכמה עיירות בגליציא.

לאחר זמן סדר לו חדר בפני עצמו ונעשה מלמד ברשות עצמו בעיירה אחת, טלוסט, לא רחוק

מעיר ברודי.

מחמת כמה מעלות טובות שהיו בו, שהיה פקח ובעל תורה ובעל נפש יפה, נעשה מפורסם

בעיירה, היו בוחרים בו לשליש בדיני בוררין.

פעם נזדמן לו בדין בוררות אדם חשוב, ר' אפרים מקוטוב. ר' ישראל המלמד מצא חן בעיני ר'

אפרים, והלז החליט ליתן לו לאישה את בתו הגרושה. הציע לפניו העניין והוטב בעיניו. עשו

תנאים. בדרכו לברודי מת ר' אפרים פתאום. בזמן המיועד הלך ר' ישראל אל אחי הכלה, ר'

אברהם גרשון, לישא אשתו. ר' אברהם גרשון היה מחכמי הקלוז בברודי והיה מפורסם בתורתו

בנגלה ובנסתר. רבני דורו היו חולקים לו כבוד גדול. ר' ישראל בא אליו כשהוא לבוש אגנינה

קרועה, כדרך שלובשין האיכרים העניים. כשנכנס חשבהו ר' אברהם גרשון לעני מחזר על

הפתחים ורצה ליתן לו נדבה. אבל ר' ישראל הוציא מכיסו כתב התנאים, שהייתה עליו חתימתו

של ר' אפרים. למורת רוחו הוכרח ר' אברהם גרשון להסכים על השידוך, מפני שהייתה הכלה

חוששת לעבור על רצון אביה המנוח והחליטה לינשא לו.

ר' ישראל היה דרכו להתחפש לאדם פשוט ועם הארץ. רצה ר' גרשון ללמדו תורה, והעלה חרס

בידו, כי נראה לו שגיסו הוא גס ובעל מוח מטומטם. רצה ליפטר מעם הארץ זה, והציע לפני מלכה

חנה - כך היה שם אחותו - שתבחר לה אחת משתי אלה: או שתתגרש מבעלה או שתלך לה

לגור עמו במקום אחר, כדי שלא תהא מעטה חרפה על אחיה. לא רצתה להתגרש, ובחרה לעקור

עם בעלה מברודי למקום אחר. קנה להם ר' אברהם גרשון סוס ועגלה והלכו לחיות באשר ימצאו.

נתיישבו בהרי הקארפטין, בין ערי קוסוב וקוטוב. הבעל היה חופר טיט ומעמיס על העגלה, והאישה

הייתה מוליכה הטיט לעיר ומוכרת, מזה הייתה פרנסתם בדוחק.

לעומת זאת מספרת האגדה שהיה לו לר' ישראל סיפוק פרנסה רוחנית באותו המצב של חיים

שהיה חי בזמן ההוא, שהרי היה אפשר לו לחיות חיי התבודדות ולעסוק הרבה בעבודת השם

יתברך.

לפי האגדה ארכו החיים הללו שבע שנים.

אחר כך נעשה ר' ישראל שוחט בכפר קסילוביץ', הסמוך לעיירה יאזלוביץ'. אבל גם בפרנסה זו

לא התמיד זמן רב, ונעשה חוכר של קריצ'מה בכפר. היא הייתה ה"אשת חיל" - הייתה מתעסקת

בפרנסה - והוא בנה לו צריף ביער והיה חי לו שם חיי התבודדות.

באותן הזמנים היה מעורב עם האיכרים ומצוי תדיר עמהם בחיק הטבע, ביער. למד מהם להכיר

הטבע של כמה מיני עשבים ולהשתמש בהם לצורכי רפואת חולים. מקצוע זה היה מעסיק אותו

הרבה. במשך הימים נעשה עניין זה עיקר פעולתו. לבסוף גמר בדעתו לעזוב כל מיני פרנסותיו

וליעשות "בעל שם". נתישב שוב בעיירה טלוסט, וכאן התחילה פעולתו החדשה ברפואת חולים.

נעשה מפורסם בכל הסביבה.

מתחילה היו "בעלי השמות" ילדי הקבלה המעשית. בעלי שמות היו מצויים הרבה בתפוצות

ישראל. גם במערב אירופה היו מצויים בעלי שמות שהיו עוסקים בפעולתם. באותה התקופה

הייתה אירופה מלאה רמאים, שכמה מהם היו מרומאים על ידי עצמם. היו הרבה בני אדם עוברים

ומכריזים על עצמם שיש בכוחם לגלות אוצרות סתרים על ידי לחשים וקמיעות. הרבה היו חולמים

על מציאת אבן הפילוסופים וסם החיים. כמה מגאוני המדע היו מהרהרים על האפשרות להפוך

כסף לזהב בעזרת המגיה הלבנה או החכמה השחורה.

בעסק של בעל שם היה מטפל, למשל, אדם חשוב ולמדן גדול כמו הרב חיים יוסף דוד אזולאי

חיד"א , בעל הספר "שם הגדולים": בשנת תקל"ח נתן לאישה שתבלע "שמע ישראל", סגולת

הרמ"ע, חיד"א היה מפורסם בתור "אלהי" oniviD אפילו בין הנכרים.

כדאי להזכיר כאן על "בעל שם" ממין אחר: הבעל שם מלונדון, ר' שמואל יעקב חיים פאלק klaF ,

מוצאו יהי מפולניה. משערים שהיה מעיר ecyahdoP בפודוליא. התחילה היה קובע מושבו בכמה

מקומות במערב אירופה, והיה מעסיק המוחות במעשי להטים ומופתים. הגראף wozuaR ed מספר

בזיכרונותיו על פעולותיו של פאלק בקבלה ובמגיא, שעשה לעיני כמה אנשים ידועים. בוויספליא

רצו בעלי השררה לגונו בשריפה, כדין מכשף, לפי שהודיע כי יש בכוחו לגלות אוצרות נסתרים.

לפיכך הוכרח לעקור משם ולברוח ללונדון. כאן השתקע כל ימיו: בנה לו בית עם סוכה ובית

הכנסת, והזמין שני חזנים. כינס לו הרבה ספרים מכמה מקצועות: הוא היה מתעניין גם בספרי

דקדוק, פילוסופיה וכדומה. היה מעורב עם הבריות בתור בעל מופת. בני מלכים ודוכסים וסתם

אנשים מן הסביבה הגבוהה היו פונים אליו. פרסומו הגיע לידי כך, שהיו מסיחים במעשי נפלאותיו

בסביבות הנוצרים בפאריס. היה מאסף ממון הרבה, אבל היה מחלק גם כן צדקה הרבה. היו

מספרים עליו הרבה מופתים. כן, למשל, היו מספרים עליו שהפסיק דליקה, שנפלה בבית הכנסת

הגדול שבלונדון בכוח של ארבע אותיות שכתב בידו על משקוף הפתח. המנורה שבביתו הייתה

דולקת שלושה שבועות במידת השמן שהיה בה כדי דליקת מעת לעת. פעם סגר עצמו בביתו

לשישה שבועות בלי מאכל ומשקה. בסוף זמן זה נכנסו לחדרו מנין של עשרה אנשים ומצאוהו

יושב על הכיסא, ראשו מוכתר במצנפת של זהב, על צווארו שלשלת של זהב ועל מצחו ציץ של

כסף ועליו כתובים שמות קדושים.

בייחוד היו שכיחים בעלי שמות בפולניה ואוקראינה. אולם בארצות הללו היה הבעל שם מטיפוס

אחר קצת: זה היה טיפוס של רופא עממי, שהיה פועל אמנם גם הוא על ידי קמיעות של שמות

ולחשים, אלא שיחד עם זה היה הבעל שם אוחז במקצוע הרפואה גם באמצעים אחרים, כמו

עשבים וסמים שונים, שטיבם היה ידוע בסביבות המכשפים והרופאים הכפריים. על הרוב היו

בעלי השמות מתעסקים בגירוש לצים ודיבוקים מתוך החולים שהיו אחוזים בהם.

גם בין השמות שבפולניה ואוקראינה היו אנשים שהיו להם יחס לתורה ולספרות, כמו ר' יואל בעל

שם מזאמוטש, בן דורו של ר' ישראל בעש"ט. לר' יואל הייתה אפילו שיטה ידועה בענייני עבודת

שמים ומוסר, וגם היו לו תלמידים. היו פונים אליו גם כן מחברים לקבל הסכמות על ספריהם: כל

כך היה אדם חשוב ומפורסם בדורו.

מתחילה נעשה גם ר' ישראל "בעל שם" רגיל: היה רופא חולים על ידי קמיעות ועל ידי רפואות של

עשבים, וכיוצא באלה. נתמחה הרבה ונתפרסם הרבה בערי פודוליא ווליניא.

אבל ר' ישראל לא מצא די סיפוקו הרוחני רק בעסק של בעל שם פשוט. יחד עם רפואת הגוף היה

עוסק גם ברפואת הנפש: היה מורה למכיריו ומקורביו את דרכי החיים ואת דרכי האמונה. בזכות

פעולתו זו קיבל תוספת לכינויו, ומן הזמן ההוא ואילך היו קורין לו בשם "בעל שם טוב", כינוי זה

בהרחבתו בא ללמד, שאין אדם זה עוסק בעסקי "בעל שם" רגיל, אלא שהוא אדם שקנה "שם

טוב" לעצמו. הכינוי "בעל שם טוב" היה חביב על ר' ישראל מאוד: כמו כל "בעל שם", היה נוהג

גם הוא לשעבר להוסיף בחתימתו אחר שמו התיבות "בעל שם", אבל מעכשיו התחיל להוסיף

בחתימתו התיבות "בעל שם טוב" בקיצורן: בעש"ט.

כשנעשה בעש"ט שינה גם מקומו ונתיישב בעיר מז'יבוז' בפודוליא . בעיר זו הייתה קהילה

יהודית עתיקה שהייתה מפורסמת ברבניה, שהיו מגדולי בעלי התורה. הכרוניקן מזכיר עיר

זו, בתוך רשימת שאר הקהילות שסבלו בגזירות ת"ח ות"ט, בתואר מיוחד: "אורה של תורה".

במז'יבוז' חי הבעש"ט והרביץ תורתו, לפי המסורה, י"א שנה.

מצד אחד היה הבעש"ט מושך אליו אנשים פשוטים, שהיו זקוקים להוראותיו והדרכותיו בחייהם

המעשיים, ומצד אחר היו נוהרים אליו גם בעלי התורה ועוסקים בספרות, רבנים ויחידי סגולה,

שהיו באים ויושבים לפניו ומקשיבים לתורתו ולחכמתו. כך נצטפפה מסביב לו חבורה הגונה,

שהיה הרב עומד בראשה ומטיף לה תורתו לשיעורין. תורה זו הייתה ניתנת בצורת פתגמים

חריפים וקצרים, פירושים מדרשיים על ציטטות מתוך הספרות העברית, משלים וכדומה.

התלמידים היו קשבנים גדולים והיו קובעים דברי הרב בלבם. אותם שהיו עוסקים בחיבור

ספרים היו משבצים תורות הרב בתוך ענייני חיבוריהם.

הגדול שבתלמידים היה ר' יעקב יוסף כ"ץ. הוא קבע את דברי הבעש"ט ששמע מפיו בתוך ספריו,

ובייחוד בספרו המפורסם "תולדות יעקב יוסף". על דבריו של הבעל תולדות יעקב יוסף כדאי

לסמוך, שהוא מביא את דברי הבעש"ט כמו שיצאו מפיו, שהרי במקומות אחדים שהוא חושש

לשכחת הלשון או הסגנון של הרב הוא בא ומתנצל בפירוש על כך. במקום אחד הוא אומר, למשל:

"שמעתי ממורי דברים נוראים ורשמתי ראשי פרקים בנייר בפני עצמו, ואינו מביא את הדברים,

מחמת שלא רשם בהם לעצמו אלא "ראשי פרקים".

גם נכדו של הבעש"ט, בעל דגל מחנה אפרים, שנתגדל על ברכי זקנו, מביא כמה מפתגמיו

ודבריו.

כך נשתמרו לדורות מחשבותיו של הבעש"ט ותורתו.

הבעש"ט נפטר ז' סיוון תק"ך.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה