ד. ההתגלות
בהגיעו לגיל שלשים ושש הותר לו להתפרסם והחלה ההתגלות שלו כמנהיג. ספר שבחי
הבעש"ט שמר על כמה מסורות בפרשה זו. בשניים מסיפורי ההתגלות, מתגלה הבעש"ט באופן
אישי לבודדים והם המפרסמים את דבר קיומו ואילו בשניים אחרים ההתגלות היא ציבורית
וראשיתה בריפוי חולים, שלאחריה באה המנהיגות הרוחנית. ההתגלות הזאת היתה בטלוסט
שבה היה "מלמד".
הסיפור היחיד שבו מופיע שמו של האדם שבפניו מתגלה הבעש"ט הוא הסיפור הקשור בשמו
של רבי דוד מקולומיא, המוכר לנו גם ממקורות אחרים, והוא גם סיפור ההתגלות היפה
ביותר. רבי דוד מקולומיא נאלץ לשהות בבית הבעש"ט. להפתעתו בחצות הלילה הוא רואה
אור דולק בתנור וסבור היה ששריפה היא. הוא מעורר את אשת הבעש"ט, וזו הפעם היחידה
שהיא נקראת בשמה , היא מציעה שהוא יכבה את האש ואז הוא מגלה שאש זו היא אור
הזורח על הבעש"ט והוא מתעלף מהתרגשות.
גילוי זה עדיין אינו מקנה לבעש"ט את הפרסום, עד שבא לשם תלמיד אחד של רבי אברהם
גרשון מקיטוב, הוא מסרב להיות בבית הבעש"ט גם בשבת. נסיבות, שהבעש"ט גרם להם,
הכריחו אותו להיות בשבת אצל הבעש"ט והוא נדהם לראות ש"עם הארץ" הזה בפי בציבור,
טובל במקוה ונוטל ידיו בשבת לשתים עשרה חלות. בליל שבת מופיע עדיין הבעש"ט כ"בן
כפר" והאורח מסביר לו את פרשת השבוע כמו שמסבירים לאיש כפר כזה, היינו תרגום מילולי
של הפסוקים מעברית ליידיש. גם הוא מתעורר בלילה ורואה אש בוערת וגם הוא מתעלף.
בשבת בבוקר כבר היה הבעש"ט "בהתגלות" ואמר "דברי תורה, רזין דאורייתא אשר לא
שמעתן אוזן מעולם". במוצאי שבת הוא "גוזר" עליו שיגלה ל"כת החסידים הגדולים" אשר
היו בעיר וגם "לרב דקהילה" - סביר שמדובר בקיטוב, שבה "הרב דקהילה" - רבי משה
מקיטוב - כבר ידע את גדולת הבעש"ט. התלמיד אשר צווה - למרבה האירוניה - לא לגלות
זאת לרבי אברהם גרשון, עשה את מלאכתו באמונה ו"הלכו כולם לכפר שלו לבקש אותו
שיבוא העירה". הבעש"ט כבר ראה ברוח קדשו שהם באים אליו והוא הלך לקראתם. הם
נפגשו ביער והכתירוהו למנהיגם. ההתגלות היא רוחנית.
רבי ישראל מכנה את עצמו "בעל שם טוב", היינו העוסק בלחשים, קמיעות וסגולות. מקצוע
"בעל השם" היה ידוע בתקופה זו, בעקבות התפתחות הקבלה, אלא שלרבי ישראל נוספה
המילה טוב - בעל שם טוב. לתואר זה ניתנו פרשנויות שונות, אולם הוכח שתואר זה לא היה
בלעדי לרבי ישראל והיו גם בעלי שם אחרים שהוסיפו את המלה "טוב" לתארם.
ריבוי המבקשים את קמיעותיו של הבעש"ט הצריך קבלת סופר מיוחד לשם כך. הראשון שזכה
בתפקיד זה היה רבי אלכסנדר סופר, חותנו של רבי דב בר ב"ר שמואל מחבר "שבחי
הבעש"ט", אולם בהסכמת הבעש"ט, עבר לשדה - לבן, ברדיטשוב ובסוף, גם זה בהסכמת
הבעש"ט, לנימרוב, דבר שאיפשר לחתנו להיות במחיצתו של רבי יעקב יוסף מפולנאה, שהיה
אז רב בנימרוב. במקומו נבחר לסופר - רבי צבי הירש סופר, התופס מקום נכבד בפעילותו של
הבעש"ט.