ג. נישואיו עם אחות רבי אברהם גרשון מקיטוב
משם, אולי בסיבת המיתות הפתאומיות, עבר "לקהילה הסמוכה" לבראד - עיר המחוז
הגדולה. בקהילה זו מצא חן בעיני כולם "והיה למדן מופלג עד מאד והיה חכם גדול עד שכל
דברי הקהילה נחתכים ונגמרים על פיו וכאשר היה ריב בין אנשים ויבואו אליו, היה מוציא
לאור משפטם, ושניהם - הזכאי והחייב - היה לבם שלם עמו".
באחד המשפטים האלה הופיע לפניו, אביו של רבי אברהם גרשון מקיטוב - בעל שבחי
הבעש"ט קורא לו אברהם ובודאי טעות היא שהרי בנו היה שמו אברהם - יש הקוראים לו
אפרים. פסק הדין מצא חן בעיניו והוא הציע את בתו הגרושה חנה לבעש"ט, שראה ברוח
הקודש ש"בתו היא בת זוגו". הבעש"ט הסכים ובתנאי שלא ייכתב בהסכם שביניהם שום
דברי שבח על עצמו אלא ייכתב שמו בלבד ישראל בן אליעזר.
בדרך חזרה לביתו האב מת, ובניו הופתעו למצוא בין הכתבים תנאים בין אחותם הגרושה
לבין אדם בלתי מוכר. היחידה שקיבלה את התנאים כמות שהם היתה הכלה בעצמה, "אחר
אשר הוכשר בעיני אבינו אין להרהר אחרי זה".
משנסתיים "זמן" המלמדות, בא הבעש"ט לבקש את כלתו ואולם הוא עשה זאת בהסתרה
מלאה. הוא הופיע "כאחד הריקים בפלעציל קצר וחגורה רחבה וישנה את טעמו ולשונו".
מכאן ואילך עברו על הבעש"ט ימים קשים ביותר. אחי האשה - רבי אברהם גרשון מקיטוב
רצה להתפטר מהגיס הבלתי קרוי, שנתברר שאינו רק עם הארץ ובור, אלא גם "לא יוצלח בכל
מעשיו". הסתבר שהבעש"ט בראותו את יחסו העוין של הגיס המוצג בצדק כאישיות מרכזית
בברודי עשה הכל כדי לחזק את הרושם של "לא יוצלח". היחידה שידעה על "הסתתרותו" של
הבעש"ט, היתה אשתו חנה שלא גילתה דבר.
רבי אברהם גרשון משלח מהעיר את גיסו, והוא קונה לו סוס לצרכיו. הבעש"ט עובר עם אשתו
לגור "בין ההרים הגדולים", שמשערים שהם ההרים שבין קיטוב לקוסוב. הבעש"ט היה
"חופר טיט" והיא, חנה, היתה מוליכה את הטיט לעיר ומוכרת לזקוקים לו. הבעש"ט "היה
מתענה תמיד בהפסקות גדולות וכאשר היה רוצה לאכול היה חופר גומא בארץ ונותן לשם
קמח ומים והיה נאפה מחום החמה וזה היה כל מאכלו אחר תעניתו".
לאחר שנות ההתבודדות הוא עובר למקומות ישוב ומתפרנס כעוזר למלמד, כמלמד, כשוחט
בכפר קישלוויץ הסמוך ליאזלוביץ, שם דבקים בו רבי יצחק דוב לימים הרב מיאזלוביץ ורבי
מאיר ]הרב מאוסטרהא לעתיד , שניהם בני רבי צבי מרגליות - הרב מיאזלוביץ, אולם עדיין
הבעש"ט ממשיך בהסתתרותו.
משם חוזר הבעש"ט לברודי ורבי אברהם-גרשון מקבלו כמשרתו וכעגלון בשרותו, אולם
הבעש"ט ממשיך בתכסיסיו ורבי אברהם גרשון משלחו שנית והפעם ל"איזה כפר כדי
שיתפרנס שם". עיקר הפרנסה מוטל על חנה ואילו הבעש"ט "בנה לעצמו בית התבודדות ביער
ושם היה מתפלל ולומד כל הימים לרבות הלילות". בכפר נהג לטבול במקוה שבנה לו, לבש
בגדי לבן, בצע על י"ב חלות כמנהג המקובלים. אבל כלפי זרים נהג עדיין כבור וכעם הארץ.
מפעם לפעם ברדתו אל העיר - ולא ברור אם לברודי או לקיטוב - הוא נחשף לשעה, אבל
מצליח לחפות על הדברים.