ג. לאופיו של הקדושת לוי · 7. ברכה לגנבים
יהודי אחד היה צריך להשיא בתו הבתולה. תפר לה הלבשה והכין הכל בתיבה. באו גנבים בלילה
שקודם החתונה וגנבו הכל, כל ההלבשה עם התיבה. לא שיירו אפילו כתונת.
הלך היהודי במר נפשו אל הקדושת לוי וקבל לפניו על אסונו.
אמר לו הרב: "תבוא אלי מחר".
היה סובר האיש שבודאי יש בדעתו של הרב לעשות נדבה בשבילו.
והרב אסף הב"ד צדק שלו, עמד לפניהם ואמר: "יש לי דין תורה עם הכביכול".
אמרו לו: "יסדר כבודו טענותיו".
התחיל הרב מסדר טענותיו: "הרבש"ע הרי ודאי שצריך לקיים כל התורה. ובתורה הרי כתוב לא
תגנוב, ורז"ל אמרו: לאו עכברא גנב אלא חורא גנב. והוא, הכביכול, הריהו אדון כל הארץ. אם כן,
כל מקום הוא שלו. נמצא שאצלו, כביכול, יש ח"ו הגנבה".
והתחיל תובע: "כתבו הפסק דין".
כתבו הבית דין הפסק: "הואיל והעניין הוא כך וכך, אם כן חייב הרבש"ע להחזיר לפלוני הגנבה
שנגנבה הימנו".
אחר כך עמד הרב וטען שוב: "אבל אליך, רבש"ע, ודאי שאינם צריכין לשוטרים כדי להביא לידי
גביה. בבקשה, יקבל היהודי את הגניבה".
למחר בא היהודי אל הרב, כמו שצווה לו. אמר הרב: "היום או מחר תקבל את הגנבה".
וכך הווה: בערב השני שמע היהודי קול דופק בחלון. "הי קום! תן לי יי"ש ואני אגיד לך היכן הגנבה
שלך. אבל בתנאי שתגיד לי מהי הסגולה שעשית כדי שימצאו החפצים".
והמשיך אותו ברנש את דבריו:
"אצל ביתך עומדת כבר התיבה עם החפצים. שלושתנו גנבנו אותה שלשום. טלטלנוה ליער. שם
חפרנו בור עמוק והסתרנוה לפי שעה, עד יעבור זעם. השכמנו שנים מחבורתנו בבוקר והלכנו
לאותו מקום והנה התיבה עומדת על הקרקע מלמעלה. חשבנו: לכאורה, היה מי שרצה לגנוב
את התיבה. הלך אחד מאתנו אחר השלישי. כשבא גם השלישי קברנוה שנית עמוק, עמוק. באנו
לעת ערב, והנה שוב התיבה מבחוץ על האדמה. אז החלטנו: צריך לעמוד ולארוב לגנב. צריך
לינקום בו. והנה, ראה זה פלא, התיבה מתרוממת לעינינו מעצמה. אז ראינו שאין הדבר פשוט
כלל. אם כן, נטלנו את התיבה, טלטלנו אותה רגלי במרחק של חצי מיל, עד שעלה בידינו ליקח
עגלה ולהובילה לכאן אל ביתך."
אמר לו היהודי לגנב: "לא עשיתי שום סגולה. רק הלכתי אל הרב וקבלתי לפניו על צרתי. וכך וכך
הגיד לי."
"אם כן," אמר הגנב "בבקשה ממך שתביאנו אל הרב. רוצים אנו לבקש ממנו שלא יזיק לנו".
הוליך היהודי לשלושת הגנבים אצל הרב.
אמר להם הרב: "אם תבטיחו לי שלא תגנבו יותר, אתן לכם ברכה".
הבטיחו בהן שלהם. נתן להם ברכה ופטרם.