אור ברסלב
תולדות החסידות ג. לאופיו של הקדושת לוי

תולדות החסידות

ג. לאופיו של הקדושת לוי

ב. אחר החתונה

א.

כשבא הקדושת לוי לברדיטשוב היו הרבה פלגאים עליו. היה שם תקיף אחד, ברוך וויינשינקיר

שמו, שהיה חשוב גדול אצל הפריץ.

פעם אחת, בערב שבת, כשלא היה הרב בעיר, נטל ברוך להרבנית ולבני הרב והושיבם בעגלה

של זבל והוליכם מחוץ לעיר.

היו החסידים נרגזים ונרעשים ממעשה זה. במוצאי שבת נטלו עגלה ונסעו אל ר' זאב מז'יטומיר.

נכנסו אליו בבוקר וספרו המעשה. אמר להם שיבואו אליו אחר התפילה. כשבא אחר התפילה

חשבו: "ודאי יקלל הצדיק לברוך וויינשינקיר כמו שהוא ראוי". לבסוף אמר להם ר' זאב: "מה

אעשה? רציתי להענישו. והנה קודם שלקחתי בידי הסידור להענישו, כבר היה עומד הרב

מברדיטשוב עם התהילים בידו ומבקש מהקב"ה שלא יזיק לו".

ב.

פעם אחת בבוקר, בשעה שהלך לתפילה מעוטף בטלית ותפילין, יצאה לקראתו אישה אחת,

אשת מתנגדו ושונאו, ושפכה עליו קיתון של מים וקראה לו: "צא מכאן, איש רע ונבזה!"

נכנס ברוב התפעלות לבית הכנסת ואמר: "רבש"ע, ודאי לא עשתה אישה זו בלי ידיעת בעלה.

בבקשה ממך, אל תענש ממרומים, כי היא באמת אישה כשרה העושה רצון בעלה".

2. תלמיד

הרב בעל מאור ושמש, כשהיה ילד קטן כבן חמש שנים התחפש תחת טליתו של הרב מברדיטשוב

לראות מעשהו, כדרך ילדים. מאז בערה בילד אש קדושה והופיע בו כוח הקדושה עד כי גדל למאוד.

כשנתגדל ברבות הימים היה מקורב להרב בעל נועם אלימלך. פעם התפאר ר' אלימלך בבעל

מאור ושמש שהוא תלמידו. הביט הרב מברדיטשוב בפניו של המאור ושמש והכירו ואמר: "שלי

הוא".

3. כינוי

שם כינויו של ר' לוי יצחק היה "רחום". ובשם זה היה רשום בפנקסי הרשות. כינוי זה קבל בדרך

זו:

בשעה שיצא צו על פי נימוסי המלכות שיהיה לכל אדם שם כינוי נוסף על שמו העצמי, היה הולך

פקיד בברדיטשוב מבית לבית לרשום כל אדם בכינויו. כשבא אל ר' לוי יצחק ושאל להרב מה שמו

אשר יקרא לו, היה הולך הרב וטוען עם הפקיד: "הדבק במדותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום"

והפקיד היה יושב בשעת מעשה לפני פנקס פתוח והיד היתה כותבת, וכתב לפי תומו: "השם לוי

יצחק, והכינוי רחום".

4. מתן צדקה לעניים

כשנתקבל הקדושת לוי לרב בק"ק ברדיטשוב התנה עם מנהלי העיר שלא יטריחוהו לכל אסיפה

מאסיפות הקהל, אלא אם ירצו לתקן מנהג חדש. אבל בדבר ישן לא יטריחוהו.

פעם אחת התאספו מנהגי העדה להנהיג דבר חדש, היינו לעשות תקנה בעיר שלא יתנו לעניים

להחזיר על הפתחים, אלא שיתנו להם הספקה מקופת הקהל בכל חודש. קראו לאספה זו גם

להרב הקדושת לוי. כשבא הרב ושמע את דבר התקנה החדשה, אמר להם:

- "אחי, הלא ביקשתיכם שבעניין מנהג או תקנה ישנה לא יטריחוני לאספה ולא יביאוני לידי ביטול

תורה?"

אמרו לו: "רבינו, הלא דבר חדש אנו עושים בזה?"

השיב הרב: "טועים אתם, לא חדשה היא, אלא מנהג עתיק יומין הוא עוד מימי ד' הארצות, סדום

ועמורה אדמה וצבואים, לבלי תת לעני להחזיר על הפתחים. הלא ידוע המעשה באותה ריבה

שהוציאה פת לעני...

אפשר הדבר, שגם אצלם היתה קופה של קהל מנדבות העשירים, כדי שלא יראו בעיניהם את

העני!"

5. הקדושת לוי למד מגנב

פעם אחת היה נוסע הקדושת לוי במדינה לאסוף מעות לפדיון שבויים, ולא היה יכול לקבץ הסכום

הנדרש. חשב בלבו: "הן בטלתי על ידי זה מתורה ותפילה ולא פעלתי כלום. יותר טוב לי לישב

בביתי על התורה ועל העבודה".

אירע מקרה בו ביום, שיהודי אחד גנב חפץ ונתפס בכף ונלקח לבית האסורים והכוהו הכה ופצוע.

כשנודע הדבר להקדושת לוי רצץ תכף לבית המשפט והשתדל והוציאו לחופשי.

אחר כך אמר הרב אל האיש הגנב: "ההיטב יכאב לך מן המכות אשר הוכית בבית האסורים?

הישמר לך מהיום והלאה לבל תעשה כמעשיך הרעים."

ענה הגנב: "ומה בכך? אם לא עלתה בידי בפעם זו, אקווה כי יעלה בידי בפעם שנית."

מיד הרגיש הרב ואמר: "דיבורים אלו יכונו גם עלי. אם לא עלתה בידי לקבץ מעות בפעם זו

אתבטל ח"ו ממצווה זו? לא ולא! יוכל להיות שיעלה בידי בפעם שנית".

6. על המחלוקת שבין ר' ברוך ממזיבוז ובין ר' לוי יצחק מברדיטשוב

מטולטשין נסעו לברדיטשוב שני סוחרים לקנות סחורה: אחד מוזג יין והשני מנופקטורן. קודם

נסיעתם נכנסו אל הרבי ר' ברוך לקבל ברכתו. אמר להם בתוך שאר דבריו: "תביאו לי ידיעה

מהרב מברדיטשוב, מה מעשהו והאיך התנהגותו".

היה הדבר תמוה בעיניהם, כי לא היו ר' ברוך והרב מברדיטשוב שווה בשווה זה עם זה.

בדרך עמדו שני הסוחרים באכסניה. הטמין המנופקטורן מעותיו תחת הכר. הרגיש המוזג בכך

וגנב המעות. עמד המנופקטורן בבוקר וחיפש המעות. חיפש, חיפש ולא מצא. לא עלתה על

דעתו אפילו לחשוד בחבירו, אלא שפנה אליו בשאלה של תמימות: "אפשר ראית?"

כשראה שנאבדו המעות, נתייאש מהן סוף סוף, ואמר: "אפשר שיתנו לי בברדיטשוב סחורה

בהקפה".

כשבאו לברדיטשוב הלכו אל הרב, כמו שצווה עליהם ר' ברוך. מיד, כשנכנסו, התנפל הרב על

המוזג, והתחיל טוען: "ווי, ווי, מה יגיד עליך המלאך מיכאל? מה יגיד עליך המלאך מיכאל?"

היו תמהים על הרב ומביטים עליו כאילו נטרפה ח"ו דעתו. אחר כך הלכו להם.

כשחזרו הביתה, לטולטשין, נכנסו אל ר' ברוך: זה היה קובל לפניו על מאורעו הקשה, והמוזג היה

מספר על פגישתם עם הרב מברדיטשוב.

אמר לו ר' ברוך:

"רשע, רשע! הלא צדק הרב מברדיטשוב. המלאך מיכאל הוא מליץ של ישראל. דרכו ללמד

סניגוריא על כל אחד ואחד מישראל. אבל מה ימליץ עליך? מילא, עני שגנב יש לו למיכאל

מה להפך בזכותו. אבל אתה הרי עשיר אתה, ומה יוכל להמליץ עליך?"

והמשיך ר' ברוך ואמר:

"ומה שאתה סובר שיש מחלוקת ביני ובין הרב מברדיטשוב, ולפיכך הוצאת עליו דבר

שלא כהוגן, דע לך, שמעולם לא היתה ח"ו מחלוקת בינינו, אלא שראיתי כי למעלה יש

קטרוג גדול על ישראל: בשעה שהרב מברדיטשוב אומר קטורת, אזי באים מלאכי השרת

לפני הקב"ה וטוענין: "למה להם לישראל שיבוא משיח ויבנה בית המקדש כדי שיעמוד

כהן גדול להקטיר קטורת, והרי כשהרב מברדיטשוב אומר קטורת דומה ממש לכהן גדול

שמקטיר קטורת ומכפר על ישראל". וטענותיהן אלו מעכבות הגאולה. לזאת אני בא ומטיח

עליו דברים שלא כהוגן, כדי שלא יתחשב בעולמות העליונים ככהן גדול המקטיר קטורת,

ובזה מתבטל הקטרוג".

7. ברכה לגנבים

יהודי אחד היה צריך להשיא בתו הבתולה. תפר לה הלבשה והכין הכל בתיבה. באו גנבים בלילה

שקודם החתונה וגנבו הכל, כל ההלבשה עם התיבה. לא שיירו אפילו כתונת.

הלך היהודי במר נפשו אל הקדושת לוי וקבל לפניו על אסונו.

אמר לו הרב: "תבוא אלי מחר".

היה סובר האיש שבודאי יש בדעתו של הרב לעשות נדבה בשבילו.

והרב אסף הב"ד צדק שלו, עמד לפניהם ואמר: "יש לי דין תורה עם הכביכול".

אמרו לו: "יסדר כבודו טענותיו".

התחיל הרב מסדר טענותיו: "הרבש"ע הרי ודאי שצריך לקיים כל התורה. ובתורה הרי כתוב לא

תגנוב, ורז"ל אמרו: לאו עכברא גנב אלא חורא גנב. והוא, הכביכול, הריהו אדון כל הארץ. אם כן,

כל מקום הוא שלו. נמצא שאצלו, כביכול, יש ח"ו הגנבה".

והתחיל תובע: "כתבו הפסק דין".

כתבו הבית דין הפסק: "הואיל והעניין הוא כך וכך, אם כן חייב הרבש"ע להחזיר לפלוני הגנבה

שנגנבה הימנו".

אחר כך עמד הרב וטען שוב: "אבל אליך, רבש"ע, ודאי שאינם צריכין לשוטרים כדי להביא לידי

גביה. בבקשה, יקבל היהודי את הגניבה".

למחר בא היהודי אל הרב, כמו שצווה לו. אמר הרב: "היום או מחר תקבל את הגנבה".

וכך הווה: בערב השני שמע היהודי קול דופק בחלון. "הי קום! תן לי יי"ש ואני אגיד לך היכן הגנבה

שלך. אבל בתנאי שתגיד לי מהי הסגולה שעשית כדי שימצאו החפצים".

והמשיך אותו ברנש את דבריו:

"אצל ביתך עומדת כבר התיבה עם החפצים. שלושתנו גנבנו אותה שלשום. טלטלנוה ליער. שם

חפרנו בור עמוק והסתרנוה לפי שעה, עד יעבור זעם. השכמנו שנים מחבורתנו בבוקר והלכנו

לאותו מקום והנה התיבה עומדת על הקרקע מלמעלה. חשבנו: לכאורה, היה מי שרצה לגנוב

את התיבה. הלך אחד מאתנו אחר השלישי. כשבא גם השלישי קברנוה שנית עמוק, עמוק. באנו

לעת ערב, והנה שוב התיבה מבחוץ על האדמה. אז החלטנו: צריך לעמוד ולארוב לגנב. צריך

לינקום בו. והנה, ראה זה פלא, התיבה מתרוממת לעינינו מעצמה. אז ראינו שאין הדבר פשוט

כלל. אם כן, נטלנו את התיבה, טלטלנו אותה רגלי במרחק של חצי מיל, עד שעלה בידינו ליקח

עגלה ולהובילה לכאן אל ביתך."

אמר לו היהודי לגנב: "לא עשיתי שום סגולה. רק הלכתי אל הרב וקבלתי לפניו על צרתי. וכך וכך

הגיד לי."

"אם כן," אמר הגנב "בבקשה ממך שתביאנו אל הרב. רוצים אנו לבקש ממנו שלא יזיק לנו".

הוליך היהודי לשלושת הגנבים אצל הרב.

אמר להם הרב: "אם תבטיחו לי שלא תגנבו יותר, אתן לכם ברכה".

הבטיחו בהן שלהם. נתן להם ברכה ופטרם.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה