ג. היאך היה ר' נחמן מספר המעשה בשבעה קבצנים
מזיכרונותיו של תלמידו ר' נתן
המעשה של השבעה קבצנים סיפר כמה ימים, ובכל פעם סיפר עניין השייך לזה שדברו ממנו,
שעל ידי זה התחיל לספר המעשה.
בתחילה, בליל שבת קדש התחיל על ידי שנזכר באגרת ששלחתי אני לחברי, כשהגיעה לידו
ז"ל, וכתבתי לו שיהיה בשמחה. אז דיבר מזה וענה ואמר: "אני אספר לכם איך פעם אחת היו
שמחים." והתחיל לספר המעשה. וסיפר כל התחלת המעשה עד סוף המעשה של יום ראשון
של הקבצן שהיה עיור. כל זה היה בליל שבת קודש, ואני הייתי אז בביתי בנמירוב. אחר כך ביום
ג' בא חברי לביתו וסיפר לי מעשיה זו. עמדתי מרעיד ומשתומם, כי אם אמנם כבר שמעתי ממנו
מעשיות נוראות הרבה, אבל מעשיה כזאת עדיין לא שמעתי מפיו הקדוש מעולם. אחר כך נסעתי
לשם ובאתי לבית רבינו ז"ל בעת שהיה כבר סגור בחדרו. ובבוקר, שהוא יום ד', נכנסתי אצלו
ודברתי עמו הרבה וספרתי לו מעשיות מהעולם, ששמעתי בסמוך, ואחר כך דיבר עמי מענין
המעשה הנ"ל, שסיפר בליל ש"ק. ואמר שהוא חפץ מאוד לידע כלומר לספר הסוף, דהיינו מה
שנעשה בכל שאר שבעת ימי המשתה. ואמר לי אז, שכן בכל יום ויום משבעת ימי המשתה בא
בכל יום אחד מהשבעה קבצנים וברכם ונתן להם מתנה לחתונה. גם סיפר עמי מסדר הסיפור
של הזקנים בעלי הזיכרון, שלא שמעתי הענין כסדר בביאור יפה מפי חברי, וביאר לי הוא ז"ל
בעצמו קצת כסדר. גם דיבר עמי מעניין מה שהתפאר העיור שהוא זוכר לאו כלום, כלומר שהוא
זוכר כשעדיין לא היה שום הויה. אחר כך הייתי נכסף מאוד שיתחיל לספר מיום השני, ולא עלתה
בידי, כי בתוך כך בא המשרת שלו ואמר: "רבי, הגיע זמן הסעודה!" וערך השולחן לפניו לאכול,
והוכרחתי לצאת מלפניו. אחר כך, אחר שישן מעט אחר אכילתו, חזרתי ונכנסתי אצלו, ועמדתי
לפניו וספרתי לו כמה דברים מענייני העולם והרב מבארדיטשוב, שהייתי אז בסמוך שם. ודברתי
עמו מעניין שכולם מלאים דאגות מחסרונות הרבה, שכל העשירים הגדולים חסר להם הרבה
מאוד לכל אחד ואחד. אחר כך עניתי ואמרתי לפניו פסוק זה: "גם את העולם נתן בלבם מבלי
אשר לא ימצא אדם את המעשה אשר עשה אלוקים מראש ועד סוף" עם פירוש רש"י .
ענה הוא ז"ל: "הלא זאת היא המעשייה שלנו." ותכף שאל: "היכן אנו עומדים במעשיה?"
ונבהלתי תכף מרוב הכיסופין שהיה לי לשמוע זאת. השבתי לו בבהלה, שאנו עומדים ביום השני.
ענה ואמר: "ביום ההוא חזרו ונתגעגעו על הקבצן השני וכו'." וסיפר אז ביום ד' כל המעשה של
היום השני. אחר כך בליל שבת קודש, המעשייה של היום השלישי והרביעי, ואחר כך ביום א',
המעשה של יום החמישי, ואחר כך, ביום השלישי, המעשה של היום השישי. ואחר שסיפר
המעשה של היום השישי עמדנו לפניו, וסיפר לפניו איש אחד איזה מעשה. ענה ואמר: "הלא זה
הוא מעניין המעשה של היום השביעי!" ואמר שנראה שהעולם מספרים ממעשיה שלו, והוא רוצה
מאוד לספרה, אך לא זכינו שיספרה אז, ושוב לא סיפרה עוד.
המעשה של יום ג' וד' סיפר בליל שבת קודש, כנזכר לעיל. אז, באותה העת, היה נכדו הילד מוטל
על ערש דווי, והיה לו צער גדול מזה, כי חוליו של הילד היה כבד עליו מאוד. נכנס בליל ש"ק וישב
אל השולחן בצער, ולא נתמהמה בסעודה זו כלל. ותכף ברכנו ברכת המזון, קודם שהתחילו
העולם ליכנס אליו כדרכם תמיד. אחר ברכת המזון נשאר יושב על שולחנו הקדוש ופתח פיו
הקדוש והטהור והנורא, ואמר אז שיחה נפלאה ונוראה, שיה בה תורה קדושה, כדרכו תמיד
ברוב שיחותיו, וכל השיחה היתה שייכת לצערו הגדול שהיה לו. כמדומה, שדיבר אז מעניין הלב
שרודפין אותו וכו'. אחר כך, בתוך אותה השיחה, ענה ואמר: "היכן אנו עומדין בהמעשה?" תכף
נבהלנו. והשבתי לו בבהלה באימה וביראה שאנו עומדין ביום השלישי. ותכף התחיל, וסיפר כל
המעשה של היום השלישי, ואחר כך המעשה של היום הרביעי, ותכף, כשגמרה, נסתלק מהשולחן
בזריזות. ומחמת שהייתי טרוד בדעתי מאוד לחזור על שתי המעשיות הנוראות מיום השלישי
והיום הרביעי, ותכף חזרתי עליהן עם אנשים שהיו שם לבל נשכח דיבור מהן, מחמת זה נשכחה
ממנו כל השיחה הקדושה שדיבר מקודם. חבל על דאבדין! שבח ותהילה לאל חי על הנשאר לנו,
שזכינו לזכור ולרשום המעשיות האלו, אשר אפילו לפי מעט התנוצצות שבלבי אין לי כלי הדיבור
והכתיבה לדבר מנוראות ונשגבות מעלתן.
אחר כך, ביום ג', ואז היה סמוך לפסח, יצא מביתו מחמת שהיו מטייחין הבית בטיט לצורך פסח,
ונכנס לבית הרב, ושם עמדנו לפניו. איני זוכר איזה עניין סיפרו לפניו, שהיה לו איזו שייכות לאיזה
עניין של המעשה של היום השישי, ועל ידי זה סיפר כל המעשה של היום השישי.
- - - הכלל, שבכל מעשה שסיפר נתגלגל הסיפור על ידי איזו שיחה שהיה משיח ומדבר עמנו
מסיפורי העולם, ובתוך כך התחיל לספר מעשה, על ידי שנמצא באותו הסיפור איזו דיבורים שהיה
להם איזו שייכות למעשה שהיה בלבו. זה היה בחינת אתערותא דלתתא להמשיך השגת אלוקות
שהלביש בתוך אותו המעשה. וכן היה אצל כל מעשה ומעשה. וכן אצל כמה תורות שגילה שלא
בעת הקבועה לקיבוץ. ובכל זה היינו רואים תמיד נוראות ה' וגדולת מעלת הצדיק, שכל הדיבורים
שבעולם הם אצלו תורה והתגלות אלוקות.
- - - אמר לעניין הסיפורי מעשיות שסיפר, שטוב יותר היה לבלי לגלות בהן שום רמז להיכן הן
מרמזין. כי כשהדבר נסתר יכולין לפעול בו יותר מה שצריכין. אך הוא מוכרח לפעמים לגלות איזה
רמז בעלמא, למען ידעו שיש בהן דברים נסתרים.