אור ברסלב
תולדות החסידות ב. נסיעת ר' נחמן לארץ ישראל

תולדות החסידות

ב. נסיעת ר' נחמן לארץ ישראל

א. שבחי ר' נחמן

בערב חג הפסח שנת תקנ"ח לפ"ק יצא אדמו"ר ז"ל מהמקווה ואמר לזה שהלך עמו, שבזאת

השנה יהיה בודאי בארץ הקדושה. ובחג הפסח אמר תורה על הפסוק "ושבילך במים רבים

ועקבותיך לא נודעו", והקשה מרישא לסיפא, ואמר תורה על זה, ותירץ קושיה זו. ומתוך דברי

תורתו הקדושה נתוודע לכל הבאים אליו שבוודאי ייסע לארץ ישראל. כאשר שמעה אשתו זאת

שלחה את בתה אליו לשאול אותו איך אפשר לו להניח אותן. מי יפרנסן? והשיב כך: "את תיסעי

אל מחותנך. אחותך הקטנה ייקח אחד אותה לביתו מצד רחמנות, ואמך תהיה משרתת, מבשלת.

וכל מה שיש בביתי אמכור כדי שיהיה לי להוצאות הדרך."

כאשר שמעו זאת בני ביתו געו כולם בבכיה. ובכו כמה ימים ולא היה לו שום רחמנות עליהם,

ואמר כי לא סגי בלאו הכי: יהיה איך שיהיה, הוא ייסע בוודאי, כי רובו כבר הוא שם, ומיעוטא

בתר רובא אזלי. ואמר: "אני רוצה לנסוע לארץ ישראל, ואני יודע גודל המניעות והעיכובים שיהיו

לי על זה לי שיעור וערך. אך כל זמן שהנשמה בקרבי, שיהיה לי רוח חיים באפי, אמסור נפשי

ואסע בכל כוחי לשם."

ואמר: "אני רוצה לנסוע מיד, איך שיהיה, אפילו בלי מעות. אך מי שירצה לרחם עלי ייתן לי מעות

להוצאות." ותכף נסעו אנשי שלומנו בעיירות הסמוכות וקבצו מיד איזה סך למען יהיה לו על כל

פנים להוצאות לנסוע מביתו, כי הנסיעה היתה בנחיצה גדולה, וראו שאי אפשר לעכבו בשום אופן

איזה זמן. ונסע מיד בזריזות מביתו בח"י אייר, והמתיק סוד עם איש אחד מאנשיו שיסע עמו

בצוותא חדא. ח"י אייר נסע מביתו מק' מידבידובקה לעיר ניקולייאב, ושם היתה ספינה עבור

חטים, ונסע באותה הספינה דרך אודיסה, כי מקודם היו המשולחים ושאר אנשים יראים לנסוע

דרך אודיסה, כי היו אומרים שהים מסוכן דרך שם. והוא בחכמתו הגדולה הבין תכף, שטוב יותר

מכמה טעמים לנסוע בספינה מאודיסה, כי מקצרים את הדרך הרבה, שיש ממדינתנו לגאלאץ.

גם יוצאים מן הסכנה שיש כשנוסעים מגאלאץ, שיש סכנה גדולה כשיורדים מהנהר טונא אל הים,

כמפורסם. על כן לא השגיח כלל על דברי העולם ונסע מניקולייאב דרך אודיסה לסטאמבול.

וצווה לאיש שהיה עמו לקנות נייר הרבה ודיו. ומיד בבואם אל הספינה התחיל לכתוב תורה.

והזהיר את האיש הנזכר לבל יעיין כלל במכתב. והוכרח האיש להבטיח לו בהן שלו. אז האמין

לו ונתן לו המפתח מהתיבה. ביציאתם מאודיסה ליוו אותו הרבה אנשים מאוד בכבוד גדול, ונסעו

אחריו כמה עגלות. וליוו אותו בשיר ובשמחה גדולה מאוד. ובבואם לספינה והחלו לילך על הים

השחור, תכף במעת לעת הראשון היה רוח סערה, עד שהגלים קפצו לתוך הספינה, והוכרחו

להיות בחדר סגור ומסוגר, מחמת המים, שלא יבואו עליהם. והיו ברקים ורעמים ורוחות גדולות

בלי ערך, והיה פחד גדול מרעש הרעמים והגשמים ושאון הגלים. ומחמת פחד לא היה באפשרות

לישון בלילה. אחר ד' ימים באו לסטאמבול. ישבו על הספר, כי לא היו יודעים לאיזה בית לנוס, כי

לא היו יכולים להכיר בין ישמעאל ויהודי, ולא יכלו לשאול, מחמת שלא היו יודעים לשונם. בראותם

שהם יושבים על הספר הלכו ומצאו איש אחד מתורגמן שיודע גם לשוננו, והיה מליץ בינותם. ומיד

שכרו להם אכסניה טובה בחלק הנקרא גלאטא. כאשר נכנסו לשם, אחר שעה או שתים, אמר

שאין רצונו לעמוד שם. שאל אותו המליץ: "אפשר טוב לפני כבודו להיות בעיר סטאמבול, דהיינו

בעיר המלוכה, ששם דירת התוגר, ושם אין שום זוג רשאי לבוא, כי אם זכרים לבד?" השיב ששם

בודאי טוב לפניו. וגילה לו האיש שיש שם שד"ר מארץ ישראל, ועמם עוד ב' אנשים ממדינתנו,

שהיו בארץ ישראל ועכשיו הם חוזרים לביתם לחוץ לארץ. כאשר שמע זאת רבינו אמר לאיש

הנזכר למעלה שהיה עמו: "אני מזהיר אותך לבל תגלה אותי כלל, ולא תגיד כלל מי אנוכי אם

ישאלו עלי." ויצאו לעיר סטאמבול.

בבואם לשם מיד הכיר אחד משני האנשים שנסעו מארץ ישראל לביתם את האיש שנסע עם

רבינו, ושאל אותו: "מה אתה עושה כאן?"

השיב לו: "אני נוסע עם זה הרך בשנים לארץ הקדושה."

שאל אותו: "מי הוא זה?"

השיב לו שיש לו ביליט מהקארדאן של הקיר"ה מאוסטריה. ולא רצה לגלות לו מי הוא בעצמו,

כאשר הזהירו רבינו. ונכנס בלבם על רבינו שהוא נוסע מקארדאן לחלוק על החסיד המפורסם

בוצינא קדישא מו"ה אברהם מקאליסק ז"ל והנלווים אליו. ונכנסו בטעות זו עד שהיה להם הוכחות

גדולות על זה לפי טעותם, ונדמה להם כאילו הוא ז"ל משולח מאנשים רבים לחלוק עליו. התחילו

לחקור אצל האיש שהיה עם רבינו אם יש לו אגרת, והשיב שאין לו. ושאלו אותו מה כוונתו

בנסיעה זו לארץ ישראל, והשיב שאינו יודע כוונתו. ולא רצו עוד לסמוך על האיש ואמרו שגם

הוא מרמה אותם. ואמרו: "אף על פי שמכבר אנו מכירים אותך לאיש כשר, אבל עכשיו שוב אין

אנו יודעים אם עודך מחזיק בתומתך."

ושאלו אותו: "השאלת את רבך, רבי נחמן ממידבידובקה אם לנסוע עם האיש הזה?"

אמר להם: "הן!"

אבל הם לא סמכו עוד על דבריו, כי נדמה להם בבירור על רבינו ז"ל כאילו הוא איש מרמה ח"ו,

ונוסע לחלוק על אנשי ארץ ישראל. והלכו אצלו בעצמו לחקור מי הוא ומאיזה מקום הוא ומאיזה

משפחה, ולא רצה לגלות כלל. דברו אתו בחכמתם ורצו לחקור בכמה אופנים כדי להוציא ממנו

איזה דיבור להבין ממנו על ידי זה מי הוא, והוא היה משיב להם על כל שאלותיהם בחכמתו, ולא

יכלו להבין כלל. ובלבל דעתם מאוד ורימה אותם ועיקם את מוחם, עד שלא יכלו לעמוד עליו כלל

להבין ממנו לא דבר ולא חצי דבר, ובכל פעם נדמה להם לאיש אחר.

למשל, שאלו אותו אם הוא כהן, והשיב: "הן!"

שאלו אותו: "אתמול אמרת שאתה כהן, ועכשיו אתה אומר שאתה ישראל?"

השיב: "כהן מידת חסד, וישראל מידה אחרת. וברוך השם שיש בי מידה זו."

אמרו לו: "ניכר שאתה מהחולקים בודאי, ואינך רוצה לגלות."

והתחילו לשנוא אותו בתכלית השנאה, וביזו אותו בכל מיני ביזיונות, וקללו אותו בקללות נמרצות

בלי שיעור וערך כמה ימים. ורוב הביזיונות היה מאחד משני האנשים ההם.

והוא ז"ל התחיל לבקש אותם ואמר: "זאת תדעו, שבודאי לא אגלה עקר כוונת נסיעתי לארץ

ישראל, כי מלבי לפומי לא גליתי. אף על פי כן מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, אף על פי

שלא ידע אחד עיקר כוונת חבירו."

השיבו לו: "אם תגלה לנו כוונתך בודאי יגיע לך טובה גדולה."

השיב להם: "אני איני רוצה לקבל טובה מכם, ולא אגלה לכם עיקר כוונתי בשום אופן. אדרבה,

אתם תוכלו לקבל טובה מאתי, אם תרצו."

השיבו לו: "נראה מלשונך שאתה מדבר בלשונות המפורסמים הגדולים, כמו ר' ברוך ור' שלום

ור' נחמן ועוד, שדרכם לדבר גדולות בלשון נסתר. אך בודאי אין אתה אחד מהם, כי נראה שאתה

בודאי מהחולקים על הצדיק ר' אברהם מקאליסק." ואמרו לו, שקודם שיבוא לארץ ישראל תהיה

שם אגרת שהוא מהחולקים והמרגלים, לבל יוכל להטעות אותם. גם הלכו אל הסרסור של

הספינות, והוא מאנשי פולין ונשא אישה מהפרינקין וחמותו היא יוצאת ונכנסת בבית התוגר,

והאיש ההוא הוא איש גדול שם, והלכו אלו האנשים אל זה הסרסור ובקשו אותו ואמרו לו: "למען

השם, לבל תניח את האיש הזה לנסוע להתם, כי הוא מהחולקים ורוצה לעשות גירוש שם, חס

ושלום. ואם תוכל לעשות לו איזו רעה שכרך כפול מן השמים."

ורבינו האיש שהיה עצמו לא ידעו מזה. כלל הדבר, כי אלו ב' האנשים ביזו אותו בכל מיני ביזיונות

והוא סבל הכל ולא רצה לגלות להם בשום אופן מי הוא, ורימה אותם בכוונה ובלבל דעתם מאוד

עד שהיו מבזים אותו בכל פעם, על שהוא משנה בכל פעם את ענייניו. פעם אחת דבר עימהם

ונדמה להם שהוא בן המגיד מקאמרנה, שהיה אז מחלוקת גדולה עמו, כמפורסם. ואחרי כן בתוך

הדברים התחיל הוא ז"ל לקלל את המגיד מקאמרנה, וגערו בו: "הלא הוא אביך!" ראו שעדיין לא

עמדו עליו. ובכל פעם היה לו שם אחר, ובכל שם שקראו אותו היה נענה להם ובא אליהם. פתאום

יצא מפיהם וקראו לו ישעיהו, כדי לנסותו אם הוא בן המגיד מקאמרנה, ששמו ישעיהו, ובא הוא

ז"ל תכף ומיד אליהם, ונדמה להם בודאי שהוא בן המגיד מקאמרנה, והשיב להם והוכיח להם

שאינו בנו. וכששאלו אותו: "למה אתה אומר עכשיו ששמך כך, ואחר כך שם אחר, וכן בשם

מקומך?" השיב להם גם כן, שכל שם ושם הוא כפי המידה והספירה שנאחז בו. "ואני, ברוך

השם, כלול מכולם." וכל מה שעבר בעניין זה יקצרו המון יריעות לספר.

- - - ואז, באותה העת, הייתה המלחמה של הצרפתי, שהלך הצרפתי לארץ התוגר, למצרים

ולארץ ישראל וכיוצא, כמפורסם. כאשר נשמע לאנשי סטאמבול שהמלחמה מתעוררת והצרפתי

הולך ובא על הים, אזי לא רצו קהילה קדושה של סטאמבול להניח שום יהודי לצאת מקיר העיר

וחוצה לפרוש על הים. ורבינו ז"ל לא השגיח בזה ורצה להפקיר את עצמו. ואמר לאיש שהיה עמו:

"תדע שאני רוצה לסכן את עצמי אפילו בסכנות גדולות ועצומות, אך את נפשך איני רוצה להפקיר.

בכן, אם תרצה, קח לך מעות להוצאות ושוב בשלום לביתך. ואני אסע לבדי בהעלם ובהסתר

מאנשי סטאמבול, כי את עצמי אני מפקיר. יהיה איך שיהיה!"

והאיש מיאן בזה ואמר: "במקום אשר יהיה שם מעלתו, אם למות אם לחיים, שם אהיה גם אני,

ובאשר ילך אלך גם כן."

והשם יתברך ברחמיו הוא מסבות מתהפך, וסיבב ברחמיו, שאחר יום או יומיים נשמע היות

שיושב שם בסטאמבול חכם גדול מירושלים, אשר היה מקבץ על יד נדבות עבור עניי ירושלים עיר

הקודש, והיה בדעתו להתעכב שם עוד שנה אחת, ופתאום נתעורר ואמר לאנשי סטאמבול: "תדעו

שנתגלה לי שאני מוכרח מיד לנסוע לירושלים, כי אני רואה שהימים משמשין ובאין והסתלק מן

העולם, וכבר נרשם מקום קבורתי בירושלים. ואתם אל תיראו את עם הצרפתי, ואין לכם לדאוג

עבור ישראל שילכו להתם, כי בודאי לא יאנה להם שום היזק, בעזרת השם יתברך, והשם ישמרם

ברחמיו עד בואם לשם."

ומיד שמעו לדבריו והלכו ושכרו ספינה גדולה, והכריזו: "מי שרוצה לילך בספינה ילך!" הלכו

הרבה אנשים ונשים וטף, הן מאנשי ספרד והן מאנשי אשכנז. ונסע רבינו גם כן בספינה זו לארץ

הקדושה. ודבר רבינו עם החכם מירושלים שייקח אותו לירושלים, כי אמר שאינו רוצה להיות לא

בצפת ולא בטבריה, וכן המתיקו סוד ביניהם. בלכתם על הים היה רוח סערה גדולה מאוד והיתה

הספינה בסכנה גדולה. ולא היה עוד בלב איש מהם להינצל מן המיתה. והיו צועקים כולם אל ה'.

והיה לילה אחד כמו יום הכיפורים ממש, שהכל בוכים ומתוודים ומבקשים כפרה על נפשם, ואמרו

סליחות ושאר דברי תפילות ותחנונים. ורבינו היה יושב דומם. התחילו כמה אנשים לומר לו מפני

מה הוא שותק בעת צרה כזאת, ולא השיב. אך אשת הרב דק"ק חוטין, שהיתה מלומדת ובכתה

וצעקה כל הלילה התחילה גם היא לומר כאלה, מפני מה הוא דומם, וכמדומה שקלל אותה ואמר

לה: "הלוואי הייתם שותקים גם אתם היה טוב לפניכם, ובזאת תבחנו, אם אתם תשתקו ישתוק

הים מעליכם גם כן." וכך הווה: פסקו מלצעוק ושתקו ואז, מיד כשהאיר היום, קמה הסערה

לדממה.

אחר יום או יומיים נשארה הספינה בלי מים שראויין לשתיה, כי פסקו אצלם המים של שתייה

שהיו בספינה, ולא נשאר להם כי אם כלי אחד של מים מקולקלים ותולעים מרחשין בהם. ואלו

המים חלקו להם לאנשי הספינה במידה, לאיש אוקי אחת. והיה להם סכנת הצימאון גדולה יותר

מכל הסכנות. אז התפללו אנשים ונשים וטף מקירות לבם ונתעוררה עוד הפעם סערה גדולה

והביאה את הספינה אחר שני מעת לעת לארץ הקדושה לספר של ירושלים, לעיר הקודש יפו.

רצה רבינו לירד שם מהספינה ללכת לירושלים עם החכם הנ"ל בצוותא חדא, ומאת ה' היתה

סיבה ולא הניחוהו הישמעאלים שיכנס אליהם, כי הסתכלו במלבושיו ובתואר פניו, שיש לו פיאות

ארוכות כנהוג במדינתנו, וראו גם כן שאינו יודע לשונם, ואמרו שהוא בודאי אחד המרגלים של

הצרפתי, ולא הועילו שום פיוס ובקשות. ונשאר רבינו בספינה. והיה בדעת הקפיטאן להתעכב שם

עם הספינה, לפוש איזו ימים. ואז היו שני ימים קודם ראש השנה. אך הספינה לא יכלה לעמוד

שם מחמת גלי הים שרצו להפכה, ולא הועילה שום עצה ותחבולה. והיה הדבר לפלא גדול בעיני

הקפיטאן, ושאל מה זה ועל מה זה, והשיבו החכמים של הספרדים, שקבלה בידם איש מפי איש

שבזה המקום נשלך יונה בן אמתי הנביא. ולא יכלה הספינה לעמוד שם אותו הלילה, והוכרחו לזוז

עם הספינה משם, והלכו משם ובאו בערב ליל "זכור ברית" לעיר הקודש חיפה, ועמדו אצל הר

הכרמל נגד מערת אליהו. באשמורת הבוקר אמרו כל העם סליחות בשמחה גדולה. אחר כך

התפללו תפילת שחרית והלכו כולם לעיר הקודש חיפה אנשים ונשים וטף.

אז נכנס רבינו הקדוש לארץ הקדושה, ובא אל המקום אשר נכסף עליו והשתוקק עליו בהשתוקקות

וכיסופין וגעגועים גדולים מאוד מאוד ומסר נפשו אלפים ורבבות פעמים בשביל זה. וגודל עוצם

השמחה שהיה לו באותו הרגע שנכנס ועומד על אדמת הקודש אי אפשר לשער במוח. אלו כל

הימים דיו לא יספיקו לבאר אפס קצה מזה. כי תכף ומיד השיג מה שהשיג. כי אמר, שתכף

כשהלך ד' אמות בארץ ישראל פעל מיד מה שרצה להשיג. אחר חצות היום הלכו למקווה, ואחר

כך לבית הכנסת ונתמהמהו עד הלילה. וכשבא רבינו אל אכסניה שלו היה לו שמחה גדולה

ועצומה עד מאוד, ובכל רגע ורגע אמר לאיש שהיה עמו: "אשריך שזכית לכך, להיות עמי כאן."

וצווה לו לקרות ולהזכיר לפניו מן הרשימה כל הנרשמים שם, דהיינו כל הנלווים אליו שנתנו לו

רשימות משמותיהם. אכלו שם סעודת הלילה של ראש השנה, והכל בשמחה גדולה עד אחר

הסעודה, עד ששכבו לישן. בבקר הלכו לבית הכנסת. אחר שבאו מבית הכנסת נתעורר בו דאגה

ולב נשבר מאוד בלי ערך, ולא דבר מאומה עם שום בן אדם.

אחר ראש השנה היה רצון רבינו לחזור לביתו תכף, ולא היה רוצה לנסוע כלל לשום מקום, לא

לצפת ולא לטבריה. אך האיש שהיה עמו היה כוספו חזק מאוד לזון עיניו במקומות ארץ ישראל,

ובא אל רבינו ואמר לו שיש שיירה לילך עמם לטבריה. השיב לו: "יש לך כיסופים לטבריה? לך

שכור חמורים." ועשה כך, ונתן להם דמי קדימה.

בחזרתו מבעל החמורים אמר לו תכף: "שכרת חמורים?"

השיב לו: "הן."

אמר לו רבינו: "תכף ומיד תלך ותיקח מהם דמי הקדימה. ואם לא ירצו להחזיר לך אזי תניח

המעות לאיבוד, כי איני רוצה לילך לשם." אחר שתי שעות או שלוש נפל האיש שהיה עמו

בחולשה גדולה, ואז נתן שבח והודאה להשם יתברך אשר מנעו ללכת עם השיירה.

אך תכף כשנשמע לאנשי ארץ ישראל היושבים בצפת ובטבריה שרבינו הוא בחיפה, שלחו

הגדולים והצדיקים אשר שם לבקש את רבינו שיסע אליהם. ובאו אנשי טבריה ליום כיפור אליו

והביאו לו אגרות מגדולי הצדיקים, שכולם מבקשים אותו לבוא לטבריה לחג הסוכות. והוא לא

השגיח על כל זה, ואמר לאיש שהיה עמו לקנות לו אתרוגים, והלך אל החכם החונה שם ונתן

לו עשרים פארא, והלך אל שדה ישמעאלי והביא לו שלושה אתרוגים מובחרים ויפים מאוד.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה