א. שבחי ר' נחמן
ראיתי לבאר ולספר קצת, מעט מזער, מקדושת הנהגת רבינו הקדוש והנורא ז"ל, מיום שעמד
על דעתו עד היום שנסתלק בשלום, קצת - מה ששמעתי מפיו הקדוש בעצמו, וקצת - מאנשים
אחרים שהכירו אותו מעודו, וקצת - מה שראינו בעינינו. ואם אמנם ידעתי גם ידעתי כי רבים יהיו
אשר לא יאמינו בדברים האלה, כי רבים קמו עליו, עם כל זה לא יכולתי להתאפק מעוצם הפצרת
ותשוקת אנשים רבים וכן שלמים אשר הפצירו עד בוש להדפיס קצת מזה. גם סעיפי ישיבוני
וכליותי יעצוני, כי הלא על כל פנים ההנהגות המבוארות כאן הן הנהגות קדושות וטובות מאוד,
אשרי שיאחז בהן, וראוי לחקוק על ספר הנהגות כאלו, יהי העושה מי שעשאן. על כל פנים
הנהגות הללו הן טובות וקדושות מאוד, ואיככה אוכל למנוע הטוב מהולכים בתמים אשר נפשם
אותה למצוא בספר דרכים ישרים הללו. וגם האמת עד לעצמו, ומי שיביט בעין האמת בספרי
רבינו ז"ל יבין בעצמו, כי דברים כאלו אי אפשר להשיג כלל בשכל אנושי כי אם לקדוש וטהור
בקדושה וטהרה יתירה כמותו. ואי אפשר להאריך בזה, כי הם אך למותר, כדרך שאומרים העולם:
או שלא יועיל או שהם שלא לצורך. על כן לבי הלך אחת הנה ואחת הנה בעניין זה, ואמרתי:
ויהי מה אריצה דברי אלה למען ידעו דור אחרון יקומו ויספרו לבניהם, ממנו יראו וכן יעשו לילך
בנתיבות הללו ולדרך בעקבותיו, כי זאת אין צריך לפנים שהנהגות כאלו הן הנהגות קדושות
ויקרות, וכל אחד ואחד יכול להתקרב להש"י על ידי הנהגות כאלו, כי הם דברים השווים לכל נפש
כקטן כגדול, ואפילו הפחות שבישראל אם ירצה לחוס על חייו ולחשוב על תכליתו הנצחי וירגיל
עצמו ללכת בנתיבות ודרכים הללו והמבוארים פה בודאי יזכה לחיי עולם ויוכל לבוא למעלות
גבוהות וקדושות כחד מבני עליה, אם יהיה חזק בדעתו לאחוז דרכו הטוב תמיד כיתד חזק בל
ימוט, ככל המבואר פה לקמן.
אך זאת לדעת כי כל המבואר פה אינו אפילו כטיפה מן הים הגדול מעוצם קדושתו והפלגת
מעלתו העולה למעלה למעלה, במקום שאין יד שכל אנושי שולטת שם. וגם אין רצוננו לבאר
קצת מופתים נוראים שראינו ממנו, כי אין אנו עוסקים לספר בשבחיו הקדושים, כי אם מה
שנוגע ליראת ה'. אמרתי: אך יראו אותם הדברים יקחו מוסר, כי כל האנשים הרואים דברים
הללו בכתב אצלנו כולם יודו וישבחו ויפארו אותם ונוגע בלבם התעוררות גדול להש"י, וכולם
מבקשים ומפצירים בי להביאם לדפוס. העתירו עלי דבריהם עד שהוכרחתי למלאות רצונם.
והש"י ירחם עלינו שנזכה לילך בדרכי אבותינו אשר עשו באימה וביראה רצון קונם עד יבנה
לציון וירושלים וישובו ישראל אל ארובותיהם כיונים במהרה בימנו, אמן.
בהיותו בימי קטנותו בא עד דעתו לפרוש מהעולם, ורצה לשבר תאוות אכילה. אך עדיין היה
בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכול בבוקר ובצהרים
וכו', על כן ישב עצמו שיהיה בולע כל מה שיאכל, דהיינו שלא יהיה לועס מה שיאכל, רק יבלע
כמות שהוא, כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו. ועשה כן ועלו נפיחות בצווארו. ואמר שהיה אז
רק בן שש שנים. והנהגה זו שמעתי לדבר גדול מצדיק גדול מאוד מאוד שנהג כך שהיה בולע
אכילתו בלי לעיסה, אך הוא ז"ל נהג כך בהיותו בן שש שנים.
גם בהיותו יושב לפני רבו ללמוד בימי קטנותו היה רוצה תמיד לקיים "שויתי ה' לנגדי תמיד",
והיה מתייגע לצייר נגד עיניו שם הויה ב"ה, ומחמת שהיתה מחשבתו טרודה בזה לא היה יודע
מה שלומד, והיה רבו כועס עליו. ואף על פי כן כל ימי ילדותו היה עושה עניני מעשה נערות הרבה
מאוד, דהיינו ענייני שחוק וקפיצות וטיול, והיה רגיל בזה מאוד.
אחר כך נתגדל יותר. וכשנעשה בר מצווה קרא אותו דודו הרב הקדוש מו' אפרים זצ"ל אב"ד
דק"ק סודילקוב ואמר לו הפסוק "אני היום ילדיתיך" כי זה נאמר על היום שהאדם נעשה בר
מצווה, כמובא בספרים , ואמר לו קצת דברי מוסר, והיה יקר בעיניו מאוד מאוד כמוצא שלל רב.
אחר כך נכנס לחופה. ותכף ביציאתו מן החופה היה מתלהב מאוד ומתגעגע מאוד לעבודת הש"י,
ונכנס בעבודת ה' מיום אל יום. גם בימי קטנותו התחיל להתמיד מאוד מאוד בלימודו. והיה משלם
להמלמד מכיסו ג' גדולים בעד כל דף גמרא שהיה לומד עמו. מלבד השכר לימוד שהיה אביו
משלם להמלמד היה הוא בעצמו ז"ל נותן להמלמד משלו שלושה גדולים בעד כל דף ודף, כדי
שהמלמד יכריח עצמו ללמוד עמו הרבה דפים גמרא בכל יום. וכן היה, שהיה המלמד לומד עמו
כמה וכמה דפין בכל יום ויום, והוא משלם לו כנ"ל ג' גדולים בעד כל דף ודף, מלבד השכר לימוד.
וכן היה נכנס בעבודת ה'. וכל עבודתו היה בהצנע גדול מאוד מאוד, עד שלא ידע שום אדם ממנו
כלל, כי היה סתום וגנוז מאוד, וכל עבודתו היה בהסתר ובהצנע גדול. ועיקר עבודתו בתחילה היה
בפשיטות גדול בלי שום חכמות כלל, רק בפשיטות גמור. וכל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה
גדולה ובכוח גדול ובמסירת נפש. ולא היה לו שום דבר עבודה שבא לו בנקל. רק כל דבר ודבר
בא לו ביגיעה גדולה מאוד, שהיה מייגע עצמו כמה זמנים בשביל כל דבר ודבר מעבודת ה'. והיה
לו כמה וכמה עליות וירידות, אלפים ורבבות עד אין שיעור וערך, והיה קשה וכבד עליו מאוד מאוד
להתחיל ליכנס בעבודת ה' לקבל עליו עול עבודתו ית'. והיה רגיל להתחיל איזה ימים לעסוק
בעבודת ה', ואחר כך נפל מזה. וחזר והתחיל וחזר ונפל מזה. וכן היה כמה וכמה פעמים. עד
שפעם אחת נתחזק אצלו שיהיה חזק מאוד שיאחז בעבודת ה' לעולם, ולא יסתכל על שום דבר
בעולם. ומאז והלאה נתחזק לבו בה'. ואעפ"כ גם אחר כך היה לו תמיד עליות וירידות הרבה מאוד
מאוד. רק שאחר כך היה חזק שלא יניח עבודתו ית' לעולם ואף על פי שיש לו ירידה לפעמים, אף
על פי כן יהיה מחזק עצמו בעבודת הש"י בכל מה שיוכל.
והיה רגיל להתחיל בכל פעם מחדש, דהיינו כשנפל ממדרגתו לפעמים לא היה מייאש עצמו
בשביל זה, רק אמר שיתחיל מחדש כאילו לא התחיל עדיין כלל ליכנס בעבודתו ית', רק עתה
הוא מתחיל מחדש. וכן בכל פעם ופעם תמיד היה רגיל להתחיל מחדש. והיה לו כמה התחלות
ביום אחד, שגם ביום אחד לפעמים נפל מעבודתו והיה מתחיל מחדש, וכן כמה פעמים ביום אחד.
והיה מתמיד בלימודו מאוד, ולמד הרבה מאוד ש"ס ופוסקים ותנ"ך ועין יעקב וספרי הזוהר
ותיקונים וכל כתבי האר"י ז"ל ושאר ספרים הרבה מאוד וספרי מוסר הרבה מאוד. ואמר שכל
הספרים הקטנים המדברים ממוסר כולם היו בבית אביו ולמד כולם. גם למד הרבה ראשית
חכמה. ואמר בפירוש שלמד את הספר ראשית חכמה פעמים אין מספר. וגודל בקיאותו בכל
הספרים כפי מה שראינו בעיניו קצת היה בלי שיעור. ובפרט בספרי תנ"ך ועין יעקב וכל כתבי
האר"י וספרי הזוהר ותיקונים לא נמצא דוגמתו בעולם, כי כל התורה כולה היתה מוכנת לפניו
ושגורה בפיו כשולחן הערוך, ממש כדבר המונח לפני האדם לפני עיניו, שיכול ליקח לעצמו מה
שירצה. כן ממש היו כל הספרים הקדושים מוכנים לפני עיני שכלו הקדוש בכל עת שרצה. וקצת
מזה יכולים לראות ולהבין בספריו הקדושים.
וסיפר שכל לימודו בא לו ביגיעה גדולה. כי בתחילה היה לומד משניות ולא היה מבין לימודו, והיה
בוכה הרבה לפני הש"י שיאיר עיניו. והיה בוכה ובוכה כל כך עד שזכה שיוכל ללמוד משניות. וכן
אחר כך למד שאר ספרים, ולא היה מבין גם כן, והיה בוכה ובוכה גם כן הרבה מאוד עד שזכה
להבינם. וכן בלימוד זוהר וכתבי האר"י ז"ל היה בוכה גם כן הרבה, עד שזכה להבין.
ואמר שבתחילה בכל ספר וספר שלמד לא היה מבין בו, והיה קשה לו הרבה, ולא היה יכול לעמוד
על פשוטן של דברים. והיה לו ייסורים גדולים מזה. והיה לימודו ביגיעה גדולה. ואף על פי כן למד
הרבה, כי היה מחזק עצמו מאוד. והכל זכה על ידי תפילתו ובכייתו כנ"ל. והיה מתענה הרבה
מאוד. וכמה פעמים התענה משבת לשבת. והכל בימי נעוריו ממש, קודם היותו בן עשרים שנה.
ולפעמים היה מתענה שתי פעמים משבת לשבת, רצופות זו לזו. ואף על פי שהיה ילד שעשועים
ומגודל בתפנוק, והיה אדם דק מאוד, אעפ"כ לא היה חס על עצמו כלל והתענה וסיגף עצמו מאוד.
והתענה ח"י פעמים משבת לשבת בשנה אחת. אך עיקר עבודתו אשר על ידה זכה למה שזכה
היה רק ריבוי התפילות והתחינות והבקשות והריצויים והפיוסים שהיה רגיל מאוד להתפלל
ולהתחנן לפניו ית', והיה מרצה ומפייס אותו ית' בכמה מיני תחינות ובקשות שיזכהו ברחמיו
ולקרבו לעבודתו ית'. ועיקר מה שהועיל לו היו התפילות שהתפלל בלשון אשכנז, שהיה רגיל מאוד
לייחד לו איזה מקום שמצא שאין שם בני אדם, והיה מפרש שיחתו לפני הש"י בלשון שמדברים
בו, דהיינו בלשון אשכנז. והיה מרצה ומפייס אותו ית' ומבקש ומתחנן לפניו ית' בכמה וכמה מיני
טענות ואמתלאות שראוי לו ית' שיקרבו לעבודתו. והיה רגיל בזה מאוד מאוד. והיה מבלה ימים
ושנים על זה. גם היה מטמין עצמו על גבי בית אביו תחת הגג, שהיה שם כמו חדר במחיצה של
קנים שמחזיקין שם תבן ומספוא, ושם היה מטמין עצמו והיה אומר תהילים והיה צועק בלחש
להש"י שיזכהו לקרבהו אליו ית'. והכלל שכל מיני בקשות שבעולם שנמצאים באיזה ספר שיהיה,
המצוי בינינו הכל כאשר לכל, לא הניח שום תחינה ובקשה שלא אמרה כמה וכמה פעמים, הן
תהילים וספר שערי ציון והבקשות הנדפסות בהסידורים הגדולים ושאר מיני בקשות ותחינות,
ואפילו התחינות הנדפסות בלשון אשכנז, כולן לא הניחן מלאומרן. והיה רגיל לומר כל התחינות
שאחר מעמדות הנדפסות אחר כל יום ויום. והוא היה רגיל לומר כל התחינות כולן של כל הימים
בפעם אחת. גם היה רגיל לפעמים לומר בתהילים רק הפסוקים המדברים מתחינות ובקשות
וצעקה להש"י, והיה אומר רק פסוקים אלו, והשאר לא היה אומר. והיה אומר כל הפסוקים האלו
מכל ספר תהילים בפעם אחת.
ומלבד כל זה העיקר היה מה שהיה מתפלל מעצמו דהיינו מה שהיה רגיל לדבר מבלבו לפני
הש"י, בלשון אשכנז, שהיה מתפלל וטוען לפני הש"י בכמה וכמה מיני טענות ותחינות ובקשות
שאמר מדעתו ומלבו כנ"ל, שיזכהו הש"י לעבודתו. וזהו העיקר מה שהועיל לו לזכות למה שזכה.
כך שמענו מפיו הקדוש בפירוש.
וכמה פעמים היה מדבר לפני הש"י דברי תחינות ובקשות מלבו ונזדמנו לו בתוך דיבוריו טענות
יפות ותפילות נכונות ומסודרות, והוטבו בעיניו והיה כותבן אצלו לזיכרון למען יהיה רגיל להתפלל
אותן גם אחר כך. וכן היה רגיל בעניין זה לדבר בינו לבין קונו הרבה מאוד מאוד. וכל תפילותיו היו
שיזכה להתקרב להש"י, והיו לו טענות גדולת להשי"ת על זה.
ואעפ"כ היה נדמה לו תמיד שאין מסתכלין עליו כלל ואין שומעין לו כלל, רק אדרבה נדמה לו
שמרחיקין אותו מעבודתו ית' בכל מיני הרחקות, וכאילו אין רוצין בו כלל וכלל, כי היה רואה
שחולפין, ועוברין כמה וכמה ימים ושנים ועדיין הוא רחוק מהש"י, שלא זכה עדיין לשום התקרבות.
על כן נדמה בעיניו שאין שומעין דבריו כלל ואין מסתכלין עליו כלל, רק אדרבה מרחיקין אותו בכל
מיני הרחקות מעבודתו ית'. אך אף על פי כן היה מחזק עצמו מאוד ולא הניח את מקומו. וכמה
פעמים היה, שהיה נופל בדעתו מחמת זה שראה שהוא מתפלל ומעתיר ומפציר כל כך שיתקרב
לעבודת הש"י ואין מסתכלין עליו כלל. ומחמת זה נפל לפעמים מדעתו ולא היה מדבר עוד כל כך
בינו לבין קונו איזה ימים. אחר כך נזכר בעצמו והתבייש בעצמו על שהרהר אחר מידותיו ית' כי
באמת בודאי הש"י חנון ורחום וכו', ובודאי הוא רוצה לקרבו. וחזר ונתחזק בדעתו והתחיל שוב
להעתיר ולדבר לפני הש"י כנ"ל. וכן היה כמה פעמים.
והיה עושה כל מיני עבודות פשוטות של עבודת ה' בלי שום חכמות, והכל בהצנע גדול. ותכף
כשיצא לחוץ היה עושה בכוונה כל מיני מעשה נערות, כל מיני שחוק וקפיצות ושאר עניינים כאלו,
עד שלא היה יכול להביא על דעת שום אדם שהוא רוצה לעבוד ה'. ובתחילה בימי ילדותו היה
נוהג שהיה לוקח איזה גדולים ומחליפם בטפלים, ונכנס לבית הכנסת בהצנע דרך חלון וכיוצא
ולוקח עמו הספר שערי ציון ואומר ה"לשם יחוד" של עשיית מצווה, ולוקח טפל אחד ומשליכהו
לתוך המתן בסתר. ואחר כך חזר ועשה עצמו כאילו הוא מסיח דעתו מזה. ואחר כך חזר ואמר
"לשם יחוד" הנ"ל וחזר והשליך פרוטה א' בתוך המתן בסתר, וחזר ומסיח דעתו, וחזר ואמר
ה"לשם יחוד" הנ"ל והשליך עוד פרוטה א'. וכן חזר ועשה כמה פעמים עד שהשליך כל הפרוטות
בתוך המתן בסתר. ועל כל פרוטה ופרוטה אמר ה"לשם יחוד" הנ"ל וכוונתו היה כדי שיעשה
מצוות רבות, כי עבודתו היה בפשיטות גמורה בלי שום חכמות כלל. וכן היה עושה ועובד את
הש"י בכל מיני עבודות פשוטות לגמרי בלי שום חכמות כלל, אף על פי שבאמת היה חכם גדול
ומופלג בחכמה מאוד מאוד.
גם בימי קטנותו ובימי נעוריו כאשר היה מפורסם לכל מכיריו, ואעפ"כ לא השתמש בשום חכמה
כלל בעבודת ה', רק היה נוהג לעשות כל העבודות הפשוטות שבעולם, דהיינו לימוד התורה
הרבה ומצוות מעשיות וריבוי תפילות ובקשות וריבוי התבודדות מאוד לדבר ולפרש שיחתו לפניו
ית' כנ"ל וכיוצא בזה. וזה היתה עיקר חכמתו הגדולה מאוד, כי מעוצם הפלגת חכמתו זכה תכף
לחכמה זו שאין צריכין שום חכמה כלל בעבודת ה', כי זה עיקר החכמה הגדולה, מן הכלל שלא
להיות שום חכם בעבודת ה', רק בתמימות ובפשיטות גמורה בלי שום חכמות כלל. וכל דבר ודבר
שרצה לעשות בעבודת ה' היה קשה עליו מאוד בכל מיני כבידות שבעולם. ובתחילה היה קשה
עליו מאוד לישב יחידי בבית מיוחד איזה שעות רצופות לעסוק בעבודת ה' היה קשה עליו מאוד
בתחילה, אך הוא ז"ל היה מכריח עצמו מאוד ושבר תאוותו וישב כמה וכמה שעות בכל יום
בהתבודדות בחדר מיוחד וכן היה קשה עליו מאוד מאוד העבודה שהיה צריך לעשות בכל יום.
וכל כך היה קשה עליו עד שלא היה אפשר לישא כלל העול מגודל הכבידות שהיה כבד וקשה עליו
מאוד מאוד, ורק על ידי עצה זו נשא עליו עול העבודה, היינו שבכל יום היה חושב בדעתו שאין לו
רק זה היום בלבד, ולא הסתכל על יום המחרת ועל זמן שלהבא כלל, רק כאלו אין לו רק זה היום
לבד. ועל כן היה יכול לישא עליו עול העבודה של זה היום לבד, כי על יום אחד לבד יכול האדם
לקבל עליו כל מיני עבודות שבעולם, מאחר שהוא רק ליום אחד בלבד. וכשנגמרה העבודה של זה
היום אזי ביום המחרת חזר וקיבל עליו העבודה של אותו יום המחרת. וכן נהג תמיד שלא היה
חושב בדעתו כ"א אותו היום לבד.
- - - והיה רגיל בנדרים מאוד מאוד שכמה פעמים כשבא היום קיבל עליו בנדר כל סדר העבודה
שהיה רוצה לעשות באותו היום, ואחר כך אף על פי שהיה קשה עליו מאוד היה מוכרח לעשות
מחמת הנדר. וכן עשה כמה וכמה פעמים. וכן בכל מיני גדרים וסייגים של פרישות מאיזה תאוה
ומאיזה מידה היה רגיל הרבה בנדרים, כמה וכמה פעמים. וכמה וכמה פעמים נשבע על איזה
דברים בנקיטת חפץ כדי שיהיה חזק לפרוש מאותו הדבר שהיה רוצה לפרוש עצמו.
- - - גם היה רגיל מאוד בימי קטנותו ובימי ילדותו לרוץ בכל פעם על קבר הבעש"ט זצוק"ל לבקש
מאתו שיעזרו להתקרב להש"י. והיה רגיל לילך לשם בלילה. ובזמן החורף בעת שהיה קרירות
גדולה מאוד היה הולך לשם בלילה, ומשם חזר והלך אל המקווה. והיה שם מקווה חוץ למרחץ
ומקווה אחת בתוך המרחץ, ובחר לו לילך בהמקווה שחוץ למרחץ בעת הקרירות הגדולה, וכבר
היה קר לו מאוד מחמת שבא מהקבר כנ"ל, כי היה דרך רחוק בין ביתו להבית עלמין וכן מהבית
עלמין למקווה, מלבד השהות שנשתהה הרבה על הקבר, אעפ"כ אחר כל זה היה הולך דווקא
לטבול בהמקווה שהיתה עומדת בארץ כדי לסגף עצמו. וכל זה בהצנע בלילה. ושמעתי מאחד
שאמר ששמע מפיו הק' שבעת שעשה הנהגות אלו לא היה כי אם בן ו' שנים. וכל כך היה מוצנע
בעבודתו מבני אדם, עד שפעם אחת הלך למקווה בבוקר בחורף ובא מהטבילה והפאות היו לחות