אגדת הבעש''ט מחוץ לשבחי הבעש''ט
הדגמנו את הרקע הריאלי, היערי-ההררי של סיפורי-הבעש"ט הקדם-התגלותיים, בעיקר על פי "שבחי הבעש"ט", המסיחים לפי תומם והמשמשים משום כך עדות היסטורית על ראשית הצמיחה של האגדה החסידית. אך יש לזכור, כי "שבחי הבעש"ט" כוללים רק חלק קטן מאגדת הבעש"ט. סיפורים רבים נרקמו ונמסרו בתקופה מאוחרת יותר וסיפורים רבים שהיו ידועים בעם בעל-פה לא מצאו את מקומם באסופה, בגלל סיבות שונות. בין אלף סיפורי האסופה החשובה של רש"י זוין נכללים 68 סיפורים, שגיבורם הוא הבעש"ט, אך מהם נמצא ב"שבחי הבעש"ט" רק פחות משליש. בעיקר מקופחת ב"שבחי הבעש"ט" אגדת הבעש"ט הקדם-התגלותית. הספר נתגבש, כידוע, בחוגים חסידיים ובין תלמידי הבעש"ט בווהלין, במעזיבוז.
סיפורים על ראשית הבעש"ט רחוקים מהם, בזמן ובמקום כאחד. משום כך נמוך באופן יחסי ב"שבחי הבעש"ט" מספר הסיפורים הקשורים בשמות מקומות במזרח-גאליציה.
אך דווקא בנדון זה מתאמת הכלל הגדול בחקר הספרות העממית הנמסרת מדור לדור בעל-פה: "לא ראינו בכתב אינה ראייה". פרטים רבים הקשורים באגדת הבעש"ט בהרי הקארפאטים, הן בזו שב"שבחי הבעש"ט" והן בזו שמחוצה לה, מתאשרים ומתעצמים לאור בדיקת המסורות העממיות של בני ההרים, שביניהם חי והתהלך הבעש"ט.
האזור "פוקוציה" וה"הוצולים"
השמות הגיאוגרפיים של המקומות והנהרות, תיאורי ההרים, היערות וה"ריאליה" מלבושים, קרדום. ועוד , שיירי הלהג המיוחד של השפה הרותינית-האוקראינית בסיפורי הבעש"ט " ושאר הסממנים, יש בהם כדי לתחם יפה את סביבת האירועים, את מקום הערישה של אגדת הבעש"ט. המדובר בהרי הקארפאטים המזרחיים, אשר אזורם נודע בשם "פוקוציה". בו מקום העיירות קיטיב וקאסוב. קאלאמייה שעל הנהר פרוט היא בירת האזור.
תושבי ההרים, הגזלנים בעלי הקרדומות אינם אלא ה"הוצולים", ולא זו בלבד שהנתונים באגדת הבעש"ט מתאימים למציאות ההוצולית, אלא שבאגדות המקומיות של ההוצולים, שסופרו נלקטו ונדפסו במאתיים השנים האחרונות, נשתמרו מסורות רבות על "היהודי הקדוש", "הרבי הקדוש", ידידו של ראש הגזלנים באזור וגיבור עלילות-הגבורה ההוצוליות, דובוש - נתפס, עונה והוצא להורג לפני כ230- שנה . אין כל ספק בכך, שהקדוש, איש האלוהים הוא הבעש"ט.
מקומות רבים בהרים נקראים על שם:
"היהודי הקדוש", ששמו הפרטי נשכח:
יש, "אבן היהודי וקדוש",
"באר היהודי הקדוש",
"מערת היהודי הקדוש" וכיו"ב.
וכאשר רוצה הוצול לפני עשרים שנה בלבד! להדגיש שראה את הדבר המופלא והמוזר במו עיניו, הוא אומר:
"כפי שאנו רואים את שרידי דובוש והרבי" וינצנץ עמ' 287 .
מן הראוי שחוקרי החסידות, ראשיתה וצמיחתה יתנו את לבם למסורות אלו מכאן ולאגדה ההוצולית כשהיא לעצמה מכאן. דברי כאן באים להגיש את החומר על קצה המזלג, לעורר תיאבון ולרמוז לסיכויי המחקר בלבד.