אדון אחר נותן לו
"חדר מיוחד שישב שם ולא היה מוטל עליו שום שירות בעולם.. ובכל אותו משך הזמן היה עוסק בתורה ותפילה בחדר מיוחד שלו" שם .ואם כי במדינה "לא היה רשאי שום יהודי לדור שם, וכשמצאו איזה יהודי, אחת דתו להמית", הרי כשנודע עניין יהדותו של ר' אליעזר, הוא נשלח "לארצו עם כסף וזהב רב מאוד" עמ' מ"א .
ולא זו בלבד, אלא שקיימים, כנראה, קשרים גלויים וחוטי-ידידות בין הבעש"ט לבין תושבי ההרים - רועים, לסטים, שודדים, וגזלנים. לאלה האחרונים, מתברר, על-פי נס שנעשה לו לבעש"ט בהליכתו על צוקי ההרים,
"כי הוא איש אלוקי באשר ה' אתו וישלימו עמו ויביאו לפניו" עמ' מ"ז .
ואין סתירה בין מעשי הגזל ובין בקשת הצלחה ע"י פנייה ישירה לבעש"ט:
"הנה בעינינו ראינו כי חיש אלוקים אתה, לכן בקשתנו שתתפלל עבורנו שיצליח ה' דרכינו אשר אנחנו הולכים תמיד ימסור את נפשותינו" עמ' מ"ז .
עבודת הגזל והשלילה לא זו בלבד שאין בני ההרים דנים אותה לכף חובה, אלא שהם רואים בשוד העשירים ובחלוקת השלל לעניים נצרכים - מלאכת קודש ומסירות נפש. וייתכן כי על יסוד השקפה זו קובע אח"כ הבעש"ט באחד ממשליו:
"גם הגנב ההולך לגנוב, גם הוא מבקש מהקב"ה שיעזור לו, ואם כן הוא יודע שהוא הולך לגנוב, הרי הוא מוצא הרבה תירוצים ואמתלאות והיתרים לכך, והקב"ה עושה רצונו ונותן לו לגנוב...".
הגזלנים מבטיחים הבטחות לבעש"ט ועומדים בהן, נשבעים לו שבועות ומקיימים אותן, באים לפניו כדי שיעשה פשרה ביניהם, ואף "יודעים דרך קצרה לילך אל ארץ ישראל, דרך מערות ומחילות " עמ' מ"ח ומוכנים להעביר לשם את איש האלוקים.
מן הראוי לציין, כי הנשק שבידי הגזלנים ההרריים האלה הוא תמיד. קרדום, הוא ה,,טופור" המהולל של תושבי ההרים, בסיפורי-הגזלנים הבתר-התגלותיים נשק הליסטים הוא חרב, קנה-רובה וכיו"ב.
הנכרים מוכנים תמיד לעזור לבעש"ט, ולא רק לו בלבד. הם מוציאים את הסוסים מהרפש והטיט עמ' מ"ט , מצילים מטביעה עמ' קנ"ב , מרווים את צימאונם של הבעש"ט ושל ר' מנדלי מבאר זוין א' סי' 304 , ועוד ועוד. הם פונים לבעש"ט בשמו הפרטי, כאל ידיד ותיק:
"בא נכרי אחד עם עגלה ועם סוסים ואמר: ישראל, קשור עגל שלך בעגלה שלי ואביאך לביתך" עמ' נ"ה .
ובהמשך הסיפור פושט הנכרי את העור מן הסוס תמורת שש פרוטות ובא נכרי אחר וקונה אותו בסך ד' זהובים, וכל אלה הם שליחי אליהו הנביא המזדמנים לו לבעש"ט בעקבות גילוי-אליהו הראשון שלו. ואליהו עצמו מתגלה בדמות נכרי זוין א' סי' 241 . בית ההתבודדות של הבעש"ט היה בכפר אצל, נכרי עמ' נ"ו ולא אצל יהודי, ובאחד הסיפורים עמ' צ"ד מודגש כי בן החבריא קדישא ר' נחמן מקאסוב לן בכפר, ואינו רוצה להתאכסן אצל יהודי, כי אם אצל גוי.
וכשמכיר הבעש"ט את סוסו הגנוב שעה שהוא מגיש לנכרי הרוכב עליו אש ל"לולקי" שלו, והוא קובע:
"הלא סוס שלי הוא",
מסופר כי הרוכב
"תיכף ירד מן הסוס והחזיר לו הסוס" עמ' נ"ו ,
בלי אומר ודברים, בלי טענות ומענות. גזלנים משחררים שבוי מתלמידי הבעש"ט, מחזירים לו את רכושו הגנוב ואף מוסיפים עליו, כשמתבררת להם זהותו של הנגזל וזמרתו המשותפת עם ראש הגזלנים לפני שנים רבות. ויש עוד מעשי-רחמים של גזלנים ולסטים.
לעומת החיבה לנכרי, מבני ההרים, מתואר לעתים בצבעים שחורים המוכסן היהודי העשיר. מוכסן מאיים על הבעש"ט שילשין עליו וישים אותו ב"מבצר" עמ' נ"ו , יהודי עושק אלמנה ורוצה לקח כופר מידה עמ' קל"ו , סוחר גדול מתנגד לבעש"ט עמ' קכ"א , ורבים כאלה.
רחמים רבים כלפי הנכרי המדוכא, באים לידי ביטוי בסיפור היקר הבא עמ' קנ"ח :
פעם אחת התפלל הבעש"ט לפני התיבה, ובאמצע התפילה הפסיק תפילתו והלך לרחוב שלפני בית הכנסת, וראה גוי אחד מוכר עצים וקנה ממנו עגלה ועצים. והוליך הגוי העצים אחריו לבית-המדרש, וציווה הבעש"ט לשלם לו בעד העצים, ובעד מה שהוליך העצים לבית-המדרש ציוה לתן לו יי"ש. קדוש כזה",
שאם היה קונה ערל אצלו בוודאי לא דיה נותן לו מאומה עבור זה. ושאלו התלמידים את הבעש"ט, מה שהפסיק באמצע תפילתו לקנות העצים? והשיב, שבעת תפילתו ראה קטרוג למעלה על עם בני ישראל הדרים בכפרים, מה שהם מטעים בחשבון את הגויים, והוצרך לסתום פי המקטרג. בזה שהערל שיבח מאוד את היהודים, בזה נסתתמו טענות המקטרג. רחמים אלה ויחס של השתתפות בצער כלפי הנכרי מציינים את אגדת הבעש"ט הקדומה, ה"הררית", שבה נציג העולם הלא-יהודי הוא כפרי, איכר מדוכא, "עבד כנעני" עמ' קמ"ד ואילך , אלכסיי הנוהג בסוסים, ועוד. מה שאין כן כאשר הגיבורים הם רופאים, שרים, כמרים וכיו"ב. אלה - שונאי ישראל המה, והבעש"ט נפרע מהם ומענישם מידה כנגד מידה. מן הראוי לבדוק את השימוש בביטויים העבריים המציינים את הלא-יהודי ב"שבחי בעש"ט". הביטוי "נכרי" אפייני, כנראה, לחוגים שבהם היו רגילים סיפורי-הבעש"ט הקדם התגלותיים, והוא נדחק בתקופה מאוחרת יותר ע"י "ערל" שמשמעותו המתלווית לו שלילית. גם לביטויים "כפרי", "עבד כנעני" וכיו"ב יש משמעויות שלהם.