א. קודם הלידה ואחר הלידה
1. 'לקונה עבדיו בדין'
המעשה היה בראש השנה. הרבי ישב אל השולחן ומסביב לו החסידים. בתוך הסעודה ראו בחוש
שהרבי נתחלש, שבא ממש לידי כלות הנפש, שאינו בעלמא הדין...
עברה שעה ארוכה. והרבי רק גופו הוא בחדר, אבל הנשמה בעולמות העליונים היא נמצאת.
לאחר שהות חזרה הנשמה לגוף. הרבי סיפר:
היתה לו עלית נשמה. עלה למעלה וראה יושבין בישיבה ועוסקין בדין. למשפט עמדו כל
ישראל. התחילו מלמדין קטיגוריא על ישראל. אבל כמעט שלא היו ראיות לחטאים. מה
עשה השטן? גייס כל מלאכי חבלה, והיו עובדין ועוסקין באמונה, משוטטין ומביאין חבילות
חבילות של עבירות ישראל. מביאין ומניחין, מביאין ומניחין לפני הדיינים.
והנה הוא רואה:
כנגד השטן המקטרג עומד סניגור אחד ללמד זכות. והסניגור הוא נשמה קדושה, שאינה
יודעת כלום, אלא ללמד זכות על ישראל, והיא הנשמה של הקדושת לוי. ועומד הוא
הקדושת לוי, מימינו פתח של גן עדן, שאבות העולם שרויים שם, ומשמאלו גם כן פתח
פתוח - לתוך גיהינום בוערה, לתוך כבשן של אש לוהטת. העיף הקדושת לוי עיניו לצד
הכבשן ולא עמד הרבה בחיבוק ידים: התחיל חוטף החבילות של חטאים וזורקן לתוך
האש הלוהטת. זורק וזורק.
בתוך כך בא השטן והרגיש: החבילות מנינן פוחת והולך. היה לו העניין תמוה מאוד.
התחיל סוקר ומשגיח בכדי להתחקות ולחקור אחר סיבת הדבר. ופתאום: "הא!" הוא תפס
לקדושת לוי בידו.
- "מה זאת?" קרא "במקום המשפט שם הרשע? גנב!"
והתחיל השטן תובע דינו של הקדושת לוי. ישבו לדון ופסקו הדין על פי התורה הקדושה:
שלם ישלם, ואם אין לו ונמכר בגנבתו.
נעשה רעש גדול בעולם העליון.
הכריזו מכירה פומבית על הקדושת לוי. התחילו הולכים ובאים הקונים. קודם כל היה רוצה
השטן בעצמו לזכות במקח: בכלל הוא בעלן גדול על נשמות יפות, ובפרט על נשמה קדושה
כמו הקדושת לוי. באו גם האבות: כל אחד הביא פדיונו בידו, זכיותיו הגדולות. אבל השטן
הכריח במקחו, הפקיע השער.
אז קם הכביכול בכבודו ובעצמו, הוא הביא תשלומין יותר מכולם:
"לי הארץ ומלואה!" כך אמר, וזכה במקחו.
מכאן ואילך נעשה הקדושת לוי עבדו של הקב"ה.
והוסיף הרבי:
- וזהו שיסד הפייטן: "לקונה עבדיו בדין".
2. הבעש''ט שמח על לידתו של הרב מברדיטשוב
בשעה שנולד הרב מברדיטשוב, נתן הבעש"ט לתלמידיו עבורו ב' פעמים משקה ודובשנית, ואמר
שבאה לעולם נשמה שתהא ממליצה טוב עבור ישראל.
ועוד אמר הבעש"ט: בשעה שירדה נשמה זו לעולם, עמד הס"מ וטען לפני הקב"ה שכשתרד
נשמה זו לעולם יכלה כוחו ולא תהיה לו שליטה בעולם, כי אותה הנשמה תחזיר את כל העולם
למוטב. נחמהו הקב"ה לס"מ ואמר:
"אבל, בעל נשמה זו יהיה רב ויהיה טרוד בצורכי הציבור".