אור ברסלב
תולדות החסידות 8. ר' ליב רואה עתידות ומציל לאחינו בני ישראל מעלילת דם

תולדות החסידות

8. ר' ליב רואה עתידות ומציל לאחינו בני ישראל מעלילת דם

7. האיך היה ר' ליב מעלה נשמות גבוהות למדרגתן

לעת זקנותו קבל ר' ליב את הרב ר' עזריאל לו לגבאי. לפני ר' עזריאל זה הרכינו ראשם כל

הצדיקים הגדולים שיברך אותם.

פעם אחת נסע ר' ליב עם ר' עזריאל לווילנה. שלוש ווירסטות סמוך לווילנה היתה מזיגה גדולה,

שהיתה שייכת למוכסן של עיר ווילנה. בווילנה היה היי"ש ביוקר, וחוץ לעיר היה בזול, ועל כן היו

עומדים במזיגה שמחוץ לעיר סוחרים הרבה, והיהודי שהיה דר שם היה עשיר גדול. נתאכסן גם

ר' ליב שם: לקח לו חדר מיוחד, שילם לבעל הבית בעד החדר ולן שם.

בבוקר שלח את ר' עזריאל לבעל הבית. בא לפניו. אמר לו:

"לך לרחוב הנכרים וקרא לי את הנסיך מפולין. אמור לו: ר' ליב קרא לך שתבוא תכף אליו".

לגלג האיש ואמר: "חסר משוגעים אני? ברחוב הנכרים אם רואים שם יהודי אחת דתו לתלותו

תכף, כי אסור לשום יהודי לילך באותו הרחוב. והנסיך הוא בן מלכים, ומעולם לא דיבר עם יהודי,

ובא משוגע זה ורוצה שאקרא את הנסיך לכאן!"

הלך וסיפר לאשתו מהמשוגע הזה, וחזר אליו ואמר: "בבקשה מכבודו, ילך נא לדרכו, ולא תארע

לנו רעה על ידו". ורצה לגרשו מביתו.

גער בו הרב, ואמר לו: "הידעת מי אני? אני ליב בן שרה! אם לא תשמע לי, דע כי תתחרט תכף.

לך ממני, ולוואי יהא סופך טוב".

באותה שעה נפלו פתאום למשכב בחולי חזק שני בניו ואשתו, עד שראה בעל הבית שאין פנאי

לקרוא לרופאים, ובא לפני הרב וצעק: "אשמע לכל אשר יצווני אדוני, אך יסיר ממני המגפה!"

אמר לו הרב: "לך מהרה אל הנסיך, אל תאחר, וקרא אותו אלי, ואשתך ובניך יתרפאו תכף. לך

מהרה ואל תפחד!"

הלך האיש בפחי נפש, כי ראה שכלתה אליו הרעה והוא מוכרח לשמוע להרב, ואמר: "מוטב יתלו

אותי לכפרת שני בני הקטנים".

הלך במהרה לרחוב הנכרים בפחד גדול. ולא אירעה לו שום רעה ולא אמר לו שום איש דבר, עד

בואו לבית הנסיך ודפק על הדלת. יצא אליו עבד אחד מעבדי הנסיך, ואמר לו: "מה לך פה?"

ענהו: "לנסיך אני צריך!"

הלך העבד והגיד לעבדים שבפנים הבית, כי יהודי אחד עומד באכסדרה ואומר שהוא צריך לנסיך.

ספרו הדבר לנסיך, ואמר: "הביאוהו אלי".

הביאוהו אליו. אמר לנסיך: "איש זקן, שמו ליב, צווה עלי לקרוא את אדוני שיבוא תכף אליו".

כשהזכיר לפניו את השם ליב נבהל השר מאוד, ואמר לו בבהלה: "הנני הולך, הנני הולך. חכה נא,

עמוד נא, אתלבש. תכף הנני הולך!"

נבהל האיש מאוד, כי ראה שנהפכו בפני השר כל הגוונין וצעק לעבדיו שיביאו לו המלבושים.

התלבש תכף והלך עם היהודי ברגליו, בלא שום מרכבה. כשראו אנשי חיל את הנסיך בעיר רצו

לעשות לו הכבוד השייך לו, כדרכם, אבל הוא רמז להם בידו, והלכו להם. והוא הלך לבדו עם

היהודי ברגליו עם בואו לבית היהודי, והמרכבה שלו היתה נוסעת אחריו עם עבדיו.

כבואם הלך היהודי להגיד לר' ליב כי הנסיך הוא פה.

אמר הרב: "ימתין מעט. תכף אקראהו לבוא אלי".

ועל היהודי צווה לילך לביתו. אחר כך יצא הרב מחדרו וקרא את הנסיך לפנים ודברו שם רגעים

אחדים, ותכף צווה הרב לר' עזריאל שיחבוש את הסוס ויסעו תכף. והנסיך ישב במרכבתו ונסע.

אחר כך שלח אנשי חיל לחפש את ר' ליב ולא מצאוהו. היה הדבר לפלא גם בעיני הנסיך. ואף

על פי שהיה מכיר את ר' ליב מכבר, מכל מקום לא חרד בשום פעם בהזכירו את שמו כאשר חרד

עתה. אחר כך נשתקע הדבר מעט.

לימים נאבד העבד הנכרי של היהודי פתאום. העלילו הכמרים שהיהודי שחטו לפסח. לקחו אותו

ושמוהו במאסר ועשו לו ייסורים קשים. הודה כי הוא הרגו, כדרך היהודים רכי הלבב שלא יוכלו

לסבול ייסורים, ובחר במיתה אחת מייסורים הרבה. נגמר דינו למיתה. הלכו אל הנסיך שיניח

חותמו על גזר הדין. השיב להם, כי היהודי הוא מבין גדול בסוסים והוא רוצה לקנות הרבה סוסים

ביריד מאקאר, ועל כן רוצה הוא שיחיה היהודי עד אחר היריד, והוא מקבל אותו על ערבונו עד

אחר היריד, ואז ימסור אותו ליד הכמרים שיעשו בו כחפצם. עשה כן, ולקח אתו את היהודי ליריד

והוא קנה לו סוסים, והלכו אחריו שומרים לשמרו. רואה היהודי, והנה עבדו הנכרי שנאבד אצלו

כמדומה לו שהוא רואה אותו הולך מרחוק. עמד היהודי על עמדו, והנה הוא הולך וקרב אליו.

כשקרב הנכרי אל אדונו והכירו נפל לפניו ארצה ואמר:

"ברוך השם, שאני רואה אותך בחיים!"

שאלהו היהודי: "היכן היית? ולמה ברחת ממני?"

בכה הנכרי בדברו ואמר: "אף כי אתה יהודי, הנה טוב אתה לי מאב ואם, ואנכי לא הייתי בורח

מאתך בשום אופן. אך כומר אחד, אשר קנא בך, היה מסית אותי כמה פעמים לזה, והיה מבטיח

לי נחלת שדה וכרם, ולא רציתי לשמוע אליו, עד שבא פתאום בלילה וקרא אותי לחוץ והושיבני

בעגלה ואסרני והוליכני הרחק כחמישים פרסה, ואנוכי הייתי שם נע ונד ולא היה לי במה להחיות

נפשי, ורציתי לחזור אליך ולא היה לי להוצאות. והנה בלילה זה בא איש זקן יהודי עם משרתו

והושיבוני בעגלה והוליכני כל הלילה והביאני לכאן ואמר לי: "לך ובקש את אדונך כי תמצאנו פה!"

וזה כל היום שאני מבקשך בכל הרחובות, ותודה לה' שמצאתיך. ועתה קחני נא לביתך, כי למה

אמות ברעב. הלא ביושר עבדתיך כל הימים שהייתי אצלך".

כששמע היהודי את כל אלה חייתה רוחו והבין כי זה מעשה ר' ליב. שבח לה' בלבו והיה משתוקק

לראות סוף דבר. אמר לנכרי: "בא עמי ואצווה במזיגה אחת ליתן לך לאכול".

הובילהו למזיגה אחת ואמר לו: "שב פה, ואל תלך אנה ואנה עד בואי לקרוא לך". והוא הלך

לקנות עוד סוסים.

כשקנה כל הסחורה והוטב בעיני הנסיך, צווה לאסור את הסוסים. ישב הנסיך במרכבה ואת

היהודי הושיב נגדו. כשצעקו על הסוסים התחילו רוקדים ונוטים מן הדרך בלי מעצור. אמר היהודי:

"הסוסים טובים, אבל העגלונים אינם יכולים להנהיגם. יש איתי עגלון אחד שיכול להנהיג סוסים.

ידעתי כי תקבל נחת ממנו. אם יישר בעיני אדוני תשכרהו להנהיג הסוסים".

אמר הנסיך: "טוב, קרא לו".

קרא היהודי לעבדו הנכרי ואמר לו: "שב על הדוכן והנהג הסוסים!"

ישב הנכרי, נטל המושכות בידו והנהיג הסוסים בלי שום מכשול. שמח הנסיך.

כאשר אחזו דרכם ונסעו איזה זמן, אמר הנסיך ליהודי:

"התזכור היום ששלח הרב שלכם ר' ליב לקרוא אותי?"

אמר היהודי: "כן, אדוני, זוכר אני".

אמר לו הנסיך: "עתה אגלה לך את אשר הגיד לי: באם אשר יצא עליך משפט מוות שאעכב

המשפט עד אחר יריד מאקאר, ושאקח אותך ליריד. דמיתי שיצמח לך איזו ישועה מהיריד הזה.

והנה לבסוף לא נשמע כלום, ומוכרח אתה למות. ומה היה בכוונתו שצווה לעכב אותך עד אחר

היריד?"

שתק היהודי בדברו, ואחר כך אמר לו בבכי: "אדוני, הרי הנכרי המנהיג הסוסים הוא עבדי

הנאבד, שגנב אותו הכומר פלוני בלילה. שאל נא אותו".

תמה הנסיך מאוד ואמר: "עתה ידעתי כי יש אלוקים בישראל, ונתן כוח בצדיקיו לראות עתידות

ולהציל עשוק מיד עושקו. אבל אתה, מה היה לך שהודית בדבר שקר אשר לא היה מעולם

וחתמת עצמך כי אתה הרגת את הנכרי להבאיש את ריח היהודים בעיני כל הכמרים?"

אמר היהודי: "ומה היה לי לעשות? ראיתי כי כשל כוחי, לסבול את כל הייסורים. ואם לא הייתי

מודה הייתי נופל שדוד תחת ידם פעמים הרבה. בחרתי במיתה אחת פתאומית מלמות מיתות

הרבה. וזה לך לראיה על כל העלילות שהשונאים מעלילים על בני אומתנו: אחר הייסורים מודים

הם על כל מה שדורשים מאתם, מפני שרואים כי אי אפשר להם להשמט מידם".

חקר הנסיך מפי הנכרי, והוא סיפר לו איך גנבו הכומר בלילה מבית היהודי, ומכל אשר היה אתו

לא כחד דבר. בבואם לווילנה העמיד הנסיך את הנכרי, שיגיד את דבריו בפני הכומר, והוא לא

יכול להכחישו. יצא דין היהודי בצדק, ואת הכומר קרעו לגזרים בפני כל העם.

מאורע זה נכתב למזכרת בדברי הימים לפולוניא.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה