6. האיך שהיה ר' ליב עוסק לתקן נפשות המתים שהיו סובבים והולכים
בעולם התוהו, ר"ל
א.
בעיר ברדיטשוב היה יריד גדול. באו לשם סוחרים מכל המקומות, שכרו חנויות והיו עוסקים
במשא ומתן. בא לשם תגרן אחד נפלא, שכר לו חנות וישב בה. ובחנות לא היה שום סחורה,
אלא שהיה אותו תגרן יוצא לו פעם בפעם מן החנות לאמצע הדרך, עומד שם קצת ומדבר עם
ברייה בלתי נראית. היו תמהים על זה כל הסוחרים, הגדולים והקטנים, החשובים והפשוטים,
ואפילו הסרסרים והסבלים. היו כל מסיחים באותו התגרן הנפלא: או שהוא מטורף ר"ל או שהוא
איזה חידוש. ולכולם היו אז עסקים טובים ורווחים גדולים, ורק לאותו התגרן לא היה שום עסק.
התחילו שואלים זה לזה: "מה זאת?" לבסוף החליטו לילך אל הרב דמתא ולספר לו המעשה.
חשב הרב על העניין המסופר, חשב וחשב ולא העלה בשכלו כלום. גמר הרב לילך בעצמו אל
מקום החנויות, כדי לראות החידוש.
בא אל התגרן הנפלא ואמר לו: "שלום עליכם!"
החזיר לו: "עליכם שלום!"
שאל הרב: "כבודו סוחר?"
החזיר: "ודאי סוחר!"
העיר הרב: "איני רואה כאן שום סחורה".
קם ר' ליב בן שרה על רגליו - הוא היה אותו התגרן הנפלא - ואמר: "הרי סחורתי".
רואה הרב על פי תנועת ידו של ר' ליב והנה איזה יהודי עובר.
הוסיף ר' ליב: "יסתכל כבודו!" הסתכל הרב.
העמיד ר' ליב לאותו אדם שהיה עובר ושאל: "להיכן אתה רץ?"
החזיר: "אני רץ לעסקי".
ניגש ר' ליב אל אותו היהודי, הפשיל כנפות בגדו ואמר להרב: "יראה כבודו!"
הביט הרב והנה תכריכין מתחת לבגדו. הבין הרב העניין. נתיירא ורצה לצעוק, אלא ששמע מפי
ר' ליב: "הס!" ונשתתק.
אמר ר' ליב לאותו אדם: "אתה בר מינן... לך למנוחתך!..."
הלך לו הנפטר ונתקבל למקום מנוחתו.
למן אז נתפרסם שמו של ר' ליב בכל ברדיטשוב, וידעו הכל - עשירים ועניים, חשובים ופשוטים -
שהוא בעל מופת. התחילו לילך אצלו וליתן לו פדיונות. אבל ר' ליב לא היה מקבל כלום. היה
הדבר חידוש גדול.
ב.
שוב היה מעשה, שהפצירו בו תלמידיו בר' ליב להגיד להם מה הוא עושה ביריד. הראה להם הרב
משרת אחד נושא משא גדול על שכמו. קרא אותו הרב ודבר עמו מפה לאוזן דברים אחדים. אחר
כך אמר לתלמידיו: "לכו אחר האיש הזה וראו מה יעשה".
הלכו אחריו, והנה בא אל הבעל הבית שלו, הניח המשא מעל שכמו ואמר לו שאינו רוצה עוד
להיות משרת ועל כן יסלק לו השכירות עד עכשיו. נתן עליו הבעל הבית קולו, איך יעזוב אותו
ביריד לבדו, ולא רצה לשלם לו. אבל הוא לא המתין לתשלומין והלך לו. כאשר נתרחק ראו
התלמידים שהוא לבוש תכריכין. רצו אליו והשביעוהו להגיד להם האמת. אמר: "נע ונד הייתי
בעולם התוהו, ולא ידעתי כי מת אני זה כמה. עכשיו הגיד לי הרב ונתן לי תיקון, אך צווה עלי
להחזיר הסחורה לבעל הבית".
אז הבינו התלמידים כוונת נסיעתו של ר' ליב אל הירידין: בירידין מצויות נשמות מעולם התוהו.
על חנות עניה בסחורה אומרים הבריות: "זוהי חנות של ר' ליב בן שרה".