5. הכנסת אורחים על פי ר' ליב
פעם אחת בא ר' ליב לק"ק לבוב אצל גביר אחד להתאכסן שמה. וזמן מועט קודם בואו נסע משם
רב קדוש אחר והיו בני ביתו של הגביר טרודים עוד בנסיעתו של אותו הרב משם. כשבא ר' ליב
והלך אל משרת הבית ובקש ליתן לו חדר מיוחד שיוכל להתבודד שם.
הלך המשרת אל בעל הבית ואמר לו: "בא לכאן אדם אחד ואמר לי לפנות לו חדר להיות שם".
החזיר הגביר: "מה לי ולו כי בא אלי!"
כעבור רגע נשמע הקול, כי הרב הקדוש ר' ליב בן שרה בא לעיר. הבין הגביר, כי אותו אורח הוא
הרב הקדוש, והלך אליו ופייסו ונתן לו חדר פנוי נאה להתאכסן בו.
אמר לו הרב:
"רבותינו הקדושים ז"ל ייחסו מצוות הכנסת אורחים לאברהם אבינו. והנה לכאורה קשה,
שהרי מצינו באמת אצל לוט ממש עניין הכנסת אורחים כמו אצל אברהם, עד שנאמר
"ויפצר בם מאד... ויעש להם משתה ומצות אפה", ואצל אברהם לא מצינו כלל שיהיה
מפציר באורחים שיסורו אליו? אמנם, האמת הוא, שלוט לא היה מכניס אורח כלל, אלא
שנאמר "ויבאו שני המלאכים סדמה... ויקם לקראתם", ומלאכים בודאי ירצה כל אדם
להכניס אליו לאכסניה, ולכן לוט כשראה מלאכים קם לקראתם והפציר בם שיסורו אליו.
אבל אברהם אבינו ע"ה תורתנו הקדושה מעידה עליו: "וירא והנה שלשה אנשים נצבים
עליו", ראה אנשים, ורז"ל אמרו במדרש "אחד נדמה לו בדמות סדקי ואחד בדמות נווטי
ואחד בדמות ערבי", ואף על פי כן "וירץ לקראתם", מפני שהיה מכניס אורח באמת וגומל
חסדים עם בני אדם, והיה משמח את עצמו עם בני אדם יותר מאשר עם מלאכים, כי
מלאכים אינם צריכים לגמילת חסדים...