4. מעשה בר' ליב ותלמידו ר' יצחק
לר' ליב היה תלמיד, הרב מו"ה יצחק אשכנזי בעיר לבוב. פעם אחת קודם חג הפסח בא ר' ליב
לק"ק ברודי, ומשם כתב אגרת אל תלמידו ר' יצחק שיבוא אליו. לקח ר' יצחק מלבושיו הנצרכים
והלך לק"ק ברודי ברגליו לקבל פני רבו הקדוש. התחבר עמו עוד איש אחד שהיה חפץ להיות
בחברת הרב הקדוש ר' ליב. הלכו יחד. כמו חצי פרסה לפני העיר בא הרב הקדוש לקראתו ונתן
לו שלום. אחר כך שאל אותו על האיש אשר נתחבר עמו. השיבו כי האיש הזה משתוקק לקבל פני
הרב. אמר לו הרב לאיש: "כבר קבלת פני. עתה שוב בשלום לביתך". וברכו בשלום.
אחר כך הלכו שניהם יחד דרך יערות ודברו בעניינים נסתרים ונעלמים עד בואם בשלום לק"ק
ברודי.
כשבאו לעיר אמר לר' ליב לר' יצחק, שילך לחדרו אשר הוא מתאכסן שם, והוא לקח את חפציו
ונסע משם לימי החג הראשון. בחול המועד שב לעיר ברודי אל תלמידו.
כשבא, הלך אל חדר תלמידו. היו מדברים בעניין אחד משורשי החסידות כשמונה שעות, והיו
עומדים על רגליהם זה מול זה, פנים בפנים, כי כן היה דרכו לעמוד על רגליו בעת העמיקו
רעיונותיו הקדושים באיזה עניין ולחבק את ידיו ולהיות עומד על מקום אחד בלי שום תנועה
כשמונה וכעשר שעות, והוא פלא. וכן היה יכול לעמוד על מקום אחד מתחילת הלילה עד בוקר
בלילי טבת הארוכים בלי שום תנועה ונדנוד, רק תפוס ואחוז ברעיונות נשגבים ומחשבות קדושות
בגדולת הבורא, יתברך שמו.
פתאום שמע ר' יצחק קול צעקה בבית. בת בעל הבית הגיעה עד שערי מוות מגודל מחלתה אשר
חלתה ימים אחדים. והנה מתחילה לא הרהיב בעל הבית עוז בנפשו לילך אל ר' ליב לבקשו
שיתפלל בעד בתו החולנית, כי היה ירא מאוד מפניו. אומנם ההכרח אילצהו ושם עוז בנפשו לבוא
לפני הרב הקדוש ולבקשו כי יגזור צדיק אומר וה' יקיים להחיות בתו שהיתה נוטה למות. השיבו ר'
ליב: "לך נא אל צדיק העיר הרב ר' שמואל ויתפלל בעדה וה' יושיעך". הלך האיש ממנו בפחי נפש
אל הרב ר' שמואל.
אחר כך התחיל ר' ליב להמשיך דבריו אשר התחיל. אבל ר' יצחק נשאר נבוך ברעיונותיו מחמת
החולנית הנזכרת והיה מהרהר במעשה רבו בדבר הזה. הרגיש ר' ליב בדבר ואמר לו: "מה זה
אתה נבוך ברעיונותיך? עוד לא הסכנת להיות אמיץ לב בגיבורים לבל יטרידך שום דבר בעת
מחשבותיך יעמיקו בגדולות ונפלאות בוראנו".
אחר דבריו אלה דבר עוד ממעמקי הלב עניינים נשגבים מפעולות תמים דעים. בזמן לא כביר
נשמעה קול צווחה בבית, קול יללה משבר את הלב, כי בתו של בעל האכסניה כמעט תצא נפשה.
והאיש, בעל האכסניה, ההין לבוא לפני הרב הקדוש עוד הפעם ולאלצו בדברים לגזור אומר ויקום,
ודיבר אליו תחנונים בקול יללה ובכיה עד כי התחמם הרב הקדוש ואחז בפאות ראשו בשתי ידיו
ואמר:
"מרא דכולא עלמא, הלבעבור זה באתי הנה לשמוע אנחות וקול צעקה לבלבל את
מחשבותי ולא אוכל לדבר דבר! מה יחפצו ממני? מה אעשה להם?"
באותו רגע נשתנתה מחלתה ורגע רגע היה נראה לעין כי הרחיקה משערי מוות צעדיה, עד כי
נרפאה. ה' שלח דברו ורפאה.
אחר הדברים האלה, כשעברו ימי הפסח, גמר לנסוע משם. בשעה שלקח את התיבה אשר חפציו
בה להניחה על העגלה, קבל ר' יצחק את התיבה מידו להיות משמש את רבו. כהרימו את התיבה
היתה כבדה ממנו לטלטלה. הרגיש הרב הקדוש בדבר ולקח התיבה מידו ואמר לו: "כתיב "גבורי
כוח עושי דברו", להיות מעושי דבריו של הבורא כל עולמים צריך להיות גיבור בכוח!"