4. תפילת יום הכפורים
גם שמעתי מהחסיד ר' דוד פורקיס, אבל לא מפיו ממש, שבהיותו שוחט בק"ק טולטשין עשה ר'
דוד מכפר חלאדווקי תנאים ושלח עגלות אחר כל המקבלים וגם ר' דוד מגיד מישרים הנ"ל נסע אל
התנאים, וסיפר בדרך, וכשבאו אנשי הקהילה סיפרו לי .
פעם אחת ביום הכיפורים בהשכמה לא בא הבעש"ט לבית המדרש, כפי המנהג, להתפלל ביום
הכיפורים בהשכמה. היו שוהים עד בוש על היום והמתינו עליו מלהתפלל. אחר כך בא וישב על
מקומו, והיה ראשו על הסטנדר, מרים ראשו ומניח ראשו, מרים ומניח, כמה פעמים. אחר כך רמז
שילכו להתפלל לפני התיבה. ובא ר' דוד הנ"ל להתפלל, כי הוא היה מתפלל בימים נוראים. כשבא
סמוך לתיבה התחיל הבעש"ט לבזותו בפני כל עם ועדה, ואמר בזה הלשון:
"זקן אשמאי! היכן אתה הולך?" וביזה וגינה אותו ערך חצי שעה.
והיה רוצה לחזור ולילך מן העמוד, כי היטב חרה לו עד מאוד, כי אמר: שמא ח"ו ראה בי דבר
מגונה. וגער עליו הבעש"ט ואמר: "עמוד!" - והתחיל להתפלל ובכה, ולא היה יודע מה שהוא
מדבר, רק שצעק ובכה, כי נשבר לבו מאוד.
אחר כך, במוצאי יום הכיפורים, הלך ר' דוד מגיד מישרים אל הבעש"ט, ואמר לו:
"רבינו, מה ראה בי דבר מגונה ח"ו?"
- ענה ואמר:
"חס ושלום, לא ראיתי בך כלום. רק באשמורת הבוקר ראיתי להס"מ על הדרך
מקום שהתפילות הולכות ורצה לקבל כל התפילות ח"ו, ואמרתי בלבי: למה אלך
להתפלל ולמסור לו התפילות ח"ו? על כן שהיתי מלהתפלל. ותהילה לאל, פניתי
דרך אחת, שילכו התפילות בזו הדרך ולא יוכל לאחוז בהן. על כן יראתי שמא יכנס
ח"ו בלבך ויקלקל הדבר, ושברתי את לבך בכדי שלא יהיה לך שום מחשבה זרה
בלבך, ואחר כך צוויתי לך להתפלל".