3. תפילת מנחה בערב שבת קודש
שמעתי מר' פאלק הנ"ל .
כשנסע ר' גרשון מקוטוב מארץ ישראל לחוץ לארץ לשדך את בניו, אמר אגב אורחא: "תהילה לאל
שעברתי את הים, אסע אל גיסי הבעש"ט". ובא אליו בערב שבת קודש. עמד הבעש"ט להתפלל
תפילת המנחה, והיה מאריך בתפילתו עד צאת הכוכבים. ור' גרשון התפלל גם כן, מתוך הסידור
של האר"י ז"ל, ואחר כך העביר שנים מקרא ואחד תרגום, ואחר כך צווה והביאו לו כרים ושכב
לנוח.
בליל שבת, בשעת הסעודה, שאל ר' גרשון את גיסו הבעש"ט:
"מפני מה הארכת בתפילה כל כך? אני גם כן התפללתי בכוונות וקראתי הסדרה
שנים מקרא ואחד תרגום, והוצרכתי לשכב ולנוח, ואתה עומד ורועד ועושה
תנועותיך?"
והיה רוצה להוציא דברים מפיו.
אבל הבעש"ט היה שוחק עליו ולא השיב לו כלום. כפל ושאל עוד הפעם.
אז החזיר לו הבעש"ט:
"כשאני מגיע לתיבות מחיה מתים - וספק לר' פאלק אם לתיבות "מחיה מתים
אתה" או "מחיה מתים ברחמים", - ואני מכוון כוונת ייחודים, באות נשמות מתים
לאלפים ולרבבות, ואני צריך לדבר עם כל אחד ואחד מפני מה נדחה ממחיצתו, ואני
עושה לו תיקון ומתפלל בעדו ומעלהו, והחשוב חשוב קודם. והם רבים, שאם רציתי
להעלות כולם הייתי צריך לעמוד שמונה עשרה שלוש שנים. אך כשאני שומע הכרוז
שמכריז "מקודש, מקודש!" ואי אפשר עוד להעלות הנשמות, אני פוסע מן השמונה
עשרה".
אמר לו ר' גרשון בדרך שחוק: "למה אינם באים אלי?"
השיב לו: "היה אצלי כאן גם השבת השנית, ואני אמסור לך הכוונות בכתב על נייר ויבואו אליך גם
כן".
עשה כן. בערב שבת קודש הבא, כשסיים הבעש"ט קדיש לפני התפילה, עמד ר' גרשון להתפלל
גם כן, והבעש"ט לא התחיל עדיין בתפילה, כי היה יודע שר' גרשון לא יסבול ויתפחד. תיקן בתוך
כך מורה שעות שלו והריח טאבק, עד שיעבור ר' גרשון מקום הכוונה.
כשכוון ר' גרשון כוונה זו וראה הבעש"ט שבאו אליו מתים כמו עדר גדול של צאן ונפל בחלשות אז
העירו וצווה לו לילך לביתו. ובלילה על השולחן, בשעת הסעודה, שאל לו הבעש"ט:
"למה נתחלשת?"
אמר לו: "בעת שכוונתי הכוונה באו אלי מתים כמו עדרים".
אז אמר הבעש"ט לאנשיו בדרך שחוק: "הלקו אותו, שלא ישחק על הבעש"ט!".