2. מפזר ממונו לצדקה · 7. ר' יצחק מדרוהוביטש וקמיעות של הבעש''ט
ר' יצחק מדרוהוביטש שמע על גודל פעולת הקמיעות של הבעש"ט, ועלה במחשבתו שבודאי הוא
פועל זה על ידי השפעות בשמות הקדושים, לכן גזר אומר בזה הלשון: - ודאשתמש בתגא חלף, -
ר"ל צריך שיחלוף ויעבור כח הפעולה של הקמיעות. וכד הוה: ניטל כח פעולתן של קמיעות
הבעש"ט ולא היו מועילות כלל וכלל.
כך נמשך הדבר י"ב חודש.
כשנודע הדבר להבעש"ט, שאין שום תרופה עולה מהקמיעות שלו, חקר ודרש על זה ונתגלה לו
הדבר, שהוא בסיבת דיבורו של הצדיק ר' יצחק מדרוהוביטש.
עשה הבעש"ט דבר גדול על פי צירוף מיוחד של "אנא בכח". ר' יצחק היה בדרך ובכוח הצירוף
טעה בחשבון של ימות השבוע: ביום השני אמר יום ראשון בשבת, וכן עד יום חמישי, שמנה אותו
ליום רביעי, ולמחרת ביום החמישי לשבוע לחשבונו בא לעיר מזיבוז, ובאמת היה יום השישי. היה
בדעתו לנסוע לשבת קודש לעיר אחרת הסמוכה, ומפני שהיה בדעתו שהוא יום החמישי, לא היה
בהול לצאת לדרכו, בחשבו שעדיין יש לו שהות שני ימים לנסיעה. עמד באכסניה שלו במנוחה:
התפלל, אכל, ושכב לישון מטורח הדרך. היה מהרהר: עדיין יש לי יום שלם לנסיעת דרכי המועט.
כאשר קם משנתו ראה והנה בבית האכסניה המפה פרוסה על השולחן, ועליה לחם הפנים של
שבת קודש, ומנורה וקופה עם נרות להדלקה לכבוד שבת. נשאר עומד משתומם ותוהה על הדבר
הזה. ענה ואמר לאשר על הבית: -
מדוע הכינו הכל כמו בערב שבת קודש? הלא היום יום חמישי בשבת!
- אמרו לו האנשים: - הרי היום ערב שבת קודש אחר הצהרים! - פג לבו ולא האמין להם. יצא
החוצה והנה כמה בני אדם הולכים כותונותיהם תחת אצילי ידיהם והם רצין והולכין לבית
הטבילה, וכמה בני אדם חוזרים מהטבילה. אז הבין כי נאמנו דברי האנשים, ונכנס הביתה והכין
עצמו לקבלת שבת.
בתוך כך בא אליו הבעש"ט להזמינו לביתו לסעודת שבת, ופצר בו מאוד. ור' יצחק היה מסרב
ואמר: "הנה בעל הבית הכין בשבילי כל מיני עונג ושמחה, ואיך אעשה כדבר הזה להפסידו כל
הכנתו?"
ענהו הבעש"ט: "כבר בקשתי מבעל הבית ומחל לי על כבודו והפסדו."
דחה אותו ר' יצחק בתירוצים אחרים. לבסוף אמר לו: "עיקר הדבר הוא שאני אוכל הרבה כדי
שביעה, ולא תספיק לי הזמנת מעלתו כל די סיפוקי."
החזיר הבעש"ט: "כבר הכינותי סעודה מספקת למעלתו." פצר בו מאוד עד שנתרצה לו והלך
לבית הבעש"ט לשבת.
ישבו לאכול סעודת שבת. ור' יצחק היה דרכו שהיה מתענה הרבה, מערב שבת לערב שבת,
אבל בשבת היה לו טס של כסף שהיה חקוק עליו שם הויה, ברוך הוא, והיה נותן עליו אכילה
הרבה, והמאכל היה נשרף ממש. תכף אחרי הקידוש הציע ר' יצחק את הטס של כסף, היינו
שהניחו על אגודלו, כדרכו, והיה מביט אל מראהו בכל עת הסעודה. כשהתחיל לאכול הניחו
לפניו כל המאכלים שהכינו, והוא אכל הכל. אחר גמר הסעודה אמר להבעש"ט: "הלא הבטיח
לי מעלתו שיתן לי צרכי עד די סיפוקי, ועתה עוד אני רעב ואין לי מה לאכול."
אמר הבעש"ט: "אגיד למעלתו האמת: למלאכים צפיתי, לשריפים לא צפיתי!"
נטל ר' יצחק הטס ופינהו מלפניו ולא היה יכול לאכול עוד שום דבר.
במוצאי שבת קודש, בשעת סעודת מלווה מלכה, שאלו הבעש"ט: "מפני מה מנע מעלתו ממני כוח
הפעולה בקמיעות שנותן אני לעזרת בני אדם?"
החזיר ר' יצחק: "אסור להשתמש בשמות הקדושים."
אמר לו הבעש"ט: "בקמיעות שלי לא נכתב שום שם ושום השבעה, רק שמי לבד - "ישראל בן
שרה בעש"ט"."
לא רצה ר' יצחק להאמינו בזה, ואמר לו: "איך אפשר להיות שרק שמו לבד יעשה פעולות נוראות
כאלה?"
הביאו לפני ר' יצחק כמה קמיעות. פתח אותן וראה כי צדקו דברי הבעש"ט. פתח ר' יצחק פיו
ואמר בזה הלשון: "ריבונו של עולם, כשיש לאדם פרנסה משמו של עצמו, מה איכפת לך? תחזיר
לו כוח הפעולות בקמיעות שכתוב שמו בהן."
וכך הווה: מאז ואילך חזר הבעש"ט לפעול פעולות גדולות ונוראות בקמיעות שלו.
תמהו כל האנשים שעמדו שם, שנמצא כוח באדם זה להפוך רצונו של הבעש"ט.
אמר הבעש"ט: - מה אוכל לעשות? הרב ר' יצחק הוא עכשיו צדיק הדור וכל העולמות מתנהגים
על פיו. יש כמה דברים מהתנהגותו שלא הוטבו בעיני, אלא שמוכרח אני לשתוק. וכשהוא אומר
פירוש ב"פרי עץ חיים", אף שאני יודע פירוש אחר אמיתי מזה, מכל מקום מוכרח אני לשתוק.