2. מפזר ממונו לצדקה · 4. מזכרונותיו של ר' מאיר מרגליות
שמעתי מר' זליג דק"ק ליטיטשוב, שהלך בדרך ובא לק"ק שפולה, ועדין היה כשר, והוא התאכסן
אצל השוחט. ושמעו שבא הרב ר' מאיר, הרב דגליל, והלכו להקביל פניו. ובקש הרב מר' זליג
שישב שם כמה פעמים עד שיתאספו כל בני הכפרים למשפט ויהי לו לצוותא. והיה יושב אצל
הרב, וסיפר לפניו .
פעם אחת נסע הבעש"ט לק"ק ברודי, ונסע דרך הורודינקה, ועמד לפני ביתי, ושלח אחרי שאצא.
ואני לא הייתי עדיין אב בית דין. אמר: "מאיר, שב עמי בעגלה ותסע עמי לק"ק ברודי." לקחתי
השק של טלית ותפילין שלי וטוזליק בגד משי ארוך עד כפות הרגלים ורחב מאוד ובעל שרוולים
ארוכים ונסעתי. כשבאנו לק"ק ברודי עמד באכסניא, כדרך הסוחרים. ולא בא אליו שום אדם, רק
שני אנשים, אחד מן נגידים והשני לא היה נגיד. והיו אנשים חשובים. נתנו לו שלום. ובכל פעם היו
באים אליו. ואני ראיתי שתם הכסף ביד הבעש"ט ואין לו אפילו פרוטה אחת, והייתי מצטער: למה
לא לקחתי מעות שלי מביתי? ושמעתי שהוא אומר לבעל העגלה: "הכין עצמך לדרך." הלכתי
והודעתי לאותן שני האנשים, שהבעש"ט נוסע לדרכו. באו. כשראו ששיהה נסיעתו, אמרו: "אנחנו
נלך לבית המדרש. וכשיהיה מוכן לנסוע יתן לנו ר' מאיר ידיעה ונבוא."
וכן היה: הודעתי להם ובאו. נתן הנגיד להבעש"ט בפעם ראשונה אדום זהב אחד. וכשבאו פעם
שנית, לקח הבעש"ט אותו אדום זהב ונתן להנגיד הנ"ל, ואמר: - י"ב זהובים תתנו לאנשי הקלוז -
הם היו חשובים בעיני הבעש"ט, שאמר שראה השכינה שורה על הקלוז - והמותר י"ב זהובים
תחלקו לעניים. - ונסעו מן העיר. כשראיתי שבזבז האדום זהב נמס לבי בקרבי, כי ידעתי שאין לו
אפילו פרוטה אחת להוצאות? - השיב לי בלשון צחות: "תדע נאמנה, כל זמן שהשם יתברך חי
אין לנו מה לדאוג."
וכן היה. כשבאנו לק"ק ראדוויל התחילו לילך אצלו בני העיר ליטול רפואות, וכן בכל מקום, עד
שהביא ממון לביתו.