אור ברסלב
תולדות החסידות 1. מחייו של הרב התניא בצל קדושת המגיד הגדול

תולדות החסידות

1. מחייו של הרב התניא בצל קדושת המגיד הגדול

הקדמה

בזמן היות הרב במיזריטש שתו ממעין פיו הקדוש של המגיד חסידי עולם וגאוני ארץ

הידועים והמפורסמים, כמו הגאון ר' לוי יצחק, הרבנים ר' צנתרי ור' שלמה מקרלין,

הקדושים ר' אלימלך ור' זוסיל, ובראשם הני תרי צנטרי דדהבא הגאונים המפורסמים

האחים ר' פנחס ור' שמילקא, רבני ניקולשפורג ופרנקפורט, והגאון הצדיק ר' מנחם

מנדיל מוויטיבסק, ושאר גאוני ארץ, שאי אפשר לפרט את כולם. והרב התניא היה הצעיר

ביניהם. הוא היה מצניע לכת בתכלית ולא רצה לגלות את גודלו וידו החזקה בנגלה

ובנסתר. דרכו בקודש היה שבכל יום היה מאריך בהשתפכות נפשו בתפילה עד אחר

חצות היום. אחר כך היה הולך לאכסניה, שהיתה אצל אלמנה אחת, אשר מצד רחמנות

היתה נותנת לו בכל יום פת ומעט חלב, וזה היה אכילתו לכל היום. לא היה לו יותר

מכתונת אחת, ובכל ערב שבת קודש היה מכבס אותה בעצמו לכבוד שבת. מקומו לישון

היה בין התלמידים על כר אחת תחת השולחן. כל היום היה עוסק בבית המדרש בנגלה

ובנסתר, ובפרט היה חוזר כמה פעמים על הדברים העומדים ברומו של עולם ששמע

מרבו הקדוש. הוא היה מקיים "פת במלח תאכל ועל הארץ תישן ובתורה אתה עמל".

התלמידים של המגיד הגאונים לא הכירו מהותו, רק היו חושבים אותו לנער כשר וישר.

גם היו חושבים אותו ללמדן, אבל הפלאת ערכו לא השיגו. רק בעיני כבוד קודשו של

המגיד היה גדול וחביב מאוד. ומחמת שלא הכירו הפלאתו היו משתמשים בו לשלח

אותו לשוק לקנות הנצרך להם, והוא היה זריז בזה מאוד לשמש תלמידי חכמים.

פעם אחת דרש לפניהם המגיד דרוש עמוק מאוד, עד שמצד עמקותו לא היה ביכולת

הגאונים לחזור על הדברים כהווייתן, והיה צר להם מזה מאוד. באו אל המגיד ובקשו

מכבודו שיגיד הדרוש עוד הפעם, כי מצד עמקותו לא יכלו לחזור עליו. אמר להם: "לכו

אל הנער המופלא שניאור זלמן ואמרו לו, שאני מצווה שיחזור לפניכם על הדרוש."

היה הדבר תמוה מאוד בעיניהם. אמר להם המגיד שנית: "לכו אצלו ותשמעו שיחזור על

הדברים כהווייתן ובטוב טעם ודעת." עשו כן.

באו אצלו ואמרו לו: "רבינו הקדוש צווה שיחזור לפנינו על הדרוש."

היה צר לו מאוד, כי הבין שכאשר יחזור לפניהם על הדרוש יפסיד מצווה רבה של שימוש

תלמידי חכמים, כי לא ירצו עוד להשתמש בו. ואם לא יחזור על הדרוש הרי יעבור על צווי

רבו הקדוש. הרהר בדבר ב' שעות ועלתה אצלו המסקנה על פי דין, שאין לעבור על דברי

רבו, וחזר לפניהם על הדברים כהווייתן ממש ובהשכלה עמוקה. נשתוממו כולם על

המראה הגדול. מהיום ההוא והלאה לא השתמשו בו עוד. אף על פי כן היה דרכו בקודש

בצניעות כמקודם, ולא השיגו מעלתו הרמה, רק הבינו בכלל שהוא צדיק גדול.

פעם אחת היו התלמידים ישנים בחדרם, והמגיד היתה מחיצת קודשו אצל החדר של

התלמידים. הרב ר' מנחם מנדיל מוויטבסק היה עדיין ער, והנה הוא שומע שהמגיד הולך

ונר בידו. התחפש ר' מנחם מנדיל כאילו הוא ישן, כדי לראות ולדעת מה יעשה המגיד.

ראה, שהולך הוא ומסתכל בצורה של כל תלמיד ותלמיד, עד שבא למקום שהיה ר'

שניאור זלמן ישן תחת השולחן, והיה מסתכל בצורתו זמן רב ובעמקות גדולה. אחר כך

אמר לעצמו: "פלא גדול הוא שהשי"ת מלך אל רם ונשא יהיה משכנו בתוך גוף קטן!"

כשמוע ר' מנחם מנדיל דיבור זה מפי קודשו נזדעזע ופחד מאוד ממה שהשתמש בו

כמה פעמים. למחר סיפר העניין הגדול הזה לתלמידים, והיה זה לפלא גם בעיניהם.

מהיום הוא היו משתוקקים לידע את מהותו אל נכון, אבל הוא היה מתנהג בצניעות

בתכלית, עד שלא היה ביכולתם להכיר מהותו בשום אופן.

פעם אחת נצרכו הרבנים ר' פנחס ור' שמילקא לנסוע לביתם. קודם נסיעתם שאלו

מהמגיד מאמר בזוהר, שהיה קשה להם, וגם שאלו שיסביר להם מהותו של האברך

ר' שניאור זלמן. אמר להם המאמר של הזוהר, ועל מהות האברך אמר להם שזהו דבר

קשה יותר מאשר לגלות מאמר הזוהר, ולא אמר להם כלום בעניין מהותו.

בעת שגברו העליונים ונתבקש המגיד בישיבה של מעלה טבלו התלמידים את גופו

הקדוש במקווה של מים חיים. הפילו גורל על כל אבר מי יזכה לאחוז בו, ונפל הגורל

שר' שניאור זלמן יאחז בראשו. נתפעלו מזה כל התלמידים, כי ראו בחוש שהוריש לו

המגיד כל תורתו בשלמות.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה