אור ברסלב

תולדות החסידות

הקדמה

תוכן המאמר

ר' שניאור זלמן ב"ר ברוך, הנקרא בשם הרב סתם, נולד בלאזני פלך מוהילוב בשנת

תק"ז. הוא היה בעל כשרונות גדולים ובעל רגש דתי גדול. כשהיה בן עשרים בערך והיה

מלא וגדוש בידיעת הספרות התלמודית והרבנית הלך אל המגיד ממיזריטש כדי לספק

תביעתו ביראת שמים ועבודה. בית מדרשו של המגיד עשה עליו רושם גדול ונקשר אליו

ואל חבורת תלמידיו. המגיד קרבהו הרבה והיה מלמדו יחד עם בנו ר' אברהם נגלה

ונסתר. ר' שניאור זלמן היה מתפאר בכך והיה אומר הטעם מדוע הוא מגלה דברי חכמה

יותר משאר תלמידי המגיד: מפני שהרב מגלה לתלמיד על ידי לבושים, ועל כן כל

התלמידים שקבלו מהמגיד על ידי לבושים היו מגלים גם כן על ידי לבושים. אבל הוא

קבל מהמגיד ביחד עם בנו ר' אברהם, ואב מגלה לבנו הפנימיות והעצמיות שלא על ידי

לבושים, ועל כן קבל גם הוא שלא על ידי לבושים, ולפיכך הוא מגלה גם כן שלא על ידי

לבושים. גם עלה בידו להיות משמש את גדולי תלמידיו של המגיד, שהיו ביניהם חריפים

ושנונים ובעלי תורה ויראה, והם היו מחבבים הרבה את חברם הצעיר על דרך החבה

שמרגיש גדול לצעיר, כי היו מכירים את ערכו. בין אותם התלמידים היו ר' מנחם מנדיל

מוויטיבסק, ר' פנחס הורוויץ בעל ההפלאה ור' פנחס מקוריץ.

אחר פטירתו של המגיד בשנת תקל"ג חזר ר' שניאור זלמן מווליניא לרייסין ונתיישב

במוהילוב. לאחר שנסע ר' מנחם מנדיל מוויטיבסק לארץ ישראל בשנת תקל"ז נעשה

ר' שניאור זלמן ראש ומנהיג לחסידי רייסין במקומו. ר' שניאור זלמן היה אז כבן שלושים.

מספרים שהספיק לחזור עד אותו הזמן על כל התלמוד עם הראשונים והאחרונים ט"ז

פעמים. השפעתו של רבי זה על חסידיו היתה גדולה מאוד. אף על פי כן היתה תסיסה

בין החסידים נגדו ורצו להביא אליהם למנהיג אחד מצדיקי פולוניא, את ר' יעקב יצחק

החוזה מלובלין. אבל ר' מנחם מנדיל מוויטיבסק וחבריו היו מכירים את חשיבותו של הרב,

ועל כן היו משתדלים בכל איגרותיהם, ששלחו מארץ ישראל, להרים ערכו בעיניהם של

חסידי רייסין והיו מצווים עליהם להיות כפופים לר' שניאור זלמן.

אבל יותר שהיה בעל השפעה ובעל כוח בה במידה נתעוררו המתנגדים וכוננו את חצי

רדיפותיהם למרר את חייו של ר' שניאור זלמן. בשנת תקנ"ד נגמר בדפוס ספרו "לקוטי

אמרים" המכונה בשם "תניא". ספר מצוין זה חולל תקופה חדשה וכבירה במחשבה

החסידית. בעל "קדושת לוי" נתלהב מאוד כשהגיע ה"תניא" לידו וקרא: - זהו פלא!

להכניס אל גדול כל כך לתוך ספר קטן כל כך! - גם המתנגדים בליטא ראו שהספר

הקטן הזה הוא עמוד ומבצר גדול לחסידות, ועל כן הפנו לבם דווקא אל ר' שניאור זלמן

יותר מאשר אל כל שאר באי כוחה של החסידות. בימים ההם מת גם הגאון י"ט תשרי

תקנ"ה , שאף על פי שהיה מתנגד לחסידות ומשתדל להפריע בעד התפשטותה, מכל

מקום היה יודע גבול לרדיפה. אבל אחר הגאון לא ידעו המתנגדים שום גבול. הכל התירו

לעצמם בריבם, אפילו דילטוריא. מסיבת מסירה מצד המתנגדים, נתפס ר' שניאור

פעמיים, ובשתי הפעמים הובילוהו לפטרבורג וחבשוהו במבצר פיטר-פאול. ייסורין אלו,

שהביאו עליו המתנגדים, הוסיפו עוד יותר קדושה והערצה לשמו של ר' שניאור זלמן

בלבות החסידים. בגורלו עלה דבר גדול זה, לסבול עינויים קשים בעד שיטת החסידות! -

לכשחזר בפעם השניה מתפיסתו בפטרבורג בשנת תקס"א נמאסה עליו לאזני עירו.

ודאי היו כדאיים יושביה לכך. ר' שניאור זלמן עזב את לאזני והתיישב בלאדי פלך

מוהילוב . בעיירה זו ישב עד זמן מלחמת רוסיה עם נפוליון. אז בשנת תקע"ב , כשהגיע

שטף חיילותיו של נפוליון למקומות ההן, הוכרח ר' שניאור זלמן לעקור עם בני ביתו.

הנדודים עינו את שארית כוח זקנתו, ובדרך חלה ונפטר מן העולם כ"ד טבת תקע"ג

בכפר פיינא סמוך לקורסק. לאחר פטירתו הובילוהו שמונים ווירסטה לעיר האדיץ' פלך

פולטבה ושם מקום קבורתו.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה