אור ברסלב
תולדות החסידות 1. המעשיה של הבעש''ט ופגישה עם בעל התולדות

תולדות החסידות

1. המעשיה של הבעש''ט ופגישה עם בעל התולדות

פתיחה

הרב הקדוש ר' מנחם מנדיל מוויטיבסק, בעל פרי הארץ היה לומד אצל הרב המגיד הגדול

ממיזריטש מנערותו. כשהיה בן עשר שנה או אחת עשרה היה מפליא מאוד בלימודו. המגיד

היה מחבב אותו מאוד. פעם אחת, ביום השבת אחר סעודת שחרית, ראה המגיד את הנער

שהיתה בדוחה רוחו: הולך הוא בבית אחת הנה ואחת הנה ומצנפתו שמוטה על הצד, כדרך

האנשים המלאים הרגשת נפשם. עמד המגיד על מפתן חדרו, אחז דלת הפתח בידו ושאל לו:

- "מנדיל, כמה דפין גמרא למדת היום?"

ענה לו: "שישה דפין."

אמר המגיד בקול נמוך כאומר לעצמו: "אם משישה דפין גמרא המצנפת שמוטה על הצד, כמה

דפין נצרך ללמוד עד שישלפו המצנפת לגמרי?" וסגר את הדלת.

הנער הבין עד היכן הדבר מגיע והתחיל לבכות מאוד. תכף רץ לחדר המגיד ודפק בדלתו:

- "יפתח לי רבי ומורי ויתן לי עצה מה לעשות, כי ידעתי שהחזקתי טובה לעצמי ממה שלמדתי."

אמר לו המגיד: "אל תפחד. אני ואתה נסע אל רבינו הבעש"ט" - הדבר היה אחר שנתקרב

המגיד אל הבעש"ט - "והוא יורנו הדרך נלך בה אני ואתה."

שקטה רוח הנער.

ביום ג' נסע המגיד עם הנער למזיבוז ובאו שמה ביום ו'. תכף אחר הצהרים הלך המגיד אל

הבעש"ט לקבל שלום, והנער התמהמה באכסניה עד שהתרחץ וסלסל בשערו. כי כן היה דרכו

של ר' מנחם מנדיל אף לאחר שנתגדל, שהיה תמיד מצוין בהילוכו ובחיצוניותו, היה נוהג בדרך

רוממות, היה מפאר בגדיו מאוד, שלא יהיה עליהם שום אבק, הקרסים היו תמיד מחוברים ועל

ראשו כובע יפה, אף על פי שהיה בפנימיותו בטל ושפל בתכלית, והיה חותם תמיד איגרותיו

בלשון "השפל באמת".

הבעש"ט היה מוכן לקבל שבת לפני התיבה, כדרכו, שהיה עומד לקבל שבת בעוד היום גדול.

עמד הרב לפני התיבה ולא התחיל בתפילה עד בוא הנער לבית המדרש. המתין לו זמן רב. אחר

בואו קבל הבעש"ט שבת, ולא נתן לו שלום עד אחר השבת. אחר הבדלה, בשעה שעישן הבעש"ט

הלולקי, קרא את הנער וסיפר לו מעשיה משוורים ומחרישה. הרב המגיד ובעל התולדות והמוכיח

עמדו בשעת סיפור המעשייה. ובמעשיה נרמז כל מה שאירע לר' מנחם מנדיל מיום צאתו לאוויר

העולם עד אשר כיסו את עיניו בארץ הקדושה. איני זוכר בבירור אם המגיד אמר "אנכי מבין את

המעשייה כולה", ובעל התולדות אמר "אנוכי מבין החצי" - או להפך. אך זאת ידעתי שהרב ר'

מנחם מנדיל אמר שהבין את המעשייה רק עד העת ההיא.

כאשר גדל ר' מנחם מנדיל היה אומר כי הוא מבין את כל המעשייה. וכאשר חלה בוויטיבסק וניטל

ממנו כוח הדיבור וגעו כל העם בבכיה, כי חשבו שלוקח מהם ארון הקודש, הקיץ ר' מנחם מנדיל

לקול זעקתם ואמר להם: "אל תפחדו. מתוך המעשייה שסיפר לי הבעש"ט ז"ל ידעתי כי צריך אני

להיות בארץ הקדושה." וכן היה, שהבריא ונסע לארץ הקדושה.

מדי עברו דרך ק"ק פולנאה הסיר באכסניה את כובעו ועישן לולקי ארוכה מאוד, והלך כך להקביל

פני בעל התולדות. כשראו אנשיו של בעל התולדות שר' מנחם מנדיל הולך אליו בלא כובע ולולקי

ארוכה בפיו חרדו מאוד, כי בעל התולדות היה דרכו להעניש הרבה מי שאינו מתנהג כראוי. רצו

אליו ואמרו לו: "אדוננו, חסנו עליך, כי הצדיק הזה מעניש מאוד." לא פנה אליהם.

כשבא אל בעל התולדות כבד אותו מאוד, ושאלהו אם הוא מבין את המעשייה שסיפר לו הבעש"ט

הקדוש. אמר: "אני מבין." שאלהו בעל התולדות, אפוא המקום שהוא עומד כעת במעשיה. ענה לו

ר' מנחם מנדיל באנחה: "יותר מהחצי כבר גרעתי ממנה."

אחר כך שאלו בעל התולדות: "האם ידע רום מעלתו, כי בהמעשייה נרמז שהוא צריך להיות

אצלי?"

ענה: "אנוכי מבין, ועל כן נסעתי דרך פולנאה, כדי שאוכל להתראות עם כבוד תורתו."

דברו עוד הרבה בחביבות, ואחר כך נפטר. הלך בעל "התולדות" ללוותו עד האכסניה שלו.

שאלו אנשים את בעל "התולדות": "מה טיבו של האיש הזה שהרהיב בנפשו עוז לילך אל כבוד

קדושתו בלי חגורה, וגם הולך הוא במנעלים עם קשרי כסף ולולקי ארוכה מאוד הוא מעשן?"

השיב להם בעל "התולדות" בדרך משל:

למלך אחד היתה מרגלית טובה שהיה שוויה שקול כנגד כל אוצר המלך. שיער המלך בדעתו

שבכל מקום שיטמין אותה ימסרו נפשם עליה לגנבה, ולא יועיל על זה שום שומר, כי השומר

בעצמו יגנוב אותה. נמלך המלך להסתיר מטמונו במקום שלא יחשבו בני אדם שהטמינוהו שם,

והטמין את המרגלית במקום לא טהור, כי בודאי לא יעלה על דעת אנשים שהיא שם. וכן הוא

הנמשל: הרב מנחם מנדיל הוא שפל בדעתו באמת ועניו בתכלית, ובכל לבוש שילביש את

הענווה תהיה יניקה לקליפות, ועל כן הטמינה במקום לא טהור, היינו בגאווה.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה