אור ברסלב

תולדות החסידות

פתיחה

ר' מנחם מנדיל מוויטבסקבעל פרי הארץ

ר' מנחם מנדיל ב"ר משה מוויטיבסק נתחנך מראשית ילדותו בסביבה של חסידים. מסורה היא,

שעוד בילדותו היה מתחנך אצל המגיד, שהיה מלמדו. וכשנסע המגיד אל הבעש"ט לקח עמו גם

את תלמידו. ר' מנחם מנדיל זכה להיות אצל הבעש"ט שתי פעמים. כשעברה ההנהגה אל המגיד

היה ר' מנחם מנדיל מראשוני הנקשרים אליו. אחר פטירת המגיד נתפרדה החבורה של תלמידיו

למקומותיהם. כך פרשה לה למדינת רייסין גם החבורה של בני אותה מדינה: ר' מנחם מנדיל

מוויטיבסק, ר' ישראל מפולוצק, ר' אברהם הכהן מקאליסק ור' שניאור זלמן מלאדי. ר' מנחם

מנדיל היה הזקן שבחבורה. הוא התיישב בהורודוק הסמוכה לוויטיבסק והתחיל מנהיג את

החסידות שברייסין. במרכז זה היה מנהיג רבנותו לערך ארבע שנים עד שנת תקל"ז .

בשנת תקל"ז החליט לעזוב הגולה ולעלות לארץ ישראל עם החבריא שלו. אולם קודם נסיעתו

היה רוצה לעשות שלום עם המתנגדים ולשים קץ למחלוקת והרדיפות. לתכלית זו נסעו לווילנה

אל הגאון - הוא ור' שניאור זלמן. אולם הגאון לא רצה לראות פניהם וסגר בפניהם הדלת. מהיותו

חושש שמא יעלה בידם להטותו אל השלום עזב הגאון את ווילנה. רק כשנסעו הם משם חזר הוא

לביתו.

מיצר ודואג עזב ר' מנחם מנדיל תקוותו זו להשלים עם הגאון. בחודש אדר תקל"ז נסע לארץ

ישראל עם ר' ישראל מפולוצק ור' אברהם מקאליסק ועימהם יותר משלוש מאות נפש, איש

ואישה וטף. אחר טלטולים הרבה באו לצפת ביום ה' אלול תקל"ז. בדרך נתחברו אליהם עוד

הרבה עניים מרודים, עד שהוציאו את כל כספם, ועל כן הוכרחו תכף לביאתם לארץ ישראל

לשלח את ר' ישראל מפולוצק בתור שד"ר לקושטנטינה ושאר מקומות הגולה לקבץ מעות.

אחר כך הלך ר' ישראל גם לרייסין ועסק שם בתיקון מעמדות.

על ר' ישראל היה קשה מאוד לפרוש מארץ ישראל. "אם היו נותנים לו עשרת אלפים בחודש"

- כותב עליו ר' מנחם מנדיל - "חליפות יציאת ארץ ישראל היה בז לכל דבר. אבל ההכרח

הביאהו לכך."

אבל אם עזב ר' מנחם מנדיל את מדינת רייסין, הנה לא עזב את הקיבוץ של חסידי רייסין ולא

ויתר על הנהגתו. לפרקים היה פוקדם באגרות ארוכות, הכוללות גם ידיעות מחייו בארץ ישראל

גם דברי תורה. באגרות אלו היה מחזק את הדביקות בינו ובין חסידיו שלא תרפה. בשום אופן

לא היה מתיר להם להתקרב אל רבי אחר. "וזה ברור אצלי" - כך יכתוב להם - "אפילו מי שיהיה

לרב לכם, כל דרכיו לא יסכנו לפניכם ותאבדו דרך ה'. בכן, חלילה לכם מעשות זאת, שהרי

מנוער נשאתי אתכם ומכיר אני בכם יותר מאבותיכם."

בתור ממלא מקומו במקצת, אבל לא כולו, בתור משנה לו, מינה את ר' שניאור זלמן, והיה נותן לו

הוראות האיך להתנהג. וכשהרגיש שנתעוררה תסיסה בין חסידי רייסין לעשות להם רב אחר -

היו רוצים להביא אליהם אחד מצדיקי פולוניא - כך כתב אליהם:

"אין דעתי נוחה באנשי שלומנו ההולכים לבקש להם רב ממקום אחר, להבין בדברים

המסורים ללב, שהוא עניין החכמה והאמונה, שלא ניתנה אלא מרועה אחד ללמוד. וגם

מי יודע מי הוא זה הרב. הנני מזהיר שלא להטות אחרי רבים האחרים. העידותי בכם

היום. השומע ישמע והחדל יחדל."

והוא ממשיך מתוך התרגשות:

"בני אתם כאילו ילדתיכם, אחר שקבלתם תחילת הנקודה ביראת שמים מאתי, עמי

במחיצתי תהיו, לעולם לא אשכח פקודכם, כי בם חיותנו, וגם עד זקנה ושיבה. וכל גובה

ורוחב וכל סוס ורכב לא יפרידו בינינו... אינני מעלים עיני מכם אפילו שעה אחת. כל אחד

ואחד חקוק על לוח לבי לאות על ידי ולזיכרון בין עיני אל ה' תמיד כאילו דמות דיוקנם

עומד לפני להכיר מראיהם בהתגלות לבם, מהותם ואיכותם וכמות ענייניהם."

זכותה של ארץ ישראל עמדה לו, שלא נתפרדה החבילה, והיו תומכים אותו ואת כל אשר אתו.

גם משאר מקומות היו מתחשבים הרבה עם מרכז חסידי זה שבארץ ישראל. אפילו צדיק מעשי

כר' ברוך ממזיבוז, שהיה לו ריב וקטטה עם כל צדיקי דורו, היה כפוף ומלא יראת הרוממות לפני

ר' מנחם מנדיל.

אבל בארץ ישראל גופא סבל רדיפות הרבה, ורק גודל התענוג של ישיבת ארץ ישראל היה משפר

לו את חייו.

הוא נפטר בר"ח אייר תקמ"ח.

מתורתו של ר' מנחם מנדיל מוויטיבסק נשארו לזיכרון מאמרים, שהיה אומר לפני אנשי שלומו.

הם רשמו אותם וסדרום לפי פרשיות התורה, והדפיסום בשם "פרי הארץ". בסוף הספר קבעו

גם כן קטעים מאיגרותיו של ר' מנחם מנדיל ור' אברהם מקאליסק ששלחו אל חסידי רייסין.

תוכן העניינים

תולדות החסידות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה