01. מעשה מהבעש''ט שסיפר ר' חיים מקוסוב
אישה אחת חשוכת בנים היה דרכה ליסוע בכל פעם אל הבעש"ט. פעם אחת באה אליו, והייתה
בוכה הרבה לפניו, והבטיח לה הבעש"ט שיהיה לה באותה שנה בן זכר. נסעה לה, ולאחר זמן
ילדה בן זכר. התינוק היה טוב תואר מאוד.
לאחר שתי שנים, כשהגיע הזמן לגמול את הילד, נסעה עמו אל הבעש"ט שיברך אותו. בבואה עם
הילד לפני הבעש"ט, צווה הבעש"ט ליקח מידה את הילד וחבקהו ונשקהו. אחר כך אמר שיחזירו
לה את הילד. נסעה לביתה, ונפטר הילד. הייתה האישה בוכה במר נפשה מאין הפוגות.
נסעה אל הבעש"ט ובאה אליו בבכיה גדולה: - כבודו הרג את ילדי! - בקש ממנה הבעש"ט שלא
תבכה, ואמר לה: - שמעי נא את אשר אספר לך.
פעם אחת היה מלך אדיר, ולא היה לו בנים. היה לו למלך יועץ והוא יהודי. פעם
אמר המלך ליועץ שלו: "הלא אתה הוא יועצי בכל העניינים, ואפילו בתכסיסי
מלחמה, תנה לי עצה במה שאין לי בנים ואין לי למי להשאיר המלוכה". אמר לו
היועץ: "אין מי שיוכל להועיל לך חוץ מן היהודים". אמר לו המלך: "אם יהודים יועילו
לי בזה אמחול להם המסים והארנוניות". אמר לו היועץ: "אם תמחול להם המסים,
מזה לא יהא לך בנים. אלא תגזור גזרה על היהודים ממדינתך שיבקשו מאת השם
יתברך שיהיה לך בשנה זו בן זכר, ובאם לאו לא ימצא שום יהודי במדינתך. אז
תראה מה שיהיה מזה". המלך גזר כך, ושלח לכל עיר ועיר ליהודי מדינתו, שבאם
לא יהא לו בשנה זו בן זכר אז לא ימצא שום יהודי במדינתו. הגזרה יצאה בתוקף
רב. כשנודע ליהודים דבר הגזרה התחילו להתענות ולומר תהילים ולבכות עד
שעלתה צעקתם למרום. באה נשמה קדושה שהייתה כמה שנים בגן עדן, וכשמעה
צעקת בני ישראל השתטחה לפני השם יתברך, ואמרה: ""אני אלך לעולם השפל
להיות בן אצל המלך, כי יש לי רחמנות גדולה על בני ישראל". וכך הווה: באותה
שנה נפקדה המלכה בבן זכר, וליהודים הייתה אורה ושמחה.
אחר כך נגמל הבן-מלך והתחילו ללמוד עמו, כנהוג. היה לו מוח גדול וחזק מאוד,
ומה שהיו לומדים עמו היה תופס בפעם הראשונה. פעם אחת אמר לאביו: "תדע
אבי, שמכל הלימודים שלומדים עמי אין לי שום הנאה מהם. אחפוץ מאוד שילמדו
עמי לימוד שיהא לי הנאה".
אמר לו אביו: "אשלח אל הפופסט האפיפיור שילמד עמך ומלימודו תהא לך
הנאה".
הפופסט בא והמלך גזר עליו שילמד עם בנו יחידו האהוב.
השיב הפופסט: "מוכרח אני לקיים גזרת המלך. אמנם, שאלה אחת אני שואל מאת
המלך: הנה יש לי שתי שעות בכל יום שאני עולה לרקיע, ואני אז סגור ומסוגר, ומי
שבא אלי באותה שעה הוא מחייב את ראשו, וכך היא דת המלך. לכן תגזור גזרה זו
אפילו על בנך החביב לך מאוד, שגם הוא יהיה בגזרה זו".
המלך הבטיח לו, וגזר כן על בנו.
התחיל הפופסט ללמוד עם הבן-מלך, ובזמן מועט היה בקי בלימודו יותר מהפופסט,
כי היה לו מוח גדול, כראוי לנשמה קדושה. אחר כך התיישב הבן מלך בדעתו: "הלא
אני חביב מאוד בעיני אבי המלך, עד שלא יוכל להתאפק שלא לראות אותי שעתים,
ותורה יודע אני יותר מן הפופסט, ומדוע לא אראה מה שהפופסט עושה בשתי
שעות הללו? - עשה לעצמו מפתחות, ופתח את הדלתות בתוך אותן שעות. מצא
את הפופסט יושב מעוטף בטלית ותפילין לומד גמרא עם מפרשים.
הפופסט נתעלף מפחד שיודע הדבר אשר הוא יהודי. אחר זה התיישבו בדעתם
לבלי לגלות הדבר לשום בן אדם, והפופסט אמר לו: "אלמד עמך גמרא המושכת את
הלב והמתוקה מדבש".
התחיל ללמוד עמו וראה שלימוד הזה משיב נפשו.
שאל הבן-מלך לפופסט: "מדוע אתה מטעה את העולם?"
השיב לו: "מפני שעברו רוב שנותי בזה, לפיכך מוכרח אני להיות כן כל ימי חיי".
אמר לו הבן-מלך: "תן לי עצה איך להתגייר, כי אני רוצה להיות יהודי. ואתה יודע
שאבי לא יוכל להתאפק שלא לראות אותי אפילו שתי שעות".
אמר לו הפופסט: "תאמר לאביך: למה בקשת שיהיה לך בן? בכדי שתדע מי יקבל
אחריך המלוכה! ועתה אתה איש זקן, ואני צעיר לימים, ועוד לא הייתי בשום מקום
ממדינתך. מאוד אחפוץ ליסע ולראות מדינתך והשרים שלך. אמנם ידעתי כי אני
ואתה לא נוכל להתאפק ולסבול אפילו שתי שעות לבלי לראות זה את זה. לזאת
מוכרחים אנו להרגיל את עצמנו בהדרגה, עד שנוכל להתאפק לבלי לראות זה את
זה עד חודש ימים, אז אוכל ליסע לראות המדינה והשרים שלך".
הבן-מלך אמר לאביו כך, והוטב בעיני המלך, והתחילו להרגיל את עצמם לבלי
לראות זה את זה, עד שהתרגלו שלא לראות זה את זה עד חודש. אז נסע לראות
את המדינה. בבואו אל הספר של המדינה צווה על העגלון שיחזור לביתו, באמרו
שצריך הוא להתעכב כאן זמן רב. העגלון חזר לעיר המלוכה. והבן-מלך עבר דרך
הגבול למדינה אחרת והתגייר. מעות היו לו למחייתו, כי לקח מביתו, והיה יושב
בבית המדרש כמה שנים ולומד.
לאחר זמן נפטר ושבק לנו חיים. בא לעולם העליון. ושם מימינים ומשמאילים.
אמנם, מי ומה יוכל לומר חטאים על נשמה קדושה שהייתה לה מסירות נפש
עבור בני ישראל?
עם כל זאת בא מקטרג אחד ואמר: "הלא היה יונק אצל נכרית שתי שנים!" - לפיכך
היה מוכרח לירד עוד אל העולם השפל הזה בכדי שיהא יונק אצל ישראלית עוד
שתי שנים.
והוסיף הבעש"ט ואמר לאישה: ואת בכית לפני שאין לך בנים, והבטחתי לך בן זכר.
מה איכפת לך שהיית מיניקה נשמה קדושה שתי שנים?