תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ספיקא דממונא שער ג · מז
בגמרא הביא המעשה מההוא שקא דדנרי דאתא לבי מדרשא וקדם רב אמי וזכה בו ופריך בגמרא והיכא עביד הכא ותא כתיב ונתן ולא שיטול מעצמו, ולכאורא יל"ד דמשמע דלא קשה לגמרא רק על מה שעבר שנטל מעצמו אבל להחזיק מותר לו והא כיון דבאמת הוי ספק אם נשלח לצורך רב אמי או לצורך כל בני הישיבה וא"כ הוי ספק גזל אצל רב אמי דלמא היה דעת הנותן לכל בני הישיבה, וכ' תימה כיון דהו"ל ספק ממון מותר רב אמי להחזיק לעצמו מספיקא, הא גבי ספק ממון עניים לא אמרינן ספק ממונא לקולא, וא"כ כיון דהגמרא לא ידע עדיין שרב אמי זכת בהן לצורך שאר עניים היה ליה להקשות דעדיפא מינה האיך מותר להחזיק לעצמו, ונראה דס"ל להגמרא דעד כאן לא אמרינן ספק ממון עניים לחומרא רק היכא שהספק הוא בין הבעה"ב ובין העני, משא"כ היכא שהספק הוא בין עני לחבירו עני לא אמרינן לכ"ע ספק ממון עניים לחומרא, אמנם י"ל דזהו תליא בהא דאי נפקא לן ספק ממון עניים לחומרא מלעני ולגר תעזוב ומהאי קרא דרשינן ג"כ במס' גיטין י"ב ע"א להזהיר לעני על שלו א"כ גם מעני לעני אמרינן ג"כ ספק ממון עניים לחומרא שהרי בהאי קרא הזהירה התורה לעני כמו לבעה"ב וא"כ ה"נ אמרינן לעניין ספק להחמיר לעני ג"כ אע"ג שהספק בין עני לעני, אמנם אי הא דספק ממון עניים לחומרא הוא מעני ורש:
הצדיקו א"כ דווקא מבעה"ב לעני אמרינן לחומרא, משא"כ מעני לעני דהוא נמי בכלל עני ורש לא אזלינן לחומרא וא"כ כיון דסוגיא דהכא אזיל אי ילפינן מעני ורש. שפיר לא מצי הגמרא להקשות על רב אמי רק היכא מצי עביד הכי משא"כ על עיקר הממון לא היה קשה ליה איך היה יכול להחזיק בהם אפילו לס"ד דלא ידעינן דלצורך העניים החזיק בהם דמעני לעני לא אמרינן ספק ממון עניים לחומרא: