תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ספיקא דממונא שער ג · מב
במרדכי כאן פרק הזרוע הקשה הרבינו משלם להרבינו ברוך אמאי אמרינן הכל לעניים ואמאי לא אזלינן בתר רובא, ורובא דקמה דבעה"ב היא וכ"ת חלק העניים קרוב הוא לחור שהוא אחורי הקוצרים הלא רוב וקרוב הלך אחר הרוב, ומסיים שם וז"ל ויש לומר חדא כדמסיק שם טעמא דכתיב עני ורש הצדיקו צדק משלך ותן לו (כלומר דרובא לא מהני לבעה"ב גבי קמה וע"כ ס"ל דרובא הוי רק בתורת ספק) ותו אמאי לא נימא משום כל קבוע כמחצה על מחצה דמי דכל דבר שאינו בעל חיים כל מקום שמונח שם היא קביעתו דהא אינו יכול לילך משם, והנה מה שתירץ דהו' קבוע כבר הקשה בטורי אבן במלואים במס' ר"ה י"ד ע"א הא גם בצבורין או בתשע חניות אע"ג דהוי קבוע מ"מ בפרוש אמרינן דהלך אחר הרוב עי' במל"מ פ"ד מהלכות מתנות עניים שעמד בזה וראיתי בספר שו"ת מהרא"ף על המשניות דמס' מאה שתירץ דהמרדכי ס"ל שמסתמא יש מהנהו של עניים בהרבה מקומות ומשו"ה אע"ג דשל בעה"ב איכא רוב תבואה, לא אזלינן בתר רוב תבואה, רק בתר רוב מקומות שהוא של עניים כיון דהוי קבוע עי"ש, ועי' בספר ברוך טעם בשו"ת שהביא ג"כ דברי המרדכי אלו, ולע"ד נראה לתרץ בפשיטות דהמרדכי קאי לתרץ בדרך שהקשה דשל עניים הוי קרוב רק דקשיא ליה עדיין דהא רוב וקרוב הלך אחר הרוב וע"ז משני שפיר דהו"ל קבוע וא"כ במקום שמונח לא הוי רוב כיון דשל עניים הו"ל קבוע ומשו"ה אע"ג דפירש לחור מ"מ לא אזלינן בתר רובא דאזלינן בתר קרוב וס"ל למרדכי דהא דאמרינן בתשע חניות ובנמצא הלך אחר הרוב, הוא ג"כ כשלא נמצא קרוב לחנות המוכרת נבלה עיי' מס' ב"ב כ"ג ע"ב תוס' בד"ה רוב וקרוב לחד תירוצא דתשע חניות מיירו בנמצא באמצע דלא הוי קרוב לחנות המוכרת נבלה ועי' בספרי ח"ג שער רובא שער ב' בסוגיא דרוב וקרוב, וא"כ לא קשי' דכיון דבשדה מקום שמונח תבואת בעה"ב ועניים לא הוי רוב משום קבוע ממילא בפירוש לחור אזלינן בתר קרוב, וא"ש תירץ המרדכי ודו"ק היטב, ולפי"ז א"ש נמי מה דפסק הרמ"א ביו"ד סוף סימן רנ"ט בתיבה שנשתמשו בה רוב מעות חולין דלא הוי צדקה ואזלינן בתר רובא, והא לדעת המרדכי לא אזלינן בתר רובא ולפימ"ש א"ש דכאן הטעם משום דהוי קרוב לגבי תיבה שנשתמשו בה מעות חולין עפ"י רוב לא הוי קבוע כיון דמעות חולין שהיה רוב הו"ל ג"כ קבוע, לא חשיב מיעוט דקבוע כיון דהרוב הו"ל ג"כ קבוע ועי' בספרי ח"א סוגיא דקבוע אות י"ז ודו"ק: