תבואות השדה חלק ה· רבי אליעזר חיים דייטש
שער ספיקא דממונא שער ג · לז
נחזור לדברי הר"נ שהבאתי לעיל באות ל"ג שהקשה מהאי דמס' יומא ט' ע"א דמעשר ראשון ומעשר עני א"צ להפריש ואמאי לא ניזול בה לחומרא כיון דהוי ספק ממון עניים ונ"ל דהתם שאני דרוב עמי הארץ מעשרין, ואע"ג דחכמים לא סמכו על הרוב ותקנו לעשר מספק מ"מ לא חיישו למיעוט רק לעניין מה שיש בו חיוב מיתה כגון תרומת מעשר ולא לעניין מה שאין בו איסור אכילה כגון מעשר ראשון ומעשר עני, ועי' בתוס' ומק' ב"ב פ"א ע"ב ד"ה אלא מעשר ראשון, אמנם יש לומר עוד סברא אחת דעד כאן לא החמירה התורה בספק מתנות עניים רק כשידעינן בבירור שלא הופרש עוד מזה לעני והספק הוא אם נתחייב מזה ג"כ לעני כמו בספק לקנו בחירי הנמלים שידעינן בבירור שהעני לא לקח מהך תנואת מאומה רק שיש ספק אם יש לו שם חלק או לא בזה אמרינן שהתורה חסה על העני ומחוייב מספק ג"כ משא"כ היכא שהספק הוא מעלמא אם כבר לקח העני חלקו ויש לנו עכ"פ סברא נוטה יותר שכבר לקחו העניים או הלוים חלקם מהאי תבואה אפילו אי נימא דהתורה נתנה יפוי כח לעני דלא להני אפילו רוב לגבי בעה"ב מ"מ כה"ג היכא שיש לומר שהעניים כבר נטלו חלקם לא חסה התורה עליהם, דהתורה לא חסה רק כשידעינן עכ"פ בבירור שהם לא נטלו חלקם והספק הוא אם הך תבואה נתחייב או לא ודו"ק בהך סברא, ומה מדוייק בזה לשון הר"מ פ"ט מהלכות מעשר הלכה ב' וז"ל שם אבל מעשר ראשון ומעשר עני אין מפרש מן הדמאי מפני שהוא ספק והמוציא מחבירו עליו הראיה, לפיכך אומר ללוי או לעני הביא ראיה שאינו מעושר וטול מעשרות עכ"ל, והנה כל הרואה ישתומם שהר"מ הביא כמ"פ בהלכות בכורים ובהלכות בכורות מקום דאמרינן הממע"ה ולא כתב הלשון מה שיוכל לומר הבעה"ב לכהן או ללוי וכאן האריך בלשונו מה שהבעה"ב יוכל לומר ללוי או לישראל וכל הלשון מ"ש אחר שכתב הממע"ה הוא יתור לשון כנראה לכל המעיין – אמנם עפ"י סברא הנ"ל א"ש דהרמב"ם השמיעני בלשונו הזהב דבר חדש דהנה נתן הטעם שאין מפריש מעשר ראשון ומעשר עני משום שהוא ספק, ואע"ג דטפי היה יכול לומר שהוא רובו דרוב ע"ה מעשרין רק דאשמעינן בזה, דאע"ג לעניין מתנות עניים לא מהני אפילו רוב, וא"כ הרוב ג"כ הוי כמו ספק, מ"ו א"צ להפריש ואע"ג דבשאר ספק ממון עניים אזלינן לחומרא כמ"ש הר"מ גופא פ"ד מהלכות מתנות עניים, מ"מ הכא לעניין דמאי לא החמירה לעניין ממון עניים דכה"ג היכא שיש ספק דלמא כבר נטלו חלקם לא החמירה התורה במקום דליכא חשש איסורא רק ממון גרידא וזה שהאריך בלשונו לפיכך אומר ללוי או לעני הביא ראיה שאינו מעושר וכו' כלומר וכיון שהספק היא דלמא כבר נטלו חלקם בכה"ג לא חסה התורה על העני שנחמיר על הבעה"ב יותר משאר ספק ממון כמ"ש ודו"ק: